פרשה פתוחה 286 ~ האזינו השמים ואדברה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,753 עד _______ לבריאה | 1,992עד _______ למניינם 


א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב. ג כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. ה שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל . ו הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל . ט כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. יב יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. יג יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר. טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. טז יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. יז יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם. יח צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. יט וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. כ וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. כב כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם . כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר . כה [5777] מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה. כו אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם. כז לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל זֹאת. כח כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. כט לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיהוָה הִסְגִּירָם . לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים. לב כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ. לג חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. לד הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי. לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ . לו כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. לז וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ. לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה. לט רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל . מ כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. מא אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם . מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

דברים לב: א -מג

תוכן עניינים

קונטרס אחרית הימים

הרמב"ם בהלכות מלכים ‏[1] מתאר את תקופת אחרית הימים וז"ל: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה, עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם" ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן" וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יוודע לכל לאיזה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן...

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד , יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין לבם שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו"... לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה , ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה, ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד , ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

פר' האזינו עוסקת ומרמזת על תקופה זו של ההכנה לאחרית הימים, שהיא תקופתנו כיום, ובה עם ישראל יעבור את צירי הלידה האחרונים שלפני ביאת משיח. תהליך זה של ההכנה לקראת ביאת משיח, החל מקום המדינה וממשיך עד לימים אלה (תשס"ז), וכשם שבצירי לידה יש עליות ומורדות כך גם המצב בעם ישראל אינו אחיד, מצד אחד רוב עם ישראל מקשים את עורפם נגד אביהם שבשמים, ושקועים בכל "האלוהים האחרים" של זמננו שכבר אינו עבודת האלילים במובן הרגיל (כי יצר ע"ז כבר בטל מן העולם), אלא הוא פנייה לתרבות זרה ומלאת חטאים. חלק ניכר מעם ישראל אינו מסוגל להתנתק מחטא יוסף, שנאת חינם, ועבודת פולחן הכסף. ומאידך עם ישראל זכה לשבת בארצו, ומכל ארבע כנפות הארץ נתקבצו יהודים לעלות לא"י, הר הבית ושאר המקומות הקדושים נמצאים בידינו, ואנו נמצאים כבר בפעמי משיח.

אולם עם ישראל עדיין אינו בשל לגרום לגאולת עצמו, וכל מחשבה שנבנה בעצמנו את בית הבחירה נדחה בתוקף ע"י הנהגת המדינה וע"י דעת הקהל. בהעדר יוזמה מצד ה"תחתונים" לקרב את הגאולה, תבוא הגאולה על ידי ה' ישירות.

עיקר תכלית אחרית הימים הוא שידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו. כל המאורעות שיארעו בשנים אלו יובילו את האנושות כולה להכרה כי ה' הוא האלוהים, ואז אור ה' יאיר "כזוהר הרקיע" הגלוי לעין כל.

לפני שנגיע לתכלית זו עלינו לעבור את מלחמת גוג ומגוג, כמש"כ הנביא ‏[2], וכל המאורעות שקורים בישראל ובעולם, מובילים למלחמה זו. תהליך מלחמת גוג ומגוג תתחיל בהר הבית ויסתיים בהר הבית שהינו סמל של שלום, אמת, וצדק. המלחמות שבזמננו (בדרך כלל) אינם מריבות על שטחי קרקע כבדורות עברו, המלחמות באות כמלחמות דת, הגנה על האנושות, או הגנה על הצדק והערכים שכל עם מאמין בהם. ברגע שהמלחמות אינם באים כתוצאה ממריבות על שטחים, חוצה המלחמה ימים ויבשות ואין צורך יותר בקרבה פיזית כדי להגיע לידי מלחמה (כן הטכנולוגיה של זמננו מתפתחת בצורה כזו שהמלחמות מתנהלות מרחוק ע"י לווינים מזל"טים וטילים וכו'), מצב זה הוא ההכנה למלחמת גוג ומגוג, בו כל האומות ילחמו זה בזה ללא קשר למיקומן, כי המלחמה תהיה על מחלוקות דתיות וערכיות. ובמצב שכזה הטרוריסט הוא אשר יחצה כל גבול למאן הביא טרור לכל באי עולם החפצים שקט ושלווה. כמו"כ בשנים אלו הסכסוך ישראלי - פלסטינאי ישפיע על כל העולם כולו, ויחייב את העולם כולו להתאחד ולהתערב בעניין. הפלשתים הקדמונים אינם נחשבים כעם חשוב בפני עצמו, התורה מחשבת אותם כענף שיוצא ממשפחת כַּסְלֻחִים, כנאמר בספר בראשית "וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים". וע"ע שם ברש"י שכתב: "ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים - משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים", ומקורו של רש"י הוא המדרש בבראשית רבה (לז, ה). (וראה עוד מאמר פלשתים בראשית). ועליהם יכוון המקרא באומרו "ואני אקניהם בלא עם..." ויפים הדברים לזמננו ממש, ואכמ"ל.

לגבי אופן מניין הפסוקים, ולפי זה גם מניין שנות הפסוקים, מובא בגמרא קידושין ‏[3] שבתורה 5,888 פסוקים. אך לפי המסורת ישנם 5,845 פסוקים. ויש לפרש הסתירה כי פרשת האזינו מונה 52 פסוקים, והשירה עצמה מונה 43 פסוקים ויכול שספירת המסורת מונה כל שני פסוקים בשירה כפסוק אחד וחלוקתם על דעת רבותינו באתנחתא, ונמצא עוד 43 פסוקים המשלימים למניין האמור בחז"ל - 5,845 + 43 = 5,888. ומה שהמסורה אינה מחלקת הפסוקים לשניים, אפשר משום שהמסורת מתייחסת לדברי חז"ל שהפורעניות באחרית הימים תהיה אך מעט משנה ואם כן פסוקים י"ט – ל"ג עניין אחד הם, ועל כן לא חילקום במסורה, והמבין יבין.

ועל המנסים לחשב לפי הפסוקים כאן את הקץ נאמר "תיפח עצמותיהם של מחשבי קיצים", והדלת תמיד פתוחה לקבל את השבים בפרט ובכלל, ואין לדעת בבירור את העתיד. לכך בפר' זו עניינם ומקבילותם של הפסוקים תהיה קצת מסובכת. וא"א למקד כל מאורע לשנה ממוקדת כי לפעמים בפסוק אחד יש שני פסוקים או להיפך. ולכן עלינו לעיין בדברי התוכחה ולקחת לתשומת ליבנו דברי אלוקים חיים ולחכות לבוא משיח צדקנו בכל יום שיבוא, במהרה אמן.

הפסוקים והמצוות:

להודות לה' על התורה:

ברכת התורה, להודות לה' על שנתן לנו את תורתו . שנאמר: כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו . ‏[4]

המסר המרומז:

אף שזכינו לשיבת ציון וישועות גדולות מאת ה', ידי עם ישראל רפות, והם הופכים לקטני אמונה. שנות דור ודור מהווים כניסה לעידן חדש שבו יש התגלות של מעשי ה' בעבר ובעתיד. הקב"ה מודיע את דרך התייצבות הקץ של הגאולה. ה' מנחיל לעמו ארץ נחלי מים... ואת כל האפשרויות לחיות חיים של אושר ושלווה בא"י. א"י מניבה את פירותיה הכלכלה פורחת. הכל תלוי בנו אם נאמץ את הברכה והשפע כדי להטיב לכל יושביה למען דעת כל עמי הארץ. שאע"פ שיקראנו הכתוב ישרון וישפע עלינו בכל טוב אנו במרינו נבעט בברכת ה'. וכן ב"י מורדים בה' ושוכחים את עברם ושוב נופלים בחושבם "אלה אלהיך ישראל" בעניין הזהב. ובשנים אלו: יומם ....חסדו.. כי עולם חסד יבנה ובעבור כי מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית וכן חסדו עלינו. ובאשר יסתיר ה' פניו יחזור עולם לקדמותוח, עולם של תהו. וכן באשר יסתיר פניו יד המשחית מותרת להרוס ולאבד. ועל אלו לבי דוה על הבא עלינו. ועד עת הקץ פותח ומושיט ה' יד לחוזרי בתשובה וכי כל הצרות אשר באים עלינו ואשר יגברו בשנים הבאות הם מחסדי ה' לעורר אותנו להשכיל ולהבין ולשוב לה' יתברך. ונשמת מלך המשיח גנוזה באוצרות ה' מימים ימימה, ואע"פ שבכול דור ודור יכול להתגלות בעבור "אחישנה" בשנים אילו יאיר אורו בעבור "עתידות" וזו לשון עת. כי אורו של משיח יאיר עיני כל, ויראו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים. ותיכף ובזה הזמן יקומו שוכני עפר ויקוים דברי המקרא "אז ישיר משה". ובזה הזמן ידין ה' עמו וישכיר חציו מדם ונקם ישיב לצריו.

מאורעות השנים:

הקדמה:

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי: בשנים המקבילות לפר' זו, נכנסים אנו לתקופת ההכנה לביאת המשיח, שבו יארעו ענינים רבים וחשובים שיכינו את ישראל לתקופה גדולה זו. הקב"ה מזהיר את ישראל כי ישמרו את הברית עמו ללכת בדרכי התורה והיראה, ומעמיד עליהם עדים הקיימים לעולם ובידם גם להעניש את ישראל.

