פרשה פתוחה 74 - וישמע יתרו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,002 - 2,028 לבריאה | 1,759 - 1,732 לפני מניינם 


א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. ב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. ג וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. ד וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים [2006]. ו וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהוָה. ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. יא עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו . יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן . כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. כג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם. כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

שמות יח: א - כז

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות:

חסד דאברהם, אהבת שלום ועשיית צדק ואפילו לפנים משורת הדין

לגמול חסדים בגופו ובממונו . ‏[1] שנאמר: והודעת להם את הדרך . וזהו אברהם אבינו ברמ"ח אביריו ושס"ה גידיו כלפי כל ועל כן נאמר "ויחשביה לו צדקה. וכן רואים אנו כאשר אליעזר בשליחותו ליקח אישה ליצחק "ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם... ויאמר ה' אלהי אדני אברהם הקרב נא לפני היום ועשה חסד" וכן נשנה בנביאים: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם" ‏[2]. וכן בספירות נזכר "חסד דאברהם" ופרשתינו הינה שנות אברהם.

לעשות לפנים משורת הדין . ‏[3] שנאמר: ואת המעשה אשר יעשון : אהבת שלום . ‏[4] שנאמר: וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום : לשאת ולתת בצדק . ‏[5] שנאמר: וגם כך העם הזה על מקומו יבא בשלום .

המסר המרומז:

חסד דאברהם: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם ‏[6] - חוקי אומות העולם ותורת ה' זה לעומת זה שהפסוקים שבתחילת פרשתנו מקבילים לתחילת דרכו של אברם באור כשדים כמאמין באל אחד. אברם מתמודד עם חוקי חמורבי אשר מתהווים ונכתבים באותם שנים. אברהם וחמורבי מכירים היטב זה את זה ומתחיל מאבק בשל צבירת תודעה והשפעה לנבראים. חוקי חמורבי נכתבים ואברם אט אט הולך בדרכו שלו. לקראת עזיבת אברם את ארץ מולדתו הוא כבר מתחיל לקבל על עצמו וכן מכין עצמו ככלי של חסד. התפנית הינה בפסוק והודעת להם את הדרך ילכו בה אשר מורה לאברם אשר בקרוב יקרה אבר ה ם את דרכי החסד ואפילו במשפט, ושפטו את העם . אברהם מבין כי לא יוכל עוד להישאר באור כשדים ומפנה פניו אל הארץ הטובה.ח ומגד ויחד יתרו .

מאורעות השנים:

2001 - תחילת אלפים שנות תורה, כנגד: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן":

שהפסוק (שמות יח:א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן הוא הפסוק 2002 מתחילת התורה או 2001 לפי טעם עליון. ושנת 2001 היא השנה שבא אברהם בן 52 שבה נחל למנות אלפים שנות תורה.

מצינו עַל יִתְרוֹ בְּסֵפֶר 'פְּרִי צַדִּיק' ‏[7] אִיתָא בְּסֵפֶר עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁר' עֲקִיבָא בָּא מִסִּיסְרָא שֶׁבָּא עַל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּנִי וְהִיא בָּאָה מִיִּתְרוֹ. וְעַל כֵּן נִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי יִתְרוֹ גַּם כֵּן פָּרָשַׁת מִנּוּי הַדַּיָּנִים, וְנִקְרָא עַל שֵׁם זֶה יִתְרוֹ שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה", שֶׁמִּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בָּא חִלּוּק הַמַּדְרֵגוֹת. וְכֵן נִקְרָא כָּל פָּרָשָׁה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה יִתְרוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא ר' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכֵן יִתְרוֹ הָיָה כֹּהֵן מִדְיָן מִלְּשׁוֹן דַּיָּן הַיּוֹשֵׁב עַל מִדִּין. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שִׂפְתֵי כֹהֵן' (שלח) שֶׁיִּתְרוֹ נִרְמָז בַּפָּסוּק ‏[8] "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" שֶׁהוּא ס"ת חָכָ"ם.

וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ'טּוּרִים' ‏[9] שֶׁיִּתְרוֹ מְרַמֵּז עַל י' דִּבְּרוֹת וְתר"ו מִצְווֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִלְּבַד ז' מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא ‏[10] רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַד אָמַר, יִתְרוֹ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה, וְחַד אָמַר, יִתְרוֹ קֹדֵם מַתַּן תּוֹרָה הֲוָה. כְּתַנָּאֵי, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֶן מֹשֶׁה". מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע, שֶׁהֲרֵי כְּתוּבָה בְצִדּוֹ "וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא. כְּשֶּׁנָּתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל מַלְכֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אֲחָזָתָם רְעָדָה בְהֵיכָלֵיהֶן, וְאָמְרוּ שִׁירָה.

רוֹאִים שֶׁיִּתְרוֹ קָשׁוּר לְמַתַּן תּוֹרָה; אוֹ שֶׁבָּא לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה וְהָיָה נוֹכֵחַ בִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה, אוֹ שֶׁבָּא בְּעִקְבוֹת מַתַּן תּוֹרָה. לְרַמֵּז שֶׁלְּיִתְרוֹ הָיָה חֵלֶק בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן מֹשֶה אָמַר לְיִתְרוֹ ‏[11] "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". הַיְינוּ עֵינַיִם שֶׁל חָכְמָה לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה.

יוצא ש"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וְגוֹ'" הוּא הַפָּסוּק הַ' 2002 מִתְּחִלַּת פְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, וּמְרַמֵּז עַל אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תּוֹרָה שֶׁהִתְחִילוּ לְאַחַר אַלְפַּיִם שָׁנָה מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם.

ויש להבין כי שנת 2001 היא כנגד שנת 1759 לפני מניינם. ודבר נפלא הוא שבשנה זו ממש נכתבו חוקי חמורבי באור כשדים על ידי חמורבי שיש אומרים שהוא נמרוד אשר זרק את אברהם לכבשן האש. וזה מנגד זה, שחוקי חמורבי נחשבים לחוקים הקדמונים ביותר לאומות העולם. וזה מנגד זה, שאברהם בהיותו בן 52 מכיר בבוראו ועומד כנגד העולם ולכן באותה שנה יכלו ״אלפים שנות תורה״ שכוללים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומנגד יוצאים לאור חוקי חמורבי.


