פרשה פתוחה 81 ~ אם כסף תלוה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טקסט מוקטן

 2,136 - 2,161 לבריאה | 1,625 - 1,599 לפני מניינם 


כד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. כה אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כו כִּי הִוא כְסוּתוֹ [כסותה] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.    כז אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר. כח מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. כט כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי. ל וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.

   א לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.    ב לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. ג וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.    ד כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.    ה כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.    ו לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ. ז מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. ט וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. י וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. יג וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ. יד שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. טו אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. טז וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה. יז שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה. יח לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר. יט רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

שמות כב:כד - כג:יט

הפסוקים והמצוות

הלוואה לעני ואופן פרעונו

  • מצוה סו: להלוות לעני[1] שנאמר: אם כסף תלוה את עמי את העני.
  • מצוה סז: שלא נתבע חוב מעני בחובו כשידע שאין לו מה לפורעו ולא יצר לו[2]שנאמר: לא תהיה לו כנושה.


שלא להשית יד למלוה ולווה בריבית

  • מצוה סח: שלא להשית יד בין לווה ומלוה ברבית, לא להיות ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם. שנאמר: לא תשימון עליו נשך


שלא לקלל הדיין הנשיא והמלך

  • מצוה סט: שלא לקלל הדיין[3] שנאמר: אלהים לא תקלל.
  • מצוה ע: שאנו מוזהרין על ברכת השם[4] שנאמר: אלהים לא תקלל
  • מצוה עא: שלא לקלל הנשיא והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל[5] שנאמר: ונשא בעמך לא תאר.


שלא לאכול אבר מן החי - טריפה ושלא לבשל בשר בחלב

  • שלא לאכול מן החי[6] שנאמר: ובשר בשדה טריפה לא תאכלו
  • מצוה עג: שלא לאכול טריפה [7] שנאמר: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.
  • מצוה צב: לא להבשל בשר בחלב. ‏[8] שנאמר:לא תשבל גדי בחלב אמו. ולאו דוקא גדי אלא אפילו כל בשר בהמה במשמע, שאין לשון גדי אלא לשון בהמה. ועניין איסור התתערובת קיים ואפילו שלא לאכילה. ויש אשר עבדו ע"ז בעניין התערובת דוקא.


שלא יעיד שלא בפני בעלי הדין, ושלא יעיד בעל עבירה

  • מצוה עד: שלא לשמוע טענות מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו. ‏[9] שנאמר: לא תשא שמע שוא.
  • מצוה עה: שלא יעיד בעל עבירה.‏[10] שנאמר: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.


לנטות אחרי רבים בדין אך בדיני נפשות שלא על פי רוב של יחיד. עוד בדיני נפשות שלא לשנות הדעה לחובה

  • מצוה עו: שלא לנטות בדיני נפשות לחובה אחר רוב של אחר. ‏[11] שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות.
  • מצוה עז: שלא ילמד חובה בדיני נפשות מי שלמד זכות תחילה[12] שנאמר: לא תענה על ריב לנטות.
  • מצווה עח: לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין[13] שנאמר: אחרי רבים להטות.


מקצת מצוות בעניין הדין ושלהרחיק מן השקר ומן השוחד ושלא לרחם בדין

  • שלא להטות משפט אדם חוטא[14] שנאמר: לא תטה משפט אביונך.
  • מצוה פב: שלא לחתוך הדין באומר הדעת עד שיאראו שני עדים גופו של דבר.‏[15] שנאמר:ונקי וצדיק אל תהרוג.
  • להרחיק מדבר שקר[16] שנאמר: מדבר שקר תרחק.
  • מצוה פג: שלא ליקח שוחד[17] שנאמר: שוחד לא תקח.
  • מצווה עט: שלא לרחם על עני בדין[18] שנאמר: ודל לא תהדר בריבו
  • שלא להרוג נקי או צדיק- שתים[19] שנאמר: ונקי וצדיק אל תהרוג.