האזינו השמים ר"ל האזינו העולמות העליונים, "ואדברה" כי בדבר ה' שמים נעשו, ולכן אתם משועבדים לי להיות עדות לישראל, "ותשמע הארץ" ר"ל העולמות התחתונים שהם עולם העשיה. "יערף כמטר לקחי" לקחי זהו התורה, כי התורה נקראת "לקח טוב" כנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו". כל אלה יהיו עדים על הברית של ה' עם ישראל. בפסוק זה מזהיר הקב"ה את ישראל ומרמז על נבואת ישעיהו (פרק א') "שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה'" ואמרו חז"ל על הפסוק כאן בפרשתנו שעניינו הוא כעניין נבואת ישעיהו, והקב"ה מזהיר שלא יעזבו בני ישראל את האמונה, ושלאחר שהקב"ה רומם את ישראל, וכעניין תקופתנו שהקב"ה רומם את בני ישראל, אך במקום שתתחזק האמונה רק בו ית' נטו לעזוב את ה' ולהטיל את בטחונם בידי אנוש. ועוד אמרו חז"ל (ספרי דברים פיסקא שו ד"ה דבר אחר): "כך אמר להם משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי שכינה או לזוז מעל הארץ?! ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר 'יגלו שמים עוונו' ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר 'וארץ מתקוממה לו'.". והיינו שעניין האזינו הוא כנגד עניין האמונה ואופן האחיזה בארץ, וזה עיקר ניסיון שנים אלו. עם ישראל בשנים אלו נוטה להתפתות ולעשות הסכמים שהם בגדר "עזיבת הארץ" רח"ל.

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול: ראה פירושו של האוה"ח ‏[5]: "כי לא הביא יסורין על הצדיק עד שנתחייב בהם, ולא הביא טובה על הרשעים אלא אם זכו לה כפי מעשיהם". כי כל פעולה הכי קטנה המתרחשת בבריאה באה בחשבון מדוקדק וצודק. וזה גם עניין הפסוק הבא, להורות שכל הרעה שבא על ישראל בשנים אלו, בגין עצמם הוא בא להם, על שעזבו את התורה והאמונה כעניין הכתוב לעיל "יערף כמטר לקחי"; שהתבאר בפסיקתא זוטרתא ‏[6] "אין לקח אלא תורה שנאמר: ‏[7] כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל. כאמור, בשנים המקבילות לפסוק זה עם ישראל מתעקש שוב ושוב לחתום הסכמי שלום עם אויבנו למרות שבכל פעם הוא מתאכזב מחדש, ולאחר כל הסכם מתגברים מעשי הטרור והשלום המיוחל רק מתרחק מעמנו. ועל זה מודיע הכתוב שההשחתה באה מתוכנו ולא ח"ו ממנו ית' וכלשון רש"י "מומם של בניו היה ולא מומו".

כאשר נתבונן במאורעות השנים, נראה שכל ראש ממשלה שחתם או עשה פעולות להחזרת שטחים נחל מפלה כואבת בגדר "שחת לו" - לעצמו. יצחק שמיר נסע לועידת מדריד בשנת 1991 כראש ממשלה עם אחוזי תמיכה גבוהים מאוד, ובבחירות שלאחר מכן נכשל והפסיד לרבין. יצחק רבין חתם על הסכם אוסלו ונרצח. שמעון פרס שמילא את מקומו של רבין והיה מאדריכלי הסכם אוסלו, הפסיד לנתניהו, נגד כל הסקרים שהבטיחו ניצחון לפרס. נתניהו שחתם על הסכם וויי ומסר את חברון לערבים, נחל כשלון צורב לאהוד ברק ולקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים, וכשחזר והתמודד לראשות הממשלה ב2006 נחל תבוסה צורבת כשהליכוד קיבל רק שתים עשרה מנדטים. אהוד ברק שרצה לחלק את ירושלים כיהן כהונה קצרה ביותר, והפסיד לאריאל שרון. אריאל שרון שגירש יהודים מעזה ומסר חבל זה לערבים קיבל אירוע מוחי שהפכו לצמח, וכך גמר את כהונתו.

למרות זאת, מנהיגי ישראל עדיין מדברים על "התכנסות" ותוכניות אחרות, ומתעקשים ללכת בדרך פתלתלה. ובמקום לשוב אל ה' וללכת בדרכיו ואז "שלום יהיה בארץ" יחשבו כי הסכמים שונים יביאו השלום. וזהו בגדר "עם נבל ולא חכם", שאינם למדים מהעבר ואינם מבינים דבר מתוך דבר.

כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו... ואין עמו אל נכר: ויתאר את השתלשלות הדברים החל מיעקב וכן ב"י במדבר וכן כל התלאות לאורך השנים ועל כי בכול צרתם לו צר וינצור את ב"י וישיב ה' את עמו ארצה וירכבהו על במותי ארץ. (כתיב מלא "ו" וירמוז על "ו" דיעקוב שלעתיב לבוא.

ואין עמו אל נכר: [ואני אומר] דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד, ולא יזכרו הראשונות... וכל הענין מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור (לעייל פסוק ז') כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור" רש"י על אתר.

וארז"ל כי לאחר שבות ישראל לארצו השפע יחזור לארץ וליושביה, וכל זה לפני התגלות אורו של משיח. ודברי רש"י "דברי תוכחה" כי ידוע לפני מי שאמר והיה העולם כי "ישמן ישורון ויבעט". ואילו השנים באים עלינו בקרוב. ואילו השנים שנות התעוררות הן מן השמים והן מבני אנוש. כי בשנים אילו ארץ ישראל פורחת והפירות מניבים פריים. הכלכלה פורחת והשקל מתחזק. ומאידך באילו השנים פרצים פורקים עול. חסדי ה' באשר השפע בארץ היא תנאי בעבור נעבדו בלבב שלם ונהיה אור לגויים באשר נדאג לזולת ולחלשים שמבני עמינו ולא ניתן לעוני לשרור בארץ. השפע יורד על מנת לאפשר לנו להיות פנויים מתרדת אנוש לעבד את ה' יתברך אך למרות ברכת ה' העוני גובר.

5756 - הסכמי אוסלו 1994 ו[WH:הסכם ואי|הסכמי ואי]] 1998, כנגד ״הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם״:

שהפסוקים (דברים לב:ה-ו) ״שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם״ הינם 5755-6 מתחילת התורה, ושנים אילו הינים אמצע דרך העיקשת של הדור האחרון העם הנבל אשר אינו חכם בזאת אשר הלך אחרי הסכמי אוסלו וואי אשר הינם נגד דרכי ה׳. שנת 1996 היא אמצע הדרך כנגד הפסוק ״ ״הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם״.

שנות פר' האזינו מכוונים כנגד הדור האחרון שהוא "דור עקש ופתלתל" המתעקש לפתור את בעיותיו בדרכים עקומות, למרות שפעם אחר פעם נכשלים בדרך זו. כבר החל משנת 1991 בוועידת מדריד [91-2] עם ישראל מובל מוועידה לוועידה, ומהסכם להסכם, עם אנשי טרור ורודפי שלמונים, המלאים בשחיתות ואכזריות. תהליך זה החל בועידת מדריד שהתקיים בסוף שנת 91' ומטרתו הייתה לקדם את תהליך השלום בין ישראל ושכנותיה. בפועל וועידה זו לא תרמה כלום למיגור הטרור, ורק גרמה לפרסום הסכסוך והזמנת לחץ בינלאומי על ישראל. עם ישראל אשר ה' נתן לו את יכולת המלחמה על אויביו, וכפי שהראה את ידו הגדולה בשנים הראשונות, יכול ע"פ דרך הטבע למגר את הטרור ולהביא לשלום ושקט בארץ. ובכל זאת מקטנות האמונה והתחשבות בדעת האומות, עם ישראל נכנע לדרישות העולם וערכיהן. כך אין עם ישראל מצליחים לצאת מהמערבולת של הסכסוך הזה. הכניעה לאומות העולם היא בעוכרינו. בשל סרבנותו של עם ה' לפנות אל ה' אלוקיו ולבטוח בו, עם ישראל נהייה עבד לעבדים רח"ל, מעתה הם משועבדים לדעתם ורצונותיהם של האומות במקום לבטוח בה' לבדו.

הסכמי אוסלו 1,994
יצחק רבין, יאסר ערפאת וביל קלינטון בעת חתימת ההסכם, 13 בספטמבר 1993

לאחר וועידת מדריד החלו מגעים חשאים בין הגורמים הישראלים והפלשתינאים. ההסכם הראשון נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט 1993 על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס, ישראל הכירה באש"ף כבנציגו החוקי של העם הפלסטיני, ואש"ף הכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל, והודיע על נטישת הטרור והאלימות. ב-13 בספטמבר נערך על מדשאות בית הלבן, טקס חגיגי לחתימת "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי". מייד לאחר חתימות ההסכמים, נשמעו מפי עראפת נאומים בפורומים פלסטינאים, בהם הוא השווה את ההסכמים עם ישראל להסכם חודייבה שנביא-השקר מוחמד חתם עם בני שבט קורייש, שהופרו על ידו עשר שנים לאחר מכן. דבריו הובנו כרמיזה לאי כנות כוונות השלום שלו. עניין זה חזר על עצמו שוב ושוב בכל הסכם, ועם ישראל מתעלם מכך, ושם מבטחו בבן אנוש שאיבד צלם אלוקים. אמון הישראלים בהסכם התערער עקב דבריו ומעשיו כשהכניס לשטחים טרוריסטים למרות שבהסכמים הוסכם שלא יכנסו אנשים אלו לשטחי יו"ש, כמו"כ לא נפסקו הפיגועים ואף הועצמו. מסיבות אלו, וכן מתוקף האמונה שאין למסור שטחי ארץ ישראל, היו שנתעוררו לדבר, והתקיימו הפגנות רבות וסוערות בניסיון להפסיק את "תהליך אוסלו". ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בעצרת למען השלום ע"י יהודי שניסה למנוע במעשה זה את תהליך השלום אשר מביא אסון לעם ישראל. בבחירות שנערכו ב 1996 נבחר בנימין נתניהו, איש "הליכוד" לראשות הממשלה, אולם גם הוא כיבד את כל ההסכמים שעשתה ישראל עם הפלסטינאים, חרף התנגדותו שלו לתהליך אוסלו מלכתחילה. הוא המשיך בתהליך, והביא לחתימת הסכם ואיי ועוד הסכמים שהביאו לנסיגות נוספות. כל אלו לא הועילו והטרור הלך והחריף. אינתיפאדת אל אקצה בשנת 2000 עלה אריאל שרון (יו"ר האופוזיציה דאז) להר הבית, בהצהרה כי הר הבית של ישראל הוא. עלייה זו נוצלה ע"י הפלסטינים להתקוממות כללית שהחלה בפעולות מחאה עממיות, אך במהרה הפכה לפעולות טרור קשות, שכונה "אינתיפאדת אל־אקצה". אינתיפאדה זו מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993, והיוותה הסלמת שיא של הסכסוך. במהלכה נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים, הן בקרב הלוחמים והן בקרב אזרחים. כמו כן האינתיפאדה גרמה גם למיתון עמוק בישראל, ולהרס כמעט מוחלט של הכלכלה הפלסטינית.

