פרשה פתוחה 278 ~ והיה כי תבוא אל הארץ

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,561 עד 5,571 לבריאה | 1,800עד 1,811 למניינם 


א וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא [2 - 1801] וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם [1802]. ג וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא [1805] מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. [1806\7] ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים [1807\8] ט וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ [1808\9]. י וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

דברים כו:א - יא


תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

ביכורים:

להקדיש ביכורים[1] שנאמר: ולקחת מראשית כל פרי האדמה לקרות את הפרשה על הביכורים[2] שנאמר: וענית ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי וכו'. ומשרשי המצוה לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות ולהביאם לבית אלהינו ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל, ועל כן מתחיל בענין יעקוב אבינו שחלצו האל מיד לבן. וענין עבודת המצרים בנו ושהצילנו מידם ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו ומתוך התעוררות נפשו בשמחה, בשבח השם ובטובו זוכה ומתברכת ארצו, ועל כן ציונו ברוך הוא על זה כי חפץ חסד הוא.

המסר המרומז:

שעיקר החירות הלאומית של חקלאות והעצמאיות בכלל מתבטאת בזיכרון העבר. ולכל אומה ואומה הזיכרון שלה באשר לעברה ועצמאותה מנתק עול ומוסרות העריצות של האחר. ועם ישראל יזכור את עבדות מצרים. והעבדות בכלל היא ההיפך של החירות הכלל והפרט. ואין חירות עם עבדות. ואין ימות משיח בלי חירות הנפש והגוף לכל בריאה. וכן בשנים המקיבלות לפרשתנו נחקקים ראשיתם של החוקים בעולם המערבי, באנגליה, בארה"ב ובמקסיקו ומשם הדבר מתפשט לעמים רבים בשל איסור הסחר בעבדים וחירותם.

במקביל ניצני שיבת ציון נראים בארץ, רב נחמן מבקר בארץ ומשבח בשבחה של הארץ. מספר שנים לאחר מכן תלמידי הגר"א בהשראת רבם עולים ארצה ומהווים חלק ניכר בהתחדשות עבודת הארץ ופריחתה. עוד עם פטירתו של ר' נחמן ובהשראתו תיקון ושמחת בכל הטוב נחקק המאמר אין יאוש בעולם כלל וכן עבדו את ה' בשמחה.

מאורעות השנים:

5561 - ביקורו של ר׳ נחמן מברסלב בארץ, כנגד: ״והיה כי תבוא אל הארץ:

היה לשון שמחה ‏[3] להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ ‏[4] . והיה כי תבוא לשון יחיד לרמוז על תחילת עליית יחידים לארץ. וכן בשנים אילו ‏[5] עולה רב נחמן, שלאחר ימים יקרא מברסלב על כי בשוב מתיישב בעיר בראצלאב שבפודוליה, לארץ. בליקוטי מוהר"ן כתוב בשם רב נחמן: מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל.

כי תבוא לירמוז כי הביאה תהא מצד יוזמת היחד לא כנאמר לקמן, ויביאנו שירמוז על תלמידי הגר"א שעולים ארצה ומייסדים בצפת ישיבה שבה לומדים בשיטת הגאון מוילנה. עלייתם של תלמידי הגר"א באה עוד טרם היישוב היישן. כמיהתם של גדולי הרבנים לארץ הייתה עזה באותה העת. יש אשר עלו עצמם ויש אשר לימים שלחו את תלמידיהם והם אשר לימים היוו את ניצני ההתיישבות בארץ.


5562 - הקמת ישיבת רב חיים מוואלוזין, כנגד: "וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה | אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם":

