פרשה פתוחה 276 ~ כי יקרא קן צפור לפניך

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,470 עד 5,471 לבריאה | 1709 עד 1,710 למניינם 


ו כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

דברים כב:ו - ז


הפסוקים והמצוות

שילוח הקן - שמירת המינים:

שלא ליקח האם על הבנים[1] שנאמר: לא תקח אם על הבנים. לשלוח האם מן הקן[2] שנאמר: שלח תשלח האם ואת הבנים תקח לך. לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. משרשי המצוה: לתת לבנו שהשגחת האל ברוך הוא על בריותיו ובמין האדם בפרט ובשאר מיני בעלי החיים. כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין ועל כל לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום. וכן יניח האדם דעתו על דבר זה ויבין דרכי ה' ויראה, כי חפץ ה' בהמשכת קיום המינין בעולם שלא יכלו אחד מהם מביצי כנים ועד קרני ראם. ובאשר ישמר האדם את מחמד עינו של האל יזכה אף הוא שיפנה עליו האל לטובה ויקיים אותו. והוראת מצוה זו אינה בגדר רחמנות על השחיטה ואכילת בשר, כי ידוע כי התיר האל לשחוט את החי, אלא שחייבה חכמתו ציווי זה מפני שהיא מדה טובה לשמר את הגן למען נאריך ימים. ‏[3]

המסר המרומז

שעלה במחשבת הבורא יתברך קודם בריאת העולם כי בשנים אלה יחל תהליך בו האדם אינו משמר את הגן ויכחיד מין מן הנבראים. ועל כן יקדים האל במצוה זו, לאו הניתק לעשה להורות לאדם איך להתייחס לנבראים אשר בגן. וכפי שהתפרש לעייל עיקר המצוה הינה ציווי להגן ולשמר על כל מין ומין מבראותיו של ה' יתברך. ובאילו השנים בשל קיום הנאמר "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, ורדו בדגת הים ..." האדם שוכח במקצת את מקומו כי הוא הינו חלק מן זה הטבע וילך ויגיע למרחקים ויכחיד את ציפור הדודו. והציווי הינו להזהירנו כי באם אנו חפצים חיים עלינו לשמר את המינים ככתיב "למען ייטב לך והארכת ימים". וציווי זה תקין ותקף עלינו היום מאוד באשר התפשתות האדם בארץ יוצרת מצבים רבים בו יש חשש להכחדת מין זה או אחר או נזק ישיר או עקיף לטבע בשל מעשינו.

הכחדת ציפור הדודו הייתה התיעוד הראשון של הכחדת מין מהנבראים על ידי האדם.

מאורעות השנים

In 2009 a previously unpublished 17th century Dutch illustration of a dodo went for sale at Christie's

הכחדת המין הראשון, "ציפור הדודו", על ידי מעשה אנוש, כנגד: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ.. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" [1709]:

שפסוקי התורה ניתנו כנגד השנים, והפסוקים "כי יקרא קן צפור… שלח תשלח" מעידים על האיסור לפעול כנגד המינים והכחדתם, עיין לקמן "כליל תפארת". ובשנים אילו עדויות על הכחדת המין הראשון ציפור הדודו על ידי המתיישבים במאוריציוס. עוד שהכחדת ציפור הדודו הינה תיעוד ראשון שבו אדם במעשה ידיו הכחיד מין אשר נברא במעשה בראשית.

הכחדות הדודו: הדודו נכחד בידי המתיישבים עצמם, שהרסו את אזור המחיה שלו, היער, כדי להרחיב את מושבתם, ובידי חיות הבית שלהם - כלבים, חתולים ובעיקר חזירים, שטרפו את הביצים, העופות הצעירים, ומזון הדודואים. נצפה לאחרונה בשנת 1681 י"א 1715 לפי מחקר 1693. המתיישבים ההולנדים שהגיעו למאוריציוס גילו את הדודו בשנת 1601. היה זה עוף גדול במקצת מתרנגול הודו, אורך גופו כ-75 ס"מ, גובהו כ-90 ס"מ ומשקלו הגיע ל-25 ק"ג. גופו היה כבד, רגליו היו עבות וקצרות, ראשו היה גדול ולו מקור גדול ומעוקל, כנפיו היו קצרות והוא לא היה מסוגל לעוף. הדודו היה צמחוני ואכל בעיקר פירות וזרעים. נקבת הדודו הטילה ביצה אחת גדולה על הקרקע ושני ההורים דגרו וטיפלו בגוזל תקופה ממושכת. ‏[4]

