פרשה פתוחה 88 ~ ועשו את האפד

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,297 עד 2,380 לבריאה | 1,464 עד 1,380 לפני מניינם 


ו וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. ז שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר. ח וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. ט וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם. יא מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם. יב וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.    יג וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב. יד וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת.    טו וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. טז רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. יז וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. יח וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם [2,309]. יט וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. כ וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם. כא וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט. כב וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. כג וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. כד וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. כה וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. כו וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. כז וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מֶחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. כח וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו [מִטַּבְּעֹתָיו] אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד. כט וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד. ל וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד.    לא וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. לב וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ. לג וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. לד פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. לה וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת.    לו וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה . לז וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה. לח וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲו‍ֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה. לט וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם. מ וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. מא וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי. מב וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ. מג וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָו‍ֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

   א וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם. ב וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם. ג וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם. ד וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם. ה וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד. ו וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת. ז וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ. ח וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת. ט וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו. י וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר. יא וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. יב וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. יג וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה. יד וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא. טו וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. טז וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. יז וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו וְנָתַתָּ עַל נְתָחָיו וְעַל רֹאשׁוֹ. יח וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיהוָה רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה הוּא. יט וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. כ וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. כא וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ. כב וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא. כג וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וַחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה. כד וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. כה וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְהוָה אִשֶּׁה הוּא לַיהוָה. כו וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וְהָיָה לְךָ לְמָנָה. כז וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו. כח וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַיהוָה. כט וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם. ל שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ. לא וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ. לב וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. לג וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם. לד וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא. לה וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם. לו וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ. לז שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ.    לח וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. לט אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מ וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. מא וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה. מב עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. מג וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. מד וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. מה וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. מו וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.

שמות כח:ו-מג,כט:א-מו

הפסוקים והמצוות

הכהן הגדול לובש את בגדי הכהונה, האפוד מסומן בצהוב.

בגדי כהנה:

שלא יזח החשן מעל האפוד. ‏[1] שנאמר:ולא יזח החשן וכו' , מצוה קא: שלא לקרוע המעיל של כהנים. ‏[2] שנאמר: כפי תחרא יהיה לו לא יקרע. , מחוסר בגדים ששימש במקדש במיתה ביד"ש. ‏[3] שנאמר:וגרת אותם אבנט


חטאת ואשם:

לאכול בשר חטאת ואשם. ‏[4] שנאמר: ואכלו אותם אשר כופר בהם וכו'


איסור זר בבשר קדשים:

שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים. ‏[5] שנאמר: וזר לא יאכל כי קדש הם.

המסר המרומז

כל זמן שחיו בני יעקב חלה ברכת האבות והשפיעה דרכם על עם ישראל, ובזכותם לא החל השעבוד בחייהם. זכות מעשה אפוד והחושן היא כנגד הברכות שבירך ה' את האבות וברכת יעקב לשבטים.

מאורעות השנים

2297 - פטירת השבטים במצרים כנגד פרשת האפד והחשן, "ועשו את האפד":

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפְּסוּקִים שֶׁל פָּרָשַׁת הָאֵפֹד וְהַחֹשֶן (שמות כח, ו) "וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חשֵׁב וְגוֹ', וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ וְגוֹ'", מַתְחִילִים מֵהַפָּסוּק הַ2297 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עַד פָּסוּק 2380 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וְהֵם כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים בָּהֶן נִפְטְרוּ כָּל הַי"ב שְׁבָטִים הָרְמוּזִים בָּאֵפֹד וּבַחֹשֶן.

פרשת האפד מתחילה מפסוק 2,297 מתחלת התורה ומסתיימת בפסוק 2,380 והפסוקים שבפרשה הינם כנגד פטירת י"ב השבטים הרמוזים באפד ובחשן. שבתקופה המקבילה לפר' האפוד והחושן מתו בני יעקב במצרים והחל התהליך של שעבוד ישראל במצרים. בני יעקב – ובראשם שבט לוי, שהדריך את העם מבחינה רוחנית (וכן לדורות) – מיסדו ובנו את עם ישראל כעם וכדת, כי לפני כן היו כמשפחה ושבט, ועתה נהיו לעם. וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא[6]. יוסף חי במצרים צ"ג שנה, מתוכן מלך פ' שנה על מצרים, ומת ראשון לכל השבטים, ‏[7] בשנת ע"א לרדת ישראל מצרימה, בשנת 2,309 (ב'ש"ט) לבריאה. סמוך למיתת יוסף מתו שאר בני יעקב: זבולון בשנת 2,310; שמעון 2,313; ראובן ובנימין 2,317; דן 2,318; יששכר 2,319; אשר 2,320; גד 2,321; יהודה 2,324 (וי"א 2,314); נפתלי 2,327. ולוי מת אחר כל השבטים, בשנת 2,331, וי"א 2,332.‏[8] כל זמן שחי אחד מן השבטים לא התחיל השעבוד. {{הערה| ובשמות רבה: " 'וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא' – ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל" ‏[9]. וכאשר ראו המצרים כי מתו כל בני יעקב אחי יוסף, וייקחו מידם את כל הכרמים והשדות אשר נתן להם יוסף וכל הבתים הטובים ואת כל חלב הארץ, וירֵעו לבניהם, עד אשר קצו בני ישראל בחייהם מפני מצרים.


