פרשה פתוחה 280 ~ והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5606 עד 5619 לבריאה | 1845 עד 1859 לפני מניינם 


א וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. ב וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ג בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה . [1848] ד בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. ה בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. ו בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. ז יִתֵּן יְהוָה אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. ח יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ט יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. י וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. יא וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. יב יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה. יג וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. יד וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם.

דברים כח:א-יד

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

להידמות לה' וללכת בדרכיו ושלא לסור מדרכי התורה

להדמות להשם בדרכי הטובים והישרים[1] שנאמר והלכת בדרכיו. שלא לסור מכל דברי התורה[2] שנאמר לא תסור מכל הדברים.

לבקר חולים[3] שנאמר והלכת בדרכיו. וכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון[4] ושם פרשה 74 מקביל לאברהם טרם עוזבו את אור כשדים וכאן יחזור באומרו והלכת בדרכיו כי שם ידבר בעניין ההודעה וכאן בביצוע בזמן בו עם ישראל חוזר לארצו ומבסס עצמו בארץ. ושם בעניין יחידים וכאן בעניין העם ואומות העולם בכללותם של דברים.

המסר המרומז:

מאורעות השנים

אביב העמים [1848 - 1849]

הרצון לאיחוד התפתחות רגשות לאומיים והרצון להשתחרר משלטון של מעצמות היה בין האנרגיה המרכזית לאביב העמים של 1848.

קונגרס וינה

רקע: לאחר תבוסת נפוליאון בתחילת המאה ה-19, ניסתה אירופה להשיב את המצב לקדמותו תחת הנהגתם של שליטי אירופה שלפני המהפכה. המהלך התנהל בצורת כנסים ודיונים, שהעיקרי בהם היה קונגרס וינה, שבו החליטו המנהיגים על חלוקה מחדש של שטחי מדינות אירופה, על שלטון ריכוזי, ועל דיכוי מהומות ליברליות. באוסטריה שב לשלוט בית הבסבורג, ובצרפת שב לשלטון בית בורבון כחלק מ"הרסטורציה". כל זאת על מנת לשמור על "שיווי משקל" באירופה.

מהלכים אלו עוררו זעם מסיבות רבות. המיתון, יחד עם משבר כלכלי עמוק וחורף קשה במיוחד ב-1847, הובילו לעליית מחירי המזון. השלטון האבסולוטי עורר זעם אצל הליברלים, בייחוד ב{{wh:האמפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית}}, שבה הונהגה צנזורה וסתימת פיות בהנהגתו של הקאנצלר אוסטריה מטרניך, וכן חוסר ההתחשבות של המנהיגים בשאיפות הלאומיות, כגון אלו של איטליה וגרמניה.

עניינים אלו עוררו מהומות רבות עוד לפני 1848, שאביב העמים היה שיאן. ב-1820 התחוללה מהפכה בספרד נגד כוונתו של פרדיננד השביעי להנהיג משטר אבסולוטי במדינה, שהסתיימה לבסוף בניצחון הליברלים שאילצו את המלך להישבע אמונים לחוקה; ב-1830 אירעה מהפכת יולי בצרפת, בה הודח המלך שארל העשירי ובמקומו מונה לואי פיליפ, "מלך הבורגנים"; בעקבות ההצלחה בצרפת כינה הסופר היהודי לודוויג ברנה את העתיד להתרחש באירופה בשם אביב העמים [מכאן השם האביב הערבי] והתעוררו מהומות גם בפיימונט ובנפולי שבאיטליה, אך אלה דוכאו בידי אוסטריה; מהומות שפרצו בנובמבר 1830 בורשה דוכאו ב-1831 בידי רוסיה; בגרמניה זכו הנובר, סקסוניה ובראונשוויג להרחבה של זכויות האזרח; בלגיה זכתה בעצמאות לאחר שמרדה בהולנד; אוסטריה דיכאה התקוממויות בצפון איטליה, וב-1846 דיכאה גם מרד בקרקוב וסיפחה אליה עיר זו. בשנת 1847 נאבקו בשווייץ הקנטונים הקתוליים השמרניים בקנטונים הפרוטסטנטיים הליברליים יותר. ניצחון הפרוטסטנטים נחשב לניצחון הראשון של כוחות ליברליים באביב העמים.

מהלך האירועים:

מהומה בברלין
מהומות יוני בפריז

מהומות אביב העמים החלו עם מהפכת פברואר בשנת 1848 בצרפת, שבה הודח לואי-פיליפ על ידי ההמונים. הסיבות העיקריות לכך היו מדיניותו של המלך שהביאה למשבר כלכלי, וכן תחושת הקיפוח של המעמדות הנמוכים בצרפת שחסרו זכויות אזרח כמו זכות בחירה. המהומות אורגנו בייחוד על ידי הפועלים. למרות זאת, הוקמה בסופו של דבר רפובליקה ליברלית בורגנית. זו הקימה מפעלים רבים עבור הפועלים, אך גם העסיקה אותם בשכר נמוך והטילה מסים חדשים על האיכרים. דבר זה הביא להתמרמרות רבה הן בקרב הפועלים והן בקרב האיכרים, שראו בפועלים, מחוללי המהפכה, את הגורמים למיסוי הכבד שהוטל עליהם. התוצאה הייתה מרד של הפועלים ברפובליקה אשר, ללא עזרת האיכרים, נכשל במהרה תוך שפיכות דמים קשה. כתוצאה מכך עלה כוחו של האגף הימני השמרני, ובמשאל עם בדצמבר 1848 מונה מנהיגם לואי נפוליאון בונאפרטה לנשיא. כעבור שלוש שנים הוא מינה את עצמו לקיסר נפוליאון השלישי.

גרמניה הייתה מפוצלת לעשרות מדינות שונות ובהן אין-ספור מפלגות וכוחות פוליטיים. המשותף להם, במידה מסוימת, היה הרצון לאיחוד מדינות אלו לישות גרמנית אחת. אך גם כאן היה פילוג בין תומכי "גרמניה הגדולה", שדרשו איחוד כל המדינות דוברות הגרמנית, כולל אלו שתחת שלטון אוסטרי, ותומכי "גרמניה הקטנה" שדרשו איחוד כל המדינות הגרמניות למעט אלו שתחת שלטון האיפריה האוסטרו-הונגרית. השמאל (שכלל גם את ברית הקומוניסטים של מרקס ואנגלס) קרא למהפכה סוציאליסטית בגרמניה ולברית בין המדינות המהפכניות באירופה שתצא למלחמה נגד רוסיה, שנחשבה למבצר הריאקציה. בהשפעת כל הכוחות האלו התקוממו המעמדות הנמוכים במדינות דוברות הגרמנית, כולל בקיסרות האוסטרית, מטרניך התפטר, הוקמו ממשלות ליברליות שהבטיחו חוקות מהפכניות והוקמה האסיפה הגרמנית הכללית בפרנקפורט. אך עד מהרה הפכו דיוני האסיפה לעקרים. התגלעו סכסוכים רבים בין נציגי המדינות הגרמניות השונות ובין תומכי ההגמוניה הפרוסית מול ההגמוניה האוסטרית בגרמניה. בברלין דוכא ניסיון של פועלים וסטודנטים לחזור לדרך המהפכה בכוח הנשק. בווינה התקבלו חוקים מסוימים, כמו חוק ביטול החובות הפאודליים של האיכרים, ודוכאו באכזריות ניסיונות מרידה של סטודנטים ופועלים. בדצמבר 1848 פוזרה האסיפה הלאומית הפרוסית, ומספר חודשים לאחר מכן גם האסיפה הגרמנית הכללית של פרנקפורט, והתקבלה חוקה חדשה ריאקציונית. כך בא הקץ לאביב העמים הגרמני.