שבע מצוות בני נח

וישמע יתרו. כנגד הגויים אשר באו בהשפעת אברהם אבינו מחרן ואילך ("הנפש אשר עשו בחרן"). חרן מהווה תפנית בהשפעת אברהם על הגויים. בהיות אברהם באור כשדים ובבבל אין תורתו מתקבלת במלואה, אלא רק בבחינת אחוריים, ואלו חוקי חמורבי כדלעיל. "וישמע יתרו" מכוון לתחילת פעולת אברהם אבינו בחרן, דהיינו, הוראת ז' מצוות בני נח לאומות. יתרו מקיים מצוות בני נח ואף מסייע בסידור המשפט והדינים בעם ישראל בעצתו למשה. ואפשר ש"הנפש אשר עשו בחרן" יורה כי בהיותם נפש יזכו לחדש עניין צדקה ומשפט, כנגד "וישמע יתרו".


קול התור, יו"ד של יתרו וה"א של תורה ושל שם ה':

וקול התור נשמע בארצנו (שיר השירים ב', יב). ראשית יש להפריד ולפרש אותיות תור מ-תורה וכן מ-יתרו, כי יסוד שתי המילים תור, והיו"ד מוסיף והה"א משלים: כשנוסיף לתור ה"א יהיה תורה, וכשנוסיף יו"ד יהיה יתרו. וביאר הגר"א שם: " 'וקול התור נשמע בארצנו' - וזהו מתן תורה. וקראו "תור", כמו שאמרו בזוהר ‏[12] שהתור יש לו שני קולות ביחד זה אחר זה, כן הוא בישראל שאמרו 'נעשה ונשמע' ‏[13]". ועוד: "וקול התור, קול רוח הקודש של הגאולה שאמרתי לאברהם כבר שמעתם מה שאמרתי לו... וקול התור נשמע בארצנו, שישמע קול התורה" ‏[14]. ועוד: תור אותיות רות, ויוסיף 606 מצוות על שבע מצוות בני נח ויהיו יחד תרי"ג. ויש להבין כל זה בהקשר לפרשתנו, פר' "וישמע יתרו". תור הוא עניין תורה בעולמות העליונים, לפני ה"א דמלכות בעולם העשייה, דהיינו, לפני ציווי על עשיית מצוות בפועל (כי אין מלך בלא עם, והמלכת ה' יתברך היא ע"י קיום המצוות), כי עניין תור הוא תמצית חכמת התורה בעולמות העליונים, עוד טרם עולם העשייה. "וקול התור נשמע בארצנו" זהו מעמד הר סיני בזמן מתן תורה, וה"א מוצבת על הר סיני ויורדת מטה לתחתונים ע"י וי"ו. וה"א זאת היא ה"א דאברהם עוד ממעשה בראשית, והיא ה"א שנייה דשם הוי"ה, דהיינו ה"א דעולם העשייה, כנאמר "בהבראם ביום עשות יהוה אלהים" ‏[15]. ונתלבשה באברהם בתחילת אלפיים שנות תורה, בהיותו בן נ"ב שנה. וישמע יתרו, ולא כנאמר במתן תורה "נעשה ונשמע", אלא לשון שמיעה בלבד, בלא עשייה, ולכן יחסר ליתרו אות ה"א. אך יש להבין: מה עניין אות יו"ד הנוספת על תור בשם יתרו (וכן "וישמע" יוסיף לאומות אות יו"ד על מה שנאמר בישראל "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד")? ויש להבין כי כל העולמות מכוח הוי"ה, י ה ו ה. ויו"ד חכמה עילאה של עולם האצילות. ודבר זה מרומז בשורש שמו של יתרו: יתרו אותיות תור, והיו"ד מוסיף. משה רבנו מנחיל לעם ישראל התורה השלמה, לא תורת בני אדם אלא תורת הוי"ה, המרומז בה"א. ואילו יתרו לא עשה, אלא רק ישמע קיום דבר ה' לאומות, דהיינו ז' מצוות בני נח. וקוצו של יו"ד של יתרו אינו בר-משמעות אם לא להמליך מלכותו ולעשות לו דירה שלמה בתחתונים על ידי ה"א, היינו: לקרוא בשם ה'. והנה ז' שמות היו לו ליתרו (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק יתרו פרשה א), ‏[16] והם כנגד ז' מצוות בני נח. תור בגימטרייה 606, וביחד עם ה"א תרי"א מצוות, דהיינו תורה, שהיא קרויה על שם משה, דכתיב "וזאת התורה אשר שם משה" ‏[17] - ו"אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום ‏[18]. וחסד ה' הוא, להרבות לנו מצוות כדי ללבן לבנו בדרך הטוב. תור לבד הוא חוקי משפט של בני אדם, התרים אחרי לבבם; וה"א דמלכות מעלה את מהות החוקים מחוקי משפט לחוקים של מלכות ה'. לפיכך אין האדם מגיע לשלמות בלי מצוות, המביאות את החוקים לדרגה הרוחנית של חוקי ה' והמלכת ה' המרומזת בה"א דתורה. וזהו שנאמר "ולא תתֻרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ‏[19], היינו: שלא יהיו החוקים וחוקי הטבע עיקר ונתור על ידם אחר שלמות הגופניות והטבע האנושי, מבלי להעלות את עניין תור אל מעל הגשמיות, מעל הטבע, כמרומז בה"א של תורה. תורה היא, אם כן, קבלת עול מצוות, שהן מעל גדר הטבע האנושי הגשמי, ולפיכך הרבה מעל ז' מצוות בני נח. עשיית המצוות היא התעוררות מלמטה למעלה, וזה עניין ה"א דתורה. ולכך נאמר ביתרו שלקח עולה וזבחים לאלהים, ולא נאמר בו שם י ה ו ה, המורה על שלמות הוי', כי זה לא שייך באומות העולם כלל עד אחרית הימים והתגלות אורו של משיח. וזהו "כהן מדין", המרמז על מידת הדינים משבע מצוות בני נח, שבזה גם סייע למשה במינוי הדיינים, ואמרו "אם יאמר לך אדם: יש חכמה בגוים - תאמן... יש תורה בגוים - אל תאמן" ‏[20]. וזו חכמת קוצו של יו"ד של יתרו לעומת מלכות ה"א בשם ה'. וישב משה לשפֹּט את העם ויעמֹד העם על משה. הוא משה הוא אברהם, ששניהם קוראים בשם ה' (ה"א). ומשה הוא גלגול שֵם בן נח בתוספת ה"א, כבאברהם ‏[21]. ו"לשפט את העם" היינו ללמדם חוק ומשפט, וזהו כנגד הנפש אשר אברהם בחרן, שלימדם מוסר ה' למען למדם את הדרך ילכו בה ‏[22].

