פרשה פתוחה 77 ~ וכל העם רואים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,067 - 2,075 לבריאה | 1,694 - 1,685 לפני מניינם 


יד וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. טו וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. יז וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. יט לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. כ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. כא וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. כב וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

שמות כ: טו - כג

הפסוקים והמצוות

איסור צורות ואפילו לנוי:

שלא לעשות צורות אדם אפילו לנוי ואע"פ שאין עובדין אותן[1] , שנאמר לא תעשון אתי אלהי כסף. וכן רואים אנו שכך נהגו באילו השנים. ועיקר חידוש המצוה זו היא אפילו לנוי שבצורת האדם.

איסור מעשה ע"ז במזבח:

לא להניף ברזל על אבני המזבח, ‏[2] שנאמר לא תבנה אתהן גזית. שלא לבנות אבני מזבח גזית,‏[3] שנאמר לא תבנה אתהן גזית. שלא לפסוע על המזבח,‏[4] שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי: ומקום המזבח הוא מקום העקדה שמשם נברא אדם הראשון, ובו הקריב. וכן בזה המקום בנה נח מזבח. וכן שם הקריבו קין והבל. ושם בנה דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה. ויפה לציין כללים בעשיית המזבח בשנים בו אברם מקים את המזבח לעקדה.

המסר המרומז

"וכל העם... מרחֹק" כנגד "ואתם שבו לכם פה עם החמור", "ומשה נגש אל... האלהים" כנגד "ואני והנער נלכה עד כה... אל המקום אשר אמר לו האלהים". שבשנים אילו בונה אברם מזבח בהר המוריה וזאת על מנת לעלות את יצחק בנו כמתאר במעשה העקדה. וכן בפסוקים עיקר דיני המזבח באשר לא להניף ברזל, וכן שלא לעלות במעלות. ומעשה אבות סימן לבנים.

ובפועל בשנים אילו מתחילה ההפרדה שבין זרע אברהם לבין שאר אומות העולם וזאת לא רק בשל אחדות ה' אלא אף בשל איסור מוחלט לעשות צורות אדם ואפילו לנוי שכן כך היה מנהגו של עולם באילו השנים.

מאורעות השנים

2067 - מסירת אברהם את הדיברות לבניו ולאשר עמו, ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק״:

שהפסוקים (שמות כ:יד-יט) ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם״ הם הפסוקים 2067/72 מתחילת התורה.


וכל העם רֹאים את הקולֹת. כשמלמד אברהם לאליעזר כיצד לבחור אישה לבנו, הוא נותן לו שני צמידים שמשקלם עשרה זהב "כנגד עשרת הדברות" ‏[5]. הרי שפסוק זה, המקביל לתקופת הליכת אברהם לעקדה ומציאת זיווג ליצחק, מרמז שמסירת י' הדיברות הופנתה ל"כל העם", היינו שהכין אברהם את מסירת הדיברות לרבקה, וכמובן ליצחק בנו, אך גם לאליעזר יליד ביתו ול"כל העם" אשר עמו. והעברה זו אינה רק בשמיעה אלא גם בראייה, שהרי הצמידים דבר נראה ומוחש, וכמו שנאמר בקולות לשון ראייה. ואם כן מרומז בפרשה זו עניין העברת עול המצוות וקבלת התורה ליצחק ורבקה ולדורות הבאים. ועניין הקולות מרמז כידוע על תורה ועבודת ה', וכנאמר ביעקב "הקֹל קול יעקב" ‏[6], ודרשו חז"ל "אין יעקב שולט אלא בקולו" ‏[7], דהיינו תורה ותפילה.

ואת קול השֹפר. רמז לעקדה, "והנה איל אחר נאחז בסבך" ‏[8], וזה עניין שופר, והוא יצחק. ‏[9].

אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. גם זה כנגד מעשה הצמידים אשר עשרה משקלם. ויפה ונאה ליתנם לרבקה, כי שמה יורה כי קרֹבה לה' היא, אך אם הקישוט אינו תחת עול מלכות ה', הרי זה כעשיית פסלים ועבודת אלילים.

והנה כאשר נתבונן בגילם של יצחק ורבקה בנישואיהם כפי הדעה המקובלת, שהייתה רבקה בת ג' שנים, נגלה רז נפלא. כי לדעה זו היה אז גם יצחק בן ג' שנים מזמן העקדה, שאז החל את חייו כקרבן לה'. ואף רבקה משעה שנולדה הייתה בגדר קרבן, שהרי אותיות רבקה הם קרבה, משורש קרבן. וכל אותן ג' שנים היו שניהם כערלה, קודש הילולים לה', ולא נישאו זה לזה אלא לאחר ג' שנים. ויפה ונכון הוא זה העניין. וג' שנים אלו, כשלושת ימי הגבלה לקראת נישואיהם.


רמברנדט, עקדת יצחק, 1635

2074 - עקדת יצחק, כנגד: ״וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ״

שהפסוק (שמות כ:כב) ״וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. הוא הפסוק ה׳ 2074 מתחילת התורה, ומרמז על השנה ה׳ 2074 מבריאת העולם שהיא שנת עקדת יצחק על המזבח לפי שיטת סדר עולם רבה [שהיה בן 27]. ומרמז בפסוק ה׳מאכלת׳ של עקדת יצחק בדלוג י״ג אותיות [עיין לעייל בטקסט]. ‏[10].