ההונגרים, ששאפו לעצמאות לאומית ולהיפרדות מהקיסרות האוסטרו-הונגרית, הצליחו תחילה להקים ממשלה בראשותו של לאיוש קושוט שביטלה את שיעבוד האיכרים והעניקה חופש בחירה לכל בעלי הרכוש. מצד שני התנגד קושוט לשאיפות הלאומיות של מיעוטים שונים בהונגריה עצמה, כמו קרואטים וסרבים, ודיכא אותם ביד קשה. עקב כך עזרו אלו לכוחות הקיסרות האוסטרית ולצאר הרוסי (ששלח צבא לעזרת אוסטריה), ובסופו של דבר הוחזרה הונגריה בכוח לשלטון הקיסרות האוסטרית.

גם באיטליה פעלו כוחות רבים שרצו לאחד את איטליה: כוחות קתוליים שרצו להקים מדינה תחת הנהגת האפיפיור פיוס התשיעי, האגף הדמוקרטי שרצה להקים רפובליקה דמוקרטית בהנהגתו של ג'וזפה מציני, ובית המלוכה סאבויה שרצה להקים מלוכה חוקתית תחת כתר בית סאבויה. מרידות פרצו ברוב איטליה, ובעקבותיהן ניתנו במדינות אלו חוקות ליברליות. כוחות צבא איטלקי התאחדו למלחמה באוסטריה ששלטה על חלק מצפון איטליה, אך ידם של האוסטרים הייתה על העליונה והאיטלקים הובסו. תומכי מאציני הכריזו על רפובליקה ברומא ובוונציה והאפיפיור נאלץ לצאת לגלות. למרות ניצחונות כוחות המהפכה בראשות הגיבור הלאומי האיטלקי ג'וזפה גריבלדי, גברו, בסופו של דבר, כוחות הריאקציה והצבא האוסטרי, המהפכות נכשלו והמצב חזר לקדמותו.

תוצאות אביב העמים: בטווח הקצר, נכשל לכאורה אביב העמים בכל מקום שבו פרץ (רק בממלכת סרדיניה-פיימונטה שבאיטליה נותרה על כנה החוקה הליברלית). הרודן מטרניך, שנגדו פרץ חלק גדול מהמהומות, חזר לשלוט, וכך גם המשטרים הריאקציוניים הקודמים. הסיבות לכישלון היו: הפירוד והפיצול הרב של הכוחות המהפכניים, שלעתים אף לחמו אלו באלו, המטרות השונות (לאומיות, כלכליות, חברתיות ועוד) של הכוחות הפועלים והבורגנות הליברלית שלא השכילה לתפוס שרק בעזרת כוח הפועלים והאיכרים יכולה להגיע למטרותיה. בטווח הארוך, היה אביב העמים גורם חשוב ומרכזי בהתהוות אירועים רבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. כ-30 שנה לאחר מכן החל תהליך איחוד איטליה, מדינות גרמניה אוחדו תחת אוטו פון ביסמרק והונגריה זכתה באוטונומיה. האיכרים לא שבו יותר לשיעבוד הפאודלי (באופן מלא באוסטריה וגרמניה ובאופן חלקי בפרוסיה). ניצוצות התסיסה הליברלית והלאומית לא כבו, ובהמשך המאה ה-19 התחזקו הכוחות הלאומיים והליברליים והביאו לשינויים פוליטיים וחוקתיים ניכרים באירופה.

אמנציפציה ליהודים:

נפוליאון משווה את זכויותיהם של היהודים.

במשפט הרומי, אמנציפציה פרושה, שחרורו הפורמלי של הבן ממרותו של האב. במאה ה - 17 קיבלה המילה משמעות של סובלנות דתית בין היתר בעקבות מלחמת האזרחים באנגליה מ-1642 עד 1651 שבעקבותיה המונופול של הכנסייה האנגליקנית על הפולחן הנוצרי באנגליה נפסק. את המשמעות הגזעית קיבלה האמנציפציה במאה ה-18 והמאה ה-19.

ההיבט הבולט הראשון היה בארצות הברית בין השנים 1780 ל 1804 התקבלו חוקי אמנציפציה כנגד עבדותם של השחורים עיין לעייל פרשת 278 בעניין ונצעק אל ה' ... ירא את עניינו... ויוצאנו. בהקשר ליהודים קיבלה האמציפציה משמעות בשנת 1782 אם כתב הסובלנות של צרפת. במהלך המהפכה הצרפתית בשנת 1789 התממשה זכות זאת אך זו לא נכנסה לחוקה עד לשנת 1848. וכן בהמבורג בשנת 1849, בדנמרק 1,849 ועוד מדינות רבות סביב אילו השנים.

באנגליה לעומת צרפת הולנד ובלגיה בהן נטמעו היהודים בחברה הכללית במהירות יחסית באנגליה היה תהליך הדרגתי והחוקים המפלים בוטלו אט אט, ובשנת 1858 קיבלו היהודים את זכויותיהם. וכן בשאר מדינות אירופה סביבות שנים אילו אושרו זכויות האזרח להיהודים.

5608/16 - המהפכה החקלאית שבאנגליה ובסוקטלנד כנגד: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה... וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה... וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה":

שהפסוקים (דברים כח:ג-יא) ״בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. יִתֵּן יְהוָה אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.״ הם הפסוקים 5608 ועד 5616 מתחילת התורה. ובשנים אילו שהם כנגד 1847 ועד 1856 למניינם מהפכה חקלאית בעולם כולו.

המהפכה החקלאית של סוף שנות המאה 18 וכן בתחילתה ועד אמצע המאה ה' 19 היתפתחה בשילוב של מגוון תגליות אשר הניבו את פירותיהן במקביל ותוצאותיהן היו כה משמעותיות כך שיחדיו שינו את ענף החקלאות ואת החיים בכלל בקרב כלל החברה.

חקלאות הייתה קיימת מאז ומעתיק יומין אך חקלאות מודרנית פירושה היכולת להניב פרי מהאדמה באופן שהוא יותר משמעותי בכומות מאופן הגידול הטבעי שלו וכן היכולת לעבדת לזרוע לאסוף - ולקצור את היבול בצורה מהירה יותר ועל ידי פחות ידים עובדות. ברכה מאין זו באה לידי ביטוי בשנים המקבילות לפרשתנו בשילוב של הגורמים הבאים: גילוי דישון חדשני, ופריצת דרך במכונות עיבוד הקרקע - חרישה וקצירה של היבול.

5608 - התחילו לייצר בעולם דשנים לשבח את החקלאות, כנגד: וברוך אתה בשדה… ופרי אדמתך… הברכה באסמיך ובפרי אדמתך:

שהפסוק, "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ" הם הפסוקים 9\5608 מתחילת התורה. ובשנת 5608 כנגד 1848 למניינם הִתְחִילוּ לְיַצֵּר בָּעוֹלָם דְּשָׁנִים לְשַׁבֵּחַ אֶת הַחַקְלָאוּת‏[5].

הדשן והוא תוספת תזונה לקרקע לשם השבחת תוצרת היבול הייתה ידוע עוד מתקופת המצרים מזה אלפי שנים. חקלאות ייתר פוגעת באיכות הקרקע ומשכך השמירה על פוריות הקרקע העסיקה את החקלאים מאז ומתמיד. הן המצרים הרומאים, והבבלים השביחו את הקרקע עם זבל טבעי. תחילת העידן המודרני של הדשן מחל עם המדען הגרמני יוסטוס פון ליביג והמדען האנגלי ג'ון בנט לוז וכן הרופא האירי ג'יימס מארי אשר פעלו במחצית הראשונה של המאה ה' 19. הדשן הכימי הינו תוצר של מדענים ויזמים אשר עבדו על הנושא במקביל ובתחרות אחד כנגד השני.

