פרשה פתוחה 95 ~ ויפן וירד משה מן ההר

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,451 - 2,482 לבריאה | 1,310 - 1,278 לפני מניינם 


טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. טז וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. יז וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. יח וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. יט וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. כ וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. כב וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. [2,458] כג וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. כד וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. כה וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. כו וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. כז וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. כח וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה. ל וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. לא וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. לב וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. לג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם. לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.    א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. ב וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי [2473]. ג אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. ד וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. ו וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. ז וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ח וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. ט וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. י וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. יא וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

שמות לב:טו - לג:יא

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

חטא העגל והמחולות שסביבו נבעו מהשפעת המצרים. שבט לוי, על כי דבק בתורה במצרים ולא חטא בעגל, זוכה לקרבה יתרה. וכן יהושע, שדבק במשה, זוכה לירש את הארץ.

מאורעות השנים

2451/58 - שבירת הלוחות, כנגד: ״וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר״:

(שמות לב:יט) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. כ וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויפן וירד משה מן ההר ושני לֻחֹת העֵדֻת בידו... וישמע יהושע: יהושע לא ידע מאומה מכל מעשה העגל עד שבא משה, כי כל מ' היום הללו המתין יהושע למשה על גבול הר סיני, ורק ברדת משה מן ההר, כשיצא לילך עמו אל המחנה, שמע את קול המחנה. יהושע היה דבוק במשה ולא מש ממנו, עד שהיה נדמה כצל משה, ועל כן זכה כי "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה" ‏[1], שקיבל תורת משה כשם שמקבלת הלבנה אורה מהחמה.

חרות על הלֻחֹת: "אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" ‏[2]. כי התורה היא החירות האמתית, ואשר תצילנו מחרי אף ה'. וזה עניין בני לוי העוסקים בתורה (עניין כתר תורה).

וירא את העגל ומחֹלֹת: משה רבנו לא שבר את הלוחות בגלל ראיית העגל לבדו, אלא מפני שראה גם את המחולות שעשו סביב העגל. כי עצם העגל יכול להיעשות בתמימות, שחששו בני ישראל להישאר בלא מנהיג, וכשיצא העגל בדרך נס סמכו עליו. אבל בראות משה את ההוללות שהייתה שם נוכח לדעת שאין מעשה העגל דבר תמים כי אם פריקת עול, וכדפירש רש"י על "ויקֻמו לצחק" ‏[3]: "יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר 'לצחק בי' ‏[4], ושפיכות דמים, כמו שנאמר 'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו' ‏[5], אף כאן נהרג חור". ולכן רק כשראה גם את המחולות שבר משה את הלוחות.

2458/62 - תחינות אהרן אל משה עבור מעשה העגל, אמצע החצי הראשון של שנות המדבר, כנגד: ״וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא״:

שהפסוק (שמות לב:כב) "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא.

2463/66 - מעשה בני לוי, כנגד: ״וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״:

שהפסוקים (שמות לב:כו-ל) ״וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם״ הם הפסוקים 2463/66 מתחילת התורה. והשנים הנ״ל הם לקראת החצי של שנות המדבר שכן לאחר שנת 2458 שהיא שנת החצי של החצי דהיינו השנה שבא אהרן שמעשה העגל מעשה ידיו, באים בני לוי שהם שבטו ומכפרים על בני ישראל.

חטא העגל וספיחיו נבעו כולם משהיית בני ישראל במצרים וספיגת ערכיה ותרבותה. רק שבט לוי, שבדלו לגמרי מהמצרים ועסקו בתורה, לא הושפעו ממצרים ויכלו להיענות לקריאתו של משה "מי לה' אלי". מעלתם של בני לוי היא בהתבדלותם ומסירותם לה', אך דבר זה שייך בכל איש מישראל, כדברי הרמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל ‏[6]: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' ", גם הוא במעלת שבט לוי. עסק התורה הוא השומר העיקרי מפני החטא, ולכך שבט לוי, שעמלו במצרים בתורה, נשתמרו מחטא העגל. וכן יהושע, שלא מש מאוהל משה ודבק בתורה, נשתמר מחטא המרגלים.

