פרשה פתוחה 271 ~ שמור את חדש האביב

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5337 עד 5344 לבריאה | 1576 עד 1583 למניינם 


א שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ד וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר. ה לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ו כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. ז וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.

דברים טז:א - ח

הפסוקים והמצוות

עיבור השנים:

לעבר את השנים[1], שנאמר: שמור את חודש האביב, וזאת על מנת שפסח יפול באביב כמשמעו. ועל זה הדבר הוקם הלוח הגרגוריאני בעבר כשהיו מקדשים את החודש על פי הראייה וחשבונות הלוח לא היו מסודרים, היה עבור השנה מסור לבית דין. הנשיא היה מזמן את ישיבת בית הדין לדון בעיבור ‏[2] ומוסיפים לשנה מעוברת אדר ראשון כדי לדחות את חודש אדר שני לזמנו סמוך לחודש האביב ויהיה הפסח בזמנו. וכל זה למה? שכתוב בחודש האביב[3] שצריך שביום ט"ז בניסן שהוא יום הקרבת העומר ימצאו שעורים להקריב מהם מנחת העומר. עוד מעברין עבור פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח שאם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברים את השנה שעצרת זמן הבאת הבכורים. וכן מעברים על התקופה שצריך שתקופת ניסן תחול לפני ט"ז ניסן כדי שפסח לא יהיה בחורף. שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' [4] שיש לשמור שחודש ניסן יהיה תמיד באביב ועל כן קבעו שיש לעבר את השנה מדי כמה שנים.

הזכרת יציאת מצרים בכל יום:

להזכיר יציאת מצרים בכל יום,[5] שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים.

דינים שבאכילת חמץ וקרבן חגיגה בפסח:

שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר[6], שנאמר: לא תאכל עליו חמץ. לפרוש מאכילת חמץ, שנאמר: שבעת ימים תאכל עליו מצות. מוני המצוה: זהר הרקיע. שלא להותיר מבשר קרבן חגיגת ארבעה עשר ליום השלישי[7], שנאמר: ולא ילין מן הבשר לבקר. שלא ילין לבקר מבשר הפסח, שנאמר: ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב. מוני המצוה: יראים. שלא לזבוח פסח בחוץ,[8] שנאמר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.

ובעניין קרבן פסח בזמן שאין ובית מקדש: כתוב‏[9]: "א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא." וכן נפסק ברמב"ם הלכות בית הבחירה ‏[10] "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומה, שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא." וכן פסק הרמב"ם ‏[11] "מי ששחט קדשים בזמן הזה, והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים. שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית, שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא כמו שבארנו."

ובעניין הקרבה בזמן שאין מזבח: כתוב בגמרא ‏[12] "אמר רב גידל אמר רב מזבח שנעקר מקטירין במקומו". וכן פסק הרמב"ם ‏[13] "מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו". וכתב הרדב"ז ‏[14] "כן הדין במזבח החיצון שנעקר ממקומו, מקריבין במקומו קרבנות כדאמר ר' יהושע ‏[15] שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית וכבר הארכתי בזה למעלה של הלכות מעשה הקרבנות ע"ש." ובהלכות מעשה הקרבנות שם ‏[16] על ההלכה שפסק הרמב"ם "מקריבין אע"פ שאין בית" מקשה הרדב"ז וז"ל: "וא"ת והא ליכא מזבח ואין מקריבין אלא בזמן שהמזבח שלם או פגום ‏[17], וי"ל בזמן שהוא בנוי ופגום אין מקטירין עליו, אבל אם נעקר ממקומו מקטירין במקומו. כדאמרינן מזבח שנעקר מקטירין במקומו". ועוד העריך שם להביא ראיה מהכפתור ופרח להקריב אף בלי מזבח. ואף שלכאורה הרדב"ז הוא דעת יחיד, פשט הגמרא ודיקדוקה משמע כדבריו והאמת יורה דרכו. וראיות ברורות יתנו עדיהן.

יוצא שלפי הרדב"ז, – דווקא כשיש מזבח, צריך להיות מזבח כדינו, שלם ולא פגום. אבל כשאין מזבח כיון שאנו פוסקים "קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא", ופוסקים גם "מזבח שנעקר מקטירין במקומו", - א"כ קדושת מקום המזבח לא פקעה, וכמו שאפשר להקטיר קטורת, כך אפשר להקריב קרבנות, כיון שהמקום בקדושתו עומד. והרדב"ז לפי כמה דעות נפטר בשנות פרשתנו.