2001 - אברהם [248] ההולך בדרכי ה' [חסד] ומנגד חוקי חמר[248]בי כנגד: "וישמע יתרו":

בבל הקדומה כשים: בבל מלשון בלבול על שם סיפור התנ"ך של מגדל בבל או מאידך באבילי - באב-אלי "שער האל" אשר יקראו לה תושבי העיר הקדומה. האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח חימר המתוארך לתקופת מלכותו של סרגון מאכד (2400 לפנה"ס) שקבע אותה כבירת האימפריה שלו. לאחר זמן, ירד כוחה של העיר ואוכלוסייתה התמעטה, ובמשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת. במשך כמה דורות יוּשב אזור בבל בידי שבטים אמורים, שהלכו והתבוללו באוכלוסייה המקומית ובכלכלת הארץ. באמצע המאה ה-19 לפנה"ס השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני. בשנת 1850 לפנה"ס לערך ייסד המלך האמורי שוּ‏מוּ‏-אַ‏בּוּ‏ את השושלת האמורית. בנו שוּ‏מוּ‏-לַ‏-אִיל, היה הראשון שקבע את בבל כעיר בירה ובכך נוצרה ה"שושלת הבבלית הראשונה". המלחמות באזור נמשכו כ-130 שנה, עד שחמורבי הצליח, במחצית המאה ה-18 לפנה"ס, לכבוש את ערי המדינה איסין ולרסה, לגרש את העילמים, ולאחד את הארץ תחת שלטון העיר בבל. תקופה זו נקראת התקופה הבבלית הקדומה. תקופה זו הסתיימה בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון שבזז את העיר והחריבה. חורבן העיר איפשר את כיבושה על ידי הכשים, שבטי הרים שחדרו לאזור מהרי הזגרוס, ואלו שלטו בבבל ובאזור במשך כ-400 שנה, עד מחצית המאה ה' 12 לפנה"ס העילמים, האשורים והחורים לחצו על האזור מצפון ושבטים נוספים ממערב, ואלו הביאו למרידת המדינות שהיו כפופות לה. בצפון קמה מחדש לתחייה ממלכת אשור. תקופה זו נקראת התקופה האשורית התיכונה.

תולדות קבלת עול מלכות שמים ע"י אברהם מהולדתו ועד בואו ארצה כנען: אברהם אבינו נולד בשנת 1,948 לבריאת העולם. ובן שלוש היה כשיצא מן המערה וירא את השמש ויאמר זה אלהים ‏[23], ובערב ויאמר אין ‏[24], וזוהי תחילת דרישתו את ה'. בשנת נ' לחייו (1,998 לבריאה) מגלה אברהם את אלוהי תרח אביו ושובר אותם, ובכך מעורר עליו את כעסו. תרח מספר את הדבר לנמרוד ומבקש ממנו לשפוט את בנו. נמרוד מוכיח את אברהם ולבסוף גוזר עליו למות בשרֵפה, ולשם כך מבעירים את כבשן האש אשר באור כשדים שלושה ימים ושלושה לילות למען יֵחם. אברהם מתפלל אל ה' למען יצילו מידם, וה' עושה לו נס ואינו נשרף בכבשן. ועל שם המאורע נקרא אותו מקום "אור כשדים" (בראשית י"א, כח). בשנת נ"ב לחיי אברהם, היא שנת 2,000 לבריאה, ביקש נמרוד להרגו, וייוועץ אברהם ותרח לעזוב את אור כשדים וללכת ארצה כנען. ויעש תרח כן, וייקח את אברהם ואת לוט ואת כל נפשות ביתו ויצאו מאור כשדים ויבואו עד חרן וישבו שם כי הארץ טובה ורחבת ידיים, ויבואו מאנשי חרן וידבקו באברהם וילמדם מוסר ה', וישב שם ג' שנים. ובהיות אברהם בן נ"ה שנים וירא אליו ה' ויאמר לו: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, קום קח את אשתך וכל אשר לך ולך לך ארצה כנען. ויעש אברהם כן, וישב בארץ כנען ט"ו שנים. ומקץ ט"ו שנים שב חרנה לראות אביו ואמו, וילכו אחריו עוד אנשים רבים מאנשי חרן וילמדם מוסר ה'. וישב אברהם בחרן חמש שנים. אז נראה אליו ה' ויאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית י"ב, א-ב). וילך אברהם אל ארץ כנען, "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (שם, ז). ואברהם בן ע"ה שנים בשובו ארצה כנען. כל זה כשיטת בעל סדר הדורות. ברם, שיטת בעל שלשלת הקבלה (הובאו דבריו בסה"ד ב'כ"ג) ש"בן נ"א השלים להכיר בוראו... ובהיותו בן ס' [=שנת 2,008] התחיל לדרוש ברבים אחדות אלוה ונחבש בבית האסורים י' שנים, ג' בכותא וז' בקרדו... ויצא בן ע' שנה [=שנת 2,018], בשנה ההיא היה מעשה הצלמים ונמרוד השליכו לכבשן אש וניצל והלך לחרן...", ובן ע"ה שנים בא ארצה כנען. ולכולי עלמא היה אברהם בחרן מגיל ע' ועד גיל ע"ה.

Map showing the Babylonian territory upon Hammurabi's ascension in c. 1792 BC and upon his death in c.1750 BC.