פטירת יוסף הצדיק כנגד וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם - 2309: שפסוק והטור השני נפך ספיר ויהלם הוא הפסוק 2,309 מתחלת התורה ובשנת 2,309 נפטר יוסף הצדיק. והבאור הוא כי היהלם הייתה אבנו של זבלון בחשן. ועל פי המסורת רחל ולאה התעברו יחד בדינה ויוסף, ודינה וזבלון תאומים היו. ולפי הזהר לכתחלה הייתה החלפת נשמות בית התאומים ובין יוסף הצדיק שיוסף וזבלן מלכתחלה תאומים היו בבטן לאה. ויהלם שהוא אבנו של זבולון ירמוז גם על יוסף אשר משורש אחד הם בעניין ההשפעה לפרנסה. ובשנת פטירת יוסף הצדיק יזכר היהלם להזכיר שיוסף הצדיק משורשו של זבולון ששניהם בעניין שפע הפרנסה שעל ידם ילמדו אחיהם בתורה.

תחילת שעבוד מצרים: ויהי לימים רבים (שנת 102 לרדת ישראל למצרים, 2,340 לבריאה) מת פרעה מלך מצרים אשר הכיר את יוסף, וימלוך תחתיו מלול בנו, אשר לא ידע את יוסף, ומירר את חיי בני ישראל ועינם בכל עבודה קשה. המצרים נתייראו מאת בני ישראל, כי באותו הזמן נלחמו המצרים בבני עשו וישמעאל וראו כוחם וגבורתם, שכן מהמצרים נפלו חללים הרבה, ואילו מבני ישראל היוצאים עמם למלחמה לא נפקד איש. ויתקבצו יועצי פרעה וזקני מצרים וישתחוו למלך ויאמרו: הנה עם בני ישראל רב ועצום, הבה לנו עצה מה נעשה להם להשמידם מעט מעט, פן ירבו עלינו והיו לנו לשטן, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתם עם שונאינו והשמידונו מהארץ ועלה ממנה. ויען המלך: זאת העצה, הנה פיתום ורעמסס ערים בלתי-מחוזקות, תנו להם לבנות אותן ולחזקן. בעבודה זו עבדו כל בני ישראל, לבד משבט לוי. ויקראו בני ישראל את מלול מלך מצרים "מרור", כי בימיו מיררו המצרים חייהם. ובשנת 125 לרדת בני ישראל למצרים (שנת 2,363) באו זקני מצרים וחכמיה לפני פרעה ויאמרו: הן עשינו כאשר יעצת לנו, ויהי מדי הכבדנו עליהם את העבודה כן ירבו וכן יפרוצו. וישלח פרעה ויקרא למיילדות שפרה ופועה (הן יוכבד ומרים), ויצו אותן להרוג על האבניים כל זכר הנולד לעברים. ותיראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר ציווה פרעה. ויקצוף עליהן פרעה. וה' בירכן ויעש להן בתים. "ויצו פרעה לכל עמו לאמר: כל הבן היִלוד היאֹרה תשליכֻהו וכל הבת תחיון" ‏[10]. ‏[11]

2309 - פטירת יוסף הצדיק, כנגד: "וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם":