המסר המרומז

שמירת הפסח במעודו הינו ציווי לדורות הן כזכר ליציאת מצרים לעם ישראל בפרט והן לאומות העולם בכלל. אשר על כן בשנים אילו גרגוריוס ה' 13 אשר מונה לאפיפיור בשנת 1572 מצווה לשנות את סדרי הלוח מזה של הלוח היוליאני ללוח אשר יקרא לוח הגרגוריאני בשנת 1582 למניינם בשנים המקבילות לפסוקים שבפרשה.

מאורעות השנים

5334 - עלייה להר הבית והקרבת קרבן הפסח, כנגד: ״וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ״:

שהפסוק (דברים טז:א) ״וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ״ הוא הפסוק 5334 לפני מניין הפסוקים של 5842. ובשנת 5334 נפטר הרדב״ז ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא שהיה אב בית דין ומנהיגה של יהדות מצרים ומחבר שו״ת הרדב״ז. ושנת 5313, 1553 עלה ארצה. בין פסיקותיו תשובה תרצ״א כותב באריכות על חצר הר הבית ועל המסורת להיכנס להר הבית. ועוד שידוע פסיקותיו בעניין קרבן פסח בזמנו שמקריבין.

יש לציין כי על פי ההלכה ייתכן שאפשר להקריב קרבן פסח גם בזמן הזה. ובכן בשנת 1257 רצה הרב יחיאל מפריס לעלות לירושלים ולעשות כן אך הדבר לא נסתייע בידו. הבעייה התעוררה שוב כאשר נכבשה ארץ ישראל בידי מחמד עלי ב' 1831 והרב צ.ה. קלישר היה סבור לבקש רשות מידו להקריב את קרבן הפסח. רבים מגדולי ישראל נטלו חלק בויכוח ההלכתי, ביניהם רב עקיבא איגר, החת"ם סופר, רצ"ה חיות ורב נתן אדלר. הוויכוח שוב עלה לאחר כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים.

ובאשר למאה ה' 16 ובהקשר לשנים המקבילות לפרשתנו. החל מ' 1516 כאשר כבש הסולטאן העות'מאני סולימאן הראשון ‏[18] בשנים אלו יהדות צפת ראתה שגשוג רב. לאחר גירוש ספרד יהודים רבים ממגורשי ספרד פורטוגל וסיציליה החלו לזרום לצפת. ריבוי העולים יצרה אווירה קוסמופוליטית בעיר, ואל מול השלטון ידעה הקהילה עצמאות משפטית. ‏[19]

הרדב"ז ‏[20], לאחר שהותו במצרים חזר לירושלים בשנת 5,313 לבריאה, 1,553 למניינם ומשם לצפת נפטר בשיבה טובה בשנת 1,573 למניינם. בין פסיקותיו תשובה תרצ"א הרדב"ז כותב באריכות על חצר הר הברית בזמנו ועל המסורת להיכנס להר הבית. הרדב"ז מוסיף וכותב על זיהוי ה'צכרה ' שבכיפת הסלע כאבן השתייה שם היה קודש הקדשים של בית המקדש ומתיר ומאשר את הכניסה להר הבית. ובעניין דעת הרדבז בעניין קרבן פסח שלו בזמן עיין לעייל שדעתו שמקריבין. והרדב"ז בשנים המקבילות לפרשתנו בארץ.


פיסול על קברו של האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר המציין את ההשקה של לוח השנה הגרגוריאני

5337 – יִסּוּד הַלּוּחַ הַלּוֹעֲזִי, הגרוגוריאני בָּעוֹלָם, כנגד: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה״:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים טז, א) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" הוּא הַפָּסוּק הַ5337 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין יג:) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" שֶׁל תְּקוּפָה שֶׁיְּהֵא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן. וּבִשְׁנַת 5337 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הֵכִינוּ אֶת הַלּוּחַ הַלּוֹעֲזִי הַמְקֻבָּל הַיּוֹם בָּעוֹלָם. וּמְגַמַּת הַלּוּחַ שֶׁהֵם יִסְּדוּ הָיְתָה בִּשְׁבִיל שֶׁפֶּסַח יָחוּל בָּאָבִיב. [אָמְנָם יִשּׂוּם הַלּוּחַ בְּפֹעַל הָיָה 5 שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, הַהֲכָנָה הָיְתָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה הָיָה וִכּוּחַ פְּנִימִי אֶצְלָם עַד כַּמָּה לְהִצָּמֵד לְשִׁיטַת הַלּוּחַ הַיְּהוּדִי, וּבְכָל מִקְרֶה גַם 5 פְּסוּקִים בָּהֶמְשֵׁךְ, הֵם עֲדַיִן בְּפָרָשַׁת חַג הַפֶּסַח.]