הסכמי ואי, עקרונות ווי 1,998 אינתיפאדת אל אקצה

הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם: עם נבל ששכחו הטוב שעשה להם "ולא חכם" להבין את הנולד (רמב"ן), עם ישראל מתעלם מהניסים שנעשו לישראל במלחמות על הארץ, ואינו חכם להבין את העתיד כי לא יבוא שלום ע"י הסכמים עם בני אדם שפרקו כל גבול אנושי אשר גם אומות העולם שומרים עליהם. ויורה לנו בזה הכתוב גם עניין כללי - שהניסיון שלנו תלוי ועומד אם אנו לומדים לקח או ח"ו אוטמים אוזנינו משמוע תוכחות ה' ואין אנו מקיימים "בינו שנות דור".

5757 - התגלות בינו שנות דור ודור, כנגד: ״זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר״:

שהפסוק (דברים לב:ז) ״זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר״ הוא הפסוק 5757 מתחילת התורה. ובשנת 5757 מתגלים רמזים נסתרים בפסוקי התורה, שבהן נרמזו כל המאורעות שאירעו בשני ההיסטוריה, מה הסיבות לאירועים אלו, ומה עלינו ללמוד מכך? עד היום היה הדבר גלוי רק ליודעי חן, אולם בשנים אלו של תחילת הגאולה, נתגלו הדברים לחוקרי העתים כדי שע"י הגילויים האלו נתכונן כהוגן לגאולה. בזמננו נתגלתה שיטת הדילוגים בתורה, שע"י דילוגי אותיות בסדר מסוים בתורה מוצאים אירועים ועניינים שונים. גם החיבור הזה היוצא כעת בס"ד אחרי עמל ויגיעה של שנים, בעידוד גדולי תורה ויראה, גם הוא חלק מתהליך של גילוי הסודות שלפני הגאולה שתבוא בקרוב ממש.

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך: כאן רמז שע"י שנזכור ונשים לב לכל ההיסטוריה של ימות העולם נוכל בהתבוננות מעמיקה בתורה להבין עניין שנות דור ודור כנגד מה באו הדברים ומה הוא תיקון העניין. חלק ניכר מגילוי עניין זה בא ע"י העניין של "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך" שהוא ההתייעצות עם גדולי תורה ומעתיקי השמועה המקבלים ומוסרים את מסורת התורה מדור לדור, והם היודעים לראות את המאורעות השונים בעיניים תורניות אמיתיות. ואכן בשנים אלו נפתחו שערי התבונה לחוקרי העיתים להבין שנות דור ודור, ולהפיק הלקח שעלינו ללמוד מכך, כדי לשפר ולהיטיב דרכנו, ולהבין לאן ה' מוביל אותנו במאורעות אלו המתרגשות עלינו. גם בחיבור זה זכינו לראות סייעתא דשמיא מיוחדת באופנים שונים, שהדברים נסדרים ויו"ל בזמן זה, לאחר שנים של לימוד ענינים אלו שנים רבות, בחיפוש אחר חיפוש וביגיעה אחר יגיעה. (וראה עוד בהקדמה על עניין פסוק זה ודברי הספורנו בזה) וברש"י כתב "ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא", וברמב"ן כתב להלן "בינו שנות דר ודר, שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם" והן הן הדברים.

שאל אביך ויגדך: ראה ברמב"ן שביאר ששאל אביך, מתייחס ל"מבינים", ופשטות כוונת דבריו שמכוון אל המבינים האמורים בתחילת הפסוק, והיינו המתבוננים המצווים בבינו שנות דור, וא"כ בא הכתוב ללמדנו, שהדרך להבין את מסרי ה' שבכל דור ודור, כפי שהתבאר לעיל, ייעשה על ידי דרישה וחקירה אצל האבות והזקנים שיודעים את מאורעות הזמנים הקודמים לנו. ונמצא לדברי הרמב"ן ש"שאל אביך ויגדך" מתייחס לדרך והאופן על ידו נקיים את ה"בינו שנות דור".

הפסוק מדבר על שנות דור הפלגה שאז "הנחל עליון גוים" כי ע"י הפצת האנושות בכל רחבי תבל נוצרו גוים (עמים) שונים, בניגוד לרצון הדור ההוא שרצה לאחד את כל האנושות כולה לאומה ושפה אחת ולמרוד בה'. וברגע שנוצרו אומות שונות נוצר מצב של "בהפרידו בני אדם" אין אחדות בעולם וכל עם נלחם בעם השני, ואכן במשך ההיסטוריה כמעט כל אומה עשתה מלחמה עם האומה הסמוכה לה, על שטחי הנחלה שלהם. אולם הפסוק מרמז גם על דורנו שבו נתקיים היבט אחר של הפסוק "בהנחל גוים ארצו" והוא שיגיע מצב שאכן לכל גוי יהיה נחלה משלו, וזהו המצב בזמננו שהאנושות הגיע למצב שהנחלת ה' לכל אומה מתקיימת, וכמעט שאין מלחמות על שטחי אדמה. אולם המצב של "בהפרידו בני אדם" עדיין קיים שאין אחדות אידיאולוגית בעולם, ועל רקע זה באים סכסוכים שונים בעולם.

ד"א זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור 5,766 וזו היא שנת פתח לימות משיח וכן מוכח מעדות ראשונה אצל הרב כדורי זצ"ל. וכתוב בעניין דוד ויהנתן (שנים 2,882 – 2,883) ‏[8]: "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ ... וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה: וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי ה': וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה': ... וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ: וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה: וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת (החצי) הַחִצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו: וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר: ... וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:"

וכל מעשה זה הוא בשנת החצי, וזה מורה על העתיד לבוא והוא 2,883 כפול שנים דהיינו 5,766. היא שנה שבה יש התעוררות מיוחדת של אורו של משיח. ושנות משיח במהרה בימינו במקביל לשנות דוד בגדר "ויאמר הלוא החצי ממך והלאה". והמבין יבין

5760 - ההחלטה על הקמת גדר ההפרדה בין היהודים לערבים בארץ ישראל, כנגד: ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״:

גדר ההפרדה בדרום הר חברון, מאי 2006

שהפסוק (דברים לב:ח) ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הוא הפסוק 5760 מתחילת התורה. ובשנת 5760 שהיא 1999 - 2000 למניינם, המליצה "מנהלת השלום" (1999) בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד בשנת 2000, הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות, ובכך קויים הכתוב ״יצב גבלת עמים״, שהוא גבול הקו הירוק שנצבע לאחר מלחמת העצמאות ולפני מלחמת ששת הימים אשר בה נלחם ה׳ את מלמותינו, ולכן הגדר היא גבול עמים ולא גבל מלחמת ה׳.

בשנים אלו נבנית גדר הפרדה (הכוללת מערכת ביצורים ומכשולים שונים) החוצצת בין התושבים הפלסטינאים ביו"ש לבין מרכזי אוכלוסייה ישראליים, ההחלטה על בניית גדר זה נתקבלה עוד בתקופת רבין לאחר הפיגוע בבית ליד ב' 1995 אולם החלטה זו לא יושמה מסיבות שונות. ב־1999 המליצה "מנהלת השלום" בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות אולם לא נקט צעדים כלשהם בנושא. הדיון בנושא הופסק לאחר בחירתו של אריאל שרון. באפריל 2001 נאלץ שרון להעביר את הנושא למועצה לביטחון לאומי . את המאבק הציבורי למען הקמת גדר הפרדה ביטחונית רציפה החלה תנועת "גדר לחיים - התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון", שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום על ידי אזרחים מכל רחבי הארץ.

כיום (2006) חלק ניכר מהגדר כבר נבנתה. בניית הגדר עברה מכשולים רבים, וביניהם פנייתם של הפלסטינאים לבית הדין הבינלאומי בהאג שפסק כי בניית הגדר נוגדת את האמנות הבינלאומיות, והתעלם מזכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה. כן עתירות רבות הוגשו לבג"ץ על עצם בניית הגדר ועל התוואי שלה.

תכנית ההתנתקות: בשנת 2005 בוצעה תוכנית ההתנתקות, שהיא תוכנית שיזם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לנסיגת ישראל מרצועת עזה, ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון, ופינוי תושביהן היהודים, באופן חד צדדי. ביצועה החל ביום ה-15 באוגוסט 2005 והסתיימה ב-22 בספטמבר. למרות הבטחות חוזרות ונשנות, כי לכל מתנחל יש פיתרון מגורים בפועל עד היום (2006) רבים מתגוררים עדיין בבתי מלון ונודדים ממקום למקום.