2467/9 - אמצע שנות המדבר, כנגד: ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״:

שהפסוקים (שמות לב:לא-לג) ״וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.״ הם הפסוקים 2467/9 מתחילת התורה והם אמצע שנות המדבר שכן בני ישראל יצאו ממצרים בשנת 2448 וחטאו מיד. וכל שהותם במדבר עבור דברי משה ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ שאם לא כך הרי כל הארבעים שנה לא היו שכן ה׳ היה מכלה את בני ישראל מיד.



2468 – שנת האמצע של הנהגת משה.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כָּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (שמות לב, לב) "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ", הוּא הַפָּסוּק הַ2468 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2468 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היא השנה האמצעית של ארבעים שנות הנהגת משה במדבר, היינו נקודת החצי של הנהגת משה, וכאן התגלתה המסירות נפש הגדולה של משה עבור עם ישראל שהיה מוכן לתת גם את העולם הבא שלו עבורם, כי זה מקביל לשנה שהיא בנקודת החצי ששם השבירה והתיקון הנדרשים. כמובא בַּמִּדְרָשׁ (שם שם י) מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עַל שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּחֲצִי הַיּוֹם. וכן מצינו בַּזֹּהַר (תיקונים קלח.) "וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה" הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, הִפְרִידוּ בֵּין עַמּוּד הָאֶמְצַע לְשֶׁבַע. וְכֵן הָעֵגֶל בְּגִימַטְרִיָּא חֵצִי. וְכֵן "מְחֵנִי" בְּגִימַטְרִיָּא חֵצִי. ולכן הפסוק הוא בפרק ל"ב פסוק ל"ב, כי כאן משה נתן את ליבו עבור עם ישראל. וכן כתוב (דברים ט, כה) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֶת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם". ורואים שמשה התפלל במשך ארבעים יום, ויתכן שזה כנגד ארבעים שנות הנהגת משה במדבר, לכן הפסוק "מחני נא" מקביל לנקודת החצי של הארבעים שנה. וכן הלשון נפילה מרמז עַל הַבְּחִינָה שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹד סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת. הַיְינוּ שֶׁמּוּכָן לְהַפִּיל עַצְמוֹ עֲבוּר כַּפָּרַת עַם יִשְׂרָאֵל.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם שם י) מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עַל שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּחֲצִי הַיּוֹם. נִרְאֶה דְּחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהִתְחַבְּרוּ לַחֲצִי הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד דֶּרֶךְ הַחִיצוֹנִים, גָּרַם פֵּרוּד בֵּין הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּשְׁפִּיעַ בַּחֲצִי הַיּוֹם לַמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים קלח.) "וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה" הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, הִפְרִידוּ בֵּין עַמּוּד הָאֶמְצַע לְשֶׁבַע. וְלָכֵן מִצְוַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְתַקֶּנֶת חֵטְא זֶה, דִּנְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה הוּא לְהַעֲלוֹת אֶת הַחֵצִי הַתַּחְתּוֹן לְמַעְלָה וּלְהַשְׁלִים אֶת מַה שֶּׁחִסֵּר מֵהַחֵצִי הָעֶלְיוֹן. וּבְכָךְ שֶׁבְּנֵי יִשְׁרָאֵל נוֹתְנִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הֵם כַּבְיָכוֹל מַעֲלִים אֶת הַחֵצִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה, וּמַשְׁלִימִים אֶת מַה שֶּׁלָּקְחוּ בְּחֵטְא הָעֵגֶל מֵהַחֵצִי הָעֶלְיוֹן. וְזֶה מְרַמֵּז הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְתַקֶּנֶת אֶת הַחֵטְא שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, הַמְרַמֵּז עַל הַיְסוֹד, בַּחֲצִי הַיּוֹם הַמְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעַת הַחֵצִי, וְכֵן הָעֵגֶל בְּגִימַטְרִיָּא חֵצִי. וכן מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (שמות לב, יב) "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים". הוּא הַפָּסוּק הַ2448 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2448 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהָיָה חֵטְא הָעֵגֶל עָלָיו מְדַבֵּר הַפָּסוּק. וְהַפָּסוּק שבא בדיוק 20 פסוקים אחריו שמקביל לשנה האמצעית של ארבים שנות הנהגת משה במדבר, היינו נקודת החצי של הנהגת משה, הוא הוּא הַפָּסוּק הַ2468 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. (שמות לב, לב) "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". שכאן התגלת המסירות נפש הגדולה של משה עבור עם ישראל שהיה מוכן לתת גם את העולם הבא שלו עבורם, כי זה מקביל לשנה שהיא בנקודת החצי ששם השבירה והתיקון הנדרשים. ולכן הפסוק הור בפרק ל"ב פסוק ל"ב, כי כאן משה נתן את ליבו עבור עם ישראל.

