פרשה פתוחה 268 ~ כי יקום בקרבך נביא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,267 – 5,271 לבריאה | 1,506 עד 1,511 למניינם 


ב כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. ד לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. ה אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. ו וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

דברים יג:ב - ו

הפסוקים והמצוות

שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז:

שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה[1] שנאמר: לא תשמע אל דברי הנביא.


מקצת הוראות חברתיים: הלבשת הערום, ניחום האבל, וקבורת המת:

להלביש ערומים[2] שנאמר: אחרי ה' אלוקיכם תלכו. ניחום אבלים[3] שנאמר: אחרי ה' אלוקיכם תלכו. לקבור מתים[4] שנאמר: אחרי ה' אלוקיכם תלכו.

דיני חייבי מיתה:

מדיח בסקילה בגז"ש הדחה[5] שנאמר: כי דיבר סרה וכו' להדיחך. לדון כל מחוייבי מיתה בב"ד[6] שנאמר: ובערת הרע מקרבך.

המסר המרומז:

יורה על נביאי-משיחי השקר שבזה הזמן, וילמדנו להיזהר מאות ומופת ומאמונה יתירה, גם בצדיקים ואנשי שם.

מאורעות השנים:

נביאי-משיחי שקר

עם גירוש ספרד, שהחל כשתים עשרה שנים קודם לפרשה זו, התקווה לביאת משיח וקץ הייסורים גברה, וכבר בשנת 1500 החלו נוהרים רבים מבני ישראל אחר נבואות ומשיחויות שקר. גם לאחר מכן, כאשר בשנת 1517 האימפריה העותונומית שלטת בארץ ישראל ומקבלת באהבה את בני ישראל השבים לארצם, הולכת וגוברת האמונה המשיחית בישראל, ואדרבא, השתפרות מצבם מעודד את אמונות השוא. המפורסמים שבנביאי-משיחי השקר, הנם ר' אשר לעמלין, דוד הראובני ושלמה מולכו.

ר' אשר לעמלין (למלין) מאשכנז, משיח שקר 1,502

בשנת 1502 הופיע באוסטריה ובסביבתה של וינציה (איטליה) מתנבא בשם אשר למלין, שאמר על עצמו שהוא בא לבשר את בואו של המשיח והעלייה לארץ ישראל. הוא הצליח לסחוף אחריו קהל גדול, ובינים גם גדולי הדור. גם לאחר שנבואתו לא התגשמה המשיכו רבים להאמין כי החטא גרם לכך שהתשובה לא היתה שלמה, ורק לכן לא הגיע המשיח. כדוגמא לגדולי הדור שהאמינו בו בתמימות, הוא סביו של ר' דוד גאנז מחבר ה'צמח דוד' המפורסם, העוסק בדברי ימי ישראל ומובא רבות בסדר הדורות. סבו היה ר' זליג-גאנז, מגדולי הדור, והאמין בדברי לעמלין, עד שניתץ את תנור המצות מתוך אמונה שמשיח יבוא קודם לכן, כפי שמעיד הצמח דוד עצמו (ח"א ה'ר"ס). לעמלין מת פתאום ורבים מהמאמינים בו בראותם כי לא נתקיימו דבריו המירו דתם.

התסיסה המשיחית דוד הראובני ושלמה מולכו (ס' 1,520)

דוד הראובני, נולד סמוך לשנת 1490 במדינת חיבר בערב התיכונה ומת בעיר ללירינא בספרד אחר שנת 1535. בני דורו לא ידעו אם הוא הוזה או רמאי. הוא סיפר שהוא משבט ראובן היושבים במדינת ערב, אחיו של המלך יוסף המושל על כל בני ראובן יושבי חלח וחבר, ומפקד על צבא שלוש מאות אלף גבורי חיל. ספוריו הנפלאים על ארצות וממלכות התעו להאמין לו, כי הוא שלוח מאחיו המלך ושבעים זקנים למלכי אירופה והאפיפיור, לקבל מהם תותחים להלחם במוסלמים הדוחקים רגלי היהודים, ולגרש את התורכים מארץ הקודש. מראהו והתנהגותו המוזרה הגדילו את האמונה בו. הוא נראה סודי ופלאי, היה קצר קומה, פנים כהים, רזה מרוב סגופים וצומות, ותנועותיו והליכותיו היו מפליאות. בחדש אדר שנת רפ"ד (1524) בא ראובני לרומא, רוכב על סוס לבן, ועבדו ומתורגמנו לימינו ולשמאלו. הוא בא עד לפני שער האפיפיור קלימנט השביעי, התקבל בכבוד על ידי החשמן גוילו, ולאחר זמן קצר זכה לקבלת פנים על ידי האפיפיור לאחר שסיפוריו התאמתו על ידי שרי פורטוגל. בלווית עשרה יהודים ומאתים נוצרים רכב על פרדה בחוצות רומא, וההמון נמשך אחריו. הכבוד שקבל מהאפיפיור בהסכם עם מלך פורטוגאל היה מפני שהאמינו שבעזרת ראובני ובני שבטו יצליחו במלחמתם נגד תורכיה. כבוד זה הלהיב את היהודים ועורר תקווה כי יגאלו מהגלות.

