פרשה פתוחה 96 ~ ויאמר משה ראה אתה אמר אלי

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,483 - 2,487 לבריאה | 1,278 - 1,273 לפני מניינם 


יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. יג וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. יד וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

שמות לג:יב - טז


הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

משה רצה לידע את ה' ודרכי הנהגתו לקראת כניסת ישראל לארצם. בארץ לא יהיו עוד בני ישראל בצל ה' כמו שהיו בארבעים שנות