שביתת הארץ בשביעית ובשבת והפרשת תרומות ומעשרות, והבאת ביכורים למקדש

  • מצוה פד: להשמיט קרקעות שנאמר: ‏[20] והשביעית תשמטנה ונטשתה.
להפקיד שדהו בשביעית[21] שנאמר: והשביעית תשמטנה ונטשתה.
  • מצוה פה: לשבות בשבת[22] שנאמר:וביום השביעי תשבות.
  • מצוה עב: שלא להקדים או לשנות סדר הפרשת תרו"מ [23] שנאמר: מלאתך ודמעתך לא תאחר.
  • מצוה צא: להביא ביכורים לבית בחירה. ‏[24] שנאמר: ראשית בכורי אדמתך וכו' .


שלא לישבע או להדיח מישראל אחר עבודה זרה

  • מצוה פו: שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה. ‏[25] שנאמר: ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'.
  • מצוה פז: שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה[26] שנאמר: ולא ישמע על פיך.


מצות חגיגה ברגל ודינים בעניין קרבן הפסח, ודברים הקשורים לערב וחו"ל המועד של פסח

  • מצוה פח: מצות חגיגה ברגלים[27] שנאמר: שלש רגלים תחג לי בשנה.
  • מצוה פט: שלא נשחט הפסח בי"ד ניסן בעוד שהחמץ קיים ברשותנו[28] שנאמר: לא לשחט דם על חמץ זבחי.
  • שלא לעשות מלאכה בחול המועד[29] שנאמר: את חג המצות תשמור.
שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות[30] שנאמר: את חג המצות תשמור.
  • מצוה צ: שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה.‏[31] שנאמר: ולא ילין חלב חגי עד בקר'.
שלא ילינו אימורי קדשים עד הבקר[32] שנאמר: לא ילין חלב גחגי עד בקר.


שלא לענות למחרפיו

  • שלא לענות למחרפיו[33] שנאמר: ולא תענה על ריב.


לפרוק המשא מעל חבירו

  • מצוה פ: פירוק משא לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו [34] שנאמר: עזוב תעזוב עמו.


שלא לשנות סדר הנחת הכלים במקדש

  • שלא לשנות סדר הנחת הכלים בבית המקדש[35] שנאמר: וכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.


המסר המרומז

יעקב כנגד תפארת – האיזון שבין דין לחסד בעבודת ה'

מאורעות השנים

יעקב בבית שם ועבר ומקבל את הברכות

בית המדרש של שם ועבר
יצחק מברך את יעקב

ובכך נבחר להיות ממשיך דרך האבות (דרך ה', בניגוד לדרך החומר) בעתיד בשנים אלו יעקב ועשו בני כ"ח עד נ"ג. בתחילת תקופה זו שלח יצחק את יעקב לבית שם ועבר ללמוד דרך ה' ומשפט אלוהים, ושם למד ל"ב שנים. עשו לעומתו התמיד בדרכו הרעה: חמס, רצח, פיתוי ואונס, כפי שראינו בפרשה הקודמת. בכל מהלך חייו שם יעקב מבטחו בה' ומייחל לחסדו, ומאידך עושה את דרכי העבודה לחיובים ודינים, כגון בעניין קביעת בית לה' ועניין מעשר, כנאמר בצאתו לחרן: "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכֹל ובגד ללבֹּש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כ"ח, כ-כב). ובעשותו עניין המעשר קבע את הדין למידת החסד. וכן אנו מוצאים שיעקב אבינו רואה הכול כחסד ודין יחד, מעורבים, וכאמרו: "קטֹנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (שם ל"ב, יא), דהיינו עניין חסד, ומיד מוסיף "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספֵר מרֹב" (שם, יג), שהוא עניין דין, שתובע מה שהובטח לו. ודרך זו של מיצוע בין דין לחסד הוא גדר תפארת. ובתקופה זו, בשנת ב'קנ"ח, בהיות עשו ויעקב כבני נ' שנים, מת שֵם בן נח. ובשנים אלו נולדו רחל ולאה לדעה אחת.

