פרשה פתוחה 80 ~ וכי ישאל איש

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,125 - 2,135 לבריאה | 1,636 - 1,625 לפני מניינם 


יג וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. יד אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.    טו וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. טז אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.    יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.    יח כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת.    יט זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ. כ וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כא כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. כב אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. כג וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

(שמות כב יג)
שמות כב:יג - כג

הפסוקים והמצוות

מצוות בית דין מצות בית דין לדון בדין השואל[1] שנאמר: וכי ישאל איש מעם רעהו.

מצות בית דין לדון בדין המפתה בחמישים שקל עם שאר דיניו[2] שנאמר: כי יפתה איש וכו' .


להמית המכשף

  • מצוה סב: להמית מכשף, ‏[3] שנאמר מכשפה לא תחיה.
המכשף בסקילה.‏[4] שנאמר מכשיפה לא תחיה.


איסור הונאת הגר

  • מצוה סג: שלא להונות את הגר בדברים. ‏[5] שנאמר: וגר לא תונה.
מצוה סד: שלא להונות הגר בממון במקח וממכר. ‏[6] שנאמר: ולא תלחצנו.


שלא לענות ולצער יתום ואלמנה

  • מצוה סה: שלא לענות יתום ואלמנה[7] שנאמר: כל אלמנה ויתום לא תענון.
שלא לצער אלמנה או יתום- שתים[8] שנאמר:כל אלמנה ויתום לא תענון.

המסר המרומז

עשו הולך בדרך היצר החומרי, עובד ע"ז וחוטא לבריות


מאורעות השנים

2127 - עשו שטוף בזימה ועובד אלילים, כנגד: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה":

שפסוקי התורה כנגד השנים ובשנת 2127 מלאו לעשו 18 שנה. ועשו נהג לצוד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם. והפסוק כנגד שנת 2127 "וכי יפתה איש בתולה"

וכי יפתה איש בתולה. כפי שראינו שעשו שטוף בזימה, ובא גם על נערה מאורסה. וכן דרשו על נישואיו בגיל ארבעים: "עשו היה נמשל לחזיר שנאמר 'יכרסמנה חזיר מיער' (תהילים פ', יד), החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר: ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן מ' אמר: אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני כן" (רש"י בראשית כ"ו, לד עפ"י בראשית רבה סה א).

מכשפה לא תחיה... זֹבֵחַ לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. כי שניהם עובדים עבודה זרה ומורדים בה'. וזה נתקיים בעשו ובנשותיו. כי עשו עצמו כפר בעיקר (בבא בתרא טז ע"ב). ואף נשותיו זבחו לאלילים ועבדו עבודה זרה: יהודית בת בארי, לא יהודית היה שמה אלא אהליבמה, ועשו כינה אותה יהודית כדי להסתיר את היותה עובדת עבודה זרה (רש"י בראשית ל"ו, ב); ובשמת נקראה כן על שם שהייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה (שם).

המשך התפשטות דרך ה' ע"י יעקב ומנגד "דרך החומר" ב עשו

בשנים אלו יעקב ועשו בני י"ז ‏[11] עד כ"ז. יצחק שולח את יעקב לבית שם ועבר ללמוד מוסר ה', והוא לומד שם ל"ב שנים. עשו, שאינו מסכים לילך ללמוד כמצוות יצחק אביו, נשאר בבית אביו בכנען, ונהיה לאיש מרמה וצודה לב כל אדם, גונב דעתם של הבריות וגיבור חיל בשדה. לאחר זמן, בהיותו בן ארבעים שנה (ב'קמ"ח), ישב עשו זמן מה בארץ שעיר לצוד ציד, ושם ראה את יהודית בת בארי החתי ולקחה לו לאישה. וכן נשא את בשמת בת אילון החתי. בשנים אלו נחתכים דרכיהם של יעקב ועשו זה לעומת זה: "ויהי עשו איש יֹדֵעַ ציד איש שדה, ויעקב איש תם יֹשֵב אהלים" ‏[12]. ודרשו: "ציד בפיו... של עשו, שהיה צד אותו [=את יצחק] ומרמהו בדבריו" ‏[13]. ועל אותו היום שבו נאמר "ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ויאמר עשו... ולמה זה לי בכורה" ‏[14] אמרו בגמרא: "אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה" ‏[15]. בעוד יעקב נמשך אל הדרך הרוחנית, דרך אברהם ויצחק השומרים "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" ‏[16], נמשך עשו אל דרך יצר האדם החומרי וממשיך את דרכם של חוקי חמורבי ‏[17].

