פרשה פתוחה 285 ~ ויאמר יהוה אל משה הן קרבו ימיך למות

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5736 עד 5752 לבריאה | 1975 עד 1992 למניינם 


יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. טו וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל. טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. יח וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. יט וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. כב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כג וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ. כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר. כו לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד. כז כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. כח הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כט כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם. ל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם.

דברים לא: יד - ל

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

כתיבת ספר תורה לכל אחד

לכתוב כל איש מישראל ספר תורה לעצמו. ‏[1] שנאמר: כתבו לכם את השירה הזאת.

המסר המרומז:

כשב"י מאבדים את הביטחון בה' ומאמצים תרבות של אלוהים אחרים, אז מוכיח הקב"ה שח"ו יפסידו וייכשלו.

מאורעות השנים:

5738 - תחילת הסכמי השלום 1978, כנגד: "וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ":

שהפסוק (דברים לא:טז) ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ״ הוא הפסוק 5738 מתחילת התורה. ובשנת 5738, 1978 למניינם תחילת התהליך של הסכמי קמפ דיוויד ועידן הסכמי השלום במזרח התיכון שבו לא עמדנו על זכותינו הבילתי מעורערת לארץ וזאת עבור ברית אבות שנכרתה בינינו לבין בורא עולם.

ההסכם הראשון שנחתם בין ישראל למדינות ערב, היה מסמך ההסכמות שנחתמו בין ישראל למצרים בתיווכה ובלחצה של ארה"ב, בשנת 1978 ע"י רה"מ דאז מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת, ונשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. (יש לציין כי אומנם ההסכם נחתם ב' 78' אך תהליך ההידברות החל לאחר ביקורו הדרמטי של אנואר סאדאת בירושלים בנובמבר 77' באשר החלו שיחות ישירות בין ישראל למצרים שנת, "ויאמר ה' ... וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו".) הסכמות אלו סללו את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים במרץ 1,979

ושני הסכמים נחתמו:

ההסכם הראשון, "מסגרת לשלום במזרח התיכון", שהצהיר שהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 הן הבסיס לשלום כזה, נחלק לשני חלקים - האחד, העוסק בגדה המערבית ורצועת עזה, קרא להפעלת תוכנית אוטונומיה, אשר לאחר חמש שנים יבוא במקומה הסדר קבע; והשני, "יחסי ישראל-מצרים", עסק בתהליך הנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות, אשר לאחריו יבואו הסכמים דומים בין ישראל לירדן, סוריה ולבנון. ורבים שכחו את ההסכם הראשון שהוא הוא הבסיס להפרת הברית באשר ניתן יד ועוד בהצהרה להחלטות מועצת הביטחון 242 ו' 338 שהם הפרת ברית באשר זכות העם היהודי ליהודה ושומרון ועזה שהם חלק נפרד מהארץ המובטחת.

ההסכם השני היה "מסגרת לכריתת חוזה שלום בין מצרים וישראל", המבוסס על נסיגה מלאה של ישראל מסיני "עד לגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית", שלאחריה ייכונו יחסים נורמליים הכוללים הכרה ויחסים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים, "שימת קץ לחרמות כלכליים ולמחסומים לתנועה חופשית של טובין ובני אדם, והגנה הדדית על אזרחים באמצעות הליכי משפט הוגנים". לישראל הובטח כי תמשיך לקבל אספקת נפט מהשדות בסיני.


מבצע אופרה - מבצע תמוז:

תחילת פרשת הכור העיראקי שורשה עוד בשנות השבעים וכידוע עשו שונא ליעקב, ‏[2] ואליפז בנו של עשו הלך לצרפת ועד היום בני בניהם מעיקים לבני ישראל בכול אשר יכולו. בשנות השבעים חתמה עיראק על הסכם עם צרפת בו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין בנושא. בניית "תמוז 1" סוימה ב' 77'. המידע הובא לאוזן ראש הממשלה דאז מנחם בגין באוגוסט 78' והוא החליט למנות את ראש אמ"ן (אגף המודיעין) לדון בסוגייה. ב' 79' החל צה"ל לבחון הצעות שונות להשמדת הכור. לאחר עיכובים ב' 7 ביוני 81' בוצעה ההתקפה. לאחר ההתקפה יצאו האומות בהחלטת גינוי חריפה ביותר במליאת ובמועצת הביטחון בגנות ישראל. אפילו ארה"ב תמכה בדבר. רק לאחר מלחמת המפרץ הראשונה משהתברר אופיו של סדאם חוסיין ונחישותו להשלים פיתחו נשק להשמדה המונית בארצו... התבררה צדקתו של מנחם בגין אשר הורה על ההתקפה. ובכן זו שנת שירה לעד בבני ישראל. וכן תחילת שנת "כי אביאנו אל האדמה" ורואים אנו את ניסי ה' בפועל באשר נעשה את רצונו.