האנוסים שראו את הכבוד שנעשה לדוד הראובני, התחילו לקוות לקץ הימיםן. לאחר זמן, כשהבין מלך פורטוגל שהראובני גורם לחילול הצלב ולזלזול באמונתם [לדעת רבים, היה זה על ידי הלשנה של יעקב מנטינו], הורה לגרשו ולבסוף המיתוהו .

חתימתו של שלמה מולכו

ר' שלמה מולכו באותה עת נמצא בעיר המלוכה בחור מזרע היהודים האנוסים אשר קנה דעת והשכלה, ואשר הצליח להתקרב למלוכה, ושמו דיגו פיריס. בראותו כי יש תקוה לעם ישראל להגאל ולשוב לארצו, מחמת דוד הראובני , הלך לביתו, מל עצמו, ושינה את שמו לשלמה מולכו. כאשר נתרפא בא אל הראובני להכניסו בבריתו ולעזור לו להוציא פעולתו. מחמת החשש מתגובת המלך למילתו, ברח מולכו לסלוניקי והתחבר לאנשי קבלה, וכן העידו עליו גדולי עולם כמקובל [ראה להלן]. ידיעותיו ביהדות בכלל, ובתורת הקבלה בפרט, הדהימו את בני דורו שכן היה אנוס ללא חינוך יהודי מובהק וללא ידיעות רבות בתורה ובקבלה. המקובל רבי אברהם יגל כתב על מולכו: "והוא לא ידע ספר, והיה דורש ברבים דברים עתיקין, סודות מקבלה...וכתב בספר קצת מדבריו להיות לעד מחכמתו אשר קנה כהרף עין, עין לא ראתה". והמרח"ו כתב עליו וזה לשונו : "וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם". מולכו התקרב מאד לאפיפיור ברומא, וניסה לשכנעו לארגן קבוצת אנוסים ללחום בתורכים בארץ ישראל. הוא אף קיבל את אישורו להדפסת דרשותיו. גם מהאינקווזיציה שדנה אותו למוות מחמת התיהדותו ניצל ע"י האפיפיור שהאמין בכוחו. בסופו של דבר נתפס והועלה על המוקד באומרו "על אשר התהלכתי בדת ההיא (הנצרות בתחילת ימיו) לבי מר וזועף, ועתה כטוב בעיניכם תעשו ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה כי טוב אז מעתה". למרות שנבואותיו על הקץ לא התגשמו, מרן הבית יוסף המשיך לכבדו ולהעריכו ואף קיווה למות כמותו על קידוש השם . וכן נראה מדברי המהרח"ו שהשחשיבו למקובל אמיתי. מנבואותיו המפורסמות - הודיע כי ב1540 יבוא המלך המשיח, וזה על ידי חישוב ימי הקץ. הוא גם התנבא על שנת 1532 כזמן של התחלת גאולה, ולעומתו אכן בשנת 1532 בא לרגנשבורג ומסר לקיסר קרל החמישי את חלומותיו בעניין המשיח, והוצא להורג בשריפה על קידוש השם. גם לאחר מותו האמינו רבים שהוא עדיין חי או שעוד ישוב. הספרים שחיבר הם: חית קנה, שמן זית זך, שמן משחת קודש ו'המפואר'. מתלמידיו המפורסמים, הוא ר' שלמה אלקבץ מחבר ה'לכה דודי'.