תוכנית ההתנתקות העמיקה וחידדה את ההבדלים האידיאולוגיים הקיימים בחברה הישראלית. ההבדל שבין ימין לשמאל, ובין דתיים לחילוניים, ובין דתיים לאומיים לדתיים-חרדים לא לאומיים, קיבל ביטוי מעשי ובעל משמעות רבה, ואף אחד לא יכל לעמוד מנגד מבלי להחליט מהו דעתו, להיכן הוא שייך, ובמי הוא תומך. תכנית זו גרמה לקרע חריף בעם. חלק איכותי וניכר בעם רואה את עצמו נבגד ע"י המדינה, ומנותק מממנה. כמו"כ האמונה כי מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית היא ה"אתחלתא דגאולה" המיוחלת, ולמרות שהמדינה איננה מושתת על אדני ההלכה אנו מזדהים עמה ומנסים להשתלב בהנהגתה התרועעה עד למאוד, וגרמה לויכוחים פנימיים עזים בקרב הציבור הדתי לאומי, בין התומכים בקו "ממלכתי" לבין המצדדים בהתנתקות ממערכות המדינה הרשמיים, עד לאי אמירת הלל ביום העצמאות.

יצב גבולת עמים למספר בני ישראל, פסוק זה בא לומר כי כבר בשעה שנוסדו האומות ונחלותיהן בעולם, קבע הקב"ה את הנחלות שעם ישראל יקבלו, והם הנחלות של השבעה עממין שיספיק לכל מניין ישראל ‏[9] אולם כאן רמז גם על גדר ההפרדה הנבנית בארצנו הקובעת "גבולת עמים" גדר זה קובע שאין לישראל חלק בשטחים שמעבר לגדר, ומכיר בגבולות שהעמים קבעו לישראל, ורח"ל אינו מכיר בגבול שה' נתן לנו והיא ארץ ישראל השלמה. גבול זה מכיר רק "במספר בני ישראל" רק היכן שיש גושי התיישבות גדולים של יהודים שם הוא כולל אותם בפנים אולם בשאר שטחי ארץ ישראל הוא נכנע לגבולות שהעמים קבעו.

הכתוב מודיענו כאן שהיות ובני ישראל לא התמידו באמונתם בה' לבדו, לא זכו שיהיה להם כל הארץ, ולכן הקב"ה קובע להם על ידי גבולות את בטחונם. והקב"ה אומר לבניו, אם אין אתם מאמינים רק בי, אם אתם מחפשים את הישועה בדרך הטבע ובהתאם לחוקות העמים, אין לי אלא ל"הציב" גבולות עמים, כלומר לסייע שיהיה עניין הגבול והשמירה על הישראל באופן יציב ולא יבואו עוד פורענויות על ישראל גם בדרך שבחרו בה. ויש כאן גם תוכחה מגולה אך גם אהבה נסתרת, מחד הקב"ה מודיע שכיוון שבחרו ישראל ללכת בדרך זו הקב"ה יציב את הגבולות ולא נחזור עוד בשנים אלו לארץ ישראל השלמה המתקיימת בדרך נס וע"י הקב"ה בהשגחה פרטית, אך מאידך הקב"ה מודיע שלא יעזוב את בניו אף שחטאו לו, וייצב את בטחונם כראוי בע"ה. אין אנו יודעים אם אופן הגבול יהיה דווקא באופן המוצע כיום, אך ברור הדבר שיש כאן גדר של "גבולות עמים" ולא גדר של גבולות עם ישראל. וראה זה דבר נפלא בתרגום יונתן ‏[10] "וית מליך דרומא דמתחבר עם מליך צפונא לחבלא יתבי ארעא ועמונאי ומואבאי יתבי משרא דמעיקין להון לישראל וית גלוות תלמידי אליהו גלן מן בקעתא דיריחו וית גלוות תלמידי אלישע גדלו מן קרוות דקליא על יד אחוהו בית ישראל מאתן אלפין גוברין וית עקת כל דר ודר ופורענות ארמלגוס רשיעא וסדרי קרבא דגוג ובעידן צערא רבא ההוא מיכאל יקום בדרעא לפרוקא" הרי לנו דברים מפורשים על פינוי קריית (נווה של ימינו) דקלים, שנתקיים בו ההגליה "על ידי אחוהו בית ישראל" שכתב בתרגום. וכל זה בא על ידי הכניעה וההתחברות היתירה לעמים ודעתם.

5763 - מלחמת עירק, פלישת הכוחות לעירק מרץ 2003, כנגד "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף":

שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, יא) "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ5763 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5763 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה מלחמת ארה"ב נגד עירק, וארה"ב הסמל שלה נשר, ועיר"ק מְרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ". והיתה במלחמה זו בחינה של מה שנאמר בפסוק זכו שהקב"ה נשא את עם ישראל על כנפי נשרים להגן עליהם. וכן במלחמה זו זכו עם ישראל שמלאכתן נעשתה על ידי אחרים להגן עליהם. (מוּבָא מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָד שליט"א).

מבצע חומת מגן : בעקבות פיגועי טרור רבים, שבאו בעיקר ע"י מתחבלים מתאבדים, החליטה ישראל לצאת למבצע "חומת מגן" שהחל ב29 למרץ 2002, וכלל כניסה קרקעית רחבת היקף לשטחי יו"ש, תוך גיוס יחידות מילואים (לראשונה מאז מלחמת שלום הגליל) במטרה לפגוע במחבלים ובתשתיותיהן, כמו"כ הוטל מצור על עראפת ב"מוקטעה" שנמשך עד ליציאתו לצרפת לבית החולים, עקב מחלתו המסתורית, שממנה מת ב11 לנובמבר 2004.

5764 - כתיבת מאמר בינו שנות דר ודר וכן סוד החשמל, כנגד: ״יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר״:

שהפסוק (דברים לב:יב) ״יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר״ הוא הפסוק 5764 מתחילת התורה. ובשנת 5764 תחילת כתיבת מאמר ׳בינו שנות דור ודור׳ וכן מאמר ׳סוד החשמל׳ שהם בעיקרם עומלים על פרשנות דרך תורת הרמז ולקשר בין הפשט לסוד שבזהר וכן מובא בזוהר הקדוש (ח"ג קכ"ד:): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי, ויתקיים בהון "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר".

5767 - שנות רווחה ושובע, והפרת אמונים, התחזקות השקל, כנגד: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ":

ובשובנו ארצה תשוב ברכת ה' בארץ. ויקראו ישורון על כי ראוי לברכה כי ירמוז לאחרית הימים בעת ישראל יקרה ישורון מלשון "ישר". ונקרא ישורון על כי ישמח ה' בנו ככתיב "אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק עקדך שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישרון" כי נקרא ישורון על כי נשמור ברית ה' יתברך ואין ברית אלא תורה שבת ומילה ובעבור שלשה אילו "ויהי בישורון מלך" וכן לעתיד לבוא "אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים".

ויבעט בעבור הברכה כי רבתה לו וכל זה בעבור לא יעסקו בתורה ובתפילה. ויכול כי הקדים כול זה לסובב על צדיקים ורשעים לתת לכל חד כפי מעשיו לפני בוא יום הדין. ויטש אלוה עשהו, וכן כתיב כי לא יטוש הם עמו ונחלתו לא יעזוב, ועל זאת ינאץ ה' על כי לא שמרו אמונים כה' יתברך, שנאמר "בכול צרתם לו צר". בתועבת יכעיסהו, וזו טומאת משכב, ככתיב "נעשתה התועבה הזאת בישראל". ועל כי הרחיק הדור לכת בחוסר צניעות וקדושה ובכך מכעיסים את אביהם שבשמים. וכן כתיב "בית וועד בית זנות" וכן רואים אנו את נשיא המדינה ועוד בשרשרת הממשל מעורבים בפרשיות של תועבה. בתועבות יכעיסוהו. ידוע שלשון תועבה נופל על עניינים מסוימים, וביניהם גילוי ערווה מגונה, כגון משכב הזכר, ובאמת בזו התקופה נהיה דרדור גדול בזה העניין, ששוב אין בני אדם מתביישים להצהיר בחוצות כל ישראל שהם עושים התועבה הזאת, כידוע, ומורה כאן הכתוב כי יהיה זה חלק מהניסיון ד"וישמן ישורון" שחס ושלום שמרוב השפע והרווחה בזה הזמן, עשוי להביא את בני ישראל לידי תועבה ח"ו.

ויקנוהו בזרים... יזבחו לשדים לא אלוה... יזבחו לשדים לא אלוה... תשי: ולא יאמר באלהים אחרים, כי לא זה העניין כאומרו לקמן "הם קנאוני בלא אל..." כי לא יעבדו אלהים אחרים רחמנא לצלן אלא פשוט יטעטעו באפילה. יזבחו לשדים, ואין שדים אלא חזיונות שוא אשר יבדה אדם בליבו ויחשוב כי יש בהם ממש, וזה אשר יאמר לא אלוה, כי דורינו הדור האחרון יחקור על רגשותיו ויצדיק כל טעטועי ליבו וכל עיוות נפש תמצא לה מנוח בקרב חכמי הדור. ולכל מחשבת שוא או רעיות בדויות יתנו כבוד, ולכל אדם נבזה יתנו מנוס והכל כי יזבחו לשדים אשר הם ייצרם בקרבם. ואל זה יאמר לא שערום אבתיכם כי לא ידמינו אבותנו כי בהבלי שוא אילו נלך. וירמוז באומרו "פני הדור כפני הכלב" ככלב זה שרץ קדימה אך מסתכל לאחור לראות לאן פני רבו יביט. כן הדור האחרון ללא מנהגים ואנשי רוח וכולם יביטו אל העם לאן ללכת. וזו היא הדמוקרטייה והפסיכולוגיה של דורינו אשר לא תבדיל בין איש לאיש ואפילו כסיל שבכסילי עם דבריו ישמע לכל כצדיק הדור.