מובא מהרה״ג יקותיאל פיש שליט״א שהַפָּסוּק (שמות כח, יח) "וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם". הוּא הַפָּסוּק הַ2309 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2309 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וְהַבֵּאוּר, כִּי יַהֲלֹם הָיָה אַבְנוֹ שֶׁל זְבֻלוּן בַּחֹשֶן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר לח, ט). וּמוּבָא בָּ'אִבְּן עֶזְרָא' (וכעין זה בשלשלת הקבלה) שֶׁזְּבֻלוּן וְדִינָה נוֹלְדוּ מֵאוֹתוֹ בֶטֶן, הַיְינוּ שֶׁהָיוּ תְּאוֹם וּתְאוֹמָה. וּמוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל (בראשית ל, כא) שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הִתְעַבְּרוּ יַחַד בְּדִינָה וְיוֹסֵף, וּבִתְחִלָּה הָיְתָה דִּינָה אֵצֶל רָחֵל וְיוֹסֵף אֵצֶל לֵאָה, וְהִתְחַלְּפוּ הָעֻבָּרִים. וְיוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ זְבוּלֻן וְיוֹסֵף תְּאוֹמִים בְּבֶטֶן לֵאָה, וְזֶה מַרְאֶה עַל קֶשֶׁר גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם כֵּיוָן שֶׁתְּאוֹמִים הֵם שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתָהּ נְשָׁמָה. וְלָכֵן כְּשֶׁזְּבֻלוּן נוֹלַד אָמְרָה לֵאָה (בראשית ל, כ) "הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים" דִּכְשֵׁם שֶׁיַּעֲקֹב אוֹהֵב אֶת רָחֵל הֱיוֹת שֶׁהִיא מְקַשֶּׁרֶת אוֹתוֹ לַיְסוֹד מִסְפָּר שֵׁשׁ, עַכְשָׁו הוּא יֹאהַב גַּם אוֹתָהּ, הֱיוֹת שֶׁהִיא יָלְדָה לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים, וְגַם לָהּ יֵשׁ קֶשֶׁר לַיְסוֹד הַשַּׁיָּךְ לַמִּסְפָּר שֵׁשׁ. וְכֵן זְבֻלוּן הָיָה בִּבְחִינַת יוֹסֵף, דִּכְשֵׁם שֶׁיּוֹסֵף הָיָה הַיְסוֹד הַמַּשְׁבִּיר, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה, כָּךְ זְבֻלוּן הָיָה מְפַרְנֵס אֶת יִשָּׂשׂכָר שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבתי) שֶׁזְּבֻלוּן לֹא הָיָה חָפֵץ בִּמְכִירַת יוֹסֵף כִּשְׁאַר הַשְּׁבָטִים, וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות קסב) שֶׁזְּבֻלוּן חַי מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים כְּמוֹ יוֹסֵף. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שמות ל, כ) "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן", כְּנֶגֶד הַקַּו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַקַּו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַטָּה, וְלָכֵן נִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה זְבוּל, וְהוּא הַבֵּן הַשִּׁשִּׁי כְּנֶגֶד וָי"ו שֶׁבַּשֵּׁם, וְזֶהוּ לָשׁוֹן "כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן". וְכֵן יַהֲלוֹם בְּגִימַטְרִיָּא אִילָן הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן יַהֲלֹם אוֹתִיּוֹת מִילָה לְרַמֵּז שֶׁהַיְסוֹד הוּא בִּבְחִינַת יַהֲלֹם שֶׁצָּרִיךְ לִטּוּשׁ שֶׁל בְּרִית מִילָה כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת יָפְיוֹ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָד שליט"א שֶׁיּוֹסֵף נִרְמָז בַּפָּסוּק "סַפִּיר וְיַהֲלֹם". וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת י"ר שֶׁבָּאֶמְצַע מְרַמְּזִים עַל ר"י שָׁנִים שֶׁל גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה עִם יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁב'ש"ט אוֹתִיּוֹת שֵׁבֶ"ט, כִּי יוֹסֵף הָיָה הַיְסוֹד שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים נִכְלָלִים בּוֹ, וְהוּא הָיָה בִּבְחִינַת אֲבִי כֻלָּם, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (משנת ר"א ה) יוֹסֵף נִקְרָא מִן הָאָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר "גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה". וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֹסְרִי לַגֶּפֶן' (חנוכה ע' נה) בְּשֵׁם סֵפֶר 'פַּחַד יִצְחָק' שֶׁהוֹלָדַת שְׁבָטִים מִיּוֹסֵף מַרְאָה שֶׁהוּא מֵהָאָבוֹת. וְכֵן שֵׁבֶ"ט מְסַמֵּל אֶת יוֹסֵף הַיְסוֹד, כַּמּוּבָא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (בלק ע' רכח) שֵׁבֶט גִּימַטְרִיָּא אִישׁ, כִּי יְסוֹד זְעֵיר אַנְפִּין נִקְרָא אִישׁ.