"והלכת אל המקום אשר יבחר" ומהו מקום השכינה בהעדר המקדש? "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט", אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת[6], "דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד." ‏[7] "והלכת אל המקום אשר יבחר ה'" והוא פסוק 5562 מתחילת התורה שפסוקי התורה נתנו משמים כנגד השנים. ובשנת 5562 נוסדה "ישיבת רב חיים מוואלוזין" אשר לימים תהא אב ואם לבתי מדרשות והלכה שהם מאין בית מקדש מעט. ורמז לדבר: לאן ילך? ל"ישיבת רב חיים מוואלזין" עולה במינין "אלהיך לשכן שמו שם" [1152]. ומוסיף הבעש"ט בפירוש על התורה "וראוי לי ללמוד בשמחה ביראה ובאהבה". ועמדה ישיבת רב חיים מוולאוזין תשעים שנה [גמטריה כליל מלשון שלם] ונסגרו תלדותיה בשנת 5652 בפסוק בו נאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". ומין הראוי לאמץ את דברי הבעל שם טוב ‏[8]: "יחשוב כשלומד מה שאמרו בגמרא 'אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה' ויאמר בלבו הלא הוא יתברך שמו צמצם את עצמו ושורה בכאן, וראוי לי ללמוד בשמחה ביראה ובאהבה".


5562 - הִתְחִילוּ אֶת הַמֶּחְקָר מִמֶּנּוּ יִצְּרוּ לָרִאשׁוֹנָה קוּפְסָאוֹת שִׁמּוּרִים לְאִחְסוּן מָזוֹן 1800-6, כנגד: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא [2 - 1801] וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם.. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא [1805]:

מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפְּסוּקִים (דברים כו, ב ואילך) "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" הֵם הַפְּסוּקִים הַ5562 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וָאֵילָךְ, וּבְשָׁנִים אֵלּוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הִתְחִילוּ אֶת הַמֶּחְקָר מִמֶּנּוּ יִצְּרוּ לָרִאשׁוֹנָה קוּפְסָאוֹת שִׁמּוּרִים לְאִחְסוּן מָזוֹן. פְּסוּקִים אֵלּוּ מְדַבְּרִים עַל מִצְוַת בִּכּוּרִים בָּהּ מַעֲלִים מָזוֹן מֵרָחוֹק, לִירוּשָׁלַיִם. וְהַפְּסוּקִים מִתְיַחֲסִים גַּם לְאִחְסוּן; "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא".

ולא רק שימורים אלא גַּם הַמְקָרֵר הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם הֻמְצָא בְּשָׁנָה זוֹ עַל יְדֵי הַמַּדְעָן מוֹר בְּארה"ב. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁשְּׁנַת ה'תקס"ב מְרַמֶּזֶת עַל קֻפְסַ"ת שִׁמּוּרִים, כִּי אוֹתִיּוֹת ב' פ' מִתְחַלְּפוֹת.

ועניין הטנא הינו כלי המיועד לשימור המזון בהלכותו ממקום מושב כל אחד מבני ישראל בדרכו לירושלים. והטנא אמור לשמר את המזון הן בשל ההולכה והן בשל הזמן שבמסע ועד לעת אכילתו. וכן בפועל נפתחו שערי שמים ובשנים אילו ממש נרשם הפטנט לאריזת השימורים כאמור לעייל וכן תחילת הגילויים בעניין המקרר.

שימורי דגים: טונה, סרדינים, סלמון

בשנת 1800 [י"א 1795] הוצע מטעם ממשלתו של נפוליאון פרס של 12,000 פרנק צרפתי למי שימציא דרך זולה ויעילה לשמר כמויות גדולות של מזון, לצורכי הצבא בהיותו במסעות. ב - 1,806 י"א 1809 המציא הקונדיטור ניקולא אפר (Nicolas Appert) שיטה לאטימת מזון בריק בצנצנות זכוכית. אולם כלי זכוכית לא התאימו להובלה. הזכוכית הוחלפה בפחיות גליליות מפח או מברזל יצוק, שהיו הן זולות ומיוצרות מהר יותר והן נוחות יותר לעמוד בתלאות מסע. פותחני קופסאות הומצאו רק שלושים שנה מאוחר יותר, ולפני כן נאלצו החיילים לחתוך את הפחיות בכידוניהם או לנפץ בהן פתח בעזרת אבנים. הצבא הצרפתי החל להתנסות בהקצאת שימורים לחיילים, אך התהליך האיטי של ייצורם ואיטיות ההובלה מנעו מהצרפתים מלהוביל כמויות גדולות ברחבי הקיסרות, והמלחמה הסתיימה לפני שניתן היה להשלים את תהליך הפיתוח. לרוע מזלו של אפר, המפעל שבנה בכספי הפרס הועלה באש ב-1814 על ידי כוחות צבא שפלשו לצרפת.