כליל תפארת

פ' פתוחה: וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת - דיני שואל ומשכיר

וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת אין עמו שלם ישלם

עם בעליו עמו לא ישלם


אם שכיר הוא בא בשכרו: וכאן ידון בדיני שוכר ומשכיר, ולא פירש מה דינו, אם כשומר חנם או כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם? רבי מאיר אומר כשומר חנם, רבי יהודה אומר כשומר שכר


  • הקבלה למקרא (בעניין משכיר) בדיני חמורבי.
סעיף 242 - 243: כי ישכור איש (את שור) למשך שנה אחת --- ונתן לבעליו את דמי שכירותו של שור עבור ירכתי (הצמד) ארבעה כור דגן, (ו)את דמי שכירותו של שור עבור תווך (הצמד) שלש כור דגן.
סעיף 244: כי ישכור איש שור (או) חמור ויהרגהו אריה בשדה --- לבעליו הוא (הנזק).
סעיף 245: כי ישכור איש שור וימית(ו) אם מתוך רשלנות או בהכות(ו) אותו --- שור תחת שור לבעל השור ישיב.
סעיף 246: כי ישכור איש שור וישבור את רגלו או את גידי צווארו כרת --- שור תחת שור לבעל השור ישיב.
סעיף 247: כי ישכור איש שור וישחת את עינו כסף מחצית מחירו לבעל השור ייתן.
סעיף 248: כי ישכור איש שור וישבור את קרנו, (או) את זנבו כרת או את גידי טלפיו חתך ---כסף רביעית מחירו ייתן.
סעיף 249: כי ישכור איש שור וייגפנו האל וימות --- האיש, שאת השור שכר את שבועת האל יישבע וניקה.

הסעיפים הבאים הינם דינים אשר אינם רלוונטיים בכלכלה חופשית.

סעיף 268: כי ישכור איש שור לדיש --- שנים סאים דגן יהיה שכרו. סעיף 269: אם חמור ישכור לדיש -- סאה אחת דגן יהי שכרו. סעיף 270: אם עתוד ישכור לדיש ---- קב דגן אחד יהי שכרו. סעיף 271: כי ישכור איש בקר, עגלת משא ועגלונה --- ונתן עבור כל יום (עבודה) שלש פרסיכתו דגן. סעיף 272: כי ישכור איש עגלת משא בלבד --- ונתן עבור כל יום ארבעה סאים דגן. סעיף 275: [כי] ישכור אי[ש ספינה… ] --- עבור כל יום שלשה גרגירי כסף יהי שכרה. סעיף 276: אם ספינת משוטים ישכור שנים וחצי גרגירי כסף שכרה ליום ייתן. סעיף 277: כי ישכור איש ספינה (בנפח של) ששים כור --- שישית השקל כסף שכרה ליום ייתן.

פ' סתומה 1: וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה

פ' סתומה 2: מכשפה לא תחיה, כל שכב עם בהמה מות יומת

מכשפה לא תחיה: אלא תומת בבית דין. ומן הנידון משמע שמיתת המכשף תבוא בעבור כישוף היינו דברי כזב בפני בית הדין. למרות האמור החמיר במכשפה באומרו לא תחיה, ועיין רמב"ן על אתר.

  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי
סעיף 2: כי ישים איש (עלילות)כשפים על רעהו והוכח לא הוכיחו (האיש) אשר (עלילות) הכשפים עליו הושמו אל הנהר ילך (ו)בנהר יצלול. והיה אם יגבר עליו הנהר (היינו, אם יטבע) מאשימו את ביתו ייקח: אם את האיש ההוא הנהר ייטהר וחי (האיש) אשר שם לו (עלילות) כשפים מו יומת: אשר בנהר צלל את בית מאשימו ייקח.


