פרשה פתוחה 86 ~ ועשית מנרת זהב טהור

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,224 עד 2,233 לבריאה | 1,513 עד 1524 לפני מניינם 


לא וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. לב וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. לג שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. לד וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. לה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. לו כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר. לז וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. לח וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר. לט כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. מ וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר.

שמות כה:לא - מ



הפסוקים והמצות

המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת במדרגות היורדות מהרובע היהודי לכותל המערבי)

הדלקת המנורה במקדש

  • שלא להדליק במקדש אלא במנורה.[1] שנאמר: והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה. ותלה את הדלקת הנרות כנגד המנורה, שכן רואים אנו כי המנורה מוזכרת שבע פעמים בפרשה.

המסר המרומז

שהקנה מיצג את השפע ‏[2] שיורד מלמעלה למטה. וכן בשנים אילו קנה המנורה כנגד הקנה שבחלום פרעה וזה מנגד זה. וכן במקדש יש יחס למנורה ולשלחן יחדו. ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון. ‏[3] וכן בשנים אילו פרשתנו עוסקת במעשה המנורה שמסמלת את הרוחניות והורדת השפע שכנגדה, ומנגד במצרים עוסקים בפרות עולות ויורדות וקני חיטה שהם כנגד השולחן, השפע הגשמי.

ויש להבין את הקשר שבין המנורה והשולחן באילו השנים? וכתיב ויאמר פרעה אל עבדיו, הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. כי עלינו להבין שאפילו השפע הגשמי מגולם דרך הרוחניות. וכן אומנם בשנים אילו מצרים היא מקום מפלט ללחם אך איש אשר רוח אלהים בו הוא אשר זוכה להנהיג את מצבורי החיטה - הלחם.

ובהקשר לשמן המנורה ‏[4] דנים בהבדל בין השמן המיועד למנורה ובין זה המיועד למנחות מה אם המנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, המנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך?! תלמוד לומר זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר[5], ולא זך כתית למנחות. כלומר, לפי ההיגיון הפשוט גם על השמן בו משתמשים למנחות המיועדות לאכילה להיות זך כתית, אולם לפי המדרש, הפסוק דייק ששמן זה מיועד לשימוש רק במנורת המקדש. ולפי הנאמר לעייל מובנים הדברים כי עיקר השפע הגשמי הינו בגין המנורה שמייצג את ההארה של האור הרוחני.

ולא רק במקדש נסמכים שני המרכיבים הללו אחד לשני כחיונים לקיומו של האדם. באלישע ואשת השונמית כתיב ‏[6] נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ומצד השני עם אין קמח אין תורה ונר מצוה ותורה אור.

וטוב לדור שמנהיגיו הם יראי ה' ודורשיו כבשנים אילו של יוסף הצדיק, שעיקר השפע הגשמי בזה העולם טמון בתיקון היסוד - ספירת יוסף הצדיק, שהיא הספירה השישית בקנה.

כאמור בשנים אילו המשך מעשה יהודה ותמר כמתואר בפרשת השולחן שקודמת לפרשה זו.

מאורעות השנים

2223 - ועשית מנורת זהב - אורה של המנורה כנגד לימוד התורה שנשלח יהודה גשנה להקים בתי מדרש במצרים:

המנורה מרמזת על תורה "'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר' ‏[7], אמר רב יהודה: 'אורה' - זו תורה, וכן הוא אומר 'כי נר מצוה ותורה אור' ‏[8]" ‏[9]. וכמבואר עוד בפרשת המנורה (פפ~105), עיין שם. והנה מניין קני המנורה (7), כפתוריה (11), פרחיה (9), קומתה (17) וגביעיה (22) עולים כמניין פסוקי התחלות החומשים: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", מניין המילים 7; "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו", 11 מילים; "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר", 9 מילים; "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר", 17 מילים; "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב", 22 מילים. וסכום ריבועי כל המניינים הללו עולה לריבוע ל"ב (32) נתיבות פליאות חכמה שחקק מלך עולם ‏[10], כעניין "פלגי מים לב מלך ביד ה' " (משלי כ"א, א), ואין מים אלא תורה. והוא עניין "ויעשו כל חכם לב בעֹשי המלאכה את המשכן עשר יריעֹת" ‏[11]. ‏[12] וכל זה להורות כי המנורה היא סמל אורה של תורה, שבה ברא הקב"ה את עולמו, והיא יסוד משכן מלך. וכנ"ל "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורֹת לפניו גֹשנה" ‏[13], ששלחו להתקין שם בית ועד לשבטים כנ"ל, כי בזה הזמן תעמוד זכותה של המנורה להאיר לבני ישראל את דרכם בעת שבתם במצרים. ‏[14].


