פרשה פתוחה 269 ~ עשר תעשר את כל תבואת זרעך

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,306 עד 5,311 לבריאה | 1,545 עד 1,550 למניינם 


כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. כד וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כה וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. כו וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. כז וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ.

דברים יד:כב - כז


הפסוקים והמצוות

מעשר שני - מעשר ירושלים:

להפריש מעשר שני ולהאכיל לבעליו בירושלים[1] שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו'. וזאת שנפריש בנוסף למעשר ראשון הניתן ללוים עוד מעשר אשר יאכל בירושלים. ומעשר זה יובא בשנה הראשונה, שנייה, רביעית וחמישית של שנת השמיטה ויאכל בירושלים ואם יקשה על בעל המחוייב מעשר להביא את תוצרו אזי יביא את תמורתו ויוסיף על ערך פדיונו חמישית ויאכל את קניין כספו עם אחיו בית ישראל בירושלים. ומטרת מצווה זו היא לחזק את מעמד ירושלים כמרכז הרוחני והממלכתי של העם.

המסר המרומז

מאורעות השנים

חוקי העניים והרווחה באנגליה [1551], כנגד: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ":

שושלת בית טיודור החלה עם הנרי השביעי בשנת 1485. מוצאו של הנרי הוא ולשי. מחוז ולשים כבר מוזכר במקורות רומאים ששלטו בבריטניה בסוף העת העתיקה, ויש להניח שחלק מגולי בית שני מצאו את עצמם במחוז ותרמו רבות להתפתחותה. ביסוס חוקי הרווחה באנגליה בהתייחסותם לנזקקים, עניים ומחוסרי עבודה של העידן המודרני מתחיל את מסעו בשושלת טיודור. כבר החל משנת 1495 בתקופתו של הנרי השביעי מתחיל הסיפור. תחת חסות שלטון הנרי השביעי מאושר ב - 1495 החוק של מקבצי נדבות ומשוטטים. המקבצים ינתנו למאסר של שלשה ימים ושלשה לילות, יאכלו לחם ומים ולאחר מכן יוצאו ממחוז העיר. כל בעל יכולת לעבוד יוחזר למחוז מגוריו. חוקים מאין אלו חזרו על עצמם גם תחת שלטון בנו הנרי השמיני.

כתגובה לחוק של 1495, בשנת 1530-1 מוצא חוק אשר מאפשר ברישיון לנזקק לקבץ נדבות. החוק אסר לזקנים ולנכים לקבץ אך התיר לבעלי יכולת לעבוד, לקבץ. שוב ב- 1536 החוק עובר שינוי ומחריף את הענישה ומאפשר מלקות למשוטטים ברחובות.

יש לציין כי חלק מבעיית הנזקקים שבשנים אילו הייתה כתוצאה מתיגר שקראה מלכות אנגליה כנגד הכנסייה הקתאולית. יש לזכור כי אילו הם שנות הרפורמציה הפרוטסטנטית. כאמור הרפורמציה קראה לשינוי ערכי במוסדות הכנסייה. התנועה הביאה לפיצול בעולם הנוצרי וליסודה של ההנצרות הפרוטסטנטית.

מרטין לותר[2] בפרסומו המפורסם 95 התזות האשים את הכנסייה בשחיתות ובניוון תאולוגי ומוסרי. כחלק מהריאקציה כנגד הכנסייה הקתואלית באנגליה תחת שלטונו של הנרי השמיני נסגרו מנזרים אשר היו מאין מפלט לחלק מהנזקקים וכתוצאה מצאו אילו עצמו ברחובות משוטטים לקבל נדבות למחייתם. הנרי השמיני ובנו אדווארד ראו את אדמות המנזרים כמקור כלכלי רב תכליתי וזאת בנוסף להסלדותם מהכנסייה ומהשיחתות אשר יחסו לה. המעשרות אשר היו מובאות לכנסייה פסקו וכך נוצר פער במקור מפלט לנזקקים ואלו מצאו עצמם באמצע המאבקים שבין הכנסייה הקתואלית לבין מוסד המלכותי של ממלכת אנגליה.

בשנת 1551 המקבילה לפרשתנו חל השינוי ראשון בהתיחסות הממשל בהקשר לעניים. חוק העני של 1551 חייב כנסיות רובע באנגליה לבנות מקומות תעשוקה למחוסרי עבודה. ב - 1552 אושר לכנסיות לגבות מס לצורך דבר זה. למרות האמור החוק כלל רק נזקקים אשר ביכולתם לעבוד אך לא מצאו מקום עבודה להתפרנס. נזקקים אחרים לא נכללו וההתיחסות כלפיהם לא השתנה. החוק שאיפשר להלקות משוטטים נשאר במקומו.