כליל תפארת

פ' פתוחה: אם כסף תלוה את עמי - תפארת דיעקב

אם כסף תלוה את עמי. "אם" זה אינו רשות אלא חובה, וכמו שאמרו במכילתא על אתר: "כל אם ואם שבמקרא רשות, חוץ מזה ועוד שנים". ולמה נקטה התורה לשון "אם"? ביאר בזה האור החיים על אתר שמעיקר הדבר "ה' בחסדו נותן שפע הצריך בריוח לכל איש ואיש די מחסורו", אך "והיה כי יחטא אדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד מאל הכבוד, החלק המגיעו לא יטלנו עליון, אלא הרי הוא מתקבץ אל מקום אחר, ותהיה פרנסת הלז עם אדם אחר, הבא לו דרך שם פרנסתו, ויתפרנס בפחיתות ובביזוי, כאשר גזר הגוזר בצדק, ויעשה ה' בדרך זה לב' מדות טובות, הא' להשתלם אדם בעולם הזה פעלו הרע, והב' כדי שיזכה הנותן באמצעות נתינת צדקה וחסד לרעהו. וזה הוא אמרו 'אם כסף תלוה את עמי', פירוש: אם ראית שהיה לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך, שאתה מלוה לעמי, תדע לך שאין זה חלק המגיעך, אלא חלק אחרים, שהוא 'העני עמך' ". ‏[36] מבואר באור החיים שיש בעניין זה טובה גם ללווה וגם למלווה: המלווה זוכה לעשיית צדקה, והלווה - לכפרת חטאו. ואם כן יש כאן למקבל מחד גיסא דין, שנענש שנזקק לידי הלוואה, ומאידך גיסא חסד, שהקב"ה מזמן לו צורכו אצל אחרים. וזהו גם עיקר עניין הלוואה שלא בריבית: מחד אין זו צדקה ממש אלא דין, שהרי אינו נותן לו ההלוואה שלא על מנת להחזיר, אך מאידך יש כאן חסד, שאינו מלווה לו בריבית. וזהו תפארת: הדין כאשר לצדו החסד. וזה עניין יעקב, שקבע הדין והחסד יחדיו, בגדר תפארת. ובהמשך הפרשה, ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה', חוזר לעיקר עניינו של יעקב, שהוא תפארת - הדין של חסד ועבודת ה', המתקיים על ידי קביעת המעשרות, שבראשם עניין הביכורים (כלשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"ג הכ"ג: "מפריש בכורים תחילה לכל, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון..."). וכן דרשו: "דבר אחר: 'אם כסף תלוה את עמי', הדא הוא דכתיב 'נבהל להון איש רע עין [ולא ידע כי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ]' (משלי כ"ח, כב)... אמר רבי לוי: זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי" (שמות רבה לא יז), כי מי שאינו זהיר במעשר "חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ". וכל זה ירמוז ב"אם כסף תלוה את עמי את העני". כי יסוד ההלוואה כיסוד מצוות המעשר, לקבוע הדין לחסד ולעבודת ה': מה הלוואה יש בה דין, שהיא הלוואה ולא צדקה, ויש בה חסד, שאינה בריבית, אף מעשרות, מחד הם עבודת ה' של חסד, אך מאידך נקבע להם דין וחיוב של מעשר - ומי שאינו מקיימו מגיע ח"ו בעצמו לידי מתנת בשר ודם ולידי הלוואתם.

פ' סתומה 1: אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר

אלהים לא תקלל. אלהים כאן לשון קודש, ואזהרה לברכת השם, או לשון חול, ואזהרה לקללת הדיין ‏[37]. ושני הדברים נוגעים לבני נח, ההולכים בדרך חוקי החומר אך מצווים על ברכת השם ועל העמדת הדינים. והרי זה המשך המלכת ה' ע"י יעקב, הממשיך במלאכת אברהם ויצחק אביו ללמד את בני נח דרכי ה' והמצוות שחייבים בהן. וכן לא תשא שמע שוא. ועוד כי כל עניין העמדת בתי דין שייך בתפארת דיעקב, אשר ממצה את מידת הדין והחסד יחד בדין, והעמדת בתי דין הם חסד לקיום הדין.