2226 - יוסף במאסר - חלומות שר המשקים ושר האופים, כנגד: ״ שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח״:

ויהי אחר הדברים האלה (שנת ב'רכ"ו ויוסף במעצר) חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופים ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר בקום אשר יוסף אסור שם. ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר. ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים. וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר, מדוע פניכם רעים היום. ויאמר אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו, ויאמר אלהם יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי. ויספר שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני. ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים. וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה. ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת ימים הם. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשף והשיבך על כנך, ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו. כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה. כי כנב גנבתי מארץ העברים, וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור. וירא שר האפים כי טוב פתר, ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי. ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אפה, והעוף אכל אתם מן הסל מעל ראשי. ויען יוסף ויאמר זה פתרנו, שלשת הסלים שלשת ימים הם. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליף ותלה אותך על עץ, ואכל העוף את בשרך מעליך. ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו, וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו. וישב את שר המשקים על משקהו, ויתן הכוס על כף פרעה. ואת שר האפים תלה, כאשר פתר להם יוסף. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ובמצרים באותה העת נתן שר המשקים יין לפני פרעה ויימצאו בו זבובים רבים, ובלחם ששם לפניו שר האופים נמצא נתר, ויצו פרעה לייסרם ולתתם בבית הסוהר. ומקץ שנה להיותם במשמר ויחלמו וכו' ויספרו ליוסף וכו' ויפתור להם וכו'. בימים ההם ותלד המלכה בן בכור ויעש משתה לשריו ועבדיו חיל ארץ מצרים וארץ צוען שמונה ימים, וישמחו בתופים ובמחולות. ולא זכר שר המשקים את יוסף אל המלך. וישב יוסף אחר כך בבית הסוהר שנתיים ימים, עד מלאת לו י"ב שנים במצרים.

יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס


2228 – פְּטִירַת יִצְחָק, כנגד: ״לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה״:

הַפָּסוּק (שמות כה, לה) "וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה". הוּא הַפָּסוּק הַ2228 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2228 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר יִצְחָק, וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קלג:), שֶׁיִּצְחָק הוּא בְּחִינַת מְנוֹרָה. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁיִצְחָ"ק בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת יוֹ"ד צָדִ"י חֵי"ת קוֹ"ף, בְּגִימַטְרִיָּא מְנוֹרָ"ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת מֵ"מ נוּ"ן וָי"ו רֵי"שׁ הֵ"ה. וְכֵן זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק, וּזְמַן הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בִּזְמַן מִנְחָה, מַתְחִילִים בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, בַּחֲצוֹת הַיּוֹם.


2229 - "חלום פרעה ועליית יוסף מבית האסורים, כנגד: "וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ":

שפסוקי התורה כנגד השנים והפסוק 2229 והוא הפסוק האמצעי בפרשה, "וקנתם ממנה יהיו". ובשנת 2229,

ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חלם והנה עמד על היאר. והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר, ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה. ויישן ויחלם שנית, והנה שבע שבלים עלות בקנה[15] אחד בראות וטבות. והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן. ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות, וייקץ פרעה והנה חלום. ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה, ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה. וידבר שר המשקים את פרעה לאמר, את חטאי אני מזכיר היום. פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים. ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, איש כפתרון חלמו חלמנו. ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר. ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה. ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו , ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אותו. ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה. וידבר פרעה אל יוסף, בחלמי הנני עמד על שפת היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר, לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע. ותאכלנה הפרות הרקות והרעות, את שבע הפרות הראשנות הבריאת. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה, ואיקץ. וארא בחלמי, והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות. והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים, צמחות אחריהם. ותבלען(נה) השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות, ואמר אל החטמים ואין מגיד לי. ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא, את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה. שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה, חלום אחד הוא. ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים, יהיו שבע שני רעב. הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה, אשר האלהים עשה הראה את פרעה. הנה שבע שנים באות, שבע גדול בכל ארץ מצרים. וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים, וכלה הרעב את הארץ. ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד. ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם, וישיתהו על ארץ מצרים. יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ, וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע. ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה, ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו. והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין(נא) בארץ מצרים, ולא תכרת הארץ ברעב. וייטב הדבר בעיני פרעה, ובעיני כל עבדיו. ויאמר פרעה אל עבדיו, הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו... " וכל המשך המקרא בראשית מא:לט – נז)

בתקופה זו, המקבילה לפרשות המנורה והיריעות, הלך יהודה לבית שם ולקח את תמר בת עילם בן שם לער בכורו לאישה. לאחר שעשה ער הרע בעיני ה' המיתו הקב"ה ואונן ייבמהּ, אך גם אונן מת בחטאו. ויהי לתקופת השנה ותמת בת שוע אשת יהודה, וילך לגזוז צאנו, ותשב תמר בפתח עיניים, וירא אותה יהודה ויבוא אליה וכו' ותהר תמר ותלד תאומים, ותקרא שם הראשון פרץ ושם השני זרח. מעשה זה אירע לאחר מכירת יוסף, כדכתיב "ויהי בעת ההִוא..." (בראשית ל"ח, א), ועיין שם במפרשים. ובמצרים באותה העת נתן שר המשקים יין לפני פרעה ויימצאו בו זבובים ‏[16] רבים, ובלחם ששם לפניו שר האופים נמצא נתר, ויצו פרעה לייסרם ולתתם בבית הסוהר. ומקץ שנה להיותם במשמר ויחלמו וכו' ויספרו ליוסף וכו' ויפתור להם וכו'. בימים ההם ותלד המלכה בן בכור ויעש משתה לשריו ועבדיו חיל ארץ מצרים וארץ צוען שמונה ימים, וישמחו בתופים ובמחולות. ולא זכר שר המשקים את יוסף אל המלך. וישב יוסף אחר כך בבית הסוהר שנתיים ימים, עד מלאת לו י"ב שנים במצרים.


"וכפתר תחת שני הקנים ממנה... לששת הקנים היצאים מן המנרה" כנגד: חלם פרעה ושבע שבלים עלות בקנה אחד 2,228: והפסוק וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה. הוא הפסוק ה' 2,228 מתחלת התורה, ובשנת 2,228 לבריאת העולם פרעה חלם את חלומות היאר. והבאור הוא שהיאר מרמז על אור המנורה, ושבע שבלים עלות בקנה אחד, מרמזות על שבעה קנים שמתאחדים בקנה האמצעי של המנורה. ונראה דלכן המטרה של החלומות היתה להמליך את יוסף במצרים,, כמבואר במאמר חוטי החשמל מתחברים לשמיני[17] על פי הזהר חדש ‏[18], שהקנה האמצעי ששמו מנרה הוא בחינת יוסף היסוד, שמקבל את השפע מהשמיני ומשמן המנורה, ומעביר את השפע לששה קני המנורה. דרך הכפתורים המחברים את הקנים לקנה האמצעי שהם בבחינת העטרה שביסוד השיכת למספר שבע המזוג יסוד ומלכות.

והוסיף הרה"ג ר' מ.פ. שליט"א שב'רכ"ח אותיות כ"ח ב"ר. לרמז שמהות חלומות פרעה היא שצריך להמליך את יוסף שיש לו ה' כח לאסוף בר לשנות הרעב.