בשנת 1563 נחקק חוק על ידי אליזבת המתיר לכנסייה האנגלית לחייב בעלי אחוזות בנטל תחזוקת העניים. החל מ - 1572 כל אזרח התחייב במס מיוחד לצורך הנ"ל. חוק העני של 1575 חייב כל כנסייה תשתית לכך שלכול נזקק יהיה תעשוקה. בהמשך לחוק זה ב - 1597 יצא חוק המטיל את נטל העניים על הכנסיות וכן חוק אחר אשר מבטל את חוקי המשוטטים של 1495.

עידן אליזבת הראשונה היווה תפנית בהתייחסות החוקה לעניים. בהמשך לחוקי שנות השמונים חוק הרווחה של 1601 יצר למעשה את מערכת הרווחה של ממלכת אנגליה אשר היווה תבנית לעולם המערבי כולו.

הנרי השמיני מלך אנגליה [1509 עד 1547] הנרי השמיני מבית טיודור היה בין השליטים המשפיעים בזמנו. הרפורמה העיקרית שזכור עבורה הייתה ייסוד הכנסייה האנגליקנית וההתנתקות מהאפיפיור. בנוסף איחד הנרי השמיני בין אנגליה לויילס הנזכרת לעייל.

שלטון הנרי זה, בניגוד לשלטון אביו הנרי השביעי (אשר דגלה בשלום ויצירת שגשוג כלכלי) ‏[3] כבר בראשית מלכותו תבע לעצמו את כתר ממלכת צרפת והכריז עליה מלחמה. ‏[4]. בשל חייו הראוותנים הנרי הצליח מהרה לרושש את קופת המדינה ואת הונו האישי. קופת המדינה הייתה צריכה כספים והכן הכריז הנרי השמיני כי נטל המעשרות מעתה לא יהיו עבור הכנסייה הקתולית אלא תחת חסות פיקוחו. כמובן שזה היווה גורם נוסף לקרע שנוצר בין הכנסייה הקתאולית לבין אנגליה.

אך לא תמיד היה הקרע האמור ברור מאליו. ב' 1521 העניק האפיפיור ליאו העשירי להנרי את התואר מגן האמונה וזאת כאות הוקרה על כך שכתב את ספר ההגנה על שבעת הסקרמנטים בו נאבק ברעיוניותיו של מרטין לותר. למרות האמור בשנת 1530 החליט האפיפיור לבטל את התואר וזאת בשל התנתקות אנגליה מהכנסייה הקטולית הנרי השמיני הוחרם ע"י הכנסייה.

יש שיאמרו שהתנתקות הייתה עבור כי רצה המלך לבטל את נשואיו ולהינשא בשנית אך זו הייתה רק סיבה אחת מבין שרשרת של אירועים שהביאו לקרע שבין שתי המוסדות. במרץ 1534 הכריז הנרי על עצמו כראש הכנסייה וחייב כל אזרח להישבע לו אמונים, לנער עצמו מהכנסייה הקתולית ולהכיר באליזבת כיורשת החוקית. חוק שבועת נאמנות למלך של 1535 היווה את כותרת הקרע שבין הכנסייה לבין מלכות אנגליה. קתולים שסרבו להישבע נידונו והוצאו להורג.

עם ההתנתקות והרפורמציה הרוחנית החלו גם שינויים במישור הכלכלי כאמור. הבולטות מבניהם הייתה סיום עידן החוקים האוסרים לקחת ריבית. בשנת 1546 המלך הנרי ביטל חוקים אילו אשר נאסרו על ידי הכנסיה. מעתה יכולים היו להלוות וללוות כספים בריבית לפי השער שקבע המלך, עשרה אחוזים. טומאס גירשהם היה פורץ דרך בהלוואות בריבית בלונדון ונחשב לאבי הבנקאות של אנגליה. טומאס שירת תחת שלטונו של הנרי השמיני, אדווארד השישי, מרי הראשונה, ואליזבת הראשונה, בשנת 1565 ייסד את ה  Royal Exchange אשר נפתח בשנת 1571.

אדוארד השישי, מלך אנגליה [1547 - 1553]: בנו היחיד של הנרי השמיני. עלה לשלטון בהיותו בן תשע. המלך אדוארד היה פרוטסטנטי הדוק וקידם את הרפורמציה בממלכת אנגליה. המלך אדוארד לא האריך ימים, נפטר בגיל חמש עשרה.