וְכֵן אֶבֶן הַנֹּפֶךְ הַמֻּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק, קְשׁוּרָה לְיוֹסֵף, דְּאַבְנוֹ שֶׁל יְהוּדָה בַּחשֶׁן הָיְתָה נֹפֶךְ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר לח, ט). וְנוֹפֶךְ בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, כִּי יְהוּדָה אֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, רַק מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִיּוֹסֵף. וְזֶה גּוּפָא הַטַּעַם שֶׁיּוֹסֵף בְּגִימַטְרִיָּא צִיּוֹן שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁבְּיַד יְהוּדָה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל מַטֶּה', דְּכָל הַשֶּׁפַע שֶׁיֵּשׁ בְּצִיּוֹן בָּא מִיּוֹסֵף. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פקודי רמ: ובפרוש 'מתוק מדבש' שם) שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יְרַצְּפוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן בְּאַבְנֵי נֹפֶךְ שֶׁנִּקְרָאִים אַבְנֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְעַל זֶה כָּתוּב "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ" דְּפוּךְ הַכַּוָּנָה לְאַבְנֵי נֹפֶךְ, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין צִיּוֹן לְנֹפֶךְ, שֶׁהֵם אוֹתוֹ מִסְפָּר וְאוֹתָהּ בְּחִינָה. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁאַבְנֵי נֹפֶךְ מְשַׁמְּשִׁים אֶת הַנָּשִׁים לִכְחֹל אֶת עֵינֵיהֶן, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין אַבְנֵי נֹפֶךְ לְנָשִׁים שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מִדְרַשׁ אָבוֹת' בְּשֵׁם 'מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת' שֶׁאֶבֶן הַנֹּפֶךְ יֵשׁ בָּהּ סְגֻלָּה לְהַשְׁקִיט אֶת תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְכֵן אֶבֶן הַסַּפִּיר שֶׁל יִשָּשׂכָר הַמֻּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק, קְשׁוּרָה לְיוֹסֵף, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית מה.) שֶׁלִּבְנַת הַסַּפִּיר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁיוֹסֵ"ף נִרְמָז בְּ"סַפִּיר וְיַהֲלֹם". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָאדִי שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע ר"י מְרַמְּזוֹת עַל ר"י שָׁנִים שֶׁל גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת לְיוֹסֵף.



ויש להבין: ויַהֲלֹם היה אַבְנוֹ שֶׁל זְבֻלוּן בחושן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ ‏[12]. וְמוּבָא בָּ'אִבְּן עֶזְרָא' ‏[13] שֶׁזְּבֻלוּן וְדִינָה נוֹלְדוּ מֵאוֹתוֹ בֶטֶן, הַיְינוּ שֶׁהָיוּ תְּאוֹם וּתְאוֹמָה. וּמוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל ‏[14] שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הִתְעַבְּרוּ יַחַד בְּדִינָה וְיוֹסֵף, וּבִתְחִלָּה הָיְתָה דִּינָה אֵצֶל רָחֵל וְיוֹסֵף אֵצֶל לֵאָה, וְהִתְחַלְּפוּ הָעֻבָּרִים. וְיוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ זְבוּלֻן וְיוֹסֵף תְּאוֹמִים בְּבֶטֶן לֵאָה, וְזֶה מַרְאֶה עַל קֶשֶׁר גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם כֵּיוָן שֶׁתְּאוֹמִים הֵם שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתָהּ נְשָׁמָה. לָכֵן כְּשֶׁזְּבֻלוּן נוֹלַד אָמְרָה לֵאָה ‏[15] "הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים", דִּכְשֵׁם שֶׁיַּעֲקֹב אוֹהֵב אֶת רָחֵל הֱיוֹת שֶׁהִיא מְקַשֶּׁרֶת אוֹתוֹ לַיְסוֹד מִסְפָּר שֵׁשׁ, עַכְשָׁו הוּא יֹאהַב גַּם אוֹתָהּ, הֱיוֹת שֶׁהִיא יָלְדָה לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים, וְגַם לָהּ יֵשׁ קֶשֶׁר לַיְסוֹד הַשַּׁיָּךְ לַמִּסְפָּר שֵׁשׁ. וְכֵן זְבֻלוּן הָיָה בִּבְחִינַת יוֹסֵף, דִּכְשֵׁם שֶׁיּוֹסֵף הָיָה הַיְסוֹד הַמַּשְׁבִּיר, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה, כָּךְ זְבֻלוּן הָיָה מְפַרְנֵס אֶת יִשָּׂשׂכָר שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ‏[16] שֶׁזְּבֻלוּן לֹא הָיָה חָפֵץ בִּמְכִירַת יוֹסֵף כִּשְׁאַר הַשְּׁבָטִים, וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ‏[17] שֶׁזְּבֻלוּן חַי מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים כְּמוֹ יוֹסֵף. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי ‏[18] "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן", כְּנֶגֶד הַקַּו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַקַּו הָאֶמְצָעִי שֶׁל מַטָּה, וְלָכֵן נִקְרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה זְבוּל, וְהוּא הַבֵּן הַשִּׁשִּׁי כְּנֶגֶד וָי"ו שֶׁבַּשֵּׁם, וְזֶהוּ לָשׁוֹן "כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן". וְכֵן יַהֲלוֹם בְּגִימַטְרִיָּא אִילָן הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד.

