פרשה פתוחה 192 ~ כה תברכו את בני ישראל

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,843 – 3,865 לבריאה | 82 - 105 לפני מניינם 


כב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.    כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.    כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.    כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.    כז וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. ב וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים. ג וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ה קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ. ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם. ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם. ח וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. ט וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. י וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ.    יב וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה. יג וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. יד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. טו פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. טז שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. יז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.

במדבר ו:כב - ז:יז

הפסוקים והמצוות

ברכת כהנים:

לברך הכהנים את ישראל בכל יום[1] שנאמר:כה תברכו את בני ישראל

נשיאת הארן:

לשאת את הארון על הכתף כשנושאין אותו[2] שנאמר:בכתף ישאו

חנוכת המזבח:

פרשת חנוכת המזבח ע"י הנשיאים[3] שנאמר:ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח

המסר המרומז

תפקיד כהנים לברך, ולאחר החורבן ברכת כהנים היא אשר תהי לזכר מעבודת כהנים בבית המקדש.

מאורעות השנים

תחילת אלפים שנות משיח, כנגד: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" [3846]:

שפסוקי התורה כנגד השנים וכן "שית אלפי שנין קיים עלמא", אך בפועל כפי שהזכרנו שם כניסת השבת לפני תום יום הששי ולכן אין לנו ששת אלפי שנה מלאות. וידוע ומוסכם כי אלפים שנות תורה יחילו בהיות אברם בן נ"ב דהיינו שנת אלפים (או 2,001) ואם כן מתי יסתיימו אלפים שנות תורה ומתי יחילו אלפים שנות משיח? ויכול כי יש חפיפה של אלפים שנות משיח על אלפים שנות תורה. ופרשתנו תחל בשנת 3843 ולפי המסורת מניין פסוקי התורה 5845 או 5842 ואם נחשב 2000 לאלפים שנות משיח יוצא איפה כי אלפים שנות משיח יחלו בשנת 3846 (או 3843) אך בין כה אלפים שנות תורה יסתיימו בשנת 4000. ושנות פרשתנו שעת עת רצון היא לתחילת אלפים שנות משיח. והפסוקים כנגד תחילת אלפים שנות משיח הינם "יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

כליל תפארת

לוחיות ברכת כהנים שנמצאו בכתף הינום בירושלים, מתוארך לשנת 600 לפנה"ס
אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

במדרש ‏[4] נאמר: "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' הה"ד ‏[5] 'אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו'. 'איש חמס' - זה עשו הרשע, ... ומהו שאמר 'אל תקנא' לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם, ועתידים ישראל להתרעם על זאת... לפיכך אמר רוח הקודש ע"י שלמה 'אל תקנא באיש חמס', -אל תקנאו בשלום עשו הרשע; 'ואל תבחר בכל דרכיו' - שלא תעשו כמעשיהם. למה? הביטו לאחרית הדבר שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצוות." שנים אלו מקבילות לשנים שאחרי החורבן שבהן עם ישראל היה מתרעם על הצרות שהרומאים (עשיו הרשע) היו עושים לו. אבל הקב"ה ביקש מהם שלא יתרעמו אלא ימתינו למפלת הרומאים. זוהי אזהרה להימנע ממרד למרות הצרות. ואכן השנים האלו מקבילות לתקופה שבין חורבן הבית לבין מרד בר כוכבא. עוד שלאחר חורבן הבית אין עבודת הכהנים אלא ברכת "כה". ובכלי יקר ד"ה המתחיל "ובזה ראיתי ליישב מה שמסיק ברבתי ‏[6] בפסוק אולי אוכל נכה (לשון כהן) בו ‏[7]." ועניין כה הוא דבר גדול והלא בלק רצה לנקות מישראל כ"ד אלף והעניין הוא רמז לנכות מלת כה, ובביטול ברכה זו יהיה לו מקום אז לקללם. וידוע כי "נכה" לשון כהן. ומילת כה היא שורש קטן של כהן. כהן הוא כה + נון. וזה סוד גדול (וכל מידה יש בא נון מעלות דקדושה וטומאה). ו"אהרן" השורש הוא אהר (מלשון ראה) + נון. כי כח הראיה הוא לראות את הטוב ואת הרע (וכן והראה לכהן, וראה הכהן....). ולפי שאהרן בחר לראות את הטוב ולשים שלום בישראל לכן זכה בברכת שלום הנקראת כה ויקרא על שמה דהיינו כהן.

אמר ה' כה תברכו, בזמן שמקדשי חרב בזמן שאתם בגלותכם כה תברכו. ובלק ראה כי עתיד בית המקדש לחרב וכי מתנה נתן ה' ביד הכהנים ולכן ניסה לעקור מילת כה ולעקור את השלום ואת הקדושה מקרב מחנה ישראל.