בשנת 1849 הייתה השנה שבא התחילה לשווק וכן למכור דשנים באופן מסחרי, שעד אז הדברים היו באופן ניסוי ובכל אופן לא באופן מסחרי ומשכך עד השנה שלאחרי לא הייתה השפעה על החקלאות בכללותה. ושנת 1849 מקבילה לשנת 5,608.

מרכיבי הדשן: החנקן, הזרחן והאשלגן הם שלושת החומרים העיקריים שחסרונם מגביל את התפתחות הצמח הדשן החנקני, הדשן הזרחני והדשן האשלגני . מהסיבה הזו הם נחשבים לרכיבים העיקריים של הדשן הכימי. התפתחות תעשיית הדשנים הכימיים המודרנית במאה ה-20 החלה בעיקרה בנורבגיה, בגרמניה, בריטניה וארצות הברית. ההתפתחות הייתה במידה רבה פועל יוצא של התפתחות הכימיה באותה תקופה: המצאת תהליכים כמו ייצור אמוניה על ידי קיבוע של חנקן, סינתזה של שתנן. גילוי מחצבים כמו סלעי פוספט, ומחצבי אשלג‏. דמויות בולטות בהתפתחות זאת היו הנורבגי כריסטיאן בירקלנד (Kristian Birkeland) והגרמנים פריץ הבר וקרל בוש.

דשן חנקני מיוצר לרוב בתהליך האבר, המפיק אמוניה המשמשת להפקת חומצה חנקנית. תהליך האבר מספק כמחצית מכמות החנקן הדרושה לחקלאות. תוצר התגובה של האמוניה והחומצה החנקנית הוא חנקת אמוניה, חומר דשן גם הוא. בנוסף לדשן החנקני קיימים הדשן הזרחני המופק מסלע פוספט ודשן אשלגני המופק מאשלג. בדרך כלל משתמשים בחקלאות בדשן המהווה תערובת של שלושת סוגי הדשנים הכימיים שהיחס ביניהם תמיד מפורט על המארז. לדוגמה, בדשן 5-10-5 יהיו חמישה אחוזים של תרכובות חנקן, עשרה אחוזים של זרחן וחמישה אחוזים של אשלג.‏[10]

התפתחות תעשיית הדשנים הכימיים המודרנית החלה בעיקרה בנורבגיה, בגרמניה, בריטניה וארצות הברית. ההתפתחות הייתה במידה רבה פועל יוצא של התפתחות הכימיה באותה תקופה: המצאת תהליכים כמו ייצור אמוניה על ידי קיבוע של חנקן, סינתזה של שתנן. גילוי מחצבים כמו סלעי פוספט, ומחצבי אשלג[11]. דמויות בולטות בהתפתחות זאת היו הנורבגי כריסטיאן בירקלנד (Kristian Birkeland), והגרמנים פריץ הבר וקרל בוש.

תהליך Birkeland–Eyde לייצור דשנים חנקניים פותח בנורבגיה על ידי המדען כריסטיאן בירקלנד והתעשיין Samuel Eyde. בתהליך קיבעו חנקן אטמוספירי לחומצה חנקתית (HNO3) באמצעות קשת חשמלית, מהחומצה החנקתית ייצרו את החנקה ששימשה לייצור הדשן. התהליך התבסס על החשמל ההידרואלקטרי הזול של נורבגיה. המפעל הראשון נבנה בנוטודן שבדרום נורבגיה והחל בייצור דשן ב-1907.

ב-1920, פריץ הבר וקרל בוש פיתוחו את תהליך הבר-בוש וזהוא המצאת תהליך תעשייתי לייצור אמוניה ומאז שיטת Birkeland–Eyde הפכה ללא כלכלית. בתהליך הסינתזה של אמוניה נקבע לחץ וטמפרטורה גבוהים של גז החנקן עם גז המימן, על פני זרז ברזל מועשר או רותניום. על סמך תגובת הבר-בוש פיתחה ענקית הכימיה BASF את תהליך הבר-בוש וב-1913 החלה בייצור אמוניה בכמויות תעשייתיות. בנוסף לנאמר לעייל בעניין תהליך הבר בוש ובמקביל פותח תהליך אוסטוולד [על שמו של וילהלם אוסטוולד] לייצור חומצה חנקתית מאמוניה. פטנט על התהליך נרשם כבר ב-1902, אולם התהליך נכנס לשימוש תעשייתי נרחב רק לאחר שבאמצעות תהליך הבר-בוש ניתן היה לייצר אמוניה בכמויות ובזול. שילוב שני התהליכים תרם תרומה משמעותית לקידום ייצור הדשן הכימי החנקני.

סר ג'ון בנט לוז (אנגלית John Bennet Lawes) הקים חוה חקלאית נסיונית, מהראשונות בעולם, בה פיתח לראשונה סופרפוספט שהיווה התחלה של תעשיית הדשנים הכימיים. ב-1843 צרף אליו את הכימאי ד"ר ג'וזף הנרי גילברט. שותפות מדעית זו, שנמשכה עשרות שנים, התרכזה בעיקר בגידולי שדה ובהזנת בעלי חיים. את תוצאות מחקריו פרסם, החל משנת 1847, בעיקר בג'ורנל של האגודה המלכותית האנגלית לאגרונומיה (Journal of the Royal Agricultural Society of England) .

5608 - חברת ג'ון דיר פותחת את המפעל ב'מולין' לייצור מכונות חקלאות מודרנית, כנגד: "וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה.. וּפְרִי אַדְמָתְךָ":

שהפסוק "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה . בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ" הוא הפסוק 5608 מתחילת התורה. ובשנת 5608, 8\1847 למניינם נפתח המפעל החדש של 'חברת ג'ון דיר' במולין. מפעל זה למעשה היה המפעל הראשון לייצור כלי חקלאות חדשניים אשר השביחו את התוצרת של עבודת השדה, כנגד הנאמר בפסוק "וברוך אתה בשדה.. ופרי אדמתך" עוד שבשנים אילו הוקמה החברה מקורמיק אשר ידועה בשל מכונת הקצירה והפטנט. עוד שבשנת 1847 התפרסם המודל הראשון והוקמו שתי המעליות דגן הגדולות.

המהפיכה החקלאית שבאנגליה ובסקוטלנד הייתה מרחיקה לכת ושינתה את כל תהליך החקלאות והפכה אותו לתעשיית מזון משוכללת. תחילת העידן ניכר בפריצת דרך בשל אופן הזריעה החרישה והקצירה. קמו ממצעים נועזרים אשר בזכותם ועודותם וסביב המצאותיהם הוקמו חברות אשר לימים הפכו להיות חברות ענק חולשות על פני תבל אשר בזכותם ענף החקלאות הצליח לצמצם את מספר העובדים בענף מ' 90% לכ' 2% במדינות מפותחות ובכול זאת להזין בריווח את האדם.

מכונת הקצירה אשר עודותה הוקמה החברה - McCormick Harvesting Machine Company בשנת 1847: סירוס הול מקורמיק כבר בשנת 1830 סיים את המצאתו. בשנת 1834 רשם את המימצא כפטנט ובשנת 1847 הקים את החברה. בשנת 1885 יחדיו עם חבר הקימו את החברה International Harvester Company.

