פרשה פתוחה 208 ~ וידבר ה' איש איש טמא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,972 – 3,986 לבריאה | 211 - 226 לפני מניינם 


ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה. יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יב לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. יג וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְהוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא. יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.    טו וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר. טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה. יז וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יח עַל פִּי יְהוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. יט וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה וְלֹא יִסָּעוּ. כ וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהוָה יִסָּעוּ. כא וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. כב אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. כג עַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְהוָה יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה שָׁמָרוּ עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.

במדבר ט:ט - כג

הפסוקים והמצוות

פסח שני

יש הנוהגים כיום לאכול מצות בפסח שני
  • מצוה שפ: לעשות פסח שני בארבעה עשר באייר[1] שנאמר: בחדש השני בארבעה עשר. מצוה שפא: מצות פסח שני שיאכל על מצות ומרורים [2] שנאמר: על מצות ומרורים יאכלוהו. מצוה שפב: שלא להותיר כלום מבשר פסח שני עד בקר מחרתו, ‏[3] שנאמר: לא ישאירו ממנו עד בקר. מצוה שפג: שלא לשבור עצם בפסח שני[4] שנאמר: ועצם לא תשברו בו. כרת למי שלא עשה פסח[5] שנאמר: וחדל לעשות הפסח ונכרתה

המסר המרומז

ועניין השלמת הקמת המשכן, והתכוננות למסעות.

מאורעות השנים

לפי כמה דעות השלמת חבור המשנה ג'תתקע"ח

ויכוח הנצרות עבור תאריך הפסחא (Easter)

Quartodecimanism

כליל תפארת

איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדר רחקה. ויחזור לעניין ראשון והוא סוף שנות אלפים שנות תורה חתימת המשנה והגלות. ועניין פסח הוא חרות "זכר ליציאת מצרים" ויורה על עצמאיות לאומיות. ובאומרו "טמא לנפש או בדרך רחקה" ירמוז על האדם ה"איש" אשר אין ביכולתו לעשות את הפסח כתיקונו. ועיקרו של פסח הוא עניין סיפור יציאת מצרים, "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח" כי עניין הפסח להורות על חירות עם ישראל מגלות ושיעבוד. ובאילו השנים גלות ישראל נחתמת סופית ע"י גלות שארית עם ישראל לבבל. ולכן יבוא הכתוב ויחזק את איש איש מב"י לאמר כי אפילו טמא אתה ואפילו בדרך רחוקה "עשה פסח לה'". וכל זה עניין חוק כי אין הדעת סובלתו כי איך יחוג האדם את חירות הלאום בעודו בשלבי מאבק אל חייו ובדרך אל הגלות. ולכן יאמר לשון חוק.

וביום הקים את המשכן כסה הענן... וירמוז על תום שנות ב"י בארץ.

על פי ה' יסעו, וירמוז בעניין מסע המחנות בגלות.

הרי לנו

שאף בשעת הדחק זוכר ה' ברית אבות ומחזק את ב"י. מצוות פסח שני באה להורות את ישראל לבל ירפו ידים חלילה מלעשות ולקיים את מצוות ה' באשר הם ואל כי בכול מקום וזמן עלינו לקיים את תורתנו הקדושה באשר המצב והמקום מאפשר לנו.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה:מוני המצוה: סה"מ: מ' - שפ', סמ"ג. מקורות: פסחים פט.
  2. מוני המצוה: סה"מ: מ' - שפ"א, סמ"ג. מקורות פסחים פט.
  3. מוני המצוה: סה"מ: מ' - שפ"ב, סמ"ג. מקורות: פסחים פט
  4. מוני המצוות: סה"מ: מ' - שפ"ג, סמ"ג. מקורות: פסחים פט
  5. מוני המצוות: בה"ג, רס"ג