5738 - ב"היום יום" ה'תשל"ח "מגביר (הרבי) המאבק נגד החזרת ה"שטחים", ונגד ההסכם האומלל של "קעמפ דייויד":

"באחדות אמיתית ונצחית" ע"י קניית אות בס"ת כללית ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י. פסוק זה כנגד שנת ה'תשמ"א ובשנה זו והבאה אחריה ציווה הרבי בתחילה את ילדי ישראל, ובשנה שלאחר מכן את כלל הציבור להיות חלק מכתיבת ספר תורה למען תעמוד לזכות ישראל. וכן פשוטו של מקרא. ובהיום יום ה'תשמ"ב כתב "שתאחד את כל אנשי "צבא הגנה לישראל" אנשי חיל דאה"ק... מעורר ע"ד ההכרח לסיים את "מבצע שלום הגליל" (מלחמת לבנון) בהקדם, ושזה ימנע קרבנות נוספים מב' הצדדים, עד כאן דבריו. ויורה על הפסוק הבא מייד לאחר מכן "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש... ופני אל אלהים אחרים... ונעצו את בריתי... רעות רבות וצרות..." ולכן קרא לסיים את המלחמה טרם תגבה קורבנות נוספים, והמבין יבין.

מלחמת לבנון – הפרת ברית ה' ויצו את יהושע... ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם 81'-82' נאמר כאן חזק ואמץ ליהושע שכבש את הארץ, ורמז בזה ג"כ לתקופה המקבילה לה מלחמת לבנון שהוצרכו בה לעידוד זה של "חזק ואמץ". אך באשר לא עזרנו אמץ להתנחל ולהשתרש בארץ זבת חלב ודבש קיימנו את מאמר הכתוב "ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי". ואין להאריך בצרות הרבות שקראו את עמנו בזו המלחמה בשנים של "והיה כי תמצאנה אתו רעות רבות וצרות."

ורואים אנו כי בתקופה המקבילה למלחמת ששת הימים נאמר "חזקו ואמצו" וכן "חזק ואמץ... אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם" וכן בתקופה המקבילה למלחמת העצמאות מרומזת מלחמה זו במקרא שנאמר "והביאך... אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה". אם נשים לב נבחין כי יש ביטויים שונים בכל מלחמה ומלחמה לפי טבעה. במלחמת ששת הימים נאמר "כי ה' אלוקיך הוא ההולך לפניך" כי שם היה צריך ללכת לפני העם כי ידי המנהיגים רפו באותו הזמן, וה' סובב את העניין כי יתגרו בנו אויבנו עד שלא היה מנוס מללחום בם, כי לולא כן לא היה קם העם הזה לרשת את הארץ, וכל מלחמת ששת הימים היתה מצב של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ובמלחמת יום כיפור לא מוזכר כלום מעניין הצלחת המלחמה כי היה עיקרו כישלון שבא על עוברנו את דבר ה', ועקב תליית הניצחון ב"כוחי ועוצם ידי" לאחר הניסים שהיו קודם. ולא מוזכר בשנים אלו - אלא עניין "ההקהל" בו כל העם אנשים נשים וטף נאספים לעזרה לשמוע ולהתחזק בדבר ה', וכן מצויים בני ישראל בזמן זה במצב שהוא בגדר "להקהל על נפשם". ולעומת זאת במלחמת לבנון כתוב "ואנכי אהיה עמך" כי שם הייתה מלחמה פעילה גם מצד כוחות הארץ, אך באשר לא ממשנו את כוח השעה עברה שעת עת רצון.