נוסטרדמוס, 1503 – 1566

סולטאן סלימאן צוה לבנות חומות ירושלים 5,302, 1,542

כליל תפארת:

כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום:

ונתן אליך אות או מופת: בתקופת אלו המשיחיים, האמינו בהם בני ישראל בעיקר בגלל שהיו נראים מופתיים, הן דוד הראובני על שהיה סגפן גדול וגם היה נראה נורא מאד, והן ר' שלמה מולכו אשר ידיעותיו היו לפלא, וכן הנבואות הראשונות שלהם שנראו מתגשמים בשנת 1527, אז נלחמו ברומא והיה נראה שרומא שהייתה על פי המקובלים "קרתא דמחייבא" הולכת ליחרב, ואכן נכבשה על ידי קרל השישי שהיה נוצרי, כל אלו הדברים חיזקו מאד את האמונה במולכו. גם הקשרים שהיו לדוד הראובני ומולכו עם המלוכה, הוכיחו להם בגדר אות [גם אם אינו מופת] והצלת מולכו מהריגה שנים רבות בגדר מופת חיזקו את אמונתם בהם. על עניין זה עצמו באה התורה ומעידה שיש בתקופה זו נביאים שסביבם אותות ומופתים, ויש להם חלומות, כעדות ר' שלמה מולכו על עצמו, אך אין בכל זה כדי להוכיח את אמיתות דבריהם. כי לעולם הגבול בין ידיעה כללית שהנה מתקרבת זמן גאולת ישראל, לבין ידיעה פרטית ומדויקת מפי ה', נראית לפעמים הבדל דק כחוט השערה, אך לאמיתו זהו הבדל גדול כרחוק שמים מארץ, כי על האדם להיזהר, שגם כשאכן יש לו כוחות מיוחדים, עלול להתערב בזה הצד הרע, בו האדם מוסיף ומשנה על דעת עצמו, וכפי שכתב המהרח"ו על מה שקרה עם אותם שהשתמשו בקבלה מעשית וז"ל: "וכל זה לסבה הנזכרת כי אין טוב בלתי רע, ולא עוד אלא שמכריחים אותן בעל כרחן על ידי השבעות, ואז מפתים אותן ומטין אותן לדרכים לא טובים עד שמאבדים נפשם". וזה גם הסיבה שהבית יוסף לא שלל את גדולתו של ר' שלמה מולכו וד"ל.

נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם:

צריך ביאור עניין זה לשנים אלו, שכן כל המשיחיים לא כפרו ח"ו בהקב"ה, וא"כ על מה ירמז כאן כתוב. ואפשר שיורה הכתוב שכל נביאות שקר סופה להביא את האדם לידי כפירה, כי בראותם שאין הדברים מתקיימים הרי הם ממירים דתם, כפי שאכן קרה כאשר מת אשר לעמלין לפתע, וכן לאחר מות דוד הראובני ושלמה מולכו היו מקצת מהאנשים אשר האמינו בהם ככוחות עליונים וקרוב לגדר שיתוף ואלוהים אחרים.

לא תשמע... כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת:

אחרי יהוה אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון:

כי דיבר סרה על ה'… ובערת הרע מקרבך

אולי ירמז על עניין נתיצת תנור המצות על ידי גדול הדור בזמן אשר לעמלין, הלור הוא ר' זליג גאנז, סבו של הצמח צדיק, אשר מחמת אמונתו באשר שהבטיחו שיעלו לארץ לפני הפסח, שבר תנור המצות (מתי באיזו שנה בדיוק) ויש כאן בחינת פגיעה במצוות הפסח שכל מהותו לזכור כי ה' הוצאינו ממצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, ללא שיתוף כלל, הפך אמונת האנשים בזה הזמן.

הרי לנו:

גודל הזהירות בנטיעת תקוות גאולה שאינם מוכחות לגמרי, והליכה אחרי נבואות, שכן סופן לבטל ממצוות ה' והאמונה בו ח"ו, כפי שקורה בתקופת שנות פר' זו.

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תנ"ו, הרמב"ן משיג. סמ"ג לאוין לג. סמ"ק סי' כז.
  2. מוני המצוה: בה"ג יראים, מקורות: סוטה יד.
  3. מוני המצוה: בה"ג, יראים. מקורות סוטה יד
  4. מוני המצוה: בה"ג, סמ"ק יראים. מקורות סוטה יד
  5. מוני המצוה: בה"ג רס"ג
  6. מוני המצה: רמב"ן.