יזבחו לשדים לא אלוה חדשים מקרוב באו... תשי: ובתרגום דלית בהון צרוך (צורך) והיינו שבזה הזמן יש ניסיון של כפירה ששורשו מדברים שאין בהם כל צורך ודבר זה מביא להתעסק באמונות טפילות, ומפתחים כל מיני שיטות לאושר האדם. וניסיון זה קיים מאד בזמננו, שמתרבים בו הכיתות בעלי שיטות שונות לאושר האדם. והמסובב לכול הכתוב הוא האמור לעייל ושימן ישורון ויבעט .

אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו: כשהיו רואים איזה מין הנמצאות שלא ידעו מציאותו קודם לכן היו חושבים שיהיה לו איזה מסבב קדמון מיוחד אליו, והיו עובדים אותו , ספורנו על אתר. וכן בדורנו שמוצאים כל כמה שנים התגלות במדע ושיטה חדשה לבאר את היקום כולם נוהרים להבלי השעה, ומזניחים את האמונה בהקב"ה.

תשי : תשכ"ח (1967) ורבותינו דרשו כשבא להטיב לכם, אתם מכעיסין לפניו, ומתישים כחו מלהטיב לכם" רש"י על אתר בשם הספרי. שכן אז ניכרה התשועה הגדולה בנפלאות ה' במלחמת ששת הימים והייתה עת סגולה לגאולה והכול בגדר נס. אך באשר גבר כח של "כחי ועוצם ידי" לא זכינו ונשכח ונעבור בריתו.

5772 - שנות הסתר פנים, כנגד: וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנתיו. ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם:

ויש להבין מה עניין הבנות כאן, והרמב"ן על אתר חזה זאת וכתב: "אבל זה מרמזותיו כי יהיה (לשון עתיד) בדור החורבן רשע הנשים ופשעיהם גדול מאד להכעיסו, כי היו נצמדות לע"ז ביותר והן שמפתות את האנשים לעבדה . ‏[11]

ומאידך זכותם של נשים צדקניות שמחזיקות ומפרנסות את ביתם ומניחות לבעליהם נחת רוח ללמוד ולעמול בתורה, וכתיב נשים במאי זכיין וכו , ובזכותם של נשים נגאלו בני ישראל ממצרים וכן בדורנו אנו.

וירא: ומה ראה אל כי נאץ, וכן אראה מה אחריתם. וכל העניין סובב על האמור לקמן "ראו עתה" ובאומרו "כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי" רמז כי נאץ בעבור "הם קנאוני בלא אל".

ויאמר אסתירה פני מהם , ואונקלוס על אתר ""אסלק שכנתי מנהון" כי פני ה' היא השכינה ובהעדר השכינה מה תקוה ומה זכות לנו בארץ האבות. אראה מה אחריתם: ומה עניין אחרית אצל ה' יתברך כי הלא אחרית כראשית אלא יפה פירש אונקלוס "גלי קדמי מא יהי בסופיהון" ויוצא כי כל המקרא תוכחה לנו להחזירנו למוטב. וכן ידועים דברי הגמרא בכן בתרגום כי באחרית הימים ירפו ידי ישראל באוייביהם". ומשמע כי לא כמלפנים. כי בשיבת ציון כתיב "ונתן ..את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך", וכן "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם" ועוד. אך בשנים הבאות ירפו ידי ישראל כפי שראינו במלחמת הלבנון השניה אשר צבאותינו סבבו סביב סביב ללא דעת לאן לכת ומה לעשות. וכל הנ"ל באשר "אסתירה פני מהם". וה' ישמרנו מן הבא עלינו לפני בו יום הדין.

כי דור תהפכת המה: כי הופכים טוב לרע וכן ורע לטוב. ווי לנו, ורצון הבורא להטיב לנבראיו וכאילו יאמר "ואלו בכוח גורמים לי להענישם וברצוני לברכם בשפע וכל טוב". וכך הוא דורנו הדור האחרון. אחרי אלפים שנות נדוד שב ה' וקבצנו מארבע כנפות הארץ ויביאנו אל ארץ טובה אשר הבטיח לאבותנו. ויטענו בגבולנו ויתן מורא בשר ודם ממנו ותפרח הארץ הטובה. ואנו דור תהפכת ונקניא את ה' ונפן עורף על הבלי עולם זה. בנים לא אמן בם וכן בגמרא כי לפני בו יום הדין "בת באמה... בן באביו..." כי דורנו הוא דור כפוי טובה. ההורים מוסרים את נפשם לילדיהם והילדים מורדים בהוריהם, וכן הקב"ה הביאנו אל ארץ טובה ארץ נחלי מים בבקעה ובהר ואנו כפויי טובה. מרבית היהודים עוד שוהים בחו"ל, ובארץ מקנטרים על ארצנו הטובה. נתן את אויבנו נגפים לפננו ובמקום להיות אור לגויים כדברי הנביא "כי מציון תצא תורה" וכן כי ביתי בית תפילה יקרא לעמים" אין אנו בונים בית ה' אלא להפיך מעמידים שומרים לבלתי הפריע להם לחלל את קדושת "המקום". רבנים מפלפלים בנם לעצמם על קדושת המקום קדושת הזמן והעם שקוע בעצמו והשכינה מזילה דמעה עד אנה בני מאנו שמוע. ומכל הנ"ל אין אלא לשוב ולהבין את דברי הזוהר בזכותם של ישמעאל בשומרם ברית קודש, אך דנו וגמרו כי תמה זכותם. אך יכול כי בעבור חטאת ישראל בזה העניין אין אנו ראויים לברכת ה' והאחד קשור בשני.

5773 - הפלשתינאים אשר אינם עם, מתקנאים בב"י, כנגד: ״הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:

שהפסוק (דברים לב:כא) ״הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם״ הוא הפסוק 5773 מתחילת התורה. ובשנת 5773 המקבילה לשנת 2012/3 למניינם תחילת התגרותם של הפלשתינאים בישראל בקרב אומות העולם וזאת עבור כי ניסו הפלסטינים להתקבל לאו״ם להיות נחשבים כעם כדי להתגרות בעם ישראל כדברי הפסוק ממש. הרשות הפלסטינאית אשר הכריזה מזה שנים כאילו היא מייצגת עם החלה קמפיין דיפלומטי להכרה במדינה פלסטינית באו"ם. המהלך החל כבר בשנת 2011 עם בקשתה לארגון אונסק״ו. וכל זה מסתדר לפי טעם עליון. אך בספטמבר 2012 הרשות הגישה בקשה להתקבל כמשקיפים בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. הרשות הפלסטינית זכתה למעמד זה בנובמבר 2012. עד אז (מ-1974) הוכר אש"ף כארגון משקיף וכנציג המאמץ הלאומי הפלסטיני. וכל הנ״ל לקיים את הנאמר ״הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם״ שכן הפלסתינאים אינם עם כידוע.

וכל ע"ז היא לשון אלהים אחרים. ואלהים הוא מידת הדין אשר מתחת לשמים בזה העולם. והעובד ע"ז יחשוב לעצמו כי האליל הוא בעל כוח והוא המתווח כביכול לבורא עליון אשר שופט שמים וארץ. ובאומרו "בלא אל" ירמוז על כי הדור האחרון "דורנו" ילך בתעתועי לבו לומר כי התחליף אשר בדע בלבו הוא מקור פטרון האלוהות, כי הכסף יענה כל. וירמוז לרדיפת הממון של דורנו ה"דולר" והוא כוח האלהות אשר יענה כל באלו השנים. כי הכול נענים לו והכול קמים לפניו, מדינות ולאומים. השלום מפנים ומחוץ הצדק והחופש והמשפט. ודבר זה כפשוטו ככתיב על כל שטרות הדולר "באלהים נאמין" כי בדורנו זו הדרך לאמונה בעולם המערבי. דורנו שכח ומרד בבורא שמים וארץ ויהי הדולר אשר אינו "אל" לאלוה. וזה עניין "כי דור תהפכת המה, כי הפכו את המציעות וכאילו עולם זה אשר הוא כצל עובר נהיה העיקר והבלעדי. כעסוני בהבליהם, בהבלי עולם הזה בדברים אשר אין בהם ממש.