הסכמי השלום – ועזבני והפר את בריתי וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ... ועזבני והפר את בריתי 77'-78' "נכר הארץ" פרש"י שם שהכוונה שיעבדו לאלוהי גויי הארץ, שזהו התרבות של הגויים שבתוכנו. כיום אין צורך שהגויים יישבו בתוכנו כדי להתקלקל מהם, התרבות שלהם נכנסת לכל בית ובית ע"י הטלוויזיה, האינטרנט, וכל שאר דרכי התקשורת. התרבות השולטת כיום היא תרבות ארה"ב, המורכבת מחד בהפקרות מוחלטת, ומאידך הערכים המוסריים של הקפיטליזם. הדולר הוא השולט ומאתר את הצדק. לא סתם יאמר על שטרותיהם "באלוהים אנו בוטחים" כי בתת-מודע זה הוא אלוהיים. מדינת ישראל מנסה באופן מתמיד לחקות את "עמריקא" ומטמיעה את ערכיה בתוכנו. בגלל התרבות המערבית הזו, אין לאנשים מוטיבציה ללחום למען אידיאלים, או להקריב את עצמם למען אחרים, האנשים מחפשים שקט, ומנוחה וביטחון כלכלי, ובשביל בקשת הנוחיות הם מוכנים לוותר על כל האידיאלים שלהם וזהו הפנייה לאלוהים אחרים הגורם להתרחקות ה' מעמנו. ה"אלוהים" אחרים של זמננו הוא הכסף, וכן הנהנתנות והנימוס במקום שאינו ראוי. הכתוב עצמו מדגיש שהפנייה לאלהים אחרים בא מבקשת הנוחיות כנאמר (להלן לב, טו) "וישמן ישורון ויבעט" ועוד כתןב שם "כי אביאנו וגו' ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'", הרי שע"י ה"שבע ודשן" יבוא ה"ופנה". כן יש לפרש את ההדגשה ש"וקם" העם הזה (ולא כתב בסתמא "וזנה העם" וכו') לפי שרצה לומר שהעם יזנה במצב שהוא יקום דהיינו במצב של עמידה וזה לאחר עומדו על מכונו בארצו לאחר שנות הצנע והקושי לאחר שהתחזק ומצבו איתן. דהיינו בשנים שבהן הבנים והצאצאים הממשיכים ומקיימים את העם עלולים להתקלקל יותר מאבותיהם, כי הם רחוקים ממצב דור המדבר. וכן דור זהו שלושים שנה, ואכן בשנת 1,978 שלושים שנה לאחר קום המדינה, אז נחתמו ההסכמים שמהווים את המציאות של "וזנה אחרי אלהים אחרים". הסכם קמפ – דיוויד, היה הפתיח לכל ההסכמים שבאו לאחר מכן, והוא הוביל אותנו להסכמי אוסלו, מפת הדרכים, וגדר ההפרדה, שהמיטו עלינו צרות אין ספור, וכל זה מכניעה ללחץ האמריקאים המייצגים את אלהי הנכר בדורנו.

ואם תתמה איך במדינת "תרבות האלהים אחרים" יושבים יהודים בנחת לומדים תורה, וחיים בעושר וכבוד. התשובה היא, כי מי שנשאר ירא ה' הוא רק מי שמתבדל מכל התרבות שמסביבו, אולם מי שבאמת חי ונושם את הארץ הזאת אין לו סיכוי. לפי הנתונים שבידינו ההתבוללות בארה"ב לקחה מאיתנו מעל ששה מליון נפשות, מה שעשה היטלר ימ"ש בגוף, עושה ארה"ב לנשמה, ו"גדול המחטיאו יותר מההורגו". מצב זה של פנייה לאלהים אחרים מביאה צרות רבות, ואכן עם ישראל סבל מאז הסכמים אלו את מלחמת לבנון, פיגועים איומים, שתי אינתיפאדות התנתקות, עניין גדר הפרדה, ועוד רבות ורעות.

ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך (דברים לא, כג) ולא ידעתי מה זה הפסוק בזו השנה. ויתכן שכאן מסתיים מעגל היכולת של חזק ואמץ במלחמה. ומעתה ועד בוא גואלינו במהרה שעת "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" אין לנו אלא לשוב אל ה' וירחמנו וירבה לסלוח.

את ספר התורה הזה [ה'תשמ"ח]: ובהתייחס לנאמר לעייל בעניין הבאת בני ישראל אל הארץ. ובשנה זו זכה רב שלמה העלמא בעל מרכבת המשנה [תע"ד - תקמ"א] אשר נפטר לפני כ' 200 שנה שספרו הקדוש חוג הארץ השלמה, יצא לאור ע"י הרב שבתי ד. רוזנטל ממכון הרב פראנק. ויפים הדברים כי בשנים אילו ממש עם ישראל מפר הברית בעניין גבולות ארץ ישראל כאמור לעייל. ‏[3]




5741 - מִבְצַע אוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה, כנגד: ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים לא, יט) "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" הוּא הַפָּסוּק הַ 5741 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5741 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם יִסֵּד הָאַדְמוֹ"ר מֵחב"ד זצ"ל שֶׁלְּכָל יֶלֶד תִּהְיֶה אוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה לִזְכוּתוֹ וְסִיְּמוּ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאִחֵד אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל וְהוּכְנַס לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