ועיין דברים כב:ו, יא - יג

  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי
סעיף 113: כי ישה איש ברעה(ו) משאת (=תביעת חוב של) דגן או כסף, וייקח דגן מן האסם או מן הגורן ללא (רשותו של) בעל הדגן --- את האיש ההוא, על כי לקח דגן מן האסם או מן הגורן ללא (רשותו של) בעל הדגן, הוכח יוכיחוהו (בראיות משפטיות), והשיב דגן בכמות שלקח , ובנוסף לכך מכל מה שנתן (כהלוואה) יסתלק.
סעיף 114: כי לא ישה איש ברעה(ו) משאת (=תבעית חוב של) דגן או כסף, וייגוש (אף-על פי כן האיש) נפש ניגשת מביתו (של בעל החוב) --- על כל נפש ניגשת (שייקח) שליש מנה כסף שקול ישקול.
סעיף 115: כי ישה איש ברעה(ו) משאת (=תביעת חוב של) דגן או כסף, וייגוש נפש ניגשת מביתו (של בעל החוב)*, והלכה (לאחר מכן) הנפש הניגשת בבית נוגשה לגורלה --- הדין ההוא אין בו עילה לתביעה.
סעיף 116: (ו)אם תמות הנפש הניגשת בבית נוגשה בהכות (ו אותה) או בהתעמר(ו בה) --- בעל הנפש הניגשת את הסוחר (=הנושה) שלו הוכח יוכיח (בראיות משפטיות): ואם (הנפש הניגשת) בן איש הוא --- והמיתו את בנו (של הסוחר): אם עבד איש הוא --- ושקל שליש מנה כסף: ובנוסף לכך מכל מה שנתן (כהלוואה) יסתלק.

פ' סתומה 2: לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס

פ' סתומה 3: כי תפגע שור איבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו

פ' סתומה 4: כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו

פ' סתומה 5: לא תטה משפט אביונך ברבו

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה'. אולי רומז כי זכה יעקב שראשית ביכוריו, אלו בניו, ייבחרו גם להיות בניו בכוריו של הקב"ה וראשית עם ישראל. וכדפירש רש"י על ברכת יעקב לראובן "ראובן בכֹרי אתה כֹחי וראשית אוני" ‏[38]: "וראשית אוני - היא טפה ראשונה שלו, שלא ראה קרי מימיו", והיינו שכבר ראשית כוח הגידול של יעקב היה להביא לה', להקים את עם ישראל. ובכל זה הרי לנו עניין קדושת יעקב, הממשיך בשמירת דרך ה' וביצירת בית ה' ועם ישראל. וראה עוד להלן. [ולפי זה ייתכן כי לא תבשל גדי בחלב אמו, הנסמך לעניין ראשית הזרע, מורה על מיתת הבנים בחיק אמותם, כעין גדי בחלב אמו, עבור השחתת הזרע.]

