פרשה פתוחה 204 ~ זאת חנכת המזבח

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,932 – 3,937 לבריאה | 171 - 177 למניינם 


פד זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. פה שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. פו כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה. פז כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת. פח וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. פט וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו.

במדבר ז:פד - פט


הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

אין סמכות דינית וקדושה תורנית אלא לתורת משה.

מאורעות השנים

רבי יהודה הנשיא "רבי" ואנטונינוס פיוס

פסל של אנטונינוס

[1]

בשנת ג'תת"ק החל הקיסר אנטונינס למלוך כ"א שנה עד ג'תתקכ"ג ואז החלו מרקוס ואורליוס כהונתם והם שניהם חתניו לוקחי בנותיו של הקיסר והתנהגו באהבה כל ימיהם. אנטונינוס ידוע בקשריו עם רבי כל חייו ועוד ראשית ימיו באשר כדאיתא ‏[2]. "דרבי נולד בשעת השמד שלא ימולו, ומלו את רבי (ואיתא בירושלמי על כן נקרא רבינו הקדוש, שקדשו אביו לשמים ומלו) והוגד לקיסר (ולא ידעתי לאיזה מהם) שמלו אותו ושלח להביאו. ואשת הקיסר (ואנטונינוס נולד ג'תתמ"ו ובאותה העת הרבה אשר באו תחת כנפי השכינה וכן אונקלוס הגר וכן עקילס הגר) הייתה אוהבת לאמו של רבי והחליפתהו ונתנה את אנטונינוס לאמו של רבי ואשת הקיסר לקחה את רבי ואשת הקיסר הניקה את רבי ואמו של רבי הניקה את אנטונינוס, וכשהביאו לפני הקיסר ראה שהוא ערל ופטרוהו בשלום ע"ש.

אנטונינוס פיוס ידוע בקשריו עם רבינו הקדוש. אנטונינוס זה החזיק עצמו למושל גדול וגם ליודע חכמה והיה מרבה לקנטר על הנהגת הקב"ה ‏[3] והשווה עצמו לחכמת האל כביכול וחיבר ספר דינים ש"עד היום דנים ספריו כאילו ניתנו מסיני" ‏[4]. וכשמת הספדהו עם רב.

כליל תפארת

זאת חנכת המזבח...מאת נשיאי ישראל...ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו... וידבר אליו. ויכפול הכתוב לשון "דבר אליו" להורות חשיבות עניין קבלת הדבור מפי ה' ביד משה.

ואולי ירמוז כאן יסוד גדול ללמדנו שכוח הנשיאים בהנהגתם אינה מכוח עצמם וכחמתם כפי אשר נהוג אצל העמים שכל אחד על דעת עצמו יעשה, אלא שורש הנשיאות מהרשאתו של משה רבינו מפי הדיבור. וחוזר הכתוב ומדגיש כי רק אל משה ידבר, ובא לאפוקי את הקורה בזה הזמן שהחלו אנשים להתייחס לדיניו של אנוטנינוס כאל תורה מסיני ובא הכתוב לשרש דעה זו מדעתנו ולהורות שלא דיבר אלוקים לאדם ולא נתן סמכות התורה וההנהגה הדינית אלא בידיו של משה, רק אל משה ידבר אלוקים וזאת התורה לא תהיה מוחלפת ח"ו על ידי שןם בשר ודם. ובא אם כן הכתוב לחזק את האמונה בה' ובמשה עבדו דווקא בזה הזמן לבל נטה לבבנו לקבל דיניהם של אחרים.

הרי לנו

התורה חוזרת ומדגישה דווקא בזה הפרשה הדנה במנהיגים ונשיאים, שאין לנו לקבל כל חוק והנהגה אלא זו שנמסרה למשה אשר רק איתו ואליו ידבר ה' להנהיג הדינים והמצוות.

הערות שוליים

  1. אנטונינוס חתנו של אדריאנוס קיסר: הרביעי בחמשת הקיסרים הטובים של המאה השנייה לספירה, נרווה (96 – 98), טריאנוס (98 – 117), אדריאנוס (117 - 138), אנטונינוס פיוס (138 – 161), ומרקוס אורליוס, 161 – 181).
  2. בתוספות עבודה זרה י, ב
  3. בראשית רבה ל"ד
  4. סה"ד ג"א תתקכ"ג