ובהתאם למצווה במקרה עלה ברצון הכנסייה שהפסחא שלהם יחול באביב. [אמנם ישום הלוח בפועל היה 5 שנים לאחר מכן, ההכנה היתה באותו זמן, ובאותה שנה היה ויכוח פנימי אצלם עד כמה להצמד לשיטת הלוח היהודי, ובכל מקרה גם 5 פסוקים לאחר מכן הם עדין באותה פרשה של חג הפסח.] הדיונים בשל אופי הלוח החל עם ה' COMPENDIUM אשר נשלח בשנת 5337, והוא קובץ חוות דעת ומסכנות בעניין ייסום ההחלטה שניתנה כבר בשנת 1563 ע"י האספה של טרנט COUNCIL OF TRENT בעניין תיקון לוח השנה וזאת על מנת שזה יתאים לחג הפסחא של הנוצרים עם האביב ככתוב בכתבי הקודש. אחרי דיונים והסגות לבסוף בשנת 1582 כנגד הנאמר: "ששת ימים תאכל מצות" הלוח היוליאני הוחלף בלוח הגרגוריאני. ורואים אנו כי בדיוק כנגד השנים של הפרשה של שמור את חדש האביב התנהל דיון אצל האומות וזאת בקליפה של הקדושה בעניין ייסום הנאמר בכתוב: "שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך".

עוד דבר נפלא שהוייכוח בשל ייוסם עיבור השנה לשם "שמור את חודש האביב התהל סביב השיטה, שני מטמטיקיים, Giambattista Benedetti ו' Giuseppe Moleto סברו שיש להצמיד את הלוח ללוח של הלבנה וזאת כמו שאנו עושים וכפי שהתורה מצווה, ומנגד שיטתו של Aloysius Lilius. לבסוף התקבלה גירסתו של ליליאוס. ליליאוס זה נפטר בשנת 1576 בשנה המקבילה לפסוק שמור את חודש האביב.

הלוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני (קרוי בפי דוברי עברית גם לוח השנה האזרחי או לוח השנה הלועזי) הוא לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קיסר האימפריה הרומית.

הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי. ‏[21]

המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני 1,582 למניינם: יועציו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 גילו, כי הטבלאות שנועדו לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי אינן יעילות כיוון שיום ההשתוות האביבית חל עשרה ימים לפני 21 במרץ. חג הפסחא אמור לחול ביום הראשון בשבוע אחרי יום מילואו של הירח שחל אחרי 21 במרץ, הוא יום ההשתוות האביבית. תצפיות במצפה האסטרונומי של הוותיקן, שנערכו בשנת 1582, הראו בבירור כי 21 במרץ חל 10 ימים אחרי שוויון היום והלילה.

לפתרון הבעיה מינה גרגוריוס ה-13 ועדה של תאולוגים ואסטרונומים, וזו הציעה מערכת שלפיה נקבעת השנה המעוברת, כמפורט להלן, כך שלפי הלוח החדש, האורך הממוצע של השנה התקצר, והתקרב מאוד לאורך הממוצע של שנת-השמש השנה הטרופית. המתכנן הראשי של לוח זה היה האסטרונום והמתמטיקאי כריסטופר קלאוויוס. ב-24 בפברואר 1582 פרסם גרגוריוס ה-13 בולה הקרויה על פי שתי המילים הראשונות שבה אינטר גרוויסימאס (Inter gravissimas) ועל פיה החליטה הכנסייה על מעבר ללוח החדש. השינוי המשמעותי שנבע מהלוח החדש התרחש שמונה חודשים אחר־כך - היום שלמחרת 4 באוקטובר 1582 היה 15 באוקטובר. ספירת ימי השבוע לא השתנתה.