עזיבת אברהם את ארץ פלשתים ומהלכו לקראת העקדה: בשנת 2,074 או 2,075 ‏[11] עזב אברהם את ארץ פלשתים ויצא לחברון, וכאן מתחיל מהלכו לקראת מסירותו הגדולה בעקדה. לחלק מהדעות העקדה אף היא בשנה זו (2,075), ולדעות אחרות רק עשר שנים לאחר מכן (2,085). מכל מקום, המאורע החשוב שלקראתו יוצא אברהם מארץ פלשתים הוא עקדת יצחק, שהרי בפסוקים מתואר ניסיון העקדה מיד לאחר ישיבתו בארץ פלשתים: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" (בראשית כ"א, לד - כ"ב, א).

עקדת יצחק: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם... ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המֹריה והעלהו שם לעֹלה... וישכם אברהם בבקר... ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים... ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחֹק. ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור... ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעֹלה. ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעֹלה בני וילכו שניהם יחדו. ויבאו אל המקום... ויבן שם אברהם את המזבח ויערֹך את העצים ויעקֹד את יצחק בנו... וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחֹט את בנו. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה..." (בראשית כ"ב).

ונראה להוסיף על פי קושיא שמובאת בספר ׳הר צבי׳ בשם ה׳שפת אמת׳, מדוע אברהם עקד את יצחק על המזבח, הרי דין הקרבן להיות נעקד ונשחט סמוך למזבח, ולא על המזבח ממש. ולפי דברינו יש כאן רמז נורא שהפסוק שמדבר על אסור הנפת חרב על המזבח, מקביל בדיוק לשנת עקדת יצחק שה׳ אמר לאברהם לא להניף את החרב מעל יצחק שהיה על המזבח ממש. ולכן ה׳ סובב שאברהם יעקד את יצחק על המזבח ממש לרמז דבר זה. [סוד החשמל] והוסיף הרה״ג ר׳ מ.פ שליט״א ששנת ב׳ע״ד אותיות עבד, כי בעקדה התגלה שאברהם ויצחק הם עבדי ה׳.

הולדת רבקה לאחר העקדה נאמר: "ויהי אחרי הדברים האלה ויֻגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הִוא בנים לנחור אחיך, את עוץ בכֹרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל, ובתואל ילד את רבקה" ‏[12]. לדעת חז"ל (סדר עולם רבה א; וראה רש"י בראשית כ"ה, כ) נולדה רבקה בשנה של העקדה, ולכן כשנישאו, בהיות יצחק בן 40 ‏[13], הייתה רבקה בת 3. ולמאן דאמר שהעקדה הייתה בהיות יצחק בן 27, הייתה רבקה בת 13 בנישואיהם (וזה מתיישב עם השיטה שהביא בעל סדר הדורות שנת ב'פ"ח כי לוקחה מבית אביה בגיל 10).‏[14] מכל מקום, רוב הפרשנים אחזו בדעה שרבקה הייתה בת 3 שנים בנישואיה ליצחק, נמצא שסמוך לעקדה נשלח אליעזר עבד אברהם להביא אישה ליצחק. וגם לדעות שרבקה הייתה בת 13 כשנישאו, עדיין ייתכן שאליעזר נשלח באותה תקופה, ורק נישאו מאוחר יותר ‏[15]. תקופה זו היא, אם כן, לכל הדעות התקופה שבה הולך אברהם לקראת עקדת יצחק לאחר עזיבתו את ארץ פלשתים, ובה מכין הקב"ה את זיווגו של יצחק – בהולדת רבקה לאחר העקדה (2,075 או 2,085). כל אלו מתוארים בתורה כשרשרת אחת של אירועים: בפתח העקדה, לאחר עזיבת אברהם את ארץ פלשתים, נאמר "ויהי אחר הדברים האלה" ‏[16]; ולאחר העקדה נפתח הסיפור על הולדת רבקה בלשון "ויהי אחרי הדברים האלה" ‏[17].

הרי לנו

המשך מסירות הנפש להמלכת ה' לבדו אצל זרע אברהם: יצחק בעקדה, ורבקה בלכתה אחר אליעזר, ושניהם יחד בקבלם עול תורה ומצוות ובהמשיכם דרך ה'.

הערות שוליים

  1. מנוי המצוה: סה"מ: מ' - ל"ט, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: ר"ה כד., ע"ז מג.
  2. מוני המצוה: רס"ג, יראים
  3. מוני המצוה: סה"מ: מ' - מ. סמ"ג. מקורות מדות פ"ג.
  4. מוני המצוה: סה"מ: מ' - מא', סמ"ג.
  5. בראשית רבה ס ו
  6. בראשית כ"ז, כב
  7. בראשית רבה סה כ
  8. בראשית כ"ב, יג
  9. וראה לעיל פפ~75
  10. מפי הרה"ג ד"ר מאיר יוסף מוראד
  11. על פי סדר הקבלה עזב אברהם את ארץ פלשתים בשנת ב'ע"ד, אך מרש"י בראשית כ"א, לד עולה שהיה זה בשנת ב'ע"ה.
  12. בראשית כ"ב, כ-כג
  13. בראשית שם
  14. ובסדר עולם רבה שם יש גרסה (הובאה בחזקוני בראשית שם) שהייתה בת י"ד. והיא היא, כי השלימה שנת י"ג לחייה ונכנסה לשנת י"ד.
  15. ובפרט שבכתוב נאמר שאחר העקדה נודע לאברהם על הולדת רבקה, משמע שאברהם החל כבר אז לחפש אישה ליצחק, וראה רש"י שם כ"ב, כ
  16. בראשית כ"א, א
  17. שם, כ