ועידת טרנטו בעניין מעשרות הכנסייה [1545 עד 1563], כנגד: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" [5306, 1545]:

ועידת טרנטו (בלטינית: Concilium Tridentinum) היא ועידה אקומנית שכונסה בשנת 1545, בעיר טרנטו ‏[5] בידי האפיפיור פאולוס השלישי כדי לדון בבעיית הנצרות הפרוטסטנטית שהתפשטה ברחבי אירופה והממסד הקתולי חשש כי היא עלולה להגיע אף אל צרפת. כינוסי הוועידה נפרשו על פני 18 שנים (1563-1545).

הכינוס כלל אנשי דרג דתיים (קרדינלים, אבות מנזרים, בישופים ואנשי כנסייה) ופרופסורים לתאולוגיה. הוועידה דנה בכל עיקרי האמונה הקתולית בכדי לגבש ולאשר את עקרונות הדת הנוצרית גם על נושאים מנהליים של הכנסייה המערבית. לחלק מהדיונים הגיעו גם תאולוגים פרוטסטנטים בכדי להסביר את עמדותיהם.

במשך תקופה ארוכה דנה הכנסייה בנושא, ובתום הדיונים אישרה את רוב עקרונותיה והדגישה את החשיבות של אותם גופים נגדם יצאו הרפורמציות (מעמד הכמורה, מעמד האפיפיור, חשיבות שטרות מחילה ועוד). היא יצאה כנגד אמרת מרטין לותר שאמר Sola Scriptura (כתבי הקודש) ובמקום אמרה "Traditio et Scripure", כלומר כתבי הקודש כפי שהובנו בידי המסורת הדתית, וכונו קונטרה-רפורמציה.

באופן מובלע הכנסייה הקתולית הסכימה כי יש צורך לטפל בשחיתות ובסדר הארגוני שלה. היא התחייבה להקפיד על השכלה של כמרים. הכנסייה הפכה לגוף ביורוקרטי, היררכי ומאורגן, היעיל ביותר בהמאה ה-17.

מעשרות הכנסייה (ecclesiastical tithes): בשנים אלו בועידת טרנטו נחקק בחוקה הקנונית עניין מעשרות תבואה ורכוש כמס אשר עליו לעבור לשלטון.

עולמה של תורה:

ספר כפתור ופרח [1549]

ספר זה במשך כמאתיים שנה לאחר חיבורו לא היה מוכר, עקב ריחוקו של המחבר ממרכזי התורה באירופה. בשנת 5309 לבריאה [1549] נדפס הספר לראשונה [שנות פרשתנו] בונציה, ומאז הוכר מעמדו כפוסק הלכה חשוב בנושאי מחקרו. ‏[6], מצוות התלויות בארץ. לצורך מחקרו זה תייר ר' אשתורי בארץ במשך שבע שנים. ‏[7][8]

כליל תפארת:

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה 5,306 לבריאה:

עשר תעשר דרשו ‏[9] בשביל שתתעשר, עשר שלא תחסר ‏[10]. ואומנם פרשתנו תדון במעשר שני ומעשר ירמוז על מעשר עני באומרו והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך וירמוז למעשר ראשון בהזכירו את הלוי אשר בשעריך לא תעזבנו וכן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. וכל העניין חד הוא. כי עניין המעשרות בכללותם היא תיקון החברה בדיני רווחה ותלמוד תורה להוראה ביראת ה' ובעבודתו. ועניין עשר שתתעשר, כי עבור דאגה לעני ליתום ולאלמנה ישרה ה' את ברכתו עליך ותתעשר. וכן בשנים אלו עבור כי יחל במקצת דיון עבור רווחת העניים תחל עלייתה של אנגליה. ובשנים אלו קם המוסד של ה - Royal Exchange שלימים יהא עמוד מוצק של החוסן הכלכלי של הממלכה.

למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים:

ועיקר המצוות הינם בעבודת ה' יתברך, ומנגד חוקי מלכות רומי שטבעה יצא בכל העולם שנאמר ‏[11] אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. ובשנים אילו רואים אנו איך מתלבשת קליפת הקדושה של מידת החסד אט אט במערכת הרווחה של ממשל אנגליה. ואומנם במשך השנים הכן פיתחו להם האנגלים וכן מדינות מערביות רבות חוקים ומשפטים אשר מגינים על זכויותיו של החלש של המדוכא ושפל הרוח אך המרכיב העיקרי של שורש מידת החסד של אברהם עוד טרם התגלתה במלואה בעולם. אך ככול שאנו מתקרבים לזמן הגאולה האמיתית רואים אנו איך בעולם כולו קמה לה רוח חדשה רוח ענווה רוח החמלה אשר מרימה את קרנה ושניזכה לאחד כוחות אילו כנגד הקליפות להביא את הגאולה במהרה בימינו.