ואני אקניאם בלא עם: באומה שאין לה שם רש"י על אתר. וצריך ביאור כי כל עם יש לו שם אשר יתארו, ומה עניין "באומה שאין לה שם". אלא צריך לפרש כפשוטו ששמם הוא לא השם אשר יתאר את תכונתם מצד עצמם אלא שם תואר אשר יקראו על ידי אחרים באשר ידמו לזה השם בתכונתם. וזה כוונת הכתוב באומרו בלא עם כי מציאות אנשים אילו אינו בא באשר הם עם אשר מימים ימימה עם עבר עם זהות, אלא עצמיותם הוא שם התואר אשר ייחסו להם אחרים והם יאמצו שם זה להם. ואילו הם הפלשתינאים. וצריך ביאור, כי שורש השם הוא "פלשת" ומקורו "עמי הים" אשר פלשו לחופי כנען ומצרים בשנים שלפני ושלאחרי שנות אברהם. ועמים אלו נקראו "פלשתים" ע"י המצרים על כי פלשו אלא על אדמתם. ובזמן היוונים החלו אלא היוונים לקרוא לא"י "פלשתין הסורית". ובזמן הרומאים שלאחר מרד בר כוכבא בשנת 135 למניינם, רצה הדריינוס למחוק את השם "פרוונסיה יהודה" ולכן קרא לא"י "פרווינסייה פלשתינה". ולאחר מכן בשנות מסעי הצלב נתפס שם זה ע"י הנוצרים. פלשתין הוא שם יוני רומאי אשר הוכתר לראשונה ע"י כנען ומצרים ויכול אף אברהם על כי פלשו "עמי הים" לארץ לא להם. הפלתינאים לא רק כי יקראו בשם לא להם שמם מורה על כי יגזלו את אשר לא להם באשר פלשו לארץ לא להם. הגוזל יבוא ויקח באור יום בכוח דבר אשר לא לו. ובאשר האדמה דבר אשר לא ניתן לגזלן לקחת על כתפו ולישאו לארץ רחוקה יקרה גזלן באשר יתנחל באדמה אשר לא לו ואשר לא ירש מאבותיו. וכך פלישתים וכך שמם גזלנים בני גזלנים ואף אם הם לא הפלישתים צאצאי אנשי הים, בין כו כך ינהגו וכך יסוב הדבר כי על שמם יקראו. וזה עניין "בלא עם" כי לא עם הם אלא שבטי גזלנים אשר כל אחדותם באשר יקראו פלישתים באשר הם יאמצו את מידות העם הקדמוני "פלשת" וכל זה ייסוב מסובב כל בעבור אקנא את ב"י בעבור עוזבם צורם. ועוד על כי לעורר את כל יושבי תבל ולהביא במשפט את עניין קניין א"י כנאמר לקמן "וכפר אדמתו עמו". וגזלנים אילו הם אשר יעוררו את כל עמי הארץ לדון בעניין בעלות א"י. ומחלוקת זו תהיה שגורה בפי כל עם ועם מדינה ומדינה איש איש כלשונו. למי הארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. וכל זה יסוב למען דעת כל עמי הארץ כי לה' הארץ ומלואה והוא נתן אותה לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ינחילנה ליעקב והא ישראל ברית עולם עדי עד.

בגוי נבל אכעיסם: ויוסיף על הראשונים ולשון נבל "לבן" הוא ולשון מרמה הוא כי האמת תעדר. וככל שנתקרב לזמן הגאולה כן יתעצמו היוצרות זה מנגד זה בדבר האמת.

5775 - תחילת מלחמת גוג ומגוג טילים ועוד טילים, כנגד: "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם":

שֶׁהַפָּסוּק "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" הוּא הַפָּסוּק הַ5775 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5775 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם צְפוּיָה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְפִי הַזֹּהַר וְהָאֲרִיזַ"ל, כְּפִי שֶׁמבואר בְּמַאֲמַר 'קֵץ הַגְּאֻלָּה'‏[12] בעִנְיָן שְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ‏[13] "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת". "הֲרֵינִי מַכְנִיס וּמֵבִיא עֲלֵיהֶן כָּל הַפּוּרְעָנֻיּוֹת כֻּלָּן כְּאַחַת. דָּבָר אַחֵר שֶׁיְּהוּ כָּל הַפּוּרְעָנֻיּוֹת כָּלוֹת וְהֵם אֵינָם כָּלִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" שֶׁיִּהְיוּ חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִין." וְכֵן הַפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" מְרַמֵּז עַל מְחַבְּלֵי הַחַמָּס שֶׁזּוֹחֲלִים בֶּעָפָר כִּנְחָשִׁים וְחוֹפְרִים מִנְהָרוֹת לְהַשְׁמִידֵנוּ ר"ל. וּלְפִי שִׁיטַת 5842 פְּסוּקִים, זֶה מַקְבִּיל לִשְׁנַת תשע"ג בָּהּ הֵם חָפְרוּ אֶת הַמִּנְהָרוֹת כַּהֲכָנָה לְמִלְחֶמֶת צוּק אֵיתָן בְּתשע"ד. וכן שנת תשע"ו שהיא שנת מוצאי שביעית שבן דוד בא, מרומזת בר"ת ב' פעמים בפסוק שלפניו, "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים", לרמז שיש כאן תהליך של כמה שנים שמכינים את שנת ביאת המשיח בגימטריא תשע"ו.

מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, כג) "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" הוּא הַפָּסוּק הַ5775 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5775 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם צְפוּיָה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְפִי הַזֹּהַר וְהָאֲרִיזַ"ל, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'קֵץ הַגְּאֻלָּה' אֶת הָעִנְיָן שֶׁל שְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט האזינו תתקמ"ה) "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת". הֲרֵינִי מַכְנִיס וּמֵבִיא עֲלֵיהֶן כָּל הַפּוּרְעָנֻיּוֹת כֻּלָּן כְּאַחַת. דָּבָר אַחֵר שֶׁיְּהוּ כָּל הַפּוּרְעָנֻיּוֹת כָּלוֹת וְהֵם אֵינָם כָּלִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" שֶׁיִּהְיוּ חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִין. וְכֵן הַפָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" מְרַמֵּז עַל מְחַבְּלֵי הַחַמָּס שֶׁזּוֹחֲלִים בֶּעָפָר כִּנְחָשִׁים וְחוֹפְרִים מִנְהָרוֹת לְהַשְׁמִידֵנוּ ר"ל. וּלְפִי שִׁיטַת 5842 פְּסוּקִים, זֶה מַקְבִּיל לִשְׁנַת תשע"ג בָּהּ הֵם חָפְרוּ אֶת הַמִּנְהָרוֹת כַּהֲכָנָה לְמִלְחֶמֶת צוּק אֵיתָן בְּתשע"ד. וכן שנת תשע"ו שהיא שנת מוצאי שביעית שבן דוד בא, מרומזת בר"ת ב' פעמים בפסוק שלפניו, "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים", לרמז שיש כאן תהליך של כמה שנים שמכינים את שנת ביאת המשיח בגימטריא תשע"ו.

וְכֵן פִּתְגָּמוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זַצַּ"ל "הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ" ר"ת תשע"ה. וְאחר כך יהיה ביאת המשיח בגימטריא תשע"ו. והוסיף הרה"ג ר' מסעוד אבוחצירא שליט"א שהא"ש ר"ת הרב אליעזר שיק זצ"ל שנפטר בשנת תשע"ה, והוא היה חלק מהאש הגדולה של רבי נחמן שיוקדת עד ביאת המשיח כדלעיל. וכן הרב אליעזר שלמה שיק בגימטריה יום פטירתו י"ז שבט תשע"ה.



אספה עלימו רעות, חצי אכלה בם [שנת תשע"ה]: וכן לקמן: אשכיר חצי מדם . וכל זה דומה ללשון הנביא ‏[14] ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו. ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה, הנער רץ והוא ירה החצי להעברו. ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן, ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה... ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום, אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה' לאמר ה' יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם". וזו שנת 2,883 בערך ומן המקרא משמע כאילו יאמר חצי = חצים וירמוז על שנים כפלים מאילו השנים ואם כן ירמוז לשנת 5,766 והילך שמכאן יחל ליאיר אורו של משיח, וכן שמעתי שמעות שהמקובל ז"ל לפני פטירתו אמר בפירוש שראה פניו.


ובשנת תשע"ד מבצע צוק איתן , ראשי תיבות צ"א ומתייחס לתהילים צ"א: לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם .

ובשנים אילו ממש מתממשים מנגד עינינו שנות הגאולה ומלחמת גוג ומגוג. ואל לנו ליפול ברוחינו כי קרובה הישועה והגאולה. אך למרות האמור להפנים כי כח הרשע הותר וזאת באשר: הם קנאוני בלא אל אני אקניאם בלא עם בגוי נבל הכעיסם. עוד חיצי אכלה בם נאמרו בהקשר אלינו. ועלינו לשוב ולשמוע בקול ה' יתברך ובעזרת ה' נעשה ונצליח.

אספה עלימו רעות גימטריה 978 וכן שפעת העיבולה ונכון שנכתב אבולה אך לא מחייב. ובעזרת תפילות ה' ישמור וירחם ויסיר כל מחלה מעמו ומעל כל העולם כולו.

עם חמת זחלי עפר: ואילו איבינו זחלי עפר כנחשים אשר יבואו אלינו במנהרות מתחת לאדמה ומטרתם כנחש להרוס לאבד ולהשמיד.

5776 - התחממות האויר וסופות חול, כנגד: ״מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן-בְּהֵמוֹת֙ אֲשַׁלַּח-בָּ֔ם עִם-חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר״:

שהפסוק (דברים לב:כד) ״מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן-בְּהֵמוֹת֙ אֲשַׁלַּח-בָּ֔ם עִם-חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר״ הוא הפסוק 5776 מתחילת התורה ובשנת 5776 ישנה התחממות מצתברת ייתרה גלובלית וכן סופות חול אשר לא נראו בארץ בפרט כדברי האבן עזרא על אתר: ״והנה יהיה פירוש רשף כמו רשפיה רשפי אש. והטעם שיתחמם האויר . וקטב כמו הכרתה:  מרירי. מרירות באויר כמו כמרירי יום וכן כתוב מקטב ישוד צהרים כמו הדבר. ולחומי רשף כמו אכולי וכן רבים:  עם חמת זוחלי עפר. לנשוך והחמה כנוי לנשיכה . עוד ״חמת זחלי עפר״ ואילו הם מנהרות אשר נחפרות מעזה לכל עבר ואשר מאיימים על הארץ.

