פרשה פתוחה 206 ~ וידבר דקח את הלוים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,942 – 3,963 לבריאה | 181 - 203 לפני מניינם 


ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. ז וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ. ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. ט וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהוָה וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם. יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה. יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם. יג וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהוָה. יד וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. טו וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה. טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי. יז כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי. יח וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. יט וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ. כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כא וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם. כב וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם.    כג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד. כו וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.

במדבר ח:א - ד

הפסוקים והמצוות

גיל עבודת הלוים

  • שלא יעבור הלוי מעל גיל חמישים שנה[1] שנאמר:ולא יעבוד עוד

המסר המרומז

ההכנה לגלות, אחדות ישראל, לימוד תורה וכפרת ייסורי הגלות.

מאורעות השנים

המשך תקופת המשנה - העבר הסנהדרין לטבריה

סנהדרין

כאמור, רבי יהודה הנשיא – רבנו הקדוש חתם את תקופה זו, תקופת המשנה. הוא נפטר בגיל 70 בשנת 3,950 לבריאה. ראה עוד בפר' הקודמת. בשנים אילו גלות עשירית לסנהדרין לטבריה

כליל תפארת

קח את הלוים.. הזה עליהם מי חטאת .. מפני טמאי מתים שבהם, רש"י במקום. וירמוז על מות "רבי" בשנים אלו. וראה עוד ‏[2] "אותו יום שמת רבי בטלה קדושה... משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא" ועוד ‏[3] כי באותו יום שמת רבי בטלה כהונה. ובאותו יום הכריזו "אין כהונה היום". עוד תרמוז הפרשה, על הצורך של הלויים לטהר עצמם בטהרה עילאה לקראת התעצמות הגלות ואלפיים שנות משיח. כי חלק גדול מעיקר תפקידם של בני לוי הוא "יאמרו משפטך ליעקב ותורתך לישראל" ולצורך זה העניין עליהם לשמור על קדושתם וגדולתם לקראת הזמנים הקשים, וידוע שאכן הרבה מגדולי בעלי ההלכה היו לויים.

והקהלת את כל עד בני ישראל, והקהלת לשון התפעל ויורה על פעולה לשם הפועל והוא התקהלות לשמה, ועניין זה על שום שתמו שנותיו של רבי ועמם תמו גם אלפיים שנות התורה ועל כן יזהיר הכתוב מהתפרדות החבילה, ויורה ויאמר "לך והקהלת את כל העם והלויים" וזהו על מנת לקיים את - והורית להם דרך ה' ותורתו.

ולכפר על בני ישראל ובדניאל ‏[4] הוא אומר "שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולהחתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עלמים, ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים". ובעל הטורים במקום במדבר שם, לומד מכך שגלות מכפרת כמו קרבן ‏[5] ונמצא א"כ שהקב"ה מודיע ומנחם את ישראל בשנים אלו, שנות המעבר משנות פריחת התורה לשנות חשכון הגלות וצרותיה, לבל נתייאש כי לא בזבח חפץ ה' אלא בליבו של האדם להיות כנה ונכנע לפניו ב"ה.

הסנהדרין גלתה י' גלויות ובסביבות אלו השנים הסנהדרין בגלותה האחרונה, בטבריה: "אמר רבי יוחנן עשר גליות גלתה סנהדרין. מלשכת הגזית לחנויות. ומחנויות לירושלים. ומירושלים ליבנה. ומיבנה לאושא. ומאושא ליבנה. ומיבנה לאושא. ומאושא לשפרעם. ומשפרעם לבית שערים (כשהיה רבי נשיא דר שם והיתה סנהדרין עימו). מבית שערים לצפורי. מצפורי לטבריה. וטבריה עמוקה מכלם. ומשם עתידין ליגאל. ‏[6]. ויכול כי כל הפרשה תרמוז על גלות סנהדרין אשר הם הם עניין "יורו משפטך ליעקב" ברכת שבט לוי. וכן העניין האמור דגלות מכפרת. ובאילו השנים סנהדרין בטבריא והיא גלות אחרונה ומשם תתחיל הגאולה של סנהדרין בזמן הגאולה במהרה בימינו אמן.

מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא ופי' רש"י "ובמקום אחר אומר מבן שלשים שנה ‏[7] הא כיצד, מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים, ובן שלשים עובד. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו בחמש שנים ששוב אינו רואה" ‏[8]. ונמצא א"כ לכאורה שעניין מניין שנים אלו כאן, באים אכן להורות לבני לוי ולכל משים עצמו כבני לוי על לימוד התורה והמשנה.

הרי לנו

התורה מכינה אותנו לגלות, בהדגשת אחדות ישראל ולימוד התורה, וכן היא מנחמת אותנו בכפרת הגלות כשאין עוד המקדש בתוכנו. חכמי התורה הם לנו להורות הדרך נלך בה אך עליהם להיות נתונים נתונים וטהורים.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: בה"ג רס"ג רמב"ן יראים זהר הרקיע
  2. בגמ' כתובות ק"ד ע"א
  3. שם ק"ג ע"ב ובסוטה מ"ט ע"א
  4. ט' כ"ד
  5. שו"ט תהלים פרק נ"ב
  6. ראש השנה ל"א, ע"א
  7. לעיל ד', ג'
  8. חולין כ"ד, ע' א'