עוד: "ויאמר פרעה על עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" עוד, מלך מצרים אמר ליוסף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ"[19]. וכך גם דרשו חז"ל על הפסוק ‏[20]: "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" [- (הקב"ה) נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה], "זה יוסף הצדיק"[21]. שיוסף נודע במצרים בשל חכמתו ובכן בפסוק הנ"ל בדילוג של חמש אותיות המילה חכמה מופיעה פעמים. "וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה."[22]

על מקורה של חכמתו כבר אנו עומדים בתחילת הפרשה שנאמר עודות יוסף "בן זקונים" ואונקלוס תרגם "בר חכים הוא ליה" [- בן חכם הוא לו], כל מה שלמד משֵׁם בנו של נח ועֵבֶר בנו של שלח מסר [יעקב אביו] לו [- ליוסף]."

הרמב"ן בביאורו לחלום פרעה ‏[23] כותב:

"היה ראוי שיאמר הכתוב: 'וישאל אותם לאמר', אבל האריך כי רצה לספר בשבח יוסף שהיה נער עבד, ושאל לשני שרים גדולים והם בבית אדוניו אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת את ראשו מעליו, ולא פחד מהם מלשאול אותם ולאמר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאילו נמלט שר האופים היה תולה אותו".

והרמב"ן מפרט גם איך באה לידי ביטוי חכמתו, בד"ה ירא פרעה איש נבון וחכם - "אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ, ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל, כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ. ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה. וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו [24], והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן" [25].

"וטעם הנמצא כזה" - בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם כי טמאים הם אצלם על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח אלהים בו ואחרי שהודו אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת כי מאשר היה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה ובעיני עבדיו היה בעיניהם כאלו כבר בא הכל כמו שפתר להם ויתכן שירמוז "את כל זאת" גם למה שספר לו שר המשקים וכמוהו (לעיל כט יג) ויספר ללבן את כל הדברים האלה הברכות הנזכרות קודם לכן אמר אחרי שהודיע אלהים אותך החכמה הגדולה הזאת לפתור כל החלומות הנעלמים והסתומים ולא יפול דבר מכל דבריך אין נבון וחכם בכל ענין כמוך וראוי אתה לנהוג שררה ומלכות ולהיות לי למשנה.

הרי לנו

שבשנים אילו כנגד אורה של המנורה יקים יהודה בתי מדרש לבני ישראל במצרים, עוד שבנים אלו חלום פרעה מרמז על עלייתו של יוסף לכתר מלכות במצרים לכלכל את הארץ בבר בכח חכמתו.

הערות שוליים

  1. מוני המצווה - רב סעדיה גאון
  2. שהקנה בדומה לאות ו המסמל את הורדת השפע
  3. שמות כו:לה
  4. משנה ה', פרק חמישי מסכת מנחות
  5. ויקרא כד, ב
  6. מלכים ב', ד:ח-י
  7. אסתר ח', טז
  8. משלי ו', כג
  9. מגילה טז ע"ב
  10. ספר יצירה פ"א מ"א
  11. שמות ל"ו, ח
  12. עיין על כך בספרו של הרב שמואל יניב, צפונות בתורה חלק ג, ירושלים תש"ן, עמ' 5.
  13. בראשית מ"ו, כח
  14. וראה עוד בעניין אורה של תורה פפ~158, "ויקחו אליך שמן זית זך", ופפ~204, "בהעלֹתך את הנרֹת"
  15. כי הקנה והוא המוביל... וזה מנגד זה. וקנה מצרים הוא קנה מצוי (קצב, קוציבה, phragmites australis). ויש הקנה אשר קנה פירושו מקל או גבעול חלול. גבעולים דמוי קנה אופייניים לרוב בני משפחת הדגניים. הטיפוסיים ביותר הם גבעולי הקנה המצוי, השם מרמז לעובדה שהקנה המצוי גדל על גדות הנחלים במושבה צפופה. הקנה צומח ליד סוף מצוי
  16. זבוב בגימטרייה 17, כעניין חֵט, והֵפך עניין טוב.
  17. הרב יקותיאל פיש
  18. אחרי נט:
  19. בראשית מא, לז
  20. דניאל ב, כא
  21. סדר עולם רבה סדר עולם רבה, מהדורת ליינר, פרק ל, ילקוט שמעוני
  22. תורה מן השמים ד"ור יוסף מורד
  23. בראשית מ, ז, ד"ה וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו
  24. <makor>בבלי שבת לא א</makor>
  25. מ"א,ל"ט