שנות המדבר:

משה משליך את לוחות הברית לאחר שנודע לו החטא. מתוך תנ"ך הולמן, 1897.

בחטא העגל פרע עם ישראל את עצמו בעקבות השפעת המצרים עליהם, ובייחוד השפעת הערב הרב שבתוכם. רק בני לוי, שהיו מופרשין ומובדלין בזמן שעבוד מצרים ושימרו התורה וברית המילה ‏[7], לא דבקה בם טומאת מצרים, והם שמרו את משמרת ה' ולא חטאו בחטא העגל. משה איש האלוהים, סנגורם של ישראל לפני ה', נטה בעקבות חטא העגל את אוהלו מחוץ למחנה. ויהושע משרתו לא מש מאוהל רבו כל שנות המדבר, ועל כן זכה לירש את משה ולממש את ההבטחה: "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי". בארבעים שנה אלו שנגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ נסעו בני ישראל כמה מסעות במדבר. ובסך הכול נעו ונדו בני ישראל י"ט שנה במדבר, עד שנת ב'תס"ז, וי"ט שנים ישבו בקדש ברנע. וסך כל מסעותיהם מצאתם ממצרים עד בואם לערבות מואב אשר בעבר הירדן בשנת הארבעים לצאתם ממצרים – מ"ב מסעות. וכל אותן שנים היה דור המדבר, שחטא בחטא המרגלים, הולך וכלה. בכל שנה ושנה היו בני ישראל כורים להם קברים ערב ט' באב ונכנסים לשכב שם בלילה ההוא: חלקם מתו, ולא קמו למחרת מקבריהם, וחלקם חיו ויצאו לביתם. ולשנה הבאה שוב נכנסו כולם לקבריהם וכנ"ל, עד שמת כל הדור ההוא ‏[8]. ‏[9]

2473 - בניית חומות סביב ירושלים על כי פחד נופל על עמי הארץ, כנגד: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי":

שפסוקי התורה נתנו כנגד השנים ובשנת 2473 כנגד הפסוק, "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי", נופל פחד על יושבי הארץ ובמיוחד על היבוסי שבירושלים. ו"יבוס" מזרע אבימלך בונה את חומת ירושלים וכן מבצר חזק שנקרא אח"כ ציון, וזאת עבור כי נפל פחד היהודים עליהם‏[10]. יבוסי מלשון להביס שכן למלך הייתה תפיסה של תבוסה לכן נקרא יבוסי.

2475 - "וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו":

אל ארץ זבת חלב ודבש: ובעבור כי חטאו דור זה, לא זכו לרשת את הארץ, כי אם בניהם ירשוה ע"י יהושע, יורשו של משה, וזהו שרמז הכתוב בסוף הפרשה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.

הרי לנו

השפעת מצרים גרמה לחטא העגל, ורק שבט לוי ויהושע, שדבקו בתורה, לא חטאו, כי תורת ה' מגִנה ומצילה מכל החטאים, וכמאמרם ז"ל: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" ‏[11].

הערות שוליים

  1. בבא בתרא עה ע"א
  2. אבות פ"ו מ"ב
  3. שמות ל"ב, ו
  4. בראשית ל"ט, יז
  5. שמ"ב ב', יד
  6. פי"ג הי"ג
  7. במדבר רבה ג ו; שם טו יב; ועוד
  8. ירושלמי תענית פ"ד ה"ז; רש"י תענית ל ע"ב ד"ה שכלו מתי מדבר
  9. ב'תע"ג (כ"ה ליציאת מצרים) בנה יבוס מזרע אבימלך את חומת ירושלים, ומבצרו החזק לא נכבש ע"י ישראל עד ימי דוד; והיה זה עונש מידה כנגד מידה על שאמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, לא). ול"דעת קצת" שהביא בעל סה"ד כי יציאת מצרים הייתה ב'תע"ג, אמרו כן על שום שראו ביצור זה של ירושלים.
  10. סה"ד שם
  11. קידושין ל ע"ב