5777 - אינתיפאדת [אל-אקצא] הסכינים, כנגד: ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״:

שהפסוק (דברים לב:כה) ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״ הוא הפסוק 5776 מתחילת התורה [לפי טעם עליון]. ובשנת 5776 החלה אינתיפאדת אל-אקצא - אנתפאצ'ת אלאקצא [אל =(31) + אקצא (192) = 223 שהיא שנת 223 לפני שנת ה׳ 6000] והיא אינתיפאדת הסכינים אשר מטילה אימה מפנים ומרצחים מידי יום על ידי סכינים מחוץ. עוד שתופעת הסכינאות מתחילה בשנת 5776 כאמור והפסוק (דברים לב:כד) ״וְקֶטֶב מְרִירִי״ הוא הפסוק 5776 מתחילת התורה.

וקטב מרירי, מלשון מרירות, ומובא בש״ע [אור״ח תקנ״א יח]: ״ויש לדאוג במיוחד השנה בין השעות 4 - 9 בבוקר בין י"ז בתמוד עד תשעה באב ״ דהיינו ש”צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות [=בשעות הצהריים] משום שבהם קטב מרירי שולט"  וכן רואים אנו שרוב הסינכאות הינה בשעות הבוקר ויש להיזהר מאוד מאוד. ואם נדייק מלשון האור״ח הרי שהחל מ׳י"ז בתמוז תשע"ו = 23 ליולי 2016 ועד ט' באב = 13 באוגוסט להיזהר במיוחד בין אילו השעות. ויהי רצון מלפנך שנעבור תקופה זו בשלום ושיבוא משיח צדקינו עלינו במהרה ברחמים.

[ובעניין השעות: ויכוח הוא בין הגר"א והמגן אברהם. לפי שיטת הגר"א מנץ החמה עד שקיעתה י"ז בתמוז זריחת החמה ב׳ 4:51 שקיעת החמה ב׳ 18:43 כ' 1.16 כל שעה זמנית  1.16 * 4 = 4.64  1.16 * 9 = 10.44 בקיצור שעה תשיעית סביבות 1:15 - 1:30 בצהרים שעד שעה זו יש להיזהר במיוחד] 

5780 - שנות תסכול ומבוכה, כנגד: ״כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה״:

שהפסוק (דברים לב:כח) ״כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה״ הוא הפסוק 5780 מתחילת התורה, ובשנת 5780

5782 - אינתיפאדה חסרת תקדים וללא שליטה, כנגד: ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה״:

שהפסוק (דברים לב:ל) ״אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה״ הוא הפסוק 5782 מתחילת התורה ובשנת 5782

ולשון תמיהה היא כי טבע המציאות ברצונה להוריד שפע לעולם. ועל זאת יתמה הכתוב איך יוכל דבר זה להיות. לוואי כי היו משכילים להבין.

איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה: וזו דרכה של טרור וזו מלחמת העולם לפני בו יום הדין. והכול ישתייך לאמור לעייל "בהפרידו בני אדם" כי בדור האחרון לא תהיה המלחמה בין עמים אילו מנגד ואילו מנגד כי זו שנת "בהנחל עליון גויים" כל עם ועם בנחלתו. המאבק האחרון הוא אל אידאולוגיה מוסרית על מהות הקיום על זכות החופש ופירוש החופש, הוא מאבק על מה מותר ומה אסור ומהו צדק ומהו שקר. המאבק בין המזרח ובין המערב לאמיתתו של דבר אפילו חוצה קווי אמונה ודת. יש מזה ומזה באשר למדה זו או אחרת. המאבק הוא על האמת על הצדק מה יסוד קיומו של אדם עלי אדמות מה הם זכויותיו מה הם מחויבותיו אל עצמו אל שכנו. מה מטרת שלטון מי השולט מה הם מחויבותיו מה זכויותיו. מה זה חופש מה הם חוקים ומה זה עונש. ובתוך כל זה מי הם עם ישראל "עם לבדד ישכון" עם בחירה. ובשנים אילו ובאשר כבר החל התהליך יקומו בני אדם אשר הם "לא עם" אשר הכוח המאחד הוא כוח ההרס, השקר. ומנגד השקט והשלווה מנגד בני אדם אשר רוצים לחיות בשלום ללא מלחמות יקומו בני נבל אילו וירדפו את השלום ויסיתו ויבהילו בני אדם. ובזמננו אשר העולם שבע מלחמות ורוצה כלכלה עולמית, מהפך חברתי עולמי חוצה גבולות, באשר העולם מדבר על מהפך של אניפורמצייה לכול באינטרנט בזמן זה אשר אין כוח הסבל לריב ומדון יקומו שוכני עפר ורדפו אחד אלף ושנים יניסו רבבה. וזאת באשר אף הם חוצים גבולות בשנאתם להתקדמות האנושים. האוייב הוא לא עם הוא לא מדינה אלא דעות בדויות להרוס ולאבד. הטרור יגבר והמשטר יאבד שליטה וכל זאת אל כי לא נשכיל להבין כי "ה' הוא האלהים" וכי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.



5786 - התגלות אורו של משיח שנת קץ הפלאות, כנגד: "הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי":

"הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי" הוּא הַפָּסוּק הַ' 5786 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה ובשנה זו קץ הפלאות כמוזכר בסדר הדורות‏[15], "וזה המפרש [רבי אברהם הלוי] שאל בחלום מתי קץ הפלאות, והשיבו לו מישאל אלצפן וסתרי, גם בבחרותו שאל בחלום זה והשיבו לו "הלא הוא כמוס עמדי", וכן בנבואת הילד "נחמן קטופא"‏[16] "ותכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה" וזה הילד נחמן החל לדרוש באילו העניינים ובנערותו שאל בחלום והשיבו "הלוא הוא כמוס עמדי" וירמוז על אורו של משיח. ועתה כי הגיע זמן הגאולה שרירים דברי ר' נחמן הילד והמבין יבין "כי הנה זה בא מדלג על ההרים".

וְנִרְאֶה לְבָאֵר‏[17] שֶׁבִּשְׁנַת 5786 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם צָפוּי לְהחל להִבָּנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּתַהֲלִיךְ קֵץ דִּבְעִתָּהּ אִם לֹא נִזְכֶּה לַאֲחִישֶׁנָּה. וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז נִפְלָא בַּפָּסוּק הַזֶּה לִשְׁנַת תשפ"ו, "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי" ר"ת וְס"ת שֶׁל כָּל הַפָּסוּק בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשפ"ו עִם הַכּוֹלֵל [ה' - ה + כ + ע + ג + ב + א + א + ס + י + ם + י = ה' +5 + 20 + 70+ 3 + 2 +1 + 1 + 60 + 10 + 600 = , לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁאוֹת מֵ"ם סוֹפִית הִיא מִסְפָּר שֵׁשׁ מֵאוֹת. וְכֵן מוּבָא בִּ'מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת' (פנחס וכי תבוא ובכ"מ) שֶׁ"כָּמֻס עִמָּדִי" מְרַמֵּז עַל הַמָּסָךְ לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן, וּבָר"ת כַּפָּרָה מְחִילָה סְלִיחָה, וְהוּא כְּמִנְיַן ק"כ, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶה, וּכְנֶגֶד ק"כ יָמִים שֶׁמֹּשֶה עָלָה לְקַבֵּל תּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כ' שָׁנִים שֶׁל מֹשֶה בְּמִצְרַיִם, וְס' שָׁנִים שֶׁהָיָה בְּכוּשׁ וּבְמִדְיָן, וּמ' שָׁנִים שֶׁגָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוד ששנת 5786 מיועדת לגאולה לפי הגמרא (סנהדרין צז:ב) שהיא סוף 85 יובלות: ״אמר ליה אליהו לרב יהודה אחיו של רב סלא חסידא: אין העולם [דהיינו מאה עשרים שנה שבהם הזהיר ה׳ מפני המבול שבא בשנת 1656, דהיינו משנת 1536] פחות משמונים וחמשה יובלות, וביובל האחרון בן דוד בא. אמר לו: בתחילתו או בסופו? אמר לו: איני יודע. כלה או אינו כלה? אמר לו: איני יודע. רב אשי אמר: כך אמר לו: עד כאן - לא תצפה לו, מכאן ואילך - צפה לו. והנה 85 יובלות שווים 4250 (50*85) שנה. וכן 1536 (שהיא השנת 120 לפני המבול) + 4250 = 5786.

עוד ששנת 5786 היא מאה שנה לאחר המועד האחרון של תחילת הגאולה לפי דניאל, ועיין בשנת 5786 ״למען הקים אותך היום לו לעם״ וכפי שהתבאר במאמר סוד החשמל שמביא את הזוהר שתהליך הגאולה הינו מאה שנה

5788 - יום הדין כנגד: ״כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם״:

שהפסוק (דברים לב:לֹו) ״כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם״ הוא הפסוק 5788 מתחילת התורה. ובשנת 5788 יש לצפות לגאולה וזאת לאחר עיכוב לקיים את דברי חז״ל ״עד שיתייאשו מן הגאולה (סנהדרין צז:א) ״דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא: ״כולו הפך לבן טהור הוא״ ת"ר ״כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד"א עד שיתמעטו התלמידים ד"א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד"א עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל״ עוד שהפסוק ״כולו הפך לבן״ הוא הפסוק 3063 מתחילת התורה והפסוק ״כי ידין ה׳ עמו״ הוא הפסוק 5788 מתחילת התורה ובניהם 2725 (1290 + 1335 + 100).

עוד שדברי הגמרא ״ד"א עד שתכלה פרוטה מן הכיס״ בהתייחס לנאמר בפסוק: ״כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ רומזים על הפסוק שלפני: ״לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם״ כדברי הגמרא (פסחים קי״ט) ״אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח (שנאמר) (דברים יא, ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו״, ומובא שזמן הגאולה ״תכלה פרוט מן הכיס״ וכן הפסוק שלפני ״לעת תמוט רגלם״.