לאחר סיום המלחמות הנפוליאוניות נפוץ תהליך ייצור השימורים במדינות אחרות באירופה ובארצות הברית. פיטר דורנד (Peter Durand) הוציא פטנט בממלכה המאוחדת ב-1810 שהתבסס על התהליך של אפר, לייצור פחיות ברזל יצוק אטומות לאוויר. בתחילה היה תהליך הייצור ממושך מאוד כיוון שכל פחית יוצרה ידנית ונדרשו עד שש שעות לבישול הנדרש, כך שהפחיות היו יקרות מדי לכלל הציבור. באמצע המאה ה-19 הפכו השימורים לסמל סטטוס בקרב המעמד הבינוני באירופה. הפחיות נאטמו בהלחמת עופרת רעילה, אשר תוצאותיה היו הרות-אסון למשלחתו של ג'ון פרנקלין לאוקיינוס הקרח הצפוני ב-1845. היום השימוש נפוץ בכל רחבי העולם והשיטות הינם חדשניות ובטוחות.

המצאת הקופסת הקירור בשנת 3 - 1,801 וכן שיטת של דחיסת האוויר לקירור כנגד ושמת בטנע:

בשנת 1801 תומאס מור - Thomas Moore ממרילנד ממציא את קופסת הקירור. מור אשר היה חקלאי אשיר למעשה קרא להמצאתו מקרר.

בשנת 1805 אוליוור אוונס Oliver Evens תיאר תחיסת קירור אוויר שזה למעשה תחילת עידת המקררים. לא עברו שנים ובשנת 1834 יעקוב פרקין בנה את מערכת הקירור הראשונה באנגליה. מתקן דומה בנה האמריקאי ג'ון גוררי בשנת 1842.

5567 - חוק הסחר בעבדים [באנגליה] של [1807] כנגד: "וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה.. וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם":

שֶׁהַפָּסוּק (דברים כו, ז) "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ", הוּא הַפָּסוּק הַ5567 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5567 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם בִּטְּלוּ בְּאַנְגְּלִיָּה אֶת הָעַבְדּוּת. אַנְגְּלִיָּה הָיְתָה הַמַּעֲצָמָה הַגְּדוֹלָה בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וּבָהֶמְשֵׁךְ בָּאוּ אַחֲרֶיהָ ארה"ב וּמֶקְסִיקוֹ וּשְׁאַר מַעֲצָמוֹת אֵירוֹפָּה.

כבר בשנת 1804 קמו העבדים בהאיטי במרד והחריזו על עצמאותם. לא עבר זמן רב ובשנת 1807 חוקק חוק תקדימי וזאת בפרלמנט האנגלי על איסור של עבדים וזאת כחלק מהתנועה לביטול העבדות. החוק ביטל למעשה את הסחר בעבדים בממלכה האנגלית אך לא את השימוש הכולל בעבדים. רוב התומכים בחוק חשבו כי החוק יביא לביטול השימוש בעבדים בצורה ניכרת ומיידית, אך למעשה הדבר לא בה למעשה לכ' 26 שנה וזאת לאחר העברת החוק לביטול עבדים של שנת 1833. למרות הנאמר החוק של שנת 1833 נשא הסתייגויות באשר לחברת הודו המזרחית הבריטית אשר אילו בוטלו בשנת 1843. כזכור בשנת 1772 פיסקת לורד מנספירלד במשפטו של סומרסט הוותה תפנית נוספת אשר יצרה תנועה רחבה למען שיחרורם של עבדים בממלכה [עיין פרשת כי תצא - לא תסגיר עבד על אדוניו]. למרות הנאמר אין ספק כי החוק של שנת 1807 הוא אשר החל את התהליך לשחרורם של העבדים בממלכה ואשר האיר את דרכם של מדינות רבות נוספת בתהליך לביטול הסחר והשימוש בעבדים וכל זה בעבור הנאמר ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. [1807]

רק שנה לאחר חוק הסחר בעבדים שבאנגליה בשנת 1808 חוקקו חוק דומה בארה"ב וכן חוק המבטל את העבדות במקסיקו.