השינוי התקבל מיד בארצות הקתוליות, בעיקר בארצות דרום אירופה: איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל ועוד. בארצות הפרוטסטנטיות התקבל השינוי רק ב-1700 סקנדינביה, צפון גרמניה: או ב-1752 ממלכת בריטניה הגדולה ומושבותיה ברחבי העולם. ביוון, שדתה נצרות יוונית-אורתודוקסית, הונהג ב-1924. ברוסיה ובארצות אורתודוקסיות אחרות אומץ הלוח הגרגוריאני רק ב-1918 ורק לצרכים אזרחיים. לצורכי דת ופולחן משמש עד היום בארצות אלה הלוח היוליאני הישן.‏[23]

כליל תפארת

שמור את חודש האביב ועשית לפסח:

שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר, ואם לאו יעבר את השנה ‏[24]. עוד, ‏[25] שמור בהתמדת השגחה שיהיה ניסן חודש האביב על ידי עיבורי החדשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה.

וזבחת פסח... צאן ובקר: ומה עניין צאן ובקר ללמדך שגם נדריהם ונדבותיהם ברגלים היו מביאין ‏[26]. עוד שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאים עמו חגיגה דכי שיהא נאכל על השבע ‏[27]

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים:

למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך:


ולא יראה לך שאר בכל גבלך שבעת ימים:


ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו:

הרי לנו

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: רמב"ן.
  2. סנהדרין יא דבר המתחיל תנו רבנן... ובדף יג:א דבר המתחיל: "ושניהם מקרא אחד דרשו: "חג האסיף תקופת השנה מר סבר כוליה חג בענין בתקופה חדשה ומר סבר מקצת חג בעינן בתקופה חדשה"
  3. שמות יג
  4. מסכת ראש השנה כא:א
  5. מוני המצוה: סמ"ק, זהר הרקיע.
  6. מוני המצוה: סה"מ: מצוה תפ"ה, רמב"ן, סמ"ג.
  7. מוני המצוה: סה"מ: מצוה תפו, סמ"ג. מקורות: פסחים ע"א.
  8. מוני המצוה: סה"מ מצוה תפ"ז, בה"ג, רס"ג
  9. בגמרא זבחים דף קז
  10. פרק ו' הלכה ט"ו
  11. בהלכות מעשה הקרבנות פרק י"ט הלכה ט"ו
  12. זבחים דף נט
  13. בהלכות תמידין ומסופין פרק ג' הלכה ב'
  14. שם מובא ברמב"ם פרנקל
  15. עדויות פרק ח' מ"ו
  16. פרק י"ט הלכה ט"ו – רמב"ם פרנקל
  17. זבחים נט.
  18. 1512 עד 1520 ועיין פרשה פתוחה 268 - כי יקום בקרבך נביא
  19. ובכן כאשר החלה החלשות האמפריה העות'מאנית נאלצו יהודי צפת לדאוג לביטחונם ובכן ב' 1586 חאן - חצר מבוצרת מוקפת חומה שנקרא המצודה הינודית ושבמימונו תמכו יהודי קושטא.
  20. 1,479 - 1,573 למניינם אך לפי ספר קורא הדורות נפטר בסיבה טובה בן 110 יוצא איפה כי נפטר 1,598
  21. על ספירת השנים בלוח הגרגוריאני ראו בערך ספירת הנוצרים.
  22. מתי התרחשה "מהפכת אוקטובר"?: מהפכת אוקטובר
  23. כשבוחנים לוחות זמנים היסטוריים ‏[22] יש לקחת בחשבון את המעבר ללוח הגרגוריאני. יש לברר מראש את המועד שבו עברו המדינה או המחוז שבהם קרה האירוע ללוח הגרגוריאני. כשמשווים אירועים בין מדינה שבה נהג הלוח הגרגוריאני לבין מדינה שבה נהג הלוח היוליאני יש לזכור את הכללים הבאים: עד שנת 1700 פיגר הלוח היוליאני ב-10 ימים. בין השנים 1700-1800 ב-11 יום. בין 1800-1900 ב-12 יום. מ-1900 ועד 2100 יש פער קבוע של 13 יום.
  24. ספרי טז:קסז
  25. ספורנו דברים טז:א
  26. ספורנו על אתר
  27. פסחים סט