מכונת טוויה: בשנת 1834 ג'מס סמית המציא מכונת טוויה וזאת לאחר שבשנת 1831 אף הוא המציא מכונת קצירה.

מכונת חרישה: בשנת 1844

Silos connected to a grain elevator on a farm in Israel

מעליות של דגן: והראשונה בבופאלו שבניו יורק בשנת 3 - 1,842 וזאת על ידי אוליבר אוונז. המודל הראשון עד מהרה התפרסם ובשנת 1,847 שתי המעליות דגן השנייה והשלישית בגודלה בעולם הוקמו בטולידו אוהיו, ובכן בברוקלין ניו יורק.

לא רק פטנטים של יחידים אלא חברות ענק כאמור נוסדו:

"מודל D"

חברת ג'ון דיר: אשר הינה בין גדולי היצרנים של טרקטורים קומביינים טרקטורונים וציוד מכני חקלאי משלים הוקמה על ידי ג'ון דיר והוא מייסד החברה. בשנת 1827 עבר לאילינוי והיה לנפח היחיד וסייע לאיכרים בטיפול במחרשות הברזל בהן השתמשו. בשנת 1837 פיתח את מחרשת הפלדה הראשונה והחל לייצר ולמכור מחרשות פלדה באופן תעשייתי. בשנת 1841 כבר ייצר בין 75 ל' 100 מחרשות בשנה. בשנת 1848 עבר למולין שעל גדות המיסיסיפי ושם פרחו עסקיו [שנות פרשתינו] וב' 1855 כבר מכר ' 10,000 מחרשות בשנה. בשנת 2010 העסיקה החברה מעל 55 אלף עובדים הרווח עמד על מעל 1.8 מילירד דולר בשנה.

5609 - התנהרות להתיישבות עירונית כנגד ברוך אתה בעיר:

במקביל וכתוצאה מריבוי האוכלוסין חלקה התנהרות לערים הגדולות וזאת עקב ביקוש עבודה. במקביל המהפיכה החקלאית יצרה מצב שלמרות הריבוי באוכלוסין התצרוכת הגודלת בשל מוצרי מזון, הצורך לידיים עובדות בחקלאות הלך וקטן עד שהיום מספר החקלאים הנידרשים במדינות המתקדמות הינו כשני אחוז מהאכלוסייה לאומת שבשנים עברו רובה [עד 90%‏[12]] של החברה עסקה בחקלאות. דבר זה הביא להתנהרות לעבר מרכזי האוכלסין דהיינו הערים הגדולות בתקוה שבהם ימצא מקור פרנסה למחייה. הבנייה קיבלה תעוצה רבה והתרבות החלה לפרוח. שנים אילו היוו מהפך חברתי גדול. מצד האחד התגרים בשל מקור פרנסה, דיור, חינוך ובריאות לחברה שגדלה, ומצד השני האדם לא עוד היה שקועה במרביתו של כוחו בעמל בשל פת לחמו.

וכצת מידע: אכלוסיית הערים בעולם גדלה מ' 3% בשנת 1800 ל' 6.4% בשנת 1850. והגיעה ל' 13.6% בשנת 1900. נכון להיום כמחצית האכלוסייה גרים בערים והצפי הוא שבשנת 2030 כשני שליש יגורו בערים. לאומת זאת בעולם המערבי וכדוגמא באנגליה המהפך כבר מתקדם מהר יותר. בשנת 1701 17% גרו בערים ובשנת 1891 כ' 72% גרו בערים.

ושנים אילו מקבילות לנאמר במקרא: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה


5609 - גידול/מפקד האוכליסין כנגד: ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״:

שהפסוק (דברים כח:ד) ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״ הוא הפסוק 5609 מתחילת התורה. ובשנת 5609 שהיא כנגד 1850 למניינם ברכת פרי אנוש ותחילת גידול האוכלסין בקצב מהיר שכן בשנה שלאחר בשנת 1851 מפקד האוכלסין השני באימפריה האנגלית והוא הנחשב למפקד האוכלסין הראשון איסוף נתונים רבים. עוד ששנת 1850 תחשב לנקודת תפנית בגידול האוכלסין שבאנגליה ובעולם.

מפקד האוכלוסין מוזכר בתורה ‏[13] וזאת באמצעות מטבעות כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לאדוני בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. כאשר דוד המלך חרג ממנהג זה (וסופר אנשים), מסופר כי כתוצאה לקו בני ישראל במגפה ‏[14]. בספר "במדבר" ‏[15] מוזכרת אחת מהסיבות לעריכת מפקד, והיא הערכת המצבה, כוח האדם הצבאי: וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם, במספר שמות כל זכר לגלגלתם. מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל, תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן. האיסור למספור באמצעות ספירת אנשים הינו אך ורק לגבי בני ישראל, לא רק זאת שכן המניין כלל רק גברים מבין עשרים שנה ומעלה.

מספור האוכליסין בעולם: בתקופת רומא נעשה שימוש בקנזוס למטרות מיסוי, שירות צבאי, קביעת מעמד האזרח, וחלוקת האזרחים לקנטוריות ההצבעה. במאה ה-11, יזם "ויליאם הכובש" מלך אנגליה, את חיבורו של "ספר יום הדין", אשר מטרתו הייתה תיעוד יכולת הייצור של הממלכה. במשך כל הדורות נעשה מפקוד אוכלוסין במקום זה או אחר לצורך מסויים ובהתאם לתנאים ולממשל. במאה התשע עשרה חל שינוי מהותי בהתייחסות למניין האוכלוסין. באנגליה בפרט ראו צורך למנות את האוכלוסין בשל ההתרבות הרבה של האזרחים והצורך לחזות צרכים בין הייתר בתי ספר לילדים וכדומה.

מפקד האוכלוסין של 1841: המפקד של 1841 והוא נקרא גם המקד הגדול של 1841 הינו המפקד הראשון בהיקיפו אשר כלל שמות, מין מצב משפחתי ועוד פרטים רבים עודות הנפקדים. עוד החל משנת 1841 ועד 1911 הוחלט כי המניין יתבצע כל עשר שנים ולא כפי שנעשה עד אותם שנים. היו מספר סיבות אך העיקריות מבניהם: גידול האוכלוסין עקב הילודה וכן המעבר של רבים לערים הגדולות והרצון של המימשל לנסות ולעקוב על צורך דיור בתי ספר ועוד.

יש לציין מספר נתונים עודות מספר האוכלוסין של העולם:

שנת 1750 למניינם: 791 מיליון בני אדם: שנת 1800 למניינם: 978 מיליון בני אדם: שנת 1850 למניינם: 1,262 מיליון בני אדם: שנת 1900 למניינם: 1,650 מיליון בני אדם: שנת 2000 למניינם: 6,070 מיליון בני אדם

ברכת פרי בטנה של האדמה וכן של האדם היה בשנים אילו ממש. ובשל התופעה בא הצורך למניין ומשכך החל מפקד האוכלוסין להיות חלק מהשיגרה של כל מדינה מתוקנת. וכן אנגליה באשר הייתה המעצמה של אותם שנים מתחילה במפקד אוכלוסין כל עשר שנים והמפקד הראשון הינו בשנת 1841 והשני בשנת 1851 ואילו הם הם שנות הריבוי באוכלוסין הראשון אשר לו תיעוד היסטורי.