וכן אבן הנפך המוזכרת בפסוק, קשורה ליוסף, דְּאַבְנוֹ שֶׁל יְהוּדָה בַּחשֶׁן הָיְתָה נֹפֶךְ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ‏[19]. וְ-נוֹפֶךְ [156] בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף [156], כִּי יְהוּדָה אֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, רַק מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִיּוֹסֵף. וְזֶה גּוּפָא הַטַּעַם שֶׁיּוֹסֵף בְּגִימַטְרִיָּא צִיּוֹן [156] שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁבְּיַד יְהוּדָה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל מַטֶּה', דְּכָל הַשֶּׁפַע שֶׁיֵּשׁ בְּצִיּוֹן בָּא מִיּוֹסֵף. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר ‏[20] שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא יְרַצְּפוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן בְּאַבְנֵי נֹפֶךְ שֶׁנִּקְרָאִים אַבְנֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְעַל זֶה כָּתוּב "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ" דְּפוּךְ הַכַּוָּנָה לְאַבְנֵי נֹפֶךְ, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין צִיּוֹן לְנֹפֶךְ, שֶׁהֵם אוֹתוֹ מִסְפָּר וְאוֹתָהּ בְּחִינָה. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁאַבְנֵי נֹפֶךְ מְשַׁמְּשִׁים אֶת הַנָּשִׁים לִכְחֹל אֶת עֵינֵיהֶן, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין אַבְנֵי נֹפֶךְ לְנָשִׁים שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מִדְרַשׁ אָבוֹת' בְּשֵׁם 'מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת' שֶׁאֶבֶן הַנֹּפֶךְ יֵשׁ בָּהּ סְגֻלָּה לְהַשְׁקִיט אֶת תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וכן אבן הספיר של יששכר המוזכרת בפסוק, קשורה ליוסף, כמובא בַּזֹּהַר ‏[21] שֶׁלִּבְנַת הַסַּפִּיר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד.‏[22]

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התֻמים: עניין ברכת בני ישראל, ראה פפ~131.

2331 - ולבני אהרן תעשה... להם לכבוד ולתפארת כנגד פטירת לוי:

וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת[23], הוּא הַפָּסוּק הַ2331 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, בִשְׁנַת 2331 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר לוי בן יעקב שקשור עם מידת התפארת של בגדי כהונה, והוסיף הרה"ג יקותיאל פיש במאמר חשמל עוף, מדוע הוא נקרא לֵוִי עַל שֵׁם ‏[24] "יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" , כיון שהוא נכלל בקו האמצע של התפארת. וְכֵן הַכָּתוּב ‏[25] "כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ" בְּגִימַטְרִיָּא תִּפְאֶרֶת. וְכֵן אַהֲרֹן בְּגִימַטְרִיָּא נוֹרָא הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת.

עוד בעניין ההקשר שבין ספירת התפארת ללוי. ומשה רבינו עצמו משבט לוי וכתיב‏[26]: ישמח משה במתנת חלקו...כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו. שעניין לוחות הברית הינם בדרגת התפארת. ולוחות הברית ראשונים ושניים היכן היו? בארן הקודש אשר בקודש הקודשים שרק כהן גדול נכנס שם פנימה. עוד בעניין לוי נאמר: יורו משפטיך ליעקב שעיקר עניין שבט לוי הוא בעניין לימוד התורה שהוא בגדר התפארת. ולכן יפה עשה הכתוב שבשנת פטירת לוי יכתב: להם לכבוד ולתפארת.

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חֹתָם קדש לה' וזה תחילת הפרשה וזאת עבור כי שבט לוי הוא ראש לשבטים מבחינה רוחנית, ובראשו עומדים הכוהנים, ובראשם הכוהן הגדול. הכוהן הגדול, העומד בראש ראשי ישראל, נושא על מצחו את הציץ, המייצג את הראש והמחשבה של עם ישראל, ובכך מכריז שכולנו קדושים לה'.

2364 - לידת אהרן לעמרם כנגד שבעת ימים ילבשם הכהן... לשרת בקדש:

בתקופה זו 2,364 לקח עמרם בן קהת בן לוי את יוכבד בת לוי אחות אביו לאישה ויבא עליה, והיא בת 126 שנה, ותהר ותלד בת ותקרא שמה מרים, על שם שבימים ההם מיררו המצרים את חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרן 2,365 ולפי מניין השנים מאדם הראשון שנת 2,364, והוא החל להתנבאות בן ג' שנים. ‏[27]. ופסוק 2,364 מתחילת התורה הוא יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. כי 80 שנה התנבא אהרן לישראל במצרים עד שלא עמד להם משה ‏[28], ובן 83 היה בעמדם לפני פרעה ‏[29]. ובשנת 2,368, נולד משה מושיען של ישראל.