השפעת אברהם בבבל - חוקי חמורבי אלפים שנות תורה: חוקי חמורבי וראשית אלפיים שנות תורה והנה חקרתי וראיתי כי שנות 18 עד 61 לחיי אברהם, שבכללן כאמור שנות נדודיו מאור כשדים, מקבילות לשנות שלטון המלך חמורבי בבבל (1,792 עד 1,747 לפני מניינם). חמורבי זה – בנו של המלך סין-מובאליט, מראשוני שושלת מלכות בבל – ידוע בזכות ספר החוקים הגדול שכתב, שהיה הנרחב ביותר עד מתן תורה וכלל 281 חוקים. אור כשדים, עיר הולדת אברהם, מצויה בעמק שבין שני הנהרות פרת וחידקל (הוא חבל הארץ הקרוי בלעז מסופוטמיה). צפונית-מערבית לאור כשדים, בעמק זה עצמו, מצויה העיר בבל, אשר נבנתה ע"י נמרוד שנלחם באברהם, ובהמשך אותו עמק, צפונית-מערבית עוד יותר, נמצאת חרן (ראה מפה). נמצא שבדרכו מאור כשדים לחרן עבר אברהם בעיר בבל, מקום מלכות חמורבי ומקום היווסד חוקיו. (ואף לשיטת בעל שלשלת הקבלה עבר אברהם בבבל, שהרי לדבריו נחבש אברהם בכותא ובקרדו. וכותא [נזכרת במל"ב י"ז, כד] היא באזור בבל. וקרדו היא אררט [ראה תרגום אונקלוס בראשית ח', ד] – באזור ארמניה של היום, דהיינו, עוד הרבה יותר צפונית-מזרחית לחרן.) רוב חוקי חמורבי עוסקים בעניינים שבין אדם לחברו על דרך ענישה וקנסות, ובחלקם יש דמיון לחוקי פרשת משפטים, ועל כן יש שרצו לטעון כי שניהם מחוק קדום אחד מבית מדרשו של שם. ברם, הרי ידוע שהאבות קיימו כל התורה, ומכלל זה ענייני פרשת משפטים. עיקרם של חוקי חמורבי הוא קיום מצוות דינים דשבע מצוות בני נח, שהן מבית מדרשם של שם (ועבר) בן נח ואברהם תלמידו. אברהם, אשר גדל באזור בבל, הפיץ את לימודו של שם, דהיינו שבע מצוות בני נח, בכל אותו אזור. נמצא שאברהם אבינו השפיע ישירות על חמורבי ועל חלק מחוקיו, שהעתיק חמורבי בשינוי מקצת לשונות מבית מדרשו של אברהם.‏[25] וזהו רמז הכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב, ה) – ליד מקום חמורבי, והיינו שבמקום זה התפשטה תורתו של אברהם אבינו. ולכולי עלמא מקור חוקי חמורבי הוא מכלל שבע מצוות בני נח מתלמודו של שם, שאברהם החל להפיצם. ונקראים על שם נח כי באו מבית מדרשו ועל כי נפטר בתקופה זו, שנת ב' אלפים ו' לבריאה, היא שנת "אשר הוא חֹנ ה שם הר האלהים". ונמצאו חוקי חמורבי אבק תורתו של אברהם אבינו. נמצא כי בשנים אלו מתחלת הנהגת ה' לקראת הבאת התורה אל ברואיו. הקב"ה בוחר באברהם להנחיל את מורשת עם התורה, ואברהם מתחיל בהפצת מצוות בני נח לכלל האומות. ומכלל לימודו של אברהם אבינו מחוקק חמורבי את חוקיו לגויים. ונמצא שבתקופת האבות ניתנו ענייני דינים ומשפטים גם לישראל וגם לאומות העולם.

המצבה שעליה נמצאו החוקים
טקסט החוקים

בין תורת אברהם לחוקי חמורבי: ואולם, הפרש גדול יש בין תורת אברהם וחוקי חמורבי. כי חוקי חמורבי הם בחינת אחוריים: אמנם הושפעו חוקיו מאברהם, אך טרם באה עת "הנפש אשר עשו בחרן", כי עניין שבע מצוות בני נח לא בא לידי ביטוי אלא בהיותו בחרן, כפי שיבואר להלן. ואף שיסודם של חוקי חמורבי בשבע מצוות בני נח, אין הם דנים בכללותן אלא רק בחלקן, כי עניינם רק במה שבין אדם לחברו ולא במה שבין אדם למקום, דהיינו: ברכת ה' ואיסור עבודה זרה. ואף במה שבין אדם לחברו אין בחוקים אלו משום "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, יט) דאברהם, ורבים מהם דינים אכזריים, בלא חסד דאברהם. חיי אברהם וחיי חמורבי היו אפוא זה לעומת זה. חמורבי עסק רק בענייני משפט, וחוקיו הם חוקים חומריים בלבד, ללא מעלה רוחנית וללא אמונה. אברהם לעומתו הנחיל את האמונה בה' ובתורתו, ונלחם בהצטמצמות לחוקי חומר בלבד. השם חמורבי הוא מלשון חמור וחומר, והדבר מרומז בפרשת העקדה: "וישכם אברהם בבקר ויחבֹש את חמֹרו... ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם" (בראשית כ"ב, ג-ה). (וזה עניין משיח רוכב על חמור: זרע אברהם, שינציח את האמונה בייחוד ה', הוא אשר יכניע את חוקי החומר וחיי החומר.)


  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי - פרולוג
ב: למען הופע מישרים בארץ, למעןאבד רשע(ים) ופועלי(י) אוון, לבל יעשוק התקיף את החלש, למען הופע כשמש על שחורי הראש ואת הארץ להאיר..
כא: עמוק העצה, נבון ידיים, הוא אשר למעמקי החכמה הגיע
כה: הגורם לצדק להופיע, המנחה עמ(ים) במעגלי צדק.
כח: להנחות במעגלי צדק את עם הארץ (ו)ללמד(ם) דרך ארץ --- אמת ומישרים בפי (עם) הארץ שמתי (ו)את בריאות עמי(י) הטב היטבתי.
כט: בעת ההיא (את המשפטים האלה שמתי לפניהם):


  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי - אפילוג
א: (אלהו הם) דיני המישרים אשר ח'מרב, המלך נבון המעש כונן ואשר (באמצעותם) את הארץ בדר אמת ואורח חסד הנחה.
ג: למען לא יעשוק התקים את החלש, (למען) הצדק את היתומה והאלמנה ... בבבל, על מנת לדון את דינ(י) הארץ, לפסוק את פסקי הארץ 0וֹ) להצדיק את העשוקים...

חסד דאברהם - תתן אמת ליעקב חסד לאברהם

והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון: וכתיב ‏[26]: והודעת להם - זה בית חייהם: את הדרך - זו גמילות חסדים: אשר ילכו - זה ביקור חולים: בה - זו קבורה: ואת המעשה - זה הדין. אשר יעשון - זו לפני משורת הדין.... אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה... ולא עדו לפני משורת הדין.

ובמהרש"א : שא"ל יתרו למשה אחר שהזהיר אותם ברישא אחוקים ותורות והודעת להם כלומר תודיע להם דבר הצריך להם לגופום דהיינו מחייתם ואומנתם. דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה אבל בפרק הגוזל קמא פרש"י דוהודעת להם קאי נמי אתלמוד תורה וזו היא בית חייהם ע"ש כי היא חייך.... ואפשר בתי מדרשות. ואמר את הדרך זו גמילות חסדים .. דכתיב הדרך ב"ה" הידיעה הוא הדרך הידוע דרך ה' להלך אחר מדותיו כמו שכתוב ‏[27] אחרי ה' תלכו וכי אפשר .. אלא להלך אחר מדותיו מה הוא מלביש... ואמר ילכו זו בקור חולים... בה - קבורה שזה חסד של אמת כי אינו מצפה לתשלום גמול והוא חסד של אמת משא"כ בשאר ג"ח.