התגלותו של משיח תביא איתו דין ומשפט. וכן רש"י על אתר "עמי נכון ומזומן פורענות נקם וישלם להם כמעשיהם. הנקם ישלם להם גמולם" ואם תאמר ומניין כי לאחרית הימים ובעת הגאולה? לכן וחש עתדות למו ורש"י שם "... מכאן ואילך העיד עליהם... שיבאו עליהם ככלות הפורענות... ושב ה' ה' אלהיך את שבותך וגו'" וידוע כי ושב ירמוז על הגאולה כאומרו רש"י שם "..וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר שגדול יום קבוץ גליות".

ולקמן כתיב "ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי... כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו" ונכון הוא כאורמו "חצי אשלח בם" ואילו קסמים, פצמרים, קטיושות, סקדים וכול מיני טילים אשר הם באים ויבואו עלינו על כי מרינו בו ולא השכלנו להבין. ולכן מסתר ה' פניו ממשנו ומוכרינו ומסגירנו ביד אנשים שפלים אשר אינם עם והם "הפלשתינאים". וכל זה כדי לדון את ב"י ולהפריד בני אדם ולברור סלת "עבדיו" מבני עמינו אשר יאמרו "אי אלהימו". ולאחר השאיר אך את עבדיו אשר הם אנשי אמונה כאמרם "ואנשי אמונה יסובבו מעיר לעיר" בעת אשר תגבר החוצפה הפריצות והעזות מצח, בעת אשר ילדים יעיזו פנים כלפי הוריהם ידין ה' את עמו. כי בעת הזאת למרות האמור אשר ידלדלו חכמים בעת ההיא יקוים דברי הכתוב "ועל עבדיו יתנחם" וכאשר אנו רואים היום תורה בא"י פורחת ואנשי אמונה מוסרים את נפשם למען הארץ וכן חורשים אדמותיה ודימה וברינה יקצורו. באשר רואים אנו שומרי תורה הממיתים עצמם על לימוד התורה גמילות חסדים. אנשים אשר הם אינם רודפים בצע ואשר מקיימם את הכתוב "מה טובו אהליך יעקב" ה' יתברך מתנחם על עבדיו.


אשיב נקם לצרי... אשכיר חצי מדם: ואילו המצרים לעבדיו מבפנים ומחוץ מבני עמינו ומאומות העולם, כי ביום הדין יביא כל יצור במשפט. כי יום הדין הוא יום ניפוי סולת מפסולת, יום אשר יעמיד כל ייצור במשפט.

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו: כי נפש האדם בדם היא ונפשות אני עשיתי ועל כי שפכו דם נפש עבדיו יקום ה' דמו בעת ההיא בקרוב בימינו אמן. וחזר לעניין ראשון והוא "בראשית" "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה... ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא: תנחומא ישן יא) שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (ב"ר א: ב). כי צרי ה' הם גויים אשר ירדפו את ב"י "דור ודור" ועתה לאחר "ידין ה' עמו" הגיע עת שלם לאומות העולם על מעשיהם.

5791 - תחיית המתים 5791 כנגד: "אני אמית ואחיה":

וּבִשְׁנַת 5791 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם לְכָל הַמְאֻחָר, צְפוּיָה לְהַתְחִיל תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַצַּדִּיקִים לְפִי הַזֹּהַר {[הערה|תולדות קמ.}} שֶׁהַצַּדִּיקִים יָקוּמוּ 210 שָׁנִים לִפְנֵי כָּל הָעָם, ככתיב: וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ , מַשְׁמַע דִּכְתִיב "מִישֵׁנֵי", אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים הַנִּקְדָּמִים בְּחַיֵּיהֶם קוֹדֶם זֶה, וְכַמָּה שָׁנִים הֵם נִקְדָּמִים?, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים. וְכֵן שְׁנַת תש"ץ הִיא נוֹטָרִיקוֹן תְּהֵא שְׁנַת צַדִּיק. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁמִּתש"ץ מַתְחִילוֹת 210 שָׁנִים שֶׁל "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" בְּגָלוּת מִצְרַיִם. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא ‏[18] עַל פָּסוּק זֶה, שֶׁה' יְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ בְּמִצְרַיִם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' רְפָאֵל קַבְּלָן שליט"א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּמִּשְׁנָה ‏[19] אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וְרוֹאִים שֶׁגִּלּוּי הֶעָפָר מֵעֵינֵי רַבִּי יוֹחָנָן, הַיְינוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, מִתְקַשֵּׁר לֶעָתִיד לָבֹא לְדוֹר בְּגִימַטְרִיָּא 210. שֶׁאָז תִּהְיֶה טָהֳרַת הָעוֹלָם.[20]


ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. אני אמית ואחיה: ורש"י על אתר "הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע ומן התשועה שאושיעכם". וקרובים דבריו אילו לפירושו לעייל פסוק ז' ושם כתיב "... לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא, שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא". וכול עניין הפרשה חד הוא, ימות משיח, חיי העולם הבא ותחיית המתים. ובאומרו ראו ולעייל בינו משמע לא נסתר ממנו דבר והכל בידינו. כי אני אני הוא כאומרו אהיה אשר אהיה. כי בעת יום הדין בזמן תחיית המתים יראו כל באי עולם את הוד תפארת מלכותו וידע כל יצור כי ה' הוא מלך ומלכות בכל משלה.

אני אמית ואחיה , ועתה לאחר ידין ה' את עמו ולאחר יתנחם על עבדיו יקוים דבריו "אז ישיר משה" ויקומו שוכני עפר וזה תחיית המתים.

הרי לנו:

שהקב"ה מודיע שזמן חשבון נפש הוא, וגם מודיע שאף שאין בני ישראל זוכים לחיות בארץ ישראל על פי ההנהגה הניסית שזכו לה מתחילה, מ"מ מוסיף הקב"ה לרחם על בניו ולסייע להם לקרב קץ הישועה. עוד העליונים (השמים) והתחתונים (והארץ) מעידים ומזהירים אותנו כי רק ע"י שמירת הברית יכון שלום בארץ. ומנגד שההסכמים עם פראי אדם לא יביאו שלום, וכל מי שניסה להתעקש ולחתום הסכמים עם הערבים נחל מפלה. ויזהיר הכתוב כי לפני בוא יום הדין יסתו ב"י וימרדו בה' יתברך. ויקדים דברי תוכחה לעבדיו למען רחם על גוזליו וברצונו לשמרנו מן הבא עלינו. שאע"פ שנמרוד בה' למרות זאת נקרא "ישורון" כי בדור האחרון רבים בבני עמינו יעמלו בתורה ויעוררו את אורו של משיח, ועל כן יאמר "ויהי בישרון מלך". כי למרות שנמרוד בה' מצד אוחזנו בגשמיות ומותרות, למרות זאת עמלים אנו בתורה. ושערי שמים פתוחים ואל לנו להרפות ידנו ועלינו להיזהר בכבודם של לומדי התורה. ובעת הזאת כעס ה' ואסתר פנים ואשרי המאמין ובוטח בה'.

ובשנים אילו עבור כי לא ניקח לצומת ליבנו כי אין אנו הולכים בדרך טוב ירים ה' את קרן הלא עם והם הפלשתינאים אשר בתוכנו וכן את קרן הטרור העולמית והיא תצא מגדר שליטה. ולמרות הנאמר אוצרות ה', הגאולה הקרובה לבוא היא שמורה מימים ימימה לעת הקץ האחרון וכי בעת בואו במהרה בימינו יביא ה' במשפט את עמו. בעת ההיא בדורנו אנו יתנחם ה' בעבדיו לומדי תורתו ושומרי מצוותיו . כי לאחרית הימים לאחר ביאת משיח לפני תחיית המתים ידעו כל באי עולם כי ה' הוא האלהים, כי הוא היה הוה ויהיה. ובעת זאת יקומו שוכני עפר. ובו בזמן ידין ה' את כל באי עולם ויקוים המקרא "דם עבדיו יקום וכפר אדמתו" וכל זה בערב שישי וכן עניין "וזאת הברכה" שלפני האלף השביעי שהוא יום שבת ומנוחה, מעין עולם הבא.

הערות שוליים:

  1. פרק י"ב
  2. יחזקאל לח:טז: ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם גוג
  3. קידושין דף ל:א, תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ספר תורה
  4. מוני המצוות: רמב"ן, זהר הרקיע
  5. דברים לב, ד
  6. לקח טוב: דברים פרשת האזינו דף נה:א
  7. משלי ד
  8. שמואל א כ, יח-מב
  9. ראה אבן עזרא כאן
  10. דברים לד, ג'
  11. ולא יכול ע"ז ממש כי כבר עבד ייצר זה מן העולם ועוד לעייל כתיב הם קנאוני בלא אל , אלא רמז בעניין ותראו את שקוציהם... כסף וזהב... והכול חוזר לאמור לעייל וישמן ישורון ויבעט .
  12. הרב יקותיאל פיש
  13. ילקוט האזינו תתקמ"ה
  14. שמואל א:כ-מב
  15. שם, 2245
  16. עיין פפ-225, 226
  17. סוד החשמל, הרב יקותיאל פיש, "עַל פִּי מַה שֶּׁהוֹכַחְנוּ בְּמַאֲמַר 'קֵץ הַגְּאֻלָּה"
  18. סנהדרין צט.
  19. סוטה כז:
  20. לְהַלָּן נָבִיא טַבְלַת דִּלּוּג אוֹתִיּוֹת מֵהרה"ג ר' מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁמָּצָא אֶת הַצֵּרוּף תְּחִיַּת הַמֵּתִים התש"ץ, בְּסָמוּךְ לַפְּסוּקִים הַמְרַמְּזִים עַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים: (במדבר כג, כג) "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". (במדבר לג, נג) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ". (דברים ז, ט) "הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו".