פרשה פתוחה 207 ~ וידבר ה' במדבר סיני

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,964 – 3,971 לבריאה | 203 - 211 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. ז וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם.

במדבר ט:א - ה

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

המשך ההכנה לגלות.

מאורעות השנים

המשך סיום אלפיים שנות תורה

כליל תפארת

למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'... ואשמעה מה יצוה ה' לכם. בקשת ב"י לחלופת מצווה בעבור טומאתם. ודבר זה מלמדנו על הגלות, שגם מצוות שאין עוד בידנו לקיימם כתרו"מ והקרבת קרבנות, מ"מ יש חלופה ויש תמורה לכל מצוות אלו על ידי עניין "ואשמעה מה יצווה ה' לכם".

ואשמעה מה יצוה ה' לכם. וראה בתרגום יונתן וז"ל, "דין הוא חד מארבעה דינין דעלו קדם משה נביא ודן יתהון על מימרא דקודשא... ובאילין אמר משה לא שמעית מן, בגלל למילפא לרישי סנהדריתא דעתידין למיקום מן בתריה דיהון מתונין בדיני נפשתא וזריזין בדיני ממונא ולא יבהתון למשיילי דיני דמתקשי להון, ארום משה דהוה רבהון דישראל צריך דיימר לא שמעית" כלומר, הכתוב מלמדנו מה שצריכים הדיינים לידע שאין כלל בושה לומר איני יודע, ומאידך אף איסור הוא לורות כאשר אין הדבר ידוע, וזה נוגע לזה הזמן שהתורה עוברת מכתב לכתיבתה על פה ומייד מתחילים שנות הגלות בהם לא יהיה עוד נביא או חכם בדרגה הראויה לחדש דינים והלכות שלא נאמרו, ועליהם הכתוב מזהיר "עמדו" כלומר המנעו מלעשות ולהורות דבר שאינכם מוסמכים לו ואין לכם אלא אך את "מה יצווה ה' לכם".

הרי לנו

הכתוב ממשיך ומכין את בנ"י והנהגתם ומזהיר לבל יסורו מהדרך גם כשלא יידעו מה רצונו של הקב"ה, מ"מ לא יוסיפו וישנו מדעתם אלא אך בדרך "ואשמעה מה יצווה ה'".