וחסד במשפט - לבעלי דינין שכל אחד מהם יתרצה בו לפני משורת הדין שהדבר תלוי בהם

ה"א של תורת ישראל ושל אברהם ושרה:

וישמע משה לקול חֹתנו ויעש כל אשר אמר . ביתרו כתיב "וישמע" ובמשה כתיב "וישמע... ויעש". ופסוק זה הוא כנגד שנת 2,025, אחר עזוב אברהם את חרן ואחר שובו ממצרים לארץ הקודש וקבלתו עול תורה ומצוות בעברו בהר סיני ‏[28]; ולפיכך כאן יאמר הכתוב "ויעש". ובהמשך "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו", כי בשנים אלו תחל ההפרדה בין בני נח (ז' מצוות) ובין דרך זרע אברהם (תרי"ג מצוות). וישלח משה את חֹתנו וילך לו אל ארצו. ומדוע הלך אל ארצו? כי בסופו של דבר תורה בגויים אין, כי בנו בחרת מכל עם. וזהו גם הלשון שנאמר "כי אב המון גוים נתתיך... ואת בריתי אקים את יצחק" ‏[29], כלומר: אף על פי שאברהם הוא "אב המון גוים" - היינו: שהוא מפיץ דרכי ה' גם לאומות וגם לעם ישראל - עם כל זה "ביצחק יקרא לך זרע", שכן יצחק, ולא ישמעאל, הוא אשר ימשיך את מורשת תורת ה', שאינה מתקיימת ב"גוים" אלא בישראל. הרי ששוב מרומז כאן ההבדל שבין ישראל והאומות. וזהו אמרו שם "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך" ‏[30], וכן בשרה "ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" ‏[31], כי עניין הה"א מורה כאמור על שלמות המעלה הרוחנית של תורת אברהם ומשה, שהיא תורת ישראל השלמה, ועל כן נקראו שמות אברהם ושרה בתוספת ה"א. וזה עיקר עבודתנו, לעשות לה' מלך מלכי המלכים דירה בתחתונים. ואנו נמליך את ה' יתברך עלינו, ולכן נזכה וניקרא "בנים אתם לה' אלהיכם" ‏[32].

[וישנם שני סוגי תור: האחד מקוצו של יו"ד מטה, והשני מה"א דתתאה כלפי מעלה. ולשניהם וי"ו, והם ספירות אמצעיות, ויו"ד יורידו חכמה מטה, וה"א יעלו חסד דאברהם מעלה. זו היא קדושתה ודרכה של תורה. והיו"ד של יתרו היא היו"ד של חכמה עילאה קדישא, וזה עניין "חכמה בגוים תאמן". אך מטרתה של התורה היא להוריד את החכמה מטה מהעולמות העליונים ולתת להם ביטוי מעשי בהמלכת ה' יתברך במצוות מעשיות בעולמות התחתונים. ואלו ואלו דברי אלוהים חיים, ולכן חכמה בגויים יש. ואף על פי כן, תכלית זה העולם היא מלכות שבעשר ספירות, שאפילו מלאכי השרת אין ידם משגת בה, דהיינו, להמליך עול מלכות שמים בזה העולם. קוצו של יו"ד (חכמה) מתממשת בישראל ע"י חסד דאברהם. וזהו עניין תפילה, כי עיקר חכמת נפש האדם היא בהתקשרו לאביו מלך עליון, וזה ע"י כוח ועבודת התפילה. וזה עניין בריתי את אברהם יצחק ויעקב, כי האבות תיקנו תפילות שחרית מנחה וערבית ‏[33]. וזה לעומת זה: חכמת הגויים כנגד חכמת ישראל. כי חכמת ישראל היא כוח התפילה, וחכמת הגויים היא דינים ומשפטים ותו לא. כי מקור חכמתנו היא התפילה, שכל ענייני הגשמיות והרוחניות הם שפע היורד מטה מהמלכת ה' על ידי התפילה. וזהו שנאמר "ה' אלהינו" ‏[34], כנאמר "ביום עשות ה' אלהים" ‏[35], כי ה' הוא האלהים (דברים ד', לה). אך הגויים הם בגדר הטבע הגשמי, ויראו את הטבע (גימטרייה אלהים) בלבד, וזה עניין קוצו של יו"ד דיתרו כנגד קוצו של יו"ד דחסד דאברהם, וזה לעומת זה. וכן ביתרו "וישמע יתרו", ובבני ישראל "נעשה ונשמע" ‏[36].]


2006 - פְּטִירַת נֹחַ, כנגד: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים":

שהפסוק (שמות יח:ה) ״וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים״ הוּא הַפָּסוּק הַ2006 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2006 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר נֹחַ כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן נ"ח שָׁנִים. וְיִתְרוֹ הָיָה סֵמֶל לְגֵר שֶׁקִּיֵּם שֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כנח, כַּמּוּבָא בְּ'בַעַל הַ'טּוּרִים' ‏[37] שֶׁיִּתְרוֹ מְרַמֵּז עַל י' דִּבְּרוֹת וְתר"ו מִצְווֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִלְּבַד ז' מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ. וְלָכֵן הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַמַּעֲבָר שֶׁל יִתְרוֹ מִשֶּׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ לְתרי"ג מִצְווֹת, הוּא כְּנֶגֶד שְׁנַת הִסְתַּלְּקוּת נֹחַ, כִּי הַפָּסוּק הַזֶּה מְסַמֵּל אֶת הַהִסְתַּלְּקוּת מִנֹּחַ וְהַמַּעֲבָר לַתּוֹרָה. ‏[38] כִּי נֹחַ נִפְטַר כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן נ"ח שָׁנִים. [מובא מבעל סוד החשמל]

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁמֹּשֶה שֶׁהָיָה גִלְגּוּל נֹחַ וְהֵבִיא אֶת הַתּוֹרָה גַם מְרֻמָּז בַּפָּסוּק "חֹנֶה שָׁם". וְכֵן הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר נ"ח לְמִסְפַּר אַבְרָהָ"ם הוּא מִסְפַּר קֵ"ץ, לְרַמֵּז שֶׁבַּחִבּוּר שֶׁלָּהֶם יֵשׁ נְקֻדַּת קֵץ שֶׁל אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תֹּהוּ, וְהַתְחָלַת אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תּוֹרָה. וְכֵן קֵץ נֹחַ בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם, לְרַמֵּז שֶׁהַקֵּץ שֶׁל נֹחַ הָיָה כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בְּגִיל נ"ח. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שם ו, ט) אִלּוּ הָיָה נֹחַ בְּדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם. וְנֹחַ חַי יַחַד עִם אַבְרָהָם כְּמִנְיַן אִלּ"וּ הָיָ"ה.

