פרשה פתוחה 83 ~ ואל משה אמר עלה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,176 עד 2,193 לבריאה | 1,567 עד 1,585 לפני מניינם 


א וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. ב וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהוָה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה. ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. ה וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים. ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. ט וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. י וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. [2,185] יא וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.     יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. יג וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים. יד וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. טו וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. טז וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן [2,191] . יז וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [2,192]. יח וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

שמות:כד:א - יח

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

התגלות מיוחדת ל משה ול יעקב: יסוד מסורת התורה ע"י חכמי ישראל

ששנות פרשתנו, שמתארת את עליית משה אל הר האלהים לקבלת לחת האבן והתורה, מקבילות לשנים בהם יעקב פוגע במקום וחולם חלום הסולם אשר ראשו מצב ארצה וראשו מגיע השמימה. משה גלגול יעקב ולכן חלום סולם יעקב אשר מלאכים עולים ויורדים בו משל הוא לעלייתו של משה להר האלהים. בהר סיני קיבלנו את התורה ובהר האלהים נעבוד את האלהים לעתיד לבוא.

המנעותם של בני ישראל לעלות בהר בשל לבנת הספיר. וזכותו של יעקוב עמדה לבני ישראל באותה העת כאומרם שדמותו של יעקוב ראו וכל זאת בזכות של וישא יעקב רגליו. ששנותיו של יעקב עם לבן היו כנגד שעיבוד בני ישראל במצרים ועתה בצאת בני ישראל ממצרים בעומדם בהר האלהים יראו את דמותו בהר האלהים תחת כסא הכבוד.

מאורעות השנים

בית המדרש של שם ועבר

בריחת יעקב: בשנים אלו עשו ויעקב בני 68 עד 85. יעקב מקבל את ברכת יצחק בהיותו בן ס"ג שנים, שנת ב'קע"א (2,171), בהיות יצחק בן קכ"ג שנים. ויברח יעקב לבית עבר, נינו של שם, מפני עשו אחיו, שם נחבא י"ד שנה ולמד את דרכי ה' ומצוותיו עד ב'קפ"ה (2,185). יצחק בירך את יעקב "ראה ריח בני כריח שדה... ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורֹב דגן ותירֹש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאֻמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אֹרריך ארור ומברכיך ברוך" ‏[1]. מיד אחר כך נכנס עשו וגילה כי הקדימו יעקב, ויחר מאוד לעשו על מעשה הברכות, "וישטֹם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" ‏[2]. כוונת עשו נודעת לרבקה, והיא משלחת את יעקב אל לבן ומזהירה אותו מפני בנות חת: "ויֻגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדֹל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה... ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לֹקֵח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אֹתו ויצַוֵּהו ויאמר לו לא תִקח אשה מבנות כנען" ‏[3]. עשו, שראה כי רעות בנות כנען בעיני אביו, הולך אף הוא לבקש לו אישה שלא מבנות כנען, "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" ‏[4]. ובסמיכות לתקופה זו נולד לעשו בנו אליפז מאשתו בשמת בת אילון החתי, שאת שמה שינה לעדה, לאמור "עדה ממני הברכה", כלומר: סרה ממני הברכה. ‏[5] ותהיינה נשי עשו מכעיסות ומקציפות את יצחק ורבקה במעשיהן, ותעבודנה אלוהי אביהן עץ ואבן, כפי שראינו בפפ~80. ועל פי מדרש ילקוט נולדו בשנים אלו גם רחל ולאה, שהיו תאומות לחלק מהדעות. ובימים הם מת ישמעאל, ויספדהו יצחק אחיו ויתאבל עליו ימים רבים.

2185 - סולם יעקב ב הר המוריה, כנגד: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר":

חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

שהפסוק ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר הוא הפסוק ה' 2,185 מתחלת התורה. ובשנת 2,185 ראה יעקב את נבואת הסלם כנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום [הוא הר המוריה], ‏[6] וילן שם... ויחלם והנה סֻלם מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו... והנה ה' נצב עליו [רש"י: לשמרו] ויאמר... הארץ אשר אתה שֹכב עליה לך אתננה ולזרעך... והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך... וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי... אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים[7]. יעקב זוכה להתגלות אלוהית מיוחדת, הארץ מובטחת לו ולזרעו, והמקום אשר שכב עליו מתגלה כמקום קדוש: בית אלוהים ושער השמים. בהיות יעקב בדרך שלח עשו את אליפז בנו להרגו, וישיגהו בשכם. יעקב התחנן אליו ויאמר: אל תמיתני, כל אשר לי קח לך ולך מעליי, ואז איחשב כמת, שהרי עני חשוב כמת. וייתן ה' את חן יעקב בעיני אליפז ואנשיו, ויקחו כל אשר לו וישובו אל עשו. ויחר אף עשו בבנו על אשר לא המית את יעקב ‏[8]. יעקב מגיע ל חרן אצל לבן, ומתנה שיעבוד שבע שנים ברחל. לבן מחליף את רחל בתאומתה לאה, ויעקב עובד ברחל עוד שבע שנים אחרות. יעקב בן פ"ד שנים בנשאו את רחל ולאה, והן היו בנות כ"ב (וי"א כ"ח) שנה. וכן לקח יעקב בלהה וזלפה. ובאותן השנים ילדה בשמת בת ישמעאל אשת עשו את רעואל. ויהודית בת בארי אשתו מתה בארץ כנען, ולא היו לה בנים כי אם בנות. ויוסף עשו וייקח את אהליבמה בת ענה בת צבעון החִוִי.


שֶׁהַפָּסוּק (שמות כד, י) "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" הוּא הַפָּסוּק הַ2185 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2185 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם רָאָה יַעֲקֹב אֶת נְבוּאַת הַסֻּלָּם. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּבַעַל הַטּוּרִים (שמות כד, י) "וְתַחַת רַגְלָיו". מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ דְמוּת יַעֲקֹב תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. "לִבְנַת". שֶׁהָיְתָה כְעֵין לְבָנָה לִזְכֹּר שִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (בראשית כח, יב) "סֻלָּם" בְּגִימַטְרִיָּא זֶה כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְעוֹד מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' "וְהִנֵּה סוּלָּם" בְּגִימַטְרִיָּא זֶה קֵץ, שֶׁהֶרְאָהוּ קִצֵּי הַגָּלֻיּוֹת וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר", זוֹ הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם" מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית מה.) שֶׁלִּבְנַת הַסַּפִּיר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד וְהַטַּעַם שֶׁהַפָּסוּק אוֹמֵר שֶׁזֶּה נִמְצָא כַּבְיָכוֹל תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד כְּלַפֵּי מַעְלָה לוֹמַר שֶׁזֶּה נִמְצָא כַּבְיָכוֹל בִּמְקוֹם הַיְסוֹד, לָכֵן כָּתוּב וְתַחַת רַגְלָיו". וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויצא קמט:) שֶׁהַסֻּלָּם שֶׁיַּעֲקֹב רָאָה הוּא הוּא הַיְסוֹד. וְכֵן הַפָּסוּק (במדבר ב, ה) "וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשׂכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשׂכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר" הוּא הַפָּסוּק הַ2185 לְמַפְרֵעַ מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִלָּתָהּ, וְאֶבֶן הַסַּפִּיר הִיא אַבְנוֹ שֶׁל יִשָּשׂכָר בַּחֹשֶן.


2185 - סולם יעקב, כנגד: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר":

"סולם יעקב", ציור מאת ויליאם בלייק

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום [הוא הר המורי ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר. זו שנת 2,185, סוף שנות יעקב בבית עבר ובואו לבית לבן. וכתב בעל הטורים על אתר: "'ישראל ותחת רגליו' - מלמד שראו דמות יעקב תחת כסא הכבוד[9]. ודמות פניהם פני אדם' ‏[10] - סופי תיבות תמים [=יעקב שנאמר: ויעקב איש תם יושב אהלים‏[11]], וזה שאמר יעקב 'התחת אלהים אנכי' ‏[12] - אנכי בגימטריא כסא עוד ירמוז על יעקב: ותחת רגליו כנגד וישא יעקב רגליו[13]; כמעשה לבנת, רמז לבית לבן, וכלשון רש"י כמעשה לבנת הספיר - היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים, וכמו שלמדנו מפרשת מקרא ביכורים ‏[14] ששעבוד יעקב בבית לבן, "ארמי אֹבד אבי" ‏[15], הוא שורש שעבוד ישראל במצרים.

ומוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' ‏[16] סֻלָּם [130] בְּגִימַטְרִיָּא זֶה כִּסֵּא הַכָּבוֹד [130], ועוד מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' "סֻלָּם" בְּגִימַטְרִיָּא זֶה קֵץ, שֶׁהֶרְאָהוּ קִצֵּי הַגָּלֻיּוֹת. וכן מָצִינוּ בַּזֹּהַר ‏[17] שֶׁלִּבְנַת הַסַּפִּיר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, ולא דבר הכתוב אלא בלשון נקיה ככתיב תחת רגליו מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד כְּלַפֵּי מַעְלָה לוֹמַר שֶׁזֶּה נִמְצָא כַּבְיָכוֹל בִּמְקוֹם הַיְסוֹד, לָכֵן כָּתוּב "וְתַחַת רַגְלָיו". ומָצִינוּ בַּזֹּהַר ‏[18] שֶׁהַסֻּלָּם שֶׁיַּעֲקֹב רָאָה הוּא הוּא הַיְסוֹד.‏[19]


2185 – הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב וְרָחֵל, כנגד: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״:

שהַפָּסוּק (שמות כד, י) "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" הוּא הַפָּסוּק הַ2185 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2185 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם פגש יעקב בפעם הראשונה את רחל על הבאר ונשק לה. כמו שכתוב (בראשית כט, י) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". וכיון שזיווג יעקב ורחל הוא סמל ליחוד קב"ה ושכינתיה, בפגישה הראשונה התחיל לראשונה להתעורר היחוד בעולמות, ולכן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית מה.) שֶׁלִּבְנַת הַסַּפִּיר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁזנִמְצָא כַּבְיָכוֹל תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וראה זה פלא: כל"ה מרומזת פעמיים בר"ת בפסוק הזה "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" וְכֵן הַכָּתוּב שיעקב אבינו ביקש מלבן את רחל (בראשית כט, יח) "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" ס"ת כַּלָּ"ה דְּרָחֵל הִיא בְּחִינַת הַכַּלָּה האמיתית של העולם שמסמלת את השכינה הקדושה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ג ר' שִׁמְעוֹן דֶּהַן שליט"א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאֲנָשִׁים שׁוֹתִים קָפֵה בַּבֹּקֶר, כִּי בֹּקֶר הוּא זְמַן שֶׁל חֶסֶד, וְקָפֵה בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֵ"ל בְּמִלּוּי אָלֶ"ף לָמֶ"ד, שֶׁהוּא שֵׁם הַחֶסֶד. וְכֵן בַּקָּפֵה מַמְתִּיקִים אֶת הַדִּינִים הַשְּׁחוֹרִים בַּחֲסָדִים שֶׁנִּרְמָזִים בְּחָלָב, שֶׁהוּא עִנְיָנוֹ הָעִקָּרִי שֶׁל הַחֶסֶד לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים. והוסיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שלכן בשנית ב' קפ"ה לבריאת העולם, [בבחינת בי"ת קפה], היתה הפגישה הראשונה של יעקב ורחל על הבאר, לייחד קב"ה ושכינתיה ולהשפיע את החסד לעולם.

2187 - פְּטִירַת עֵבֶר, כנגד: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם״:

שֶׁהַפָּסוּק (שמות כד, יב) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" הוּא הַפָּסוּק הַ2187 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2187 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר עֵבֶר שֶׁהָיָה מַנְחִיל הַתֹּורָה עַד שָׁנָה זוֹ. וְכַבְיָכוֹל יֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁאִם עֵבֶר נִפְטַר צָרִיךְ מַתַּן תּוֹרָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַנְחָלַת הַתּוֹרָה.


וכן שבשנה זו יעקב בבית מדרשם של שם ועבר, ככתיב:ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר.

ואל משה אמר עלה וגו'. פרשה זו, שהמסופר בה קרה עוד לפני קבלת התורה ועשרת הדיברות, מתארת את הקשר בין הקב"ה לחכמי ישראל ומוסרי התורה. וכן הוא במה שכנגד פרשה זו, דהיינו התגלות הקב"ה ליעקב, הממשיך את מסירת דרך ה'. כשם שהתגלות זו למשה שונה מכל ההתגלויות - שאין היא כשאר נבואות, שהנביא מתנבא במקומו, אלא כביכול בא משה למקום השכינה, כדכתיב "עלה אלי ההרה" - כך גם ביעקב: הקב"ה מתגלה אליו כאן ממקום השכינה, וכפי שהרגיש בזה יעקב אבינו באמרו "וזה שער השמים". וידוע כי משה גלגול יעקב ‏[20]. והנה ידוע שבאותם ארבעים יום למד משה רבנו גם עיקר תורה שבעל פה, וייתכן כי זה ירמוז גם על יעקב, המתחיל בשלשלת בני ישראל ומסורת ישראל של תורה שבעל פה. כי הקב"ה מורה בהתגלות זו על קרבת חכמי ישראל אליו, ונתן בידם מכוחו כביכול, והרשות בידם לעשות משמרת לתורה בתקנות, גזרות והלכות. וזה סוד מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, המרמז על הכוח האלוהי הניתן למוסרי התורה. ובאמת מצינו ביעקב שתיקן את עניין המעשרות ואף קבע יסוד המקדש, כפי שראינו בפרשיות הקודמות וכפי שנאמר בפרשה זו. ויסוד תקנות אלו הוא מכוח תורה שבעל פה, הכוח המיוחד שנמסר לחכמי ישראל לתקן ולקבוע ההלכות.

2192 - נִשּׂוּאֵי יַעֲקֹב לְלֵאָה וְרָחֵל, כנגד: "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״:

הַפָּסוּק (שמות כד, יז) "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הוּא הַפָּסוּק הַ2192 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּשְׁנַת 2192 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה שְׁנַת נִשּׂוּאֵי יַעֲקֹב עִם לֵאָה וְרָחֵל. וְהַבֵּאוּר, כֵּיוָן שֶׁנִּשּׂוּאֵי יַעֲקֹב לְלֵאָה וְרָחֵל הָיָה סֵמֶל לְיִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ יוֹתֵר מִכָּל זִוּוּג בַּבְּרִיאָה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁמְּכַוְּנִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ"שׁ יִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּשֵׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֵאָה, אוֹ יַעֲקֹב וְרָחֵל וְכַדּוֹמֶה. לָכֵן זֶה קָשׁוּר לַפָּסוּק שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שָׁם הָיָה הַיִּחוּד הַגָּדוֹל שֶׁל קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויחי רטו.) בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּתשב"ץ (אות תס"ה) שֶׁהַשֶּׁבַע קוֹלוֹת שֶׁהָיוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בִּבְחִינַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל נִשּׂוּאִין. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁהַלַּפִּידִים בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בִּבְחִינַת הַנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלִיקִים בִּזְמַן הַחֻפָּה. וְכֵן הקב"ה חִכָּה לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, בִּבְחִינַת חָתָן הַמְחַכֶּה לַכַּלָּה תַּחַת הַחֻפָּה. וְכֵן רוֹאִים בְּ'סִדּוּר הָרש"ש' שֶׁבְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ יִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּדַרְגַּת הַכֶּתֶר בַּבְּחִינָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנָה מִבְּחִינַת הַמּוֹחִין. וְכֵן מוּבָא בְּהַקְדָּמַת הַ'בֵּית אֶפְרַיִם' עַל 'אֶבֶן הָעֶזֶר', שֶׁכְּפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיְתָה בִּבְחִינַת חֻפָּה, וְהַלֻּחוֹת הָיוּ בִּבְחִינַת כֶּסֶף קִדּוּשִׁין. וְכֵן כָּתוּב עַל מַתַּן תּוֹרָה (דברים ה, ד) "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הוי"ה עִמָּכֶם".

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁשְּׁנַת 2192 מְרַמֶּזֶת עַל 22 כְּמִנְיַן אַ"ךְ עִם הַכּוֹלֵל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים עג, א) "אַ"ךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל", כִּי יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲקֹב, וְ91 בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁמוֹת הוי"ה אדנ"י הַמְסַמְּלִים יִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁאִם יֵשׁ יִחוּד יֵשׁ "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל". וְכֵן נִשּׂוּאֵי יַעֲקֹב לְלֵאָה וְרָחֵל ר"ת עֶלְיוֹ"ן, כִּי זֶה מְסַמֵּל אֶת הַיִּחוּדִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַמַּלְכוּת. וְנִרְמָז גַּם בַּפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר לְיַעֲקֹב (בראשית כח, יג) "וְהִנֵּה הוי"ה נִצָּב עָלָיו". וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע צ"ב בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁמוֹת הוי"ה אדנ"י עִם הַכּוֹלֵל. וְכֵן אַבְרָהָם נוֹלַד בִּשְׁנַת תתקמ"ח, וְיַעֲקֹב הִתְחַתֵּן בִּשְׁנַת בָּצֵ"ק, וְיוֹסֵף כְּבָר הִשְׁפִּיעַ לֶחֶם, וְהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים לֶחֶם. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל בְּחִינַת תַּהֲלִיךְ אֲפִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. וּבְאֹפֶן אַחֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כְּשֶׁיָּצְאוּ עִם הַבָּצֵק עַל הַכְּתֵפַיִם עֲדַיִן הָיוּ בִּבְחִינַת בָּצֵק, וְכֵן כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר אָכְלוּ מָן שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת מַצָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (קידושין לח.) עֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן, וּבְלֵיל שִׁמּוּרִים אַף שֶׁהָיָה מַצָּב שֶׁל מַצָּה, הִתְחִילוּ לְהִכָּנֵס גַּם הַשְּׁמָרִים, וְהַבָּצֵק תָּפַח וְנִהְיָה חָמֵץ, וְנִכְנַס לַתַּנּוּר בִּשְׁנַת תפ"ח כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְאַחַר פ"ת שָׁנִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, הָיְתָה הָרְדִיָּה שֶׁל הַפַּת, אוֹתִיּוֹת דִּירָה, בִּתְחִילַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁנַת תתקכ"ח כְּשֶׁזָּכִינוּ לִבְנוֹת לַה' דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.