5742 - מלחמת לבנון מבצע שלום הגליל והנסיגה, כנגד: "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.. וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי":

שפסוקי התורה נתנו כנגד השנים והפָּסוּק "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי" הוּא הַפָּסוּק הַ' 5742 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5742 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היתה מלחמת שלום הגליל (יוני - ספטמבר 1982). שבה עם ישראל כבש את ארץ הלבנון עד צידון שנכללת בגבולות הארץ שבפרשת מסעי, וזכו לכל גבולות הארץ המקראים בשלימות, ולצערינו קוים בנו גם המשך הפסוק "וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי" לכן נאלצנו לסגת מהמתנה הנפלאה שקבלנו.

למרות הנכונות התמידית של ישראל לסיום הסכסוך במזה"ת בבחינת "וקראת להם לשלום", שכנינו העדיפו מלחמה, כדברי דוד המלך ע"ה "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" ‏[4]. ירי הקטיושות על ישובי הצפון ערער את הביטחון של תושבי הצפון. במשך השנים ישראל נקטה בצעדים שונים למגר את איום הקטיושות. במרץ 78' מבצע ליטני צה"ל חדר לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני והחזיק בשטח זה במשך שלושה חודשים. וכן ביוני 81' שנת "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש..." צה"ל הפציץ את מתקני אש"ף בלבנון. ולבסוף מאין מנוס יצאה ישראל למבצע שלום הגליל (של"ג) המכונה גם "מלחמת לבנון". מלחמת לבנון החלה ב-6 ליוני 1,982 והסתיימה כעבור שלש שנים כשישראל נסוגה מלבנון והשאירה בידה רצועת ביטחון בגבולה הדרומי של לבנון. פסוקי שנים אילו יורו על הפרת ברית באשר ניכנענו ללחץ בינלאומי ולכן "והיה כי תמצאנה אתו רעות רבות וצרות" 82'-83' על כי הפרנו את בריתו. וכאמור נהרגו רבים (כ' 670 וכ' 1,216 בין השנים 82' – 2,000) ובנוסף על כך פצועים רבים, ובכי יתומים ואלמנות ויבשה דמעת עם מרוב בכי. והכול על כי הרפינו ידינו, וחסנו על אויבינו. ותחילת הנסיגה החלה בשנת 1983 בלחץ בינלאומי.

5749/51 - לקראת מות הרבי מלובביץ, כנגד: ״וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי״:

שהפסוקים (דברים לא:כז - כט) ״כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם״, הם הפסוקים 5749 עד 5751 מתחילת התורה. ובשנת 5752 חלה הרבי בשבץ מוחי שגרם לשיתוק של הצד הימני בגופו ונטל ממנו את יכולת הדיבור. לאחר כשנתיים מקבלת האירוע המחי בכ״ז באדר ה׳תשנ״ד שקע הרבי בתרדמה ובג׳ בתמוז ה׳תשנ״ד נפטר הרבי. ובשנת 1991 שכנגד הפסוק 5751 בכ"ח ניסן, נשא הרבי שיחה שבה הטיל הרבי את האחריות להבאת הגאולה על החסידים. בסיום השיחה אמר הרבי: "אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו"‏. נראה שהרבי רומז לנאמר בפסוק ״כי אחרי מותי״ וירמוז שעל שלחי הרבי להביא את הגאולה.

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. ובאבן עזרא פירש שואצונו מתייחס לאמור "ויצו את יהושע בן נון וכו'", וכן ברמב"ן שם "ואצונו שאמנה אותו נגיד ומצוה על ישראל.." ואור"ח שם "והתיצבו, כאן צוה שיתנהג יהושע בשרר לפני משה, והוא אומרו והתיצבו לשון מינוי ושררה שניהם בהשואה.." וב"היום יום" תשל"ו "מעורר (הרבי) עוה"פ על דבר קבלת סמיכה". ועניין זה הוא תחילת עניין השליחים והפצת התורה, שכנגדו בזה הזמן מתחילה המסורה של התורה, כאומרם "ומסרה ליהושוע וכו'.


5751 - האינתיפאדה הראשונה, כנגד: ״וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם״:

שהפסוק (דברים לא:כז) ״כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם״ הוא הפסוק 5751. ובשנת 5751 שהיא 1990 למניינם אמצע האינתיפאדה הראשונה שהחלה בשנת 1987 והסתיימה בשנת 1993 אם הסכמי אוסלו בשנת 1993. וגורם מרכזי לתחילת האינתיפאדה כדברי יובל דיסקין היה עסקת ג׳יבריל.

״שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה. הייתי שם בשטח והרגשנו את זה יום-יום. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התרוממות הרוח והתחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל הוביל לפיצוץ״

ב – 1987 החלה התקוממות אלימה של הערבים ביהודה, שומרון ועזה, נגד השלטון הישראלי. האינתיפאדה גבתה הרוגים רבים. האינתיפאדה נחלשה בשנות פרוץ מלחמת המפרץ 91' והסתיימה בהסכמי אוסלו ב- 93'. מטרת האינתיפאדה הייתה ועודנה, הריסת מדינת ישראל והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. כל הסכם או דיון עם גורם עוין הוא בבחינת "ועזבני והפר את בריתי", כי היות ואין לסמוך על הרשעים, אין הדיון עמם בגדר ההשתדלות, ועלינו לבטוח רק בה' במצב שכזה ולא לפנות לכל משענת קנה רצוץ הבאה עקב חוסר בטחון בה', כשעם ישראל פונה וסומך על אחרים גם ה' פונה מעימנו, כנאמר שם בהמשך הפרשה "ועזבתים והסתרתי פני מהם" ‏[5] ונתקיימה בנו גם הקללה "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה" (דברים לב, ל). כשמכל ערבי הלבוש בסוודר נכנסים כולם לבהלה וחרדה. יהי רצון שנשוב עד ה' וירחם וירבה לסלוח ולא יקויים דבר הפסוק הנ"ל בבוא יומו.


התדרדרות חוזק בנ"י וההסכמים השונים:

אם נעקוב אחר השתלשלות האירועים בארץ ישראל, נשים לב כי מקום המדינה ועד לשנת 1,967 עם ישראל התגבר על אויביו מסביב צעד אחר צעד, לאחר 2,000 שנות גלות עם ישראל חזר לארצו וכמו בכיבוש הארץ ע"י יהושע בפעם הראשונה שנעשה לאט לאט, כך גם בכיבוש הזה הארץ נכבשה בהדרגה. ממלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים, בשנים אלו עם ישראל נלחם ומביס את אויביו במערכותיו, אך הוא לא ייחס זאת לבורא עולם אלא ייחס את ניצחונותיו ל"כחי ועוצם ידי". וכן במקום להיות אור לגויים, הגויים נעשים למורי דרך (קלוקלת) לנו. ואכן מאז חלה התדרדרות במצבנו, מלחמת יום הכיפורים שברה את המיתוס שאין מי שיכול לנו, ועד היום אנו נמצאים בהמשך של אותו תהליך בו אנו יורדים מדחי אל דחי. הסכמי השלום השונים, ששינו את היחס שלנו לאויבינו, וכן הישענותנו על אומות העולם גורמים לנו למצב הירוד הזה. וייתר על זה, ערכי אומות העולם ובפרט זו של הקפיטליזם נהפכו רח"ל לבני ישראל בבחינת אלוהים. לדעתם של אילו השולטים - "ארה"ב בפרט" – שומעים, ומהם מפחדים.

הרי לנו:

כי בפנייתנו לאלוהים אחרים, באי השמיעה לקול ה' ומכלל זה ההידבקות בתרבות המערבית (שארה"ב בראשה) רק נפסיד מכך, כמו שאכן קרה, שמהסכמי קמפ-דיויד ואילך שנבעו מכניעה ללחצם של האמריקאים, ירדנו מדחי אל דחי.


הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תרי"ג. סמ"ג עשין כד. מקורות: סנהדרין כא. ב"ב יג, יד. מנחות ל. יו"ד סימן רע. סמ"ק סימן קנה.
  2. ספרי במדבר פיסקא סט ד"ה או בדרך: ר"ש בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב
  3. ומופלא הוא סיפור התגלותו הספר הנ"ל כתב היד היה בבעלותו של הרב בנימין פוקס זצ"ל מגראסוורדיין, וממנו הועבר לידי יהודי אלמוני. אותו יהודי, כאשר הובל על ידי הנאצים ימ"ש למחנה ההשמדה, דאג לגורלו של האוצר המצוי בידו - כתב היד היחיד מסוגו בעולם. הוא כרך את כתב היד בחוט רשם על גבו: אני מבקש ממי שימצא כתב יד זה להביאו לארץ ישראל. אחר השליכו מחלו הרכבת. מר אברהם אונגר ניצול התופת הנאצית הוא שמצא את כתב היד בסמוך למסילת המוות הוא קיים את דברי המת והביא את התכריך לירושלים.
  4. תהלים קכ, ז
  5. דברים לא, יז