כל שכב עם בהמה מות יומת: ודייק הכתוב באומרו כל. וירחיב בויקרא כ:טז פפ~149 ושם בשנים שלפני חורבן בית ראשון וכאן בשנות מלכות האכדית ובני חת אשר היפלו להתיר בין משכבי בהמה ועל כן ובשל כך דייק הכתוב לאסור בזה המקרא משכב כל בהמה.

  • הקבלה למקרא בדיני חת:
סעיף 187: כי ייתן איש את שכבתו בפרה -- תועבה היא: מות יומת (האיש). לשער המלך יובילוהו. והיה אם המלך יצווה להמיתו או להותירו בחיים -- לפני המלך קרב לא יקרב.
סעיף 188: כי ייתן איש את שכבתו בכבשה -- תועבה היא: מות יומת (היאש). [לשער] המלך יובילוהו. והיה אם המלך יצווה להמיתו או להותירו בחיים -- לפני המלך קרב לא יקרב.
סעיף 199: כי ייתן מישהו את שכבתו בחזיר (או) בכלב -- ימות (לא יחיה). והביאו אל שער הארמון. והוציאם (את האיש והחיה) המלך להורג או והותירם בחיים, ו(האיש) אל המלך קרב לא יקרב. כי יקרב שור אל איש -- ומת השור: אבל האיש מות לא ימות. ונתנו כבשה אחת תמורת האיש והמיתוה. אם חזיר יקרב לאיש -- אין זו עבירה.
סעיף 200א: כי ייתן איש שכבתו בסוס או בפרד -- אין זו עבירה, ברם האיש למלך קרב לא יקרב וכוהן היה לא יהיה. כי ישכב איש את אישה גולה, (ו)אף את אימה ואת אחותה שכב -- אין זו עבירה.
  • לא ממש דומה אך אף המקרה הזה קשור לסטיות חברתיות
סעיף 190: כי י/תקרב אל מת אם גבר או אישה- אין זו עבירה. כי ישכב איש את אשת אביו- אין זו עבירה. ואם חי אביו- תועבה היא.

פ' סתומה 3: זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו

הרי לנו

יעקב ועשו ממשיכים במעשיהם זה לעומת זה את החלוקה בין דרך ה' לדרך היצר והחומר: יעקב שומר דרך ה' ויושב אוהלים, ואילו עשו בוחר בדרך החומר, חוטא, מרמה, הורג ואונס.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה ס. סמ"ג עשין צב. מקורות: ב"מ פ"ח. שבועות פ"ח ח"מ סי רצג, שג, שו
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה סא. סמ"ג עשין צב. מקורות: כתובות פ"ג דאה"ע סי' קעז.
  3. מוני המצוה: סה"מ, סמ"ג. מקורות: סנהדרין סו
  4. מוני המצוה: בה"ג, רס"ג
  5. מוני המצוות: ראה מצוה סד.
  6. מוני המצוות: סה"מ ל"ת קנב, קנג. סמ"ג לאוין קעב, קעג סמ"ק סי' פח. מקורות: ב"מ נח, נט. ח"מ סי' רכח
  7. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רכו סמ"ג לאוין ח' סמ"ק סי' פו,פז.
  8. מוני המצוות: רס"ג רמב"ן סמ"ג
  9. סדר הדורות ב'נ' וב'נ"ז
  10. וראה פפ~77
  11. ויש גם דעות שיצחק היה בזמן העקדה בן שנתיים או בן 8 ‏[9]. ‏[10]. ולא פליגי, כי העקדה היא תהליך ממושך של התפתחות קבלת עול מלכותו יתברך ומסירות נפש לו מצד אחד, ומצד שני התקיימה במקום וזמן מסוימים. ובמציאות הייתה העקדה בשנת כ"ז ליצחק, וזהו הניסיון לאברהם. ובשנת ל"ז ליצחק נסתיים התהליך מבחינת מדרגתו הרוחנית של יצחק.
  12. שם כ"ה, כז
  13. רש"י שם, כח; ובתהילים ק"מ, יב
  14. בראשית כ"ה, כט-לב
  15. בבא בתרא טז ע"ב
  16. בראשית י"ח, יט
  17. וראה לעיל פפ~74 עניין חומר-חמורבי - חמור