2364 - לידת אהרן=== 'מוּבָא' מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (שמות כט, ל) "שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ" הוּא הַפָּסוּק הַ2364 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2364 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (במדבר ג, ג) "אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן" בְּגִימַטְרִיָּא 2364. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁב'שס"ד מְרַמֵּז עַל שס"ה יְמֵי הַשָּׁנָה, שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל רַשַּׁאי לַעֲבֹד בָּהֶם בַּמִּקְדָּשׁ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן הַשס"ד יָמִים הֵם הֲכָנָה לַיּוֹם הַשס"ה, שֶׁהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׂפַת אֱמֶת' (יוה"כ תרנ"ב) יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, וְהוּא יוֹם מְיֻחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּמֵאַחַר שֶׁשס"ה יָמִים בַּשָּׁנָה הֵם נֶגֶד שס"ה גִּידִים בַּנֶּפֶשׁ, נִרְאֶה כִּי זֶה הַיּוֹם הוּא גִּיד הַמִּילָה, לָכֵן נִתַּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לְהָסִיר הָעָרְלָה מִזֶּה הַגִּיד, וְהוּסַר הַשָּׂטָן [בְּגִימַטְרִיָּא שס"ד] מִזֶּה הַיּוֹם. וְכֵן אִם נַהֲפֹךְ אֶת הַמִּסְפָּרִים 2364 לְאוֹתִיּוֹת נְקַבֵּל בִּגּוּ"ד, לְפִי הַסֵּדֶר, וְהַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל הַבִּגּוּד שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל. והפסוק וזה הדבר אשר תעשה להם הינו פסוק 2,335 מתחלת התורה. ופסוק זה הוא תחילת פר' סתומה שבה נולד אהרן, וכבר מקטנותו, בהיותו בן ג' שנים, החל בשליחותו ככהן ה' והחל להתנבאות, ועל זה תרמוז פר' זו. ‏[30]

ובהמשך והיתה להם כהנה לחקת עולם.... וכן והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת ב"י כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת ב"י. ובשנת לידת אהרן כאמור לעייל ובגדי הקדש... לשרת בקדש. ומובא במטבע של אברהם שהפסוק‏[31] אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן בגימטריא 2,364 והוסיף הרה"ג ר' מ.פ. שליט"א ש' ב'שס"ד מרמז על שס"ה ימות השנה שהכהן הגדול רשאי לעבד בהם דהיינו בבגדי הקדש במקדש בכל עת שירצה. וכן ה' שס"ד ימים הם ההכנה ליום ה' שס"ה שהוא יום הכפורים יומו הגדול של הכהן הגדול. וכפי שמובא בספר שפת אמת[32] יום הכפורים הוא מעין עולם הבא, והוא יום מיחד מכל ימות השנה. ומאחר ש' שס"ה ימים בשנה הם נגד שס"ה גידים בנפש, נראה כי זה היום הוא גיד המילה, לכן נתן לבני ישראל רשות להסיר הערלה מזה הגיד, והוסר השטן [בגימטריא שס"ד] מזה היום.‏[33]



איור של החושן (מהאנציקלופדיה היהודית)

זכות השבטים וברכת יעקב כל זמן שהשבטים היו בחיים הם ייצגו והמשיכו את ברכת יעקב עליהם, שכללה גם את ברכות ה' לאברהם ויצחק. כשמתו בני יעקב חסרה ברכת האבות בעולם, עד שהושלמה ע"י בגדי הכהונה, שהם כנגד השבטים, ובפרט החושן והאפוד, ששמות ב"י חקוקים בהם.

ועשו את האפֹד... ועשית חֹשן: החושן נקרא חושן משפט, כי בו ידרוש הכוהן את ה' לדעת על פיו את המשפט. כל אבן מייצגת את אחד משבטי ישראל. ובזמן ששרתה רוח הקודש בעם, היה הכוהן הגדול דורש את דבר ה' בעזרת החושן. החושן והאפוד מקשרים את הכוהן הגדול, המייצג את כלל ישראל, עם השבטים וברכות יעקב ואבותיו. החושן מהווה מעין קשר רוחני, דרך שלשלת הדורות הנזכרים בו, עד ליסוד האומה בברית בין הבתרים. משפחת אהרן הכוהן זכתה בכתר כהונה, והם ייצגו את המשך השלשלת של עבדי ה' ומשרתיו, כי גם בזמן גלות מצרים התבדלו בני לוי משאר בני ישראל להיות שומרי תורת האבות כראוי ושומרי הברית (מילה) ‏[34]. ולכן נבחרו הם ללבוש את בגדי הכהונה, המחברים ומושכים את ברכות האבות על כל עם ישראל.