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. בספרי ‏[8] "וְיִשְׁמְרֶךָ - ישמר לך את הקץ, וכן הוא אומר: 'מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל: אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה ‏[9]". בשנים אלו שאחר חורבן המקדש החלה הגלות הארוכה כלילה. ועם ישראל שם בטחונו בקב"ה, שלא ישכח אותם וישמור עליהם עד שיביא את הקץ שנמשל לבוקר. וכפי שבארנו אלו תחילת אלפים שנות משיח.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. במדרש ‏[10] נאמר: "וִיחֻנֶּךָּ. להוציאך משעבוד מלכיות כמה דתימה 'חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז' ". בשנים אלו שאחר החורבן, עם ישראל שבע בוז מהרומאים, מפני שהחל השעבוד גלויות הנורא ביותר, והעם התחנן שהקב"ה יביא לו חנינה משעבודם.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. בילקוט שמעוני ‏[11] נאמר: "בימי משה 'יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם' - ובימי 'כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה' ". המדרש מלמדנו שמשה רבנו כתב את הפסוק הזה בתורה כניגוד לשנים שמקבילות לתקופות חורבן בעם ישראל. ותפילתו של משה שומרת על ישראל גם בתקופה הקשה וההפוכה הזו.

פס: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִשְׁכָּן:

במדרש ‏[12] נאמר: "אמר הקב"ה בעולם הזה כשעמד המשכן צויתי את אהרן ובניו שיהיו מברכים אתכם, אבל לעתיד לבא אני בכבודי מברך אתכם שכן כתב יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ". ‏[13]. המדרש מגלה שגם כאשר המשכן או המקדש חרבים הקב"ה אינו עוזב אותנו ומשרה את שכינתו בתוכנו באופן ישיר, וכן מבואר במדרש ‏[14]: "סימן יפה לו שישראל יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושכינה ניצבת עליהם". ובשנים הראשונות שלאחר החורבן התגלה שהקב"ה לא עזב אותנו. והיה ריבוי גדול של תנאים ולומדי תורה, וישראל חיזקו את בתי מקדש-מעט שלהם שהם בתי הכנסיות והתפללו בהם. ובשנים האלו החלה התפתחות המרכז התורני והלאומי של "יבנה וחכמיה".

וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן... לְמַטֵּה יְהוּדָה:

במדרש ‏[15] נאמר: "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה - ואומר כי יהודה גבר באחיו ‏[16], וכשם שנכרתה ברית לכהונה, כך נכרתה ברית למלכות בית דוד, ודגל יהודה נוסע בראשונה, וכן אחרי מות יהושע כתיב מי יעלה לנו בכנעני בתחלה להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה. ‏[17], ולא בחר ה' לבנות לו בית בירושלים, כי אם בשלמה בן דוד, לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. ... וזרובבל בן שאלתיאל (מזרע דויד) ייסד בית שני, לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך, וגם לעתיד לבא 'ויצא חטר מגזע ישי' ‏[18], 'אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו ‏[19]' - זה מלך המשיח". הפסוקים שבפרשתנו מקבילים לשנים שבהם הכהונה והמלכות מקבלים את מקומם הראוי. תפקיד הכהנים לברך, ולשבט יהודה למלוך. והמלכים, הם תלמידי החכמים ‏[20] וזרע בית דויד. ובשנים אלו עם ישראל מתרכז סביב יבנה וחכמיה וסביב בתי המדרשות, וכן סביב השושלת של רבן גמליאל שבאה מבית דויד. ועוד כי אילו תחילת אלפים שנות משיח.

הרי לנו

שבהעדר המקדש ברכת הכהנים היא אשר תגן אלינו מכל צר. ועוד כי קרבן מטה יהודה שמור לנו החל משנים אילו ועד לבוא העת לבוא משיח צדקינו ובאילו השנים יחלו אלפים שנות משיח.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה:סה"מ מצוה שע"ח. סמ"ג עשין כ. סמ"ק סי' קיג. מקורות: תענית כו. מגילה כד. סוטה לח. או"ח סי' קכח
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה שע"ט סמ"ג עשין קסח. מקורות: סוטה לח. מנחות צח. סהי"ד ה' כלי המקדש פ"ב.
  3. מוני המצוה: בה"ג
  4. במדבר רבה, יא
  5. משלי ג
  6. בלק כז'
  7. שם כב', ו'
  8. במדבר, מ
  9. ישעיהו כא, יא
  10. תהלים בובר, קכג
  11. ירמיהו, רנח
  12. פסיקתא רבתי, ה
  13. תהלים קל"ד ג'
  14. לקח טוב, בראשית יח
  15. לקח טוב, בראשית מט
  16. דה"א ה ב
  17. שופטים א ב
  18. ישעיה יא א
  19. ישעיה יא י
  20. "דרבנן איקרו מלכים - דכתיב: 'בי מלכים ימלוכו וגו'." (גיטין דף סב, א)