5610 - פטנט מדחס אוויר לקירור , כנגד: ״בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ״:

שהפסוק (דברים כח:ה) ״בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ״ הוא הפסוק 5610 מתחילת התורה. ובשנת 5610 שהיא 1950 למניינם רשימת הפטנט הראשון של דחיסת אוויר לקירור על ידי אלכסנדר טווינינג. שכן ״טנאך״ מלשון ״טנא״ המוזכר בפסוק 5562 ששם התחילו את המחקר לשימור המזון וכן לקירור וכאן הושלמה המלאכה שכן המקררים שלנו מבוססים על מדחס אוויר ובשנים אילו ממש נרשמו פטנטים על ידי אלכסנדר טווינינג וכן ג׳ון גורי. עוד שבשנים אלה פרדינאנד קארה וכן אחיו אדמונד והם מדענים צרפתיים תרמו רבות ואף רשמו פטנטים בעניין המקרר.

5614 - פתיחת בית החולים "ביקור חולים בירושלים", כנגד: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":

שהפסוק, "כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, הוא הפסוק 5614 מתחילת התורה. ובשנת 5614 המקבילה לשנת 1854 למניינם פתח הברון ג'יימס מאיר רוטשילד בחסות ממשלת אוסטריה בית חולים יהודי בעיר העתיקה בירושלים. "והודעת להם את הדרך ילכו בה" (שמות יח:כ) [אשר מקביל לשנותיו של אברהם] הוא ציווי בעניין ביקור חולים כמפורש בגמרא (בבא מציעה ל:ב), "אשר ילכו זה ביקור חולים".

והלכת בדרכיו הינו ציווי בעניין ביקור החולים וזאת בהמשך לנאמר בפרשת יתרו והודעת להם את הדרך ילכו בה. בשנת 1837 לא עמדו לרשות היישוב היהודי בארץ ישראל שירותי בריאות. הסיבה העיקרית לכך הייתה האחיזה והשליטה של ועד הפקידים והאמרכלים, הוועד האחראי על כספי החלוקה על החיים בארץ. ועד זה שישב באמסטרדם ראה את עצמו כמי שנלחם בכל גורם העשוי להשפיע על החיים בארץ ישראל ובאורחות החיים המודרניים ראה איום מיוחד. ניסיונות של משה מונטיפיורי ואחרים לפתוח בית חולים נתקלו בחומה בצורה כנגד איום של מינות וכפירה העלולים לחדור לנפש היהודים כתוצאה ממגע עם רפואה מודרנית.

בשנת 1844 נפתח בירושלים בית החולים של המיסיון האנגלי. החשש מהעברת יהודים על דתם הביא את הברון ג'יימס מאיר רוטשילד לפתוח בשנת 1854 בחסות ממשלת אוסטריה בית חולים יהודי בעיר העתיקה בירושלים אשר נשא את שמו.

בית החולים ביקור חולים פתח את דלדותיו בעיר העתיקה בשנת 1826. עוד בשנת 1843 לבית החולים היו אך ורק שלשה מיטות. ובשנת 1854 בניין חדש נקנה וזה הוביל לפריחת בית החולים. בשנת 1864 שוב נקנו מבנים חדשים. בנוסף בית החולים של הפרושים האשכנזי בירושלים אף הוא התפתח במקביל והוא הוחזק על ידי הנדבן משה מונטיורי.


5614 - פלורנס נייטינגייל במלחמת קרים ושורש הצלב האדום, כנגד: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":

שהפסוק, "כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, הוא הפסוק 5614 מתחילת התורה. ובשנת 5614 המקבילה לשנת 1854 למניינם מלחמת קרים (56 - 1853) בעיצומה בין האימפריה הרוסית מצד אחד לבין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. פלורנס נייטינגייל אחות ומייסדת מקצוע הסיעוד המודרני חווה את המלחמה העקובה מדם החל משנת 1854. עבודתה פורצת הדרך בסיעוד בלטה במהלך המלחמה, כאשר טיפלה בחיילים פצועים. היא כונתה "הגברת עם המנורה" בשל נוהגה לערוך סבבים בקרב המטופלים בלילות. במקביל ז'אן אנרי דינן איש עסקים שוויצרי אף הוא חווה את הקרב על סולפרינו ב'1859 ונפגש עם הגברת נייטינגייל. זכרונותיו נכתבים בספר "זכרונות מסולפרינו" יצא לאור בשנת 1862 והיווה בסיס רעיוני לייסודו של הצלב האדום. ורואים אנו שאפילו ש"חסד לאומים חטאת" (בבא בתרא י:ב) בכל זאת מבחינת אחוריים כנגד הנאמר "והלכת בדרכיו" ואשר מצווה במקרא באילו הפסוקים להדבק בדרכיו דהיינו כמו שהוא רחום אף אתה תהא רחום ובשל הנאמר בגמרא, בבא מציעא ל:ב שעניין "ההליכה" רומזת על ביקור חולים פועלת הגברת נייטינגייל ולשנים נוסד הצלב האדום.

5617 - אבירי אנגליה ברכתם והצלחתם באושר וכבוד' כנגד: והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה

Sir Moses Montefiore in middle age

וכן בפרשת כי תצא 1,752 עד 1,754 למניינם: לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. כא לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ‏[16] ועוד בפרשה והיה אם לא תשמע שלקמן: הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ[17] המקביל 89 - 1,888 למניינם. ויש להבין כי אילו הם שנות התבססותה של הכלכלה המודרנית החל מזמנו של אדם סמית וספרו עושר העמים. ובשנות פרשתינו וכן בפרשה הבאה רואים אנו דבר נפלא באשר לבנקאות היהודית רשתה וענפיה אשר מתבססת באירופה ובעולם כולו. בין המשפחות הידועות אנו רואים על משפחת משה מונטיפיורי, משפחת רוטשילד, משפחת ורבורג

משה מונטיפיורי: בין הידועים אשר לא רק שהילוו לגויים רבים אך גם עזרו רבות לבני עמם ובאשר לכך הקלו רבות על חיי אחיהם באשר הם ובמיוחד בארץ האבות וההתחדשות שבה היה משה מונטיפיורי. רבות פעל הרב משה מונטיפיורי עבור אחיו באשר הם אך נביא אך מזער מפעילותיו:

מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליוורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה. לימים היה אחד מ-12 הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון. הוא נכנס לעסקי מסחר עם אחיו אברהם ועשה חיל בעסקיו. ב-1812 נשא את יהודית כהן, בתו של לוי ברנט כהן - היהודי העשיר ביותר באנגליה, וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד. מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה וביטוח עם משפחת רוטשילד והתעשר מאוד, עד כי בשנת 1824, בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית. ובהסתמך כי נפטר בשנת 1885 הרי אמצע שנות פעילותיו 1,855 המקבילים לשנות פרשתינו.

משה מונטיפיורי עמד כראש עדת הספרדים בלונדון דאג להקדיש את זמנו לעסקי הציבור והקים מוסדות צדקה. הוא ייסד קרן התיישבות יהודית, שנקראה מזכרת משה, ואף תרם כספים לאנגלים לא יהודים. בין השנים 1835–1874 [ואמצע השנים 1855] עמד בראש ועד שליחי הקהילות (Jewish Board of Deputies) – הארגון החשוב ביותר של יהודי אנגליה; הייתה זו הכהונה הארוכה ביותר של אדם אחד בתפקיד זה. בין השנים 1837–1838 כיהן כ"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). באותה שנה העניקה לו המלכה ויקטוריה תואר אבירות. עושרו, ייחוסו, מעמדו, הופעתו המרשימה וקומתו התמירה פתחו לו דלתות בכל אשר פנה, והוא השכיל לנצל נתונים אלה לשתדלנות למען בני עמו באשר הם. מונטיפיורי התקבל אצל ראשי השלטון ברוסיה, במרוקו ובגרמניה, וסייע ליהודים נרדפים.

