פרשה פתוחה 265 ~ שמע ישראל אתה עבר היום

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,152 עד 5,180 לבריאה | 1,391 עד 1,420 למניינם 


א שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. ב עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק. ג וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ. ד אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. ה לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. ו וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה. ז זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה. ח וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְהוָה וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. ט בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. י וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. יא וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. יד הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ. טו וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי. טז וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם. יז וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם. יח וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ. יט כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. [1411 - 1412] כ וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא. [1413] כא וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר. [1414] כב וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְהוָה. [1415] כג וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ. [1416] כד מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם. [1417] כה וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר יְהוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. [1418] כו וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. כז זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ. כח פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר. כט וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה.

דברים ט:א - כט

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

שלא נצתדק הרבה ושנזכור מעשינו ומנגד חסדי ה':

שלא יהיה צדיק בעיניו, ואף בנפול רשעים ביד צדיקים[1] שנאמר: אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך. שתלה את עניין רוממות הגאווה בירושת הארץ והתנחלותה. ויכול שראה להזהיר בעניין של כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה שאחרי שובנו מגלותנו הארוכה ואחרי שנאחז בארץ הקדושה ונביס את צרינו נתגאה במעשה ידינו, לכן בא הזהירנו הכתוב. לזכור תמיד את חסד האלוקים עלינו[2] שנאמר: זכור את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר. בהמשך לנאמר לזכור ולא לשכוח את עניין חסדי ה' אשר הביאנו את הלום, וכן באחרית הימים בעת הגאולה.

שלא לשכוח מה שהקצפנו את ה' במדבר ואת מעשניו הרעים[3] שנאמר: זכור את אשר הקצפת את ה' . ויש לזכור את חסדי ה' ויש לזכור את מעשנו הרעים ואל לנו לערב שניהם יחדיו.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

5155 - תלאות רבות והמרה בספרד, כנגד "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ.. מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה"

והפסוק (דברים ט, ז - ח) "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה. וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְהוָה וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה. ח וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְהוָה וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם."


פרעות 1412 - 1418, כנגד: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. [1411 - 1412] כ וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא."

שהפסוק (דברים ט, יט - כ) "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא. וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא."


באלו השנים י"א 5,172‏[4], קם ג'ובני דה קפיסטרנו, John of Capistrano, Giovanni da Capestrano' ‏[5] מכת דימינגו ויש אומרים שהיה מומר והיה נאהב למלך דון פירמדו ויסת נגד יהודים ויהרגו רבים אין מספר, ושללו ממונם ושרפו כל כתבי הקודש וגלילות איטליא ‏[6][7]. ג'ובני זה שימש כאינקוויזיטור והוציא רבים להורג. הוזמן לפולין על מנת שיטיף נגד היהודים. ב-1420 - 1422 הביא לגירוש יהודי רגנסבורג. ב-1427 הביא את האפיפיור להוציא את גזירת הים, לפיה יהודים איטלקיים לא הורשו יותר לנוע על ספינות בים התיכון לכיוון ארץ ישראל. ב-4 ביולי 1453 הורה להעלות על המוקד 41 יהודים בברסלאו עקב עלילת דם, מתוך כ-318 שנעצרו ועונו. בפדובה גרם ב-1456 לגירוש ראשי הקהילה.


התסיסה שגרמה למהומות של 1391 פרשה פתוחה 264 ~ והיה אם שכח תשכח לא דעכה ובין השנים 1412 ועד 1418 פרצו פרעות בשנית ביהודים. מהומות אילו היו בחלק ניכר בעקבות ההסתה השיטתית של המטיף וינסנטה פרר.