ציפור הדודו: הדודו היה סוג במשפחת הדודואים (Raphidae) שבסדרת היונאים, כלול בסוג, הוא הדודו האפור. במשפחה נכלל מין נוסף, הוא בן-דודו בודד שחי באי רודריגס ונכחד גם כן.

בעבר סברו כי מין נוסף של דודו התקיים בעבר באי ראוניון, הוא הדודו הלבן (Raphus solitarius), שנטען שנכחד בשנת 1746. כיום סבורים שמדובר במגלן בודד, עוף נכחד גם הוא.

מקור השם דודו הוא מהמילה "doudo", בפורטוגזית עתיקה (בפורטוגזית עכשוית "doido"), שפירושה "שוטה". פירוש שמו המדעי גם כן "עוף שוטה", משום שהיה איטי ולא חשש מבני האדם ומחיות הבית שהביא עימו

הדודו בתרבות המודרנית: הדודו אמנם נכחד, אולם הוא מוכר מאוד בעולם. יצרן הבירה היחיד באי ראוניון בחר בדודו כסמלו המסחרי, ואפילו באי מאוריציוס נבחר הדודו להיות חלק מהסמל הלאומי. קיימים צעצועים ואף סדרות טלוויזיה הקשורות בדודו בכל העולם המערבי. למרות תדמיתו הפופולרית, הדודו היה ועודנו משל לטפשות. עץ הדודו נקרא על שמו של עוף הדודו לאחר שהתברר שהדודו היה ניזון מזרעיו, שיכולים לנבוט רק אחרי שהדודו עיכל אותם.

כליל תפארת

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ.. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" כנגד: הכחדת ציפור הדודו על ידי המתיישבים ההולנדים:

וירמוז על דבר מצוי התלוי בזמן אשר יקרא, וכן בשנים אילו עניין הדודו וציפורים רבים אחרים אשר נכחדו. ועניין שלח תשלח כמפורש לעייל בטעמי המצוה ככתיב בספר החינוך "שחפצו ברוך הוא בקיום המין ועל כל לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום".


לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:

ותאמר הפרשה בלשון יחיד להורות כי על כל אחד ואחד מאיתנו חלק בזה הדבר. ועל יאמר אדם: ומה לי ולעניין גדול זה? ומה לי להשמדת היערות או מן זה או אחר. ומה לי לזיהום מי התיהום וכדומה. מצווה זו חובתה הינה על כל אחד ואחד מאיתנו בכל פרטייה ודקדוקייה. ציוונו הכתוב לשמר את הגן ועל לנו להסב מזה הדבר את צומת ליבינו. עלינו לומר את דברינו ולהשמיע קולינו ולפעול בהתאם בשמירה על איכות הסביבה, על הגנים על מי התיהום.... אל לנו להשתמש בחומרים הרבים אשר הינם מסרטנים. אל לנו להשתמש בחומרים שמסוכנים לבריאות וזאת בעת גידול הפירות, ירקות, העופות והבשר... וכדומה. חברה מתוקנת מתקנת חוקים ומשפטים על מנת לשמר על אילו הדברים וזה בנוסף לנאמר בשל שימור הזנים.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקמ"ד. סמ"ג לאוין קן, סמ"ק סימן רעד. מקורות: חולין פי"ב. יו"ד סימן רצב
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקמ"ה. סמ"ג, עשין סה. סמ"ק סימן רעד. מקורות: חולין פי"ב. יו"ד סימן רצב.
  3. ספר החינוך שם
  4. statistics