בשנת 1855 הגיע לארץ עם ירושה שקבל מהנדבן היהודי יהודה טורא. על אדמה שקנה מכספו בנה טחנת קמח, על מנת להוזיל לתושבי ירושלים את ייצור הקמח. הניח אבן פינה לבית חולים, בנה בית ספר לבנות. קידם את רעיון עבודת האדמה: 35 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה, וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה. בשנת 1857 גילה כי ניסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו. הוא הביא עמו רישיון לבניית בית חולים בירושלים, אך היות שהיה כבר בעיר בית חולים שבנה רוטשילד, החליט לבנות את שכונת משכנות שאננים.

Coat of arms of the Rothschild family משפחת רוטשילד: והיא בין המוכרות ביותר מבין אבירי אנגליה, מתחילה את דרכה עם מאיר אנשל רוטשילד אשר נולד בשנת 1744. רבים הם ענפי המשפחה ועסקיהם אשר פורסים כנפיהם בכול רחבי תבל. הם ממנו והילוו גויים ומלכים רבים. המשפחה קידשה שם שמים ויהדות אנגליה זכתה בשל בעילותם לאמנציפציה בשנת 1,858. ליונל והוא בן למשפחת רוטשילד היה היהודי הראשון שנבחר אי פעם לפרלמנט הבריטי. בשל היותו יהודי סירב ליונל להישבע את השבוע הנוצרית בטקס ובשל כך נמנעה ממנו הכהונה בפרלמנט בתחילה אולם לבסוף הסכימו לקבל את שבועתו של ליונל על ספר התנ"ך. הוא החל לכהן כחבר פרלמנט בשנת 1858. בשנת 1858 וזו סבינות שנת פטירתו של משה מונטיפיורי הוענק לו התואר לורד רוטשילד. הלורד היהודי הראשון בבריטניה.

יונל רוטשילד היה בנו השלישי של מאיר אנשל ועקר לבריטניה בשנת 1798. החל משנת 1808 החל פעילותו בבורסה הבריטית וזאת עבור האציל הגרמניע וילהלם התשיעי. עד מהרה נעשה לאחת הדמויות החשובות ביותר בבורסה הבריטית ושירת את אנגליה בהעברת סכומי כסף רבים בכל רחבי אירופה בעזרת אחיו. את רוב עושרו עשה על ידי כך שהלווה כסף לאנגליה למימון המלחמה בנפוליאון בונפרטה. בשנת 1836 התחתן עם גיסתו של השר משה מונטיפיורי. בנו הבכור והוא היורש החוקי של נתן היה ליונל נתן רוטשילד אשר נולד בשנת 1808. הוא המשיך את פעילותו של אביו. מימן את [wh:מלחמת קרים|מלחמת קרים] [1,853 - 1,856] ואת חפירת תעלת סואץ אשר אף היא החלה סביבות שנות האמר והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה 1,857.

בנוסף לענף הבריטי למשפחת רוטשילד היו ענפים במדינות רבות הידועות הינם הענף הצרפתי הוקם על ידי ג'יימס מאיר רוטשילד יסד את בנק רוטשילד בפריז לאחר מלחמות נפוליאון מילא תפקיד חשוב במימונם של מפעלי רכבות וכריה אשר הפכו את צרפת למעצמה כלכלית. בניו ממנו את דרישת השילומים של הכובשים הפרוסים עם שוך מלחמת צרפת פרוסיה ועוד רבות. הענף האוסטרי הקים בנק שהפך אותם לאזרחים מכובדים ונערצים אך בשל ההתרסקות של 1929 עברו תקופה קשה ואם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכסיהם נעלמו על ידי הנאצים . הענף האיטלקי וזאת על ידי בנו הרביעי של מאיר אנשל קרל קלמן מאיר, הסניף העניק הלוואות כספיות רבות למדינות איטליה השונות וגם למדינת האפיופיור [לבסוף הענף עבר לפרנקפורט וייסד את הבנק הלאומי של אוסטריה], הענף הגרמני

משפחת ורברג: למרות שייסדו את הבנק בשנת 1798 הם לא עבר למיקומם החדש אשר משמש אותם עד היום עד לשנת 1,867 וזאת לאחר השנה המקבילה לפרשתנו באשר כי עד שנת והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה לא הייתה שנת עת רצון למימדים הגדולים של בירכת התורה. בני משפחת וורברג שימשו ועד היום משמשים במשרות רבות והשפעתם על כלל הכלכלה העולמית הינה רחבה.


משפחת ששון (Sassoon) אף היא משפחה מפורסמת שהרשתות המסחריות והפיננסיות שלה חלשו על המסחר בין האימפריה הבריטית להודו והמזרח הרחוק בשיא התקופה האימפריאלית הבריטית. המשפחה קיבלה את הכינוי "הרוטשילדים של המזרח" עקב הונה המופלג והפעילות הפילנתרופית הענפה שלה.

בהובלתו של דוד ששון החליטה המשפחה בשנת 1830 לנסוע מזרחה לבומביי (כיום ידועה כמומבאי), שבתקופה זאת הציעה הזדמנויות כלכליות חדשות עקב ההשקעה הגדולה של האימפריה הבריטית במסחר הבינלאומי מהודו הבריטית ופיתוח המסחר הבינלאומי משאר המזרח הרחוק. משפחות יהודיות נוספות מבגדאד עשו את המעבר להודו בתקופה זאת, עד שצמחה קהילה בגדאדית מובחנת בקרב יהדות הודו. על פי המסופר, בתחילה התגוררה המשפחה בבית צאצאיו של שמואל יחזקאל דיווקר עד אשר התבססה בבית משלה. דוד ששון היה מעורב בעסקים בבומביי כבר משנת הגעתם לעיר, ופעל תחילה כמתווך בין חברות הטקסטיל הבריטיות לבין סוחרים ממקומיים, ולאחר מכן כמשקיע בנכסים בעלי ערך באזור הנמל של העיר. מתחריו העיקריים היו הפרסים, שהניבו את רווחיהם משליטתם בסחר הסיני-הודי באופיום מאז 1820.

דוד ששון, אחיו וצאצאיהם, עד מהרה ניהלו פעילות כלכלית ענפה ברשתות מסחר בעיקר בין הודו, סין, יפן ובריטניה. לאחר שחוזה נאנקינג פתח לסוחרים זרים את הגישה לשוק הסיני, צמחה החברה מבחינה כלכלית בסיועו של אליאס דוד ששון (1820-1880) (אנ'), בנו של דוד, שנשלח לקנטון. אליאס היה לסוחר היהודי הראשון באזור (24 פרסים התחרו בו). הוא הפך את סחר הטקסטיל שלו לעסק רווחי משולש: הוא הוביל חוט ואופיום הודי לסין, שם הוא קנה טובין שאותם מכר בבריטניה, ובבריטניה הוא רכש מוצרי כותנה. בן אחר של דוד, עבדאללה (אלברט) דוד ששון (1818–1896) (אנ') נחשב למי שהיה יזם עיקרי מאחורי תהליך התיעוש של מזרח הודו במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא הקים מפעלי טקסטיל עם התמחויות מיוחדות שנחלו הצלחה כלכלית רבה. במפעלים השונים בבעלות משפחת ששון הועסקו אלפי פועלים. לאורך הזמן בני המשפחה עברו לסחור גם בטובין מסוגים אחרים, כולל פנינים ואבנים יקרות, משי, ברזל ומתכת.