בשנת 1412 יצא פקודת המלכה קטלינה שהורידה את כל יהודי קשטיליה למדרגת כת מנודים. היהודים היו זכאים מעכשיו לגור רק בשכונות מיוחדות וכל הגרים בשכונות אחרות היו חייבים לעבור למחנה אחיהם במשך שבוע אחד. לנשים נוצריות אסור היה לבוא לשכונות היהודים לא ביום ולא בלילה. לנוצרים ולנוצריות נאסר להתרועע עם היהודים, לבקרם בבתיהם לסעוד על שולחנם ולרחוץ במרחץ אחד עמהם. חוץ מזה אסור היה להם לעבוד בבתי יהודים או בשדותיהם ובבתי מלאכתם ואפילו לכנותם בשם הכבוד הנהוג בספרד דון. חוץ מזה נאסר ליהודים לשאת נשק, לגלח את הזקן ולגזוז את שער הראש, וכן גם ללבוש מלבוש אחר חוץ ממלבוש אריג גס. בצד גזירות אלה בנוגע לחיי יום יום נקבעו עוד הגבלות, שהיו עלולות לדכא כל פעולה כלכלית של היהודים. אסור היה להם לסחור בלחם, ביין ובבשר, לעסוק במלאכה או באומנות חפשית, ביחוד ברפואה. נאסר עליהם לשמש בכל משרה פומבית. כמו כן ניטלה מהם האבטונומיה של בית דין וביןבדיני נפשות בין בדיני מומונות נעשו כפופים לבית הדין הכללי. ניטלה מאת הקהילה אף זכות הטלת מסים על חבריה. העוברים על איסורים אלה היו צפויים לקנס של שלוש מאות עד אלפיים מרבדים ובמקרים מויימים גם לעונש מלקות. הממשלה ראה מראש, שבתנאים כאלה ודאי יעזבו היהודים את קשטיליה בהמונים לנזק אוצר המלכות, לפיכך אסרה את היציאה מן הארץ באיסור חמור ואיימה על היוצאים שלא ברשות בהחרמת נכסיהם ואפילו בעבדות. בעלי האחוזות שיעיזו לתת מקלט לפליטים, היו צפויים לעונש של מאה וחמישים אלף מרבדים. כל הגזירות הקשות האלה , שהצייבור לא יכול היה כלל לעמוד בהם [גזירות מאין אילו נגזרו גם על המוסלימים]. נתכוונו רק להשפיל את היהודים העומדים במרדם ולהתיש כח התנגדותם, כדי שיוכחו שרק ההמרה עלולה להציל אותם מעול העבדות.

בצד תחבולות כאלה נעשו גם מעשי אלימות ממש. בספרד קם בימים ההם כאמור לעייל מרטינץ שני, ושמו וויסנטה פרר. דומיניקני זועם זה עבר בקשטיליה ובארגוניה בלוית קנאים משתגעים שהיו מלקים את עצמם בשוטים והטיף בכל מקום שנאה קדושה לבעלי אמונות אחרות, ליהודים ולמוסלימים. עיקר תפקידו היה להטביל את היהודים מאונס. סבורים שקנאי זה הוא שעורר ב' 1391 את פאול מבורגוס, שהיה רב יהודי להמיר את דתו.

עכשיו נתחברו המומר מבורגוס והצורר הדומיניקני להשמיד את היהדות. הם שהשפיעו על הוצאת הפקודה הנזכרת של המלכה קטלינה והם שהנהיגו את ההסתה על ידי איום. בראש להקת נזירים הלך פרר מעיר לעיר הצלב בידו האחת וספר התורה בידו השניה, היה בא לתוך בתי כנסיות ודורש בקול מרעים שהיהודים יסתלקו מן התורה וידבקו בצלב. ביחוד הוכיח בשבט זעמו את האנוסים משנת 1391 שהיו בגלוי או בסתר נאמנים ליהדות . הנאומים הנלהבים של קנאי משתולל זה השפיעו על ההמונים הנוצרים, שהמתינו לסימן כדי להתנפל על שונאי ישו הנוצרי. בערים ולדוליד , סלמנקה, שיגוביה, אבילה, בורגוס, ובערים אחרות התנצרו יהודים להמונים מפחד אויב, והאנוסים שמלפנים חזרו בתשובה והכריזו בפומבי שהם רוצים להיות לקתולים נאמנים.