ועשו את האפֹד. פר' זו מקבילה לשנים 2,300 עד 2,326, שבהן מתו בני יעקב ‏[35]. האפוד משמש כתחליף לבני יעקב בחייהם. וכשם שהשבטים בחיותם הגנו על עם ישראל שלא יחל השעבוד, כן הגן האפוד על ישראל, שעל כתפותיו ניתנו שתי אבנים ועליהן שמות בני יעקב, וכלשון הכתוב "ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון". האפוד מרמז על הלב, שכן הוא הבגד המכסה את הלב. וכשם שבני יעקב הם לב האומה, כי עליהם הושתת קיום עם ישראל הן מהבחינה הפיזית הן מהבחינה הרוחנית, כך גם האפוד.

ועשית חֹשן משפט מעשה חֹשֵב: בכל הבגדים לא הזכיר "מעשה חֹשב", כי אם באפוד ובחושן, לפי שהם מכפרים על עוונות שעיקרן במחשבה: האפוד מכפר על עוון עבודה זרה, שעיקרה באמונת האדם, שהיא במחשבתו; והחושן מכפר על קלקול הדינין, שגם הם מהדברים המסורים אל המחשבה, כי על הדיין להעמיק ולדקדק היטב בכל עניין שבא לפניו כדי שיצא דין אמת ‏[36]. וקלקול הדינין שקול כנגד עבודה זרה, כמו שאמרו רז"ל "כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה" ‏[37], ועל כן אמר שחושן המשפט, המכפר על הדינין, יהיה כמעשה אפד, המכפר על עבודה זרה ‏[38]. ובאלו השנים בני ישראל במצרים, והחושן הוא תיקונם לע"ז שעבדו במצרים ‏[39].


2368 - לֵדַת מֹשֶה רַבֵּינוּ:

מוּבָא מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָד שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (שמות כט, לד) "וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" הוּא הַפָּסוּק הַ2368 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2368 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד מֹשֶה רַבֵּינוּ. עָלָיו נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (דב"ר יא, ד) "אִישׁ הָאֱלֹהִים" א"ר אָבִין מֵחֶצְיוֹ וּלְמַטָּה אִישׁ, מֵחֶצְיוֹ וּלְמַעְלָה הָאֱלֹהִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) משֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן "בְּשֶׁגַּם הוּא בָּשָׂר" הַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁמֹּשֶה הוּא גַּם אִישׁ אֱלֹהִים וְגַם אִישׁ בָּשָׂר, שֶׁיָּדַע לְחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַקְּצָווֹת, לָכֵן "מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים" אוֹתִיּוֹת בְּשַׂר אֱלֹהִי"ם. וּשְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת מ' מְרַמְּזוֹת עַל פַּעֲמַיִם מ' יוֹם שֶׁמֹּשֶה עָלָה לְהַר סִינַי וְחִבֵּר אֶת הַלְּמַעְלָה לַלְמַטָּה, וְלָכֵן אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל הַבָּשָׂר "כִּי קֹדֶשׁ הוּא", לְרַמֵּז שֶׁבְּשַׂר מֹשֶה שֶׁמְּחֻבָּר לְמַעְלָה הוּא בִּבְחִינַת בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּקְרַב עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁחָמִיו שֶׁל מֹשֶה יִתְרוֹ נִרְמָז בַּכָּתוּב "וְאִם יִוָּתֵר". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט"א שֶׁ368 הוּא מִסְפַּר הַמָּנִים שֶׁהָיוּ בַּקְּטֹרֶת לְכָל הַשָּׁנָה, כִּי מֹשֶה גִּלָּה אֶת סוֹד הַקְּטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת עַל הָעָם כְּפִי שֶׁגִּלָּה לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת כְּשֶׁהָיָה בַּשָּׁמַיִם. וְכֵן הַמִּלִּים בַּפָּסוּק "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" מְרַמְּזוֹת עַל לֵדַת מֹשֶה שֶׁלֹּא רָצָה לֶאֱכֹל, רַק מֵהַיְנִיקָה שֶׁל אִמּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ב, ז) "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ". וְכֵן הַפָּסוּק (ויקרא כה, יא) "יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם" הוּא הַפָּסוּק הַ2368 לְמַפְרֵעַ מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִלָּתָהּ, וּמְרַמֵּז עַל הֻלֶּדֶת מֹשֶה שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ מֵעוֹלַם הַיּוֹבֵל שֶׁנִּקְרָא יַם הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, כַּמּוּבָא בְּלק"ת (עקב יז.) שֹׁרֶשׁ משֶׁה הוּא מִבְּחִינַת מְקוֹר הַחָכְמָה "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" בִּבְחִינַת יַם חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. וְכֵן משֶׁה נוֹלַד מִיּוֹכֶבֶד הַמְסַמֶּלֶת אֶת יַם הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה.