לרשימה המלאה והשנים של הביטול סחר בעבדים וכן חוקים אחרים שאסרו שימוש בעבדים יש לעיין ב' Abolition of slavery timeline. בעניין ביטול הסחר בעבדים בצרפת:‏[9]

וקודם הגאולה הפרטית והכללית תבוא שוועת העניי בתפילה זכה אל ה'. וחפץ ה' בעמו וחמל על בריאותיו כאב המרחם על בנים. וישמע ה' את קול שוועתם של העבדים ויוצאים ממוסרות העבדות. ובשנים אלו נחקקים חוקים לביטול הסחר בעבדים אשר לימים יובילו להוצאת השימוש בעבדים מחוץ לחוק ולביטול העבדות.


וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אבד אבי: וענית לשון הרמת קול ‏[10] כי עניין סיפור העבר אמור להיות בקול. ויש להבין כי ענית לשון עניות לרמוז כי תחילת סיפור העבר ובמיוחד בהקשר לעבדות יאמר כעני כאדם פחות שקיבל טובה גדולה ממלך שמעני עצמו לפני בלב נשבר, כמו כן הוא יכניע עצמו לפני ה' ויאמר ארמי אובד אבי ‏[11] אך יסיים בקול ושבחה כארי כאומרם וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים כך יזכור עניין העבדות ויקו לחירות וזאת על מנת לעבוד את ה' יתברך.


5569 - עֲלִיַּת תַּלְמִידֵי הַגְּרָ"א לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כנגד: ״וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה״:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים כו, ט) "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", הוּא הַפָּסוּק הַ5569 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5569 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עָלוּ לָאָרֶץ תַּלְמִידֵי הַגְּרָ"א בְּרָאשׁוּת הַג"ר מְנַחֵם מֶנְדְּל מִשִּׁקְלוֹב זצ"ל.

הגאון אשר חזה את הגאולה הניע את תלמידיו לעלות ארצה. והכן לאחר פטירתו שבשנת 1797 עלו מאות עולים בשלשה גלים עיקריים וזאת עבור היכרותם וקרבתם לגר"א ולמשנתו. עליות אילו נתמכו מכספי החלוקה שנאספו על ידי השד"רים. אנשי עליות אילו וצאצאיהם ביישוב הישן נקראו פרושים.

ויגר שם במתי מעט: במתי מעט בשבעים נפש ‏[12] וירמז על 70 תלמידי הגר"א אשר העלו במחשבותם והחלו בהתכנות מסעם בשל עלייתם ארצה. ותלמידי הגר"א הגיעו ארצה בראשנוה בשנת 1808 בהנהגתו של רב מנחם משקלוב. העולים החדשים עלו בראשונה לטבריה ומשם לצפת. ושוב בשנת 1809 עלו תלמידים בהנהגתו של רב סעדייה בן רב נתן מוילנה, וקבוצה אחרת ע"י הרב מנחם משקלוב לצפת.

ויבאנו שהמהלך היה בגדר ושב ה' את שבותך דהיינו על ידי ה' בכבודו ובעצמו ‏[13]. ותלמידי הגר"א כאמור החלו בגאולת קרקעות ובעבודות הקרקע כי כך היה החזון והמשך דרכו של הגאון כי בתחילת הגאולה שהיא בבחינת משיח בן יוסף התהליך יהא באופן השמאל על ידי יסורין טיפין טיפין של גאולת קרקע ועבודת האדמה.

ושלשה גלי עלייה היו. הגל הראשון הגיע לחיפה ביום ח' באלול תקס"ח 1808 בראשותו של הרב במנחם מנדל משקלוב. הגל השני בתחילת הקיץ של שנת תקס"ט 1809 בראשותו של הרב סעדיה משקלוב. והגל השלישי בתשרי ה'תק"ע 1809 בראשותו של הרב חיים כ"ץ והרב ישראל משקלוב.


5571 - פְּטִירַת רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב, כנגד: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב":

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים כו, יא) "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" הוּא הַפָּסוּק הַ5571 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5571 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זצ"ל שֶׁעָבַד רַבּוֹת עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה. וְכֵן רַבִּי נַחְמָן נִפְטַר בִּזְמַן שִׂמְחָתֵנוּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת.


הכניסה לציונו של רבי נחמן

דרכים באמונה: רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות. רב נחמן הדגיש את ערך התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית. רב נחמן הדגיש גם את הצורך להשתוקק לקב"ה, ואמר שלפי גדולתו אי אפשר כלל לעבוד אותו בתורה ומצוות אלא בכיסופים וגעגועים‏[14]. להשתוקקות זו אי אפשר לזכות אלא בעזרת אמונה פשוטה‏[15].

לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האמנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.

רב נחמן [ה׳תקל״ב - ה׳תקע״א] הדגיש את חשיבות ההימצאות בארץ ישראל. אמר כל העניין שלי זה ארץ ישראל הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע ליקוטי מוהר"ן נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר"ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל.

הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:

  • ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל. ‏[16]
  • מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. ‏[17]
  • אין ייאוש בעולם כלל ‏[18]
  • כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא. ‏[19]


עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם ‏[20] ושהם כלליות הקדושה‏[21].

את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הבכיר רבי נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר"ן, ועוד.

רבי נחמן הדגיש גם את גודל חשיבות הנסיעה אליו בראש השנה. אמר: הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה.

ועוד הוסיף, לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי.


ושמחת בכל הטוב: הטוב עולה כ"ב בשביל התורה שניתנה בכ"ב אותיות ‏[22] ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וזו מנתנת חינם. ואין הטוב המושלם אלא ההתבקות בו ה' יתברך שהוא מקור כל הטוב. הכרת טוב זה שכל דעביד קב"ה לטב עביד משרש בנו שמחה עצומה ונפלאה. וכן אמר רב נחמן אשר נפטר בזו השנה שנת התקע"א מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וכשיש שמחה אמיתית אין יאוש בעולם כלל. ועיקר הטוב הוא השמחה בה' יתברך ואין שלמות והשמחה של ישראל אלא בארץ הטובה.

וצריך להבין כי ההוקרה דהיינו הידיעה שהכול טוב [שלאפילו במקום האונס דהיינו שלא במקום הבחירה] וזאת על ידי הכנעה הרי זו שמחה גדולה. ויש שמחה בעניין הבחירה ויש בעניין הידיעה. ובעניין הבחירה פשיטה עבור כי נאמר ובחרת בחיים ובעניין הידיעה יחדש באומרו בכל הטוב. [בכל הטוב = 74 = דע, לשון ידיעה]

ושניזכה לחסדי ה' להיות מתלמדיו של רב נחמן לראות הטוב, לשמוח בטוב ולהדבק בה' בשמחה ובטוב לבב.

וְכֵן פִּתְגָּמוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זַצַּ"ל "הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ" ר"ת תשע"ה. וְאחר כך יהיה ביאת המשיח בגימטריא תשע"ו. והוסיף הרה"ג ר' מסעוד אבוחצירא שליט"א שהא"ש ר"ת הרב אליעזר שיק זצ"ל שנפטר בשנת תשע"ה, והוא היה חלק מהאש הגדולה של רבי נחמן שיוקדת עד ביאת המשיח כדלעיל. וכן הרב אליעזר שלמה שיק בגימטריה יום פטירתו י"ז שבט תשע"ה.



הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: רס"ג
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תרו. סמ"ג עשין קמ. מקורות: כי תבא תרו בכורים פ"ג. סוטה לב
  3. בראשית רבה, מב:ג
  4. אורח חיים על אתר
  5. מתחיל את מסעיו בשנת 1799 וחוזר בשנת 1802
  6. מגילה כט:א
  7. ברכות ח:א
  8. פרשת ואתחנן אות כא
  9. נאפוליאון בונאפרטה מחזיר את השימוש בעבדים במחוזות הסוכר של צרפת [1802]: כאמור העבדות בטולה בצרפת ובכל מחוזותיה ושלוחיה בשנת 1794, למרות זאת נאפוליאון החזיר את השימוש בעבדים בשנת 1802. העבדות לא בוטלה סופית בצרפת עד לשנת 1848.
  10. סוטה לב:
  11. אורח חיים על אתר
  12. ספרי כו:ה
  13. עיין פרשת ניצבים ושב ה'
  14. שיחות הר"ן נ"א
  15. שם ל"ב
  16. ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח
  17. ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד
  18. ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח
  19. ליקוטי מוהר"ן ד', א
  20. ליקוטי מוהר"ן תנינא ח' ח'
  21. שם קמא כ"ב ד'
  22. בעל הטורים על אתר