בטלידו גירש פרר במית הכנסת את היהודים שנתכנסו לתפילה והפך את בית הכנסת לבית כניסה לכבוד מרים הקדושה והטהורה. מקשטילה הלך לארגוניה ואף שם עשה אלפי נפשות מישראל מסרגוסה, בטורטוס, בואלנסיה ובערים אחרות לשבויי הכנסיה הנוצרית. כעשרים אלף יהודים נאנסו באותן השנים להמרה.

אותם היהודים שנשארו נאמנים ליהדותם, לא יכלו לחיות בקשטילה וכל העונשים לא יכלו למנוע בפני יציאה בהמון, לולא הרגישו המחוקקים בעצמם מיד בתוצאות המיקות למלוכה. לפיכך החליטו להמתיק את הגזירות, ובפרט שכבר השיגו את תכליתם העיקרית, למשוך את היראים ורכי הלבב ולהרבות את עדת הנוצרים. בשנת 1414 כבר ביטלה הממשלה את הגזירות הכלכליות. ליהודים הותר שוב לסחור בשווקים ולהעביד שכירים נוצרים בחקלאות, ואף חירות התנועה הוחזרה במדה מסויימת . גזירות ההלבשה נשתנו , והותר ליהודים ללבוש גם בגדים מאריג יותר דק.‏[8]

הויכוח בטורטוסה:

באותם שנים בפברואר 1413, מלך אראגון והאנטי אפיפיור בנדיקטוס ה' 13 אירגנו בעיר טורטוסה ויכוח פומבי בין הנצרות ליהדות.  ובעוד נציגי שתי הדתות מתנצחים ביניהם במעין משפט ראווה גדול, שישיבותיו השתרעו על פני שנתיים תמימות, חרשו המטיפים הנוצרים את הארץ והסיתו את האוכלוסיה.  אולם היה גם חידוש:  השאיפה הקאתולית עתיקת היומין להטמיע את המיעוטים הדתיים לוותה כעת ברצונו המוצהר של הכתר להבטיח את שילובם של הנוצרים החדשים, לא רק במישור התיאולוגי אלא גם במציאות החברתית.  תערובת זו של הפחדה ופיתוי פעלה בסופו של דבר את פעולה.  אנשי העילית של הקהילות היהודיות, שממילא נטו למעין שוויון נפש פילוסופי לגבי ההיבטים החצוניים של הדת, קיבלו בדרך זו הכשרלהסכמתם להתנצר.  כתוצאה מכך, אמצע המאה ה' 15 עלה כבר מספרם של הנוצרים החדשים על מספר היהודים שהחזיקו באמונתם בגלוי.  

חלק מן המומרים [CONVERSOS] למדו להפיק תועלת מן המאנסיפאציההכפויה הזאת.  גיוס המטען התרבותי המסורתי שלהם לשירות צרכים חברתיים חדשים, שיחרור הכוחות הרוחניים האצורים בהם, המרץ הרב שמגלות תמיד קבוצות שוליים המתקבלות קבלה על תנאי לחברה הסובבת, האפשרות שניתנה להם לחדור אל מרכזי השררה והיוקרה - כל אלה הבטיחו לנוצרים החדשים טיפוס מהיר בסולם הדרגות הכנסייתי והממתלכתי.  אולם כל אלה גם הבליטו את האנוסים בעיני הסובבים אותם, והבלטת - יתר הלא רצויה זו היה בה כדי לסכל את שאיפתם הכפולה:  קידום אישי בצד טשטוש הזהות הקיבוצית.  יתר על כן נוצרים חדשים רבים המשיכו להחזיק ביהדותם, בסתר ליבם ובדל"ת אמותיהם, דבר שודאי לא תרם לשילובם בחברה הנוצרית.  אנוסים אלה, אשר לא יכלו למלא את מצוות עשה והשתדלו לפחות לכבד את מצוות לא תעשה, נותרו לכודים בין הנצרות שאותה דחו והיהדות שנאסרה עליהם.  אין פלא אפוא שרבים מהם נתפסו לקיצוניות משיחית.  