2380 - וזה אשר תעשה על המזבח כבשים... וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אֹתם מארץ מצרים:

הרי מבואר שכבשי התמיד הם כנגד יציאת מצרים, דהיינו כנגד התיקון שיהיה להם אז ע"י כבש קרבן פסח, לצאת משעבוד מצרים ומע"ז שעבדו שם ‏[40]. ויתחיל התיקון בזה הזמן, והקדים רפואה למכה.

הרי לנו

בגדי הכהונה, ובייחוד האפוד, החושן והציץ, הם כנגד זכות השבטים, ועל ידם נמשכות הברכות שנתברכו השבטים ע"י יעקב ושאר האבות. וכן על ידם נתקשר עם ישראל לה' ע"י האורים והתומים שבחושן וכפרת הציץ. ובפר' זו מתחיל יסוד הכהונה ע"י אהרן.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות סה"מ מצוה ק', פח. סמ"ג לאוין רצח, רמט. מקורות יומא עב
  2. מוני המצוות: ראה מצווה ק
  3. מוני המצוות: בה"ג
  4. מוני המצוות סה"מ מצוה ק"ב, רמב"ן משיג סמ"ג עשין קפד. מקורות: פסחים נט. זבחים נד. בשורש י"ב
  5. מוני המצוות: סה"מ ל"ת קמח. סמ"ג לאוין שכו. מקורות מכות יח, יבמות לב. סה"יד בה' פ"ו ובה' מע"ק פי"א
  6. שמות א', ו
  7. "ר' ישמעאל אומר: עשרה פעמים אמרו בני יעקב ליוסף 'עבדך אבינו' ושמע יוסף ושתק, ושתיקה כהודאה דמייא, לפיכך נתקצרו מחייו עשרה שנים" (פרקי דרבי אליעזר פרק לח).
  8. ועיין עוד רבנו בחיי שמות א', ו.
  9. שמות רבה א ח
  10. שמות א', כב
  11. ופירש רש"י שם: "לכל עמו – אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו: היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצריים, שנאמר 'כל הבן הילוד', ולא נאמר 'הילוד לעברים'. והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה".
  12. שמו"ר לח, ט
  13. וכעין זה בשלשלת הקבלה
  14. בראשית ל, כא
  15. בראשית ל, כ
  16. בראשית רבתי
  17. ילקוט שמות קסב
  18. שמות ל, כ
  19. שמו"ר לח, ט
  20. פקודי רמ: ובפ' מתוק מדבש שם
  21. בראשית מה.
  22. הנ"ל מובא בשם הרב יקותיאל פיש - סוד החשמל
  23. שמות כו:מ
  24. בראשית כט, לד
  25. תהילים קלב, ט
  26. מתוך עמידה שבתפילת שחרית של שבת
  27. כי 80 שנה התנבא לישראל במצרים עד שלא עמד להם משה (שמות רבה ג טז), ובן 83 היה בעמדם לפני פרעה (שמות ז', ז).
  28. שמות רבה ג טז
  29. שמות ז', ז
  30. ובתרגום יונתן וארא איתא שלוי ראה את אהרן בשנת מותו. ובסדר הדורות השאיר זה בצ"ע, כי לוי מת שנת ב'של"ב. ואפשר שיונתן דחק הכתובים כך בגלל הקשר בין מספרי הפסוקים למאורעות השנים, כי פסוק "וזה הדבר" כנגד ב'של"ה, ואם כן היה אהרן בן ג' שנים בפסוק זה כפי חשבון הנ"ל, שנולד בשנת מות לוי. והסתכלתי בת"י בפנים (שמות ו', טז), ושם כתוב שראה את "משה ואת אהרן", וזה א"א וצריך עייון.
  31. במדבר ג:ג
  32. יוה"כ תרנ"ב
  33. סוד החשמל הרב יקותיאל פיש
  34. במדבר רבה ג ו; שם טו יב; ועוד
  35. מיוסף ב-2,309 ועד לוי ב-2,331, וי"א ב-2,332
  36. זבחים פח ע"ב
  37. סנהדרין ז ע"ב
  38. עד כאן עפ"י כלי יקר שמות כ"ח, טו
  39. במדבר רבה ג ו
  40. ראה מכילתא בא מסכתא דפסחא ה