2018 - בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים, כנגד: ״נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ״:

שהַפָּסוּק (שמות יח, יח) "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ" הוּא הַפָּסוּק הַ2018 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 2018 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁה' הֶרְאָה לְאַבְרָהָם אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים (נב) "אֵימָה", זוֹ בָּבֶל. "חֲשֵׁכָה", זוֹ יָוָן. "גְּדֹלָה", זוֹ מָדַי. "נֹפֶלֶת עָלָיו", זֶה אֱדוֹם. וְהַפָּסוּק מְרַמֵּז עַל הַזְּמַנִּים הַקָּשִׁים שֶׁבָּהֶם "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ". [מובא בעל סוד החשמל]

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁכֵּיוָן שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בֶּן עַיִ"ן שָׁנִים, לָכֵן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית טו, ה) "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה" וְזָכָה לְדַרְגַּת רְאִיָּה בָּעֵינַיִם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. עֶבְרוֹן שליט"א שֶׁהַשֵּׁם הוי"ה הָע' בַּתּוֹרָה הוּא בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים בַּפָּסוּק (בראשית טו, ח) "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הוי"ה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה".

2021 - הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, "וילכו אחרי אברם אנשים רבים וילמדם מוסר ה'"‏[39] כנגד: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן":

שֶׁהַפָּסוּק (שמות יח, כ) "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" הוּא הַפָּסוּק הַ2021 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2021 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עָשׂוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה נְפָשׁוֹת בְּחָרָן. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית יב, ה) "אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁ"בְּחָרָן" מְרַמֵּז עַל בְּחִירָה, שֶׁשָּׁם הִתְחִילוּ לִבְחוֹר בַּטּוֹב.

השפעת אברהם קודם חרן לעומת השפעתו מחרן ואילך - ועניין הוראתו את שבע מצוות בני נח: מטבע הדברים החלה השפעת אברהם על סביבתו עוד בהיותו באור כשדים ובבבל, בסביבות שנת 2,000 לבריאה. אוהל אברהם פתוח לכל עובר (בראשית י"ח, א, "והוא יֹשב פתח האהל כחֹם היום" ‏[40]), והוא מלמד דרכי ה' לכל נודד הבא תחת אוהלו, איש או אישה או משפחה או שבט, כל אחד כפי נפשו והשגתו. ברם, כבר החילונו לראות לעיל כי הפרש גדול יש בין פועלו והשפעתו של אברהם קודם בואו לחרן, בהיותו באור כשדים ובבבל, לבין השפעתו מחרן ואילך. כי באור כשדים ובבבל הייתה השפעתו בחינת אחוריים, כעניין חוקי חמורבי. ואילו בחרן נאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", כי שם החלו ללמד שבע מצוות בני נח ולעשות נפשות. ‏[41]

ומטעם זה נהפכו סדום ועמורה בשנה הכ"ה לשבת אברהם בארץ כנען (שנת 2,047), כי אחר שניתנו להם שבע מצוות בני נח ועברו עליהן, נתחייבו מיתה (ראה סנהדרין נז ע"א: "רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי: על שבע מצות בן נח נהרג"). וכן את מוצא הבדל זה בהשפעתו של אברהם על רוזנים ומלכי ארץ. כי רבים מאלו שפגשו באברהם ולמדו ממנו נעשו לראש. אך הפרש יש בין אותם שפגשוהו קודם חרן למי שפגשוהו בחרן או אחר כך, כפי שראינו בחמורבי וכפי שנראה עוד עתה. בשנת ב'כ"ג (שנת ע' לחיי אברהם) מלך במצרים רקיון (סדר הדורות שנה זו). רקיון זה היה איש עני, לא איש מעמד, ומוצאו משנער, דהיינו מאזור בבל (ראה בראשית ט', ב-ט, "וימצאו בקעה בארץ שנער... על כן קרא שמה בבל"). אותו רקיון יצא, אם כן, מבבל בעת שהיה אברהם שם, ויש להניח כי הושפע ממנו. אבל השפעה זו הייתה בחינת אחוריים, כעניין חמורבי, כי אף על פי שלמד רקיון מאברהם, לא למד ממידת החסד שלו, אלא השתלט על מצרים בערמה ובתחבולות (סדר הדורות שם), דהיינו: בחכמה, אך לא ביושר ובתום לבב. ובעת שבת אברהם בחרן עברו דרכה שבטי ההיקסוס, שנדדו מאזור אסיה דרום-מערבה. שבטים אלו עתידים לפלוש למצרים ולכונן בה את שושלת המלוכה שתשלוט שם בעת שיעלה למלכות יוסף הצדיק, נינו של אברהם. וכיוון שקיבלו השפעת אברהם בחרן, היה ביכולתו של מלך מצרים הבא מכללם להכיר ברוח אלוהים שביוסף, כדכתיב "ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" (בראשית מ"א, לח). ולשון אלוהות זו האמורה ביוסף היא גם לשון שררה ודיינות (ראה למשל שמות כ"א, ו), כי כל ימי מגוריהם בארץ היו האבות ידועים למושליה, כפי שאנו רואים חשיבותו של אברהם בעיני בני חת, כאמרם "נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בראשית כ"ג, ו).

2021 - מִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, כנגד: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע״:

שהַפָּסוּק (שמות יח, כא) "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" הוּא הַפָּסוּק הַ2021 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 2021 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה מִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים לְפִי שִׁיטַת הַתּוֹסְפוֹת (ברכות ז:) וּבְּמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים כָּתוּב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" שֶׁאַבְרָהָם יָצָא לְמִלְחָמָה עִם מִסְפַּר 318, וּבַפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ כָּתוּב "אַנְשֵׁי חַיִל" לְרַמֵּז עַל מִלְחָמָה בְּמִסְפַּר 318 שהוא אליעזר = 318, וכן ל' זֶה 3, י' זֶה 1, וְח' זֶה 8.