וכי ירבה ממך הדרך... ונתתה בכסף וצרת בכסך בידך:

עבור כי לפעמים יהיה המעשר הרבה כי יברכך השם והדרך יהיה רב ממנו, וטוב לפדותו בכסף ולהעלות לשם את כסף הפדיון ‏[12]. וכן רואים אנו כי בפועל כך ראו לנכון המחוקקים שבאילו השנים אשר ייסדו את חוקי הרווחה באנגליה, שבתחילה הטילה הכנסייה חוקי מעשרות על בעלי החקלאות אך לאחר ממסוד חוקי אליזבת המס היה כספי. ייתר מכן סביבות 1800 פסקו מלהביא תבואת מעשר לגמרי וכל עניין המעשרות והמס עבור העני החולף בכופר מס.

והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך:

ויכלול עניין הלוי להזכירנו כי עניין העלייה לירושלים הכול סובב העבודה והלוי אשר בשעריך אשר מלמדך תורה ויראת ה' על תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה.

וכן בקליפות, הכנסייה היא זאת אשר טיהרה חלק גדול מהעולם מעבודה זרה ‏[13] . ובשנים אילו מתפתחת מחלוקת וקרע בכנסייה בעניין העבודה שלהם בין הקתואלים לבין הפרוטסטנטים ובשל כך נלקחים המעשרות מאילו ומעוברים לאילו.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תעג. סמ"ג עשין קלו. מקורות: מע"ש ר"ה. יו"ד סי' שלא
  2. נזיר אוגוסטיני גרמני
  3. ולא מצא עניין בהשבת השטחים שהפסידה אנגליה לצרפת במלחמת מאה השנים ולפיכך לא התנגד לכרות עם צרפת הסכם שלום
  4. כבר ב' 1513 פלש עם צבאו לצפון צרפת ונחל ניצחונות על הצבא הצרפתי
  5. חלק מהמפגשים נערכו גם בבולוניה
  6. הספר נדפס שוב בברלין תרי"א 1851, על ידי הרב צבי הירש חן טוב, ולאחר מכאן על ידי אברהם משה לונץ בירושלים בשנים 1897-1899.
  7. בניגוד לנוסעים אחרים שביקרו בארץ ישראל בימי הביניים, אשר תיארו בעיקר את האתרים המיושבים ביהודים ומצויים על "דרך המלך", שוטט ר' אשתורי גם במקומות נידחים, ומכאן חשיבותו המיוחדת כראשון חוקרי ארץ ישראל. הוא מברר את גבולותיה ההיסטוריים של ארץ-ישראל, חלוקתה לשבטים, הטופוגרפיה של ירושלים, צמחיית הארץ וגידוליה החקלאים, משקולות מידות ומטבעות בעבר ובהווה. לפיכך ספר זה אוצר בתוכו מידע רב על הנעשה בארץ-ישראל באותה תקופה. במהלך מסעו זיהה 180 מקומות ששמותיהם מוזכרים במקרא במשנה ובתלמוד]], חלקם על פי הדמיון לשמות האתרים הערביים בימיו. כתיבת הספר נשלמה בשנת ה'פ"ב (1322). למרות פקפוקים שונים על כמה מקביעותיו, מחקרו החלוצי של ר' אשתורי על גבולות הארץ משמש עד היום את פוסקי ההלכה כאבן פינה בדיונים בנושא רחב זה.
  8. בפרק העשירי חותר המחבר להוכיח שיש להבדיל בין מעלתה וקדושתה הרוחנית של ארץ ישראל לבין קדושתה ההלכתית בכל הנוגע למצוות התלויות בארץ: הקדושה ההלכתית קיימת רק בשטח שישבו בו יהודים בזמן בית המקדש השני ("גבולות עולי בבל"), אבל הקדושה הרוחנית קיימת בכל השטח שהובטח בתורה לאברהם יצחק ויעקב. בכך יצא כנגד תפיסה רווחת לפיה אין כל קדושה מחוץ ל"גבולות עולי בבל" תפיסה המתבטאת, למשל, בדברי כמה ראשונים על מסכת גיטין דף ב, בעניין קדושתה של עכו. על פי תפיסה זו, נמנעו יהודים בתקופתו להתגורר בבית שאן, מפני שעל פי התלמוד מסכת חולין דף ו, פרטים מסוימים בדיני תרומות ומעשרות אינם נוהגים בה, והוא התאמץ לשכנעם שמצווה לגור גם במקומות אלה כפתור ופרח, פרק שביעי.
  9. תנחומא ראה יח
  10. רמז למפרשי ימים להוציא אחד מעשרה לעמלי תורה
  11. מסכת עבודה זרה ב:ב
  12. רמב"ן על אתר
  13. ועיין רמב"ם הלכות ע"ז באשר אין הגוי מצווה באחדות