המשפחה זכתה לדומיננטיות כלכלית במסחר מהמזרח בעיקר לאחר שנות ה-60 של המאה ה-19. אחת הסיבות לכך היא שפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית סימנה ירידה ביצוא של כותנה מדרום ארצות הברית, דבר שגרם למשבר כלכלי קשה בתעשיית הטקסטיל הגדולה של בריטניה שאף הביא לחרפת רעב רבים מהפועלים הפשוטים במפעלים. לאורך הזמן המפעלים הבריטים מצאו בכותנה ההודית ביצוא של משפחת ששון כתחליף עיקרי לכותנה האמריקאית.

בנוסף לעסקיהם המסחריים לאורך השנים בני משפחת ששון השקיעו ורכשו מניות בחברות שונות באירופה ואמריקה, וכן לקחו חלק נרחב במערכת הבנקאות שנוסדה באותה תקופה ברחבי המזרח הרחוק. בני המשפחה עשו גם השקעות ניכרות בנדל"ן ברחבי הודו ומזרח אסיה. מרכזי העסקים של המשפחה במזרח היו מומבאי, פונה וכלכותה, שנגחאי, נאנקינג, יאנגון, קובה (יפן), הונג קונג וסינגפור.

לאחר פטירתו של דוד ששון בשנת 1864

מחלמת האופיום ומשפחת ששון: מלחמת האופיום הראשונה והשנייה היו מלחמות שבין סין לארצות המערב ובמיוחד בריטנייה וכן צרפת וארה"ב. כאמור משפחת ששון במקור מעיראק עברה לבומבי ושם עסקה בטקסטיל. כבר החל מבין השנים של 1830 ועד 1831 עסק בהעברת מעל 18 אלף ארגזי אופיום לסין. הוא העסיק יהודים רבים ולהיכן ששלח אותם בנה להם בתי כנסת ובתי ספר. בשנת 1836 העסקים פרחו והוא הוביל מעל 30 אלף ארגזי אופיום וההתמכרות לסם החל להשפיע רבות על סין כמדינה. בשנת 1839 המושל של מנצ'או ציווה לעצור את הזרמת האופיום. אלפים ארגזים הוחרמו והושלחו למים. דוד ששון דרש מבריטניה להתערב וכך החלה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בשנת 1842 וזאת לאחר חתימת חוזה נאנקינג שבו בריטניה אילצה את סין לחתום רוב תנאי החוזה היו משפילים עבור סין והיטיבו בעיקר עם בריטניה. הונג קונג נקבע כבסיס טריטוריאלי לצמיתות של בריטניה. בנוסף יפתחו לסחר בריטי 5 נמלים נוספים: שאנגחאי, גואנגג'ואו, יינג'ין, פוג'ואו ואמוי אשר על פי ההסכם בנמלים אילו לא יחולו החוקים הסינים על אזרחים בעלי נתינות זרה. [דרוש עריכה עבור משפחת ששון ומלכת בריטניה]


אבירי הבנקאות שביבשת אמריקה: הבולטים הייתה משפחתו של יוסף סיגלמאן Joseph Seliman יוסף זה השקיע רבות בתשתיות הרכבת, וכן במתכות ברוסיה ובפרו, וכן בשנת 1876 יחד אם משפחת וונדרבילט ייסד את חברת "public utilities" של ניו יורק. משפות סיגלמאן הקימו סניפי בנקאות בניו יורק וכן בסינט לואיס ופיאדלפיה, וזאת בנוסף לסניפים בפרנקפוט, לונדון ופריז. יוסף זה בזמן מלחמת האזרחים של ארה"ב עזר לצבא האיחוד וזאת על ידי הפקדת ערבות של 200,000,000 $ של אז. יש אומרים שדבר זה היה לא פחות חשוב מהקרב של גטיסברג Battle of Gettysburg. יוסף זה השקיע ברכבות בין הייתר: Missouri Pacif' Atlantic Pacific Railroad, South Pacific Coast Railraod, Missouri Kansas - Texas Railraod. במדינה אריזונה יש עוד היום עיר על שמו. נשיא ארה"ב גרנט להתמנות לשר האוצר של ארה"ב אך בשל ענוותנותו סירב. רבות פעל יוסף זה ועוד בניו שבאו אחריו השפיעו רבות על ארה"ב. במקביל למשפחת רוטשילד אשר מימנה את תעלת סועץ יוסף זה מימן לצרפתים את התעלה בפאנמה.

חברות בנק השקעות גלובליים אשר נוסדו על ידי יהודים באילו השנים:

חברת גולמנד סקס נוסדה בשנת 1869 על ידי מרקוס גולדמן

חברת ליהמן ברדרס נוסדה בשנת 1850 על ידי שלושה אחים יהודים




יצחק ליאון גולדשמידט - ברון


בנימין דיזראלי??

לאחר גירוש יהדות אנגליה בשנת 1,290 ליהם לעסוק בהלוואה בריבית. אדוארד חייב את כל היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת לוחות הברית: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו". אדוארד המשיך לרדוף את היהודים ואסר את כל ראשי המשפחות היהודיות, באשמת זיוף מטבעות והלוואה בריבית בניגוד לחוק. השופטים קיבלו הנחיות להחמיר עם העצירים היהודיים וב-1278 הובלו כ-300 מהם למצודת לונדון ונתלו, ורבים אחרים נהרגו בבתיהם בפקודת השלטון. בשנת 1290 היו בכל אנגליה כ-16,000 יהודים, שאדוארד החליט לגרשם בשנה זו מארצו. היהודים שגורשו היגרו בעיקר להולנד וצרפת השכנות או שהרחיקו אף יותר מכך. היהודים הורשו לקחת איתם את רכושם אך בתיהם וכל מה שלא הצליחו לקחת עימם הפך באופן אוטומטי לרכוש המלך. מאז הגירוש ידוע רק על יהודים בבריטניה שהתנצרו בצורה חלקית או שהתחזו למתנצרים. העדויות עליהם נמשכו רק עד שנת 1551, למרות שגם לאחר מכן הם לא עזבו את בריטניה. לאחר שנת 1290 חיו רק אנוסים שנפגעו מדי פעם מהנוצרים המקומיים, אך לא גורשו בכוח ממנה.


בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב יהודי מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה שליט אנגליה של אותם הזמנים, ולאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר חזרת יהודים לאנגליה. בשנת 1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. יהודים ספרדים החלו להתיישב באנגליה משנת 1663 ובשנת 1690 הוקם בית הכנסת האשכנזי הראשון בלונדון.


מצבם של היהודים מאז חזרתם לבריטניה רק השתפר ובשנת 1837 קיבל משה מונטיפיורי תואר אביר. ארבע שנים מאוחר יותר קיבל יצחק ליאון גולדשמידט תואר ברון. בשנת 1855 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי לעיר לונדון, דייוויד סולומון. בשנת 1858 קיבלו יהודי אנגליה אמנציפציה. רק ב-26 ביולי 1858 הורשה ליונל נתן רוטשילד, ממשפחת רוטשילד המפורסמת, לשבת בבית הנבחרים הבריטי (ובוטל ההכרח להשבע שבועת אמונים שכללה אמונה בדת הנוצרית).



בשנת 1868 נבחר בנימין ד'יזראלי (שנולד כיהודי, אך הוטבל בילדותו) לראשות ממשלת בריטניה וכיהן מאוחר יותר בכהונה נוספת בין השנים 1874-1880. בשנת 1882 מנתה הקהילה היהודית באנגליה כ-46,000 איש. החל משנת 1887 גדל מאוד מספר היהודים באנגליה בעקבות הגירת יהודים פליטי הרדיפות ברוסיה. שוויון הזכויות המלא ליהודים הושלם בשנת 1890 ומאז לא קם בית נבחרים שלא היו בו נציגים יהודיים.