ומוסיף בעל סוד החשמל, דִּכְשֵׁם שֶׁאַבְרָהָם יָצָא לְמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט כְּדֵי שֶׁיּוֹלִיד אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁמִּמֶּנָּה יַעַמְדוּ מַנְהִיגִים וְשׁוֹפְטִים לְעַם יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הַפָּסוּק "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" דּוֹאֵג לְמַנְהִיגִים לְעַם יִשְׂרָאֵל. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (לך לך עט.) "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו" מָה רָאָה אַבְרָהָם לְדַּבֵּק עִמּוֹ לוֹט אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ דָּוִד. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְפָרֵשׁ מַדּוּעַ לָקַח אַבְרָהָם דַּוְקָא אֶת לוֹט, בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ דָּוִד וּכְדִלְעֵיל.

2022 - ריקיון יורד מצרימה ומכין את התשטית לקחת את ״מלכות מצרים בחזקה ובערמה״, כנגד: ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע״:

שהפסוק (שמות יח:כא) ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע״ הוא הפסוק 2022 מתחילת התורה. ומובא בספר הישר (הובא ב׳סדר הדורות׳ ב׳אלפים כ״ג) ש׳בימים ההם׳ בשנת 2022 ירד ריקיון מצרימה וקיבץ סביבו אנשי חיל ובני בליעל והרבה לאסוף כסף בערמה ויחתור עד כיסא המלכות, לקחת השלטון.

וכך מסופר בספר הישר: ״איש היה בארץ שנער איש חכם משכיל בכל חכמה ויפה תואר מאד אך עני ורש הוא ושמו רקיון ויצר לו על מחיתו ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירש בן ענם מלך מצרים להראות למלך חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו מחיתו. ויהי בבואו מצרים ושאל בעבור המלך ויגידו לו כי משפט מלך מצרים כי לא יצא מארמון המלך ולא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה ושפט את הארץ וכל אשר יש לו דבר למלך יבוא ביום ההוא ואחר כך חוזר המלך להיכלו. וכשמוע רקיון כי לא יוכל לבוא לפני המלך ויתעצב מאד ויהי בערב וימצא בית חרב מבתי האופים אשר למצרים וילן שם במר נפשו וברעב ותדד שנתו מעיניו וידבר אל לבו מה יעשה בעיר עד ראות פני המלך איך יוכל לכלכל נפשו בעיר, ויקם בבוקר ויפגע במוכרי ירק וישאל להם ויגידו לו אשר הם מכלכלים נפשם בירק וזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ לעשות כן להחיות נפשו אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם ויקח ירקות ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו ממנו את כל הירק וילך במר נפש לבית האופים וישכב שמה בלילה שני, ויתיעץ בחכמתו מה לעשות, וישכם בבוקר וילך וישכור שלשים איש גבורי חיל ובני בליעל עם כלי מלחמתם ויוליכם אל מעלת הקברות של מצרים ויושיבם שם ויצום לאמר כה אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תניחו כל איש מת להקבר פה עד יתנו מאתים כסף ויעשו כן, ויהי לח' חדשים ויאספו עושר רב וכסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לאין מספר, ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוב וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו, ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר ויתקבצו כל יושבי מצרים ויאמרו מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך כו' כי משפט המלך לקחת מס מן החיים ואתה גם מאת המתים תקח כו' ונשחתה כל העיר בדבר הזה, ויהי כשמוע המלך ויקצוף מאד כי לא ידע מזה דבר ויאמר מי הוא זה כו', ויגידו לו וישלח להביא את רקיון ואת אנשיו, ורקיון לקח כאלף ילדים בנים ובנות וילבישם שש משי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם ביד אנשיו ויקח גם הוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאד וטוב ויבא לפני המלך וישתחו למלך, ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון כו'. וישאלו המלך על כל מעשיו וידבר רקיון כל דבריו בחכמה וימצא רקיון חן וחסד בעיני המלך ועבדיו ויושבי מצרים ויאהבוהו אהבה עזה. ויאמר המלך לא יקרא עוד שמך רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר פרעת מס מן המתים כו', ויתיעצו עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך ויעשו כן. וימלוך רקיון פרעה על מצרים כל השנה לשפוט את העיר ואשוירש המלך ישפוט יום אחד לשנה בעת אשר יצא להראות, ויקח רקיון פרעה את מלכות מצרים בחזקה ובערמה ויאהבוהו ויכתבו חוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים״.

רואים שבשנה שירד אברהם למצרים הומלך שם פרעה חדש ששמו היה רקיון כי בתחילה עסק בירק (מעשה ריקנות) והוסיף הרב יקותיאל פיש ש׳ריקיון בגימטריה ׳יוסף הצדיק׳, והוא היה בחינת יוסף דקליפה שהתחיל לאסוף כסף וזהב מהמצרים, לרמז שהתחילה תקופת ההכנה של יוסף שהכין את הניצוצות והרכוש גדול לבני ישראל שירדו למצרים. וכן רקיון מרמז על קרי שמסמל את היסוד דקליפה.


2023 - אַבְרָהָם יָרַד לְמִצְרַיִם, כנגד: ״וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״:

הַפָּסוּק (שמות יח, כג) "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" הוּא הַפָּסוּק הַ2023 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 2023 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם יָרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם לְהָכִין אֶת הַקַּרְקַע לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּרְדוּ לְגָלוּת מִצְרַיִם לְשָׁלוֹם. וּמוּבָא בָּרַמְבַּ"ן (בראשית יב, י) אַבְרָהָם יָרַד לְמִצְרַיִם וְכוּ', מִפְּנֵי הָרָעָב לָגוּר שָׁם לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בִּימֵי הַבַּצֹּרֶת, וְהַמִּצְרִים עָשְׁקוּ אוֹתוֹ חִנָּם לָקַחַת אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהקב"ה נָקַם נִקְמָתָם בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים, וְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם בְּמִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, וְגַם צִוָּה עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים לְשַׁלְּחָם. וְרָמַז אֵלָיו כִּי בָּנָיו יֵרְדוּ מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב לָגוּר שָׁם בָּאָרֶץ, וְהַמִּצְרִים יָרֵעוּ לָהֶם וְיִקְּחוּ מֵהֶם הַנָּשִׁים כַּאֲשֶׁר אָמַר "וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן", וְהקב"ה יִנְקֹם נִקְמָתָם בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד, וְהֶחֱזִיקוּ בָהֶם לְשַׁלְּחֵם מִן הָאָרֶץ לֹא נָפַל דָּבָר מִכָּל מְאֹרַע הָאָב שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּבָּנִים. וְהָעִנְיָן הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר, אָמַר הקב"ה לְאַבְרָהָם צֵא וּכְבוֹשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ.