2192 - נישואי יעקב ללאה ורחל כנגד: "ומראה כבוד ה' כאש אכלת": וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן הוּא הַפָּסוּק הַ' 2191 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, ובשנת 2,192 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היתה שנת נישואי יעקב עם לאה ורחל ככתיב ומראה כבוד ה' כאשר אכלת בראש ההר. והביאור, כיון שנישואי יעקב ללאה ורחל היה סמל ליחוד קב"ה ושכינתיה יותר מכל זיווג בבריאה, כפי שרואים שמכונים בסדור הרש"ש יחוד קב"ה ושכינתיה, בשמות ישראל ולאה, או יעקב ורחל וכדומה. לכן זה קשור לפסוק של מתן תורה, ששם היה היחוד גדול של קב"ה ושכינתיה. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר ‏[21] בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּתשב"ץ (אות תס"ה) שֶׁהַשֶּׁבַע קוֹלוֹת שֶׁהָיוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בִּבְחִינַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל נִשּׂוּאִין. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁהַלַּפִּידִים בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בִּבְחִינַת הַנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלִיקִים בִּזְמַן הַחֻפָּה. וְכֵן הקב"ה חִכָּה לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, בִּבְחִינַת חָתָן הַמְחַכֶּה לַכַּלָּה תַּחַת הַחֻפָּה. ‏[22]




שְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן. ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר כנגד נישואי יעקב ללאה ורחל כמפורש לעייל שנישואי יעקב ללאה ורחל היה סמל ליחוד קב"ה ושכינתיה יותר מכל זיווג בבריאה, כפי שרואים שמכונים בסדור הרש"ש יחוד קב"ה ושכינתיה, בשמות ישראל ולאה, או יעקב ורחל וכדומה. לכן זה קשור לפסוק של מתן תורה, ששם היה היחוד גדול של קב"ה ושכינתיה. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר ‏[23] בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּתשב"ץ (אות תס"ה) שֶׁהַשֶּׁבַע קוֹלוֹת שֶׁהָיוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה. וְכֵן רוֹאִים בְּ'סִדּוּר הָרש"ש' שֶׁבְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ אֶת היחוד קב"ה ושכינתיה בְּדַרְגַּת הַכֶּתֶר בַּבְּחִינָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנָה מבחינת המוחין. וְכֵן מוּבָא בְּהַקְדָּמַת הַ'בֵּית אֶפְרַיִם' עַל 'אֶבֶן הָעֶזֶר', שֶׁכְּפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיְתָה בִּבְחִינַת חֻפָּה, וְהַלֻּחוֹת הָיוּ בִּבְחִינַת כֶּסֶף קִדּוּשִׁין. וְכֵן כָּתוּב עַל מַתַּן תּוֹרָה ‏[24] פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הוי"ה עִמָּכם.‏[25]

הרי לנו

הקב"ה מקרב מוסרי התורה אליו ונותן להם את הכוח להוסיף ולשמר דרך ה' בתקנות וגזרות וכלל עניין תורה שבעל פה.

הערות שוליים

  1. בראשית כ"ז, כז-כט
  2. שם, מג
  3. שם, מב - כ"ח, א
  4. שם כ"ח, ט
  5. "ויסר" (בראשית ח', יג) תרגם אונקלוס "ואעדי"; "לא יסור" (שם מ"ט, י) – "לא יעדי". וכמותם רבים.
  6. בראשית רבה סח ו
  7. בראשית כ"ח, י-יז
  8. רש"י בראשית כ"ט, יא וסדר הדורות על פי המדרשים
  9. בראשית רבה פב ב
  10. יחזקאל א', י
  11. בראשית כה:כז
  12. בראשית ל', ב
  13. בראשית כ"ט, א
  14. דברים כ"ו, א-יא
  15. שם, ה
  16. בראשית כח, יב
  17. בראשית מה.
  18. ויצא קמט:
  19. רב יקותיאל פיש - סוד החשמל
  20. סדר הדורות ב'ק"ח
  21. ויחי רטו
  22. הנ"ל מובא בשם הרב יקותיאל פיש
  23. ויחי רטו.
  24. דברים ה, ד
  25. הנ"ל מאת הרב יקותיאל פיש