והינה בתי עסק גדולים שהוקמו בזכותם ההלוואות של משפחת רוטשילד: 1,824 Alliance Assurance (1824) (now Royal & SunAlliance); Chemin de Fer du Nord (1845) The Rio Tinto mining company (1873) (from the 1880s onwards, the Rothschilds had full control of Rio Tinto)[23] 1,880: Eramet ו' Imerys 1,888: De Beers

The family funded Cecil Rhodes in the creation of the African colony of Rhodesia. From the late 1880s onwards, the family took over control of the Rio Tinto mining company.


תקופת ההשכלה והתגובה לה

הצמח צדק ר' מנחם מנדעל - ומחאתו נגד המיניסטריום

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך:

ובאו עליך כל הברכות האלה:

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה:

בעיר כמשמעו, שהאדם ובמיוחד ב"י יתברכו בערים. וכמפורש לעייל כי בשנים אילו עבור כי התברכה האדמה והניבה את פרייה כמובטח, ברוך... ופרי אדמתך ולא נידרש עוד כוח ידים עובדות רבות כבעבר התחילה התנהרות אל הערים לחפש מקום עבודה ותעשוקה. עוד עבור כי החלה עלייה ניכרת במספר האוכלסין וזאת כמובטח ברוך פרי בטנך, רבתה הארץ מאוד ובמיוחד בערים. בשל כך התברכו ב"י במיוחד באשר בהרבה ארצות פזוריהם נאסרה עליהם רכישת קרקעות בכפרים מצאו בני עמינו עצמם בערים בעליה מלאכה ומלווה כספים. עד מהרה רבה הייתה הברכה והתקיימה הברכה והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה.

ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך:

הברכה באסמיך:

בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך:

והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה:

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תרי"א, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: סוטה יד
  2. מונה המצוה: בה"ג
  3. מונה המצוה: בה"ג, סמ"ק, יראים
  4. שמות יח:כ
  5. מטבע של אברהם
  6. H LS Tandon היסטוריה קצרה של דשנים כימיים (באנגלית)
  7. ביוגרפיה של ג'יימס מארי בג'ורנל כימיה אירי Chemistry in Action(באנגלית)
  8. ביוגרפיה של ג'יימס מארי בכתב העת האירי Chemistry in Action(באנגלית)
  9. Aus der Geschichte der Superphosphatindustrie: p. 207-212, 221-224. Gotthold Escher in Brünn, ein unbekannter ideeller Superphosphat-Vorläufer Justus Liebigs; Max Speter;1935.
  10. החל מהמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה הדשן הכימי שינה את כללי המשחק. מספר מדענים ויזמים עבדו על הנושא במקביל ובתחרות ביניהם: הגרמני יוסטוס פון ליביג והבריטים ג'ון בנט לוז וג'יימס מארי‏[6]. הדעה המקובלת מיחסת את המצאת הדשן הכימי לג'ון בנט לוז, אולם נראה שהרופא האירי ג'יימס מארי (כימאי) ‏[7] הקדים אותו בלמעלה משני עשורים. יוסטוס פון ליביג היה מ"אבות הכימיה האורגנית" ותרם תרומה משמעותית להתפתחות "הכימיה החקלאית". נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "על הקשר בין הכימיה של המינרלים לכימיה של הצמחים". בהמשך גילה שחנקן הוא יסוד מזין חיוני בגידולים חקלאיים. על סמך מחקריו פיתח בשנים 1846 – 1849 דשן פוספטי. הוא גם פיתח דשן חנקני שנקרא Patentdünger (בגרמנית דשן פטנטי), שבדיעבד הוכח כחסר תועלת. סר ג'ון בנט לוז: בריטי,מראשוני "הכימיה החקלאית", הקים חוה חקלאית ניסיונית, מהראשונות בעולם. בשנים 1837 עד 1839 ערך ניסויים בהשפעת סוגי דשן שונים שבהם התגלתה לראשונה ההשפעה החיובית של דישון לפת בדשן כימי שהוכן בעיבוד של פוספאט עם חומצה גופרתית. בשנים 1840 ו-1841 עבר לניסויים בקנה מידה נרחב בשדות האחוזה. בעקבות ההצלחה גם בניסויים אלו הוציא ב-1842 פטנט על הדשן שגילה. ופתח את המפעל הראשון בעולם לייצור דשנים. ב-1846 רכש מג'יימס מוריי, מתחרהו בייצור דשן כימי, את הפטנט שלו. סר ג'יימס מארי היה רופא, כימאי ותעשיין אירי. מארי הגיע לייצור דשן זרחתי תוך חיפוש שימושים למוצרי הלוואי שהתקבלו במפעל שלו לייצור התרופה "נוזל המגנזיה". מארי היה מודע לניסויים שנעשו ב-1808‏[8] לייצור דשן מעצמות (שבהן יש זרחן) על ידי טיפול עם חומצה גופרתית. על סמך מידע זה החל ב-1817 בייצור דשן מורכב. תהליך הייצור שפיתח היה הגבת סידן זרחתי עם חומצה גופרתית במשך מספר ימים. את העיסה שנתקבלה ערבו בנתרן חנקתי, גואנו וחומרים אורגניים כמו סובין, קליפות עצים ונסורת. התוצר הסופי היה דשן בעל תכונת שחרור איטי, בצורת אבקה שהייתה נוחה לאחסון ולתובלה. יוצרו מספר סוגי דשנים מותאמים לגידולים השונים. ב-1842 רשם בנו ג'ון מארי פטנטים בסקוטלנד ובאנגליה. ב-1846 נרכש הפטנט של מארי על ידי מתחרהו העיקרי ג'ון בנט לוז, אולם מארי כנראה לא נטש את הנושא כי ב-1857 הוציא פטנט נוסף על דשן כימי. ז'אן־בטיסט בּוּסַנְגוֹ (Jean-Baptiste Boussingault) היה כימאי צרפתי, שיש המכנים אותו "מייסד הכימיה החקלאית המודרנית". יוסטוס פון ליביג התבסס על תגליותיו והכיר בו כחלוץ הכימיה של הקרקע והצמחים. תרומתו העיקרית הייתה בגילוי חשיבות החנקן לפוריות הקרקע. גוטהולד אשר (Gotthold Escher) העלה ב-1835 את הרעיון של ייצור דשן על ידי המסת עצמות בחומצה גופרתית[9]. סידני גילקריסט תומס היה מהנדס בריטי שפיתח, ב-1877, תהליך לייצור פלדה מבצרי ברזל עשירים בזרחן. בתהליך נוצר סיג בסיסי עשיר בזרחה ובגיר, ששימש כדשן לקרקעות חומציות. הדשן כונה "סיג תומאס" (Thomas slag) באנגלית ו"קמח תומאס" (Thomasmehl) בגרמנית.
  11. היסטוריה קצרה של הדשנים (באנגלית)
  12. בשנת 1790 מתוך 3,929,214 עובדים בארה"ב 90% עסקו בחקלאות, בשנת 1840 - 69%, בשנת 1850- 64%, בשנת 1860 - 58%, בשנת 1870 - 53%, בשנת 1880 - 49%, בשנת 1890- 43% וכן הלאה
  13. שמות ל
  14. ספר שמואל ב', פרק כ"ד
  15. פרק א'
  16. דברים כג:כ - כא
  17. דברים כח:מד