מובא מבעל סוד החשמל שהפסוק (שמות יח:כג) ״וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״ הוא הפסוק ה׳ 2023 מתחילת התורה לפי עטם עליון, ובשנת 2023 לבריאת העולם ירד אברהם למצרים להכין את הקרקע לבני ישראל שירדו לגלות מצרים לשלום. ומובא ברמב״ן (בראשית יב:י) "ויהי רעב בארץ" אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) ״וכל הבת תחיון״ והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (ח ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך

2023 - הורדת מלך מצרים ממלכותו, כנגד: ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ״:

שֶׁהַפָּסוּק (שמות יח, כב) "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" הוּא הַפָּסוּק הַ2023 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2023 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התגלגל שהחליפו במצרים את המלך בגלל שהיה שופט רק יום אחד בשנה כפי שנביא לקמן כל המעשה מספר הישר, כי התנוצץ האור של הפסוק הזה שמלך צריך למסור נפשו לשפוט את העם, והמלך במצרים באותו זמן נכשל בזה מאד כדלקמן. וכן רואים בספר הישר שכותב על האיש שהוריד את מלך מצרים ממלכותו, וישכם בבוקר וילך וישכור שלשים איש גבורי חיל ובני בליעל עם כלי מלחמתם. וזה מקביל לדברי הפסוקים שם "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב וגו', וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע".

ויכל המקרא בפסוק (שמות יח:יז) ״וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.״ הוא הפסוק 2017 מתחילת תורה ומתאר את עניין עומס הנהגת העם למנהיג בעניין המשפט.

וכן הפסוקים הבאים (2019 עד 2027), (שמות יח:יט-כז) ״עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם. וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ״ הם עצת יתרו באשר הנהגת העם בדרך משפט.

ובשנת 2023, שהיא כנגד אמצע של הפסוקים הנ״ל מובא בסדר הדורות בשם ספר הישר פרשת לך לך את דרך המשפט שבימים ההם בממלכת מצרים והיא הממלכה הגדולה: ״כי משפט מצרים בימים ההם שלא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך ולא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה ואחרי כן יבוא עוד המלך אל היכלו לשבת שם. והיה ביום אשר יצא המלך ושפט את כל הארץ ביום ההוא. וכל איש אשר לו דבר יבוא לפני המלך ביום ההוא ועשה לו את כל אשר ישאל מאת המלך״. ורואים אנו כי כך היה מנהגו של עולם שהמלך הוא השופט העליון בארץ. ובאשר אין ביכולת עשות משפט על ידי אדם אחד ועוד שישפוט את העם ביום אחד בשנה עמד משה מערב עד בוקר לשפוט את העם. ועל דבר זה אמר יתרו למשה ״נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ״ ועל כן יעץ לו ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע…וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם.״ שזה הפסוק כנגד שנת 2022 ו׳ 2023 שהיא השנה שלפני השנה המוזכרת בספר הישר וכן השנה המוזכרת ויכול על כי שנה שלמה לא נראה פרעה במצרים ומנגד צוה הכתוב למנות שופטים בארץ ״אנשי חיל יראה אלהים אנשי אמת שאני בצע״ אשר ישפטו ״אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.

עוד יש להוסיף בעניין ״ושנאי בצע״ שבאותה שנה מעשה האיש רקיון, מארץ שנער שהיה איש חכם ומשכיל בכל חכמה שהיה איש עני ורש.

הרי לנו

תקופה זו מציינת את עיקר מעלת ישראל בהמלכת ה' וההבדל בין חוקי האומות לתורת ישראל. ושורש שניהם נעוץ באברהם אבינו. ויתרו כוהן מדיין כנגד דינים וחוקי הגויים, ומשה כנגד אברהם אבינו הקורא בשם ה'.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סמ"ק
  2. מיכה ז:כ
  3. מוני המצוה סמ"ק
  4. מוני המצוה: בה"ג
  5. מוני המצוה בה"ג
  6. מיכה ז
  7. יתרו א
  8. במדבר יג, ב
  9. שמות יח, א
  10. זבחים קטז.
  11. במדבר י, לא
  12. זוהר חדש רות קד ע"א
  13. שמות כ"ד, ז
  14. ילקוט מעם לועז שם
  15. בראשית ב', ד
  16. "וישמע יתרו. שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו, שייתר במעשים טובים. חובב, שהיה חביב למקום. רעואל, שהיה כריע למקום. חבר, שנעשה כחבר למקום. פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה". ומכל השמות הנ"ל משמע כי יתרו התחבר רעיונית לאל עליון ולדין ומשפט, אך לא להוי"ה - חסד דאברהם - "התור" - "תורה".
  17. דברים ד', מד
  18. מכות כד ע"א
  19. במדבר ט"ו, לט
  20. איכה רבה ב יג
  21. ראה פפ~97
  22. סדר הדורות שנת ב' אלפים
  23. "אלהים" בגימטרייה "הטבע" (86) (תניא שער הייחוד והאמונה פרק ו), דהיינו: כוח הבריאה.
  24. "בשעה שנולד אברהם אבינו ע"ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו... מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים... כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותו. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר: זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח. לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח. אדון יש עליהם אליו אתפלל ואליו אשתחוה" (אוצר המדרשים מהד' אייזנשטיין עמוד א ד"ה בשעה שנולד אברהם").
  25. וראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"א ה"ג: "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם".
  26. בבא מציעא ל:ב, ועיין במהרש"א על אתר
  27. סוטה פרק קמא
  28. ראה פפ~75
  29. בראשית י"ז, ה, כא
  30. שם, ה
  31. שם, טו
  32. דברים י"ד, א
  33. ברכות כו ע"ב
  34. דברים ו', ד
  35. בראשית ב', ד
  36. שמות כ"ד, ז
  37. שמות יח, א
  38. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא יֵשׁ פַּעֲמַיִם רֶמֶז נ"ח בַּפָּסוּק, "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים". כִּי נֹחַ נִפְטַר כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן נ"ח שָׁנִים.
  39. ספר הישר
  40. אמנם פסוק זה נאמר לאחר ברית המילה, אך יש ללמוד ממנו כי כך הייתה דרכו של אברהם אבינו..
  41. היינו דרגת נפש, שהיא הדרגה הנמוכה ביותר דנר"ן ח"י (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה). כלומר: לא שעשאום גרים להיות כישראל, אלא שבאו תחת כנפי השכינה לקבל עליהם שבע מצוות בני נח בכללותן או בחלקן (ואף שבחלק מהמדרשים איתא לשון גרות על "הנפש אשר עשו בחרן", היינו שהכניסום תחת כנפי השכינה, אך לא להיות כישראל).