סיכום האירועים: 1412: חקיקת חוקי ואיאדוליד המכוונים נגד היהודים החוקים שנוסחו על ידי המטיף הנוצרי וינסנטה פרר נועדו לזרז את ניצור היהודים. 1413: 7 פברואר האנטי אפיפיור בנדיקטוס ה' 13 פותח את ויכוח טורטוסה הישיבות הראשונות עוסקות בשאלת טבעו של המשיח. ראשית 1414 התנצרויות המוניות. אפריל - מאי: דיוני ויכוח טורטוסה עוסקים בשאל הטעויות וחילול הקודש שבתלמוד. מאי 1415: צו של בנדיקטוס ה' 13 מורה לטהר את ספרי התלמוד ומאשר את תוקפם של החוקים שנחקקו ב' 1412.

5162 - קץ הגאולה על פי כפתור ופרח כנגד: "נתן ה' אלי את את שני לחת האבנים לחות הברית" י"א 5163 "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה":

ששנת 5162 הייתה שנת עת רצון על פי חישובו של כפתור ופרח לגאולה וזאת על כי שנה זאת ירדה תורה משמים עם לוחות ראשונים. אך בעבור כי סרנו מן הדרך "ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך … סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה" לא זכינו ששנה זו שנת 3 - 1402 תהא שנת הגאולה.

ודבר נפלא הוא בשנה זו היה חסר זכויות בעוונותינו הרבים, ולכן נדחתה הגאולה תרי"ג שנים כנגד תרי"ג מצוות, להוסיף זכויות לישראל. ואנו מצפים לגאולה מוצאי שביעית זו תשע"ו [5162 + 613 = 5775] אנו מקווים שלא נצטרך ח"ו להוסיף גם ז' מצוות דרבנן, שאז צריכים להמתין עד מוצאי שביעית הבא ח"ו[9]

5\5172- המרה המונית מדת משה, כנגד: "וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל.. וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ. כד מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם"

שהפסוק (דברים ,כא - כד) "וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר. וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְהוָה. וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ. מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם. וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר יְהוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם." הם הפסוקים 5172 ועד 5175. ובשנים 5172 ועד 5175 (1412 ועד 1415 למניינם) מומרים רבים. בתקופה זו מלחמות דת קשות מצד הנוצרים. היהודים אולצו להתווכח עם הנוצרים ויכוחים פומביים, ופרעות ולחץ להמרת דת היו מנת חלקם. מובא בסדר הדורות 5172 "ברומה קמו פתאום בני העיר ויאמר ליהודים שימירו ואם לאו יהרגו כלם, ובשלשה ימים המירו 15,000 נפשות.‏[10]." עוד מובא שם שע"י המלך דון פיראנדו שהוא היה סבו של פיראנד מלך ארגאון שגירש את כל היהודים מקסטיליא בשנת 1492 המירו "יותר ממאתים אלף יהודים".

בשנת 1413-1414 היה ויכוח בין יהודים ונוצרים בעיר טורטוזה שבקטלוניה. בין המתווכחים היה רבי יוסף אלבו, ובסופו של הויכוח היה הוא מראשי המדברים בו. לאחר ויכוח טורטוזה היה משבר רוחני קשה, ובעקבותיו המירו יהודים רבים את דתם וזאת בשנת 75 - 5174. כדי להלחם בתנועת ההמרה, ולחזק את היהודים ששמרו על אמונת אבותיכם, חיבר רבי יוסף אלבו את "ספר העיקרים", שמגמתו קביעת יסודות ברורים לתורת ישראל - יסודות שאי אפשר לערער עליהם.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: בה"ג סמ"ק יראים
  2. מוני המצוה: רמב"ן- ספק
  3. מוני המצוה: חרדים
  4. סדר הדורות שם
  5. בסדר הדורות מופיע פרהויציני דולינצה, אך לא ידוע מי זה, ויכול מאוד כי הכוונה לג'ובני דה קפיסטרנו
  6. סדר הדורות
  7. מגזרה זו ברח רב דוד דון יחייא
  8. הנ"ל ציטוט מדובנוב
  9. מובא בשם הרב יקותיאל פיש שנאמר בשם צדיק נסתר
  10. מובא בספר שבט יהודה