תביא בית ה'. כנגד יעקב אבינו, אשר קבע וחידש עניין בית לה', וכמו שאמרו: "ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב' וגו' ‏[39] - 'אלהי יעקב', ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' ‏[40], ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה' ‏[41], אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל' ‏[42]" ‏[43]. וכן יעקב העמיד את היסוד לבניין בית המקדש, כנאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ‏[44], וקבע בזה עניין עבודת ה' לדין וחובה.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מ"ע קצז.סמ"ג עשין צג סמ"ק סי' רמח. מקורות: כתובות סז. ב"מ עא. ח"מ סי' צז.
  2. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רלד. סמ"ג לאוין קכה מקורות: ב"מ עה. ח"מ סי' צז.
  3. מוני המצוות: סה"מ ל"ת שטו, שס, סמ"ג לאוין טז ורט סמ"ק סי' קכה. מקורות: שבועות לה, לו. סנהדרין נוושם ביאר שאין זה לאו שבכללות ע"ש ובשורש ט. ח"מ סי' כז. תכה
  4. מוני המצוות: ראה מצוה סט
  5. מוני המצוות: סה"מ ל"ת שטז. סמ"ג לאוין רי. מקורות: מכילתא סנהדרין סו. ח"מ סי' כז.
  6. מוני המצוות: רס"ג
  7. מוני המצוות: סה"מ ל"ת קפא ע"ש סמ"ג לאוין קלד. סמ"ק סי' רא. רס"ג, מקורות: חולין סח. מכות יח, יו"ד סי' יד, כט
  8. מוני המצוות:מוני המצוות: סה"מ ל"ת קפו. סמ"ג לאוין ק"מ, קמא. סמ"ק סי' קעו. מקורות: חולין פ"ח פסחים כד. יו"ד סימן פ"ז
  9. מוני המצות: סה"מ ל"ת רפ. סמ"ג לאוין י סמ"ק סי' רלג. מקורות: מכות כג. שבועות לא. חו"מ סי' יז.
  10. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רפו. סמ"ג לאוין ריד. סמ"ק סימן רלו. מקורות: ב"ק ע"ב סנהדרין כה. חו"מ סי' ל"ד
  11. מוני המצוות: ספר המצות לא תעשה רפ"ב. סמ"ג לאוין קצה. מקורות: סנהדרין דף ב, לג
  12. מוני המצוות: ספר המצוות לא תעשה רפג. מקורות: סנהדרין דף לו.
  13. מוני המצוות: סה"מ מ"ע קעה. סמ"ג עשין צח. סמ"ק סי' רכה. מקורות: סנהדרין דף ב. ב"מ נט. חולין יד. ח"מ סי' יח.
  14. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רעח. מקורות: סנהדרין לז.
  15. מוני המצוות:מוני המצוות: סה"מ ל"ת רצ. סמ"ג לאוין ר'. מקורות: סנהדרין לז.
  16. מוני הצוות: סמ"ג, זהר הרקיע
  17. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רעד. סמ"ג לאוין רח סמ"ק סי' רל. מקורות: כתובות קה. ח"מ סי' ט.
  18. מוני המצוות: סה"מ ל"ת רעז. סמ"ג לאוין רג. סמ"ק סי' רכט. מקורות: חולין קלד. ח"מ סי' יז.
  19. מוני המצוות: רמב"ן
  20. מוני המצוות: סה"מ מ"ע קלד. סמ"ג עשין קמח. מקורות: שביעית
  21. מוני המצוות: יראים
  22. מוני המצוות: סה"מ מ"ע קנד. סמ"ג עשין ל. מקורות: שבת נא, קנד. ב"ק יד. ע"ז דף יד. יבמות מח. כריתות פ"א א"ח ה' שבת סי' רמו, שב.
  23. מוני המצוות: תרומה ד. תרומות פ"ג יו"ד סי' שלא
  24. מוני המצוות: סה"מ מ"ע קכה. סמ"ג עשין קלט. מקורות: תרומות פי"א. ב"ב כו. מסכת בכורים.
  25. מוני המצוות: סה"מ ל"ת יד. מקורות: סנהדרין סג.
  26. מוני המצוות: סה"מ ל"ת טו. סמ"ג לאוין כד. סמ"ק סימן קיט. מקורות: סנהדרין נ, סג
  27. מוני המצוות: סה"מ מ"ע, נב. סמ"ג עשין רכז. מקורות: חגיגה י.
  28. מוני המצוות: מוני המצוות: סה"מ ל"ת קטו. סמ"ג לאוין שמז. מקורות: פסחים סג.
  29. מוני המצוות: מוני המצוות: בה"ג, ספק לסמ"ק
  30. מוני המצוות: ספק לסמ"ק
  31. מוני המצוות: סה"מ ל"ת קטז. סמ"ג לאוין שמח. מקורות: פסחים נט.
  32. מוני המצוות: יראים
  33. מוני המצוות: חרדים
  34. מוני המצוות: סה"מ מ"ע רב. סמ"ג עשין פ. סמ"ק סי' לד. מקורות: ב"מ ד, לב. ח"מ סי' רעב
  35. מוני המצוות: רמב"ן , זהר הרקיע
  36. וכעין זה פירש בדברי יעקב "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך... וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כ"ח, כ), שהוא על דרך "אם כסף תלוה", "שאינו ספק אלא ודאי, וכאילו אמר: כאשר יהיה זה וגו' " (אור החיים בראשית שם).
  37. סנהדרין סו ע"א
  38. בראשית מ"ט, ג
  39. ישעיהו ב', ג
  40. בראשית כ"ב, יד
  41. שם כ"ד, סג
  42. שם כ"ח, יט
  43. פסחים פח ע"א
  44. בראשית כ"ח, כב

הרי לנו

יעקב ממשיך בהמלכת ה' ומכונן עניין עבודת ה', חסד של עם ישראל, במידות דין וחובה במעשר ובהלוואה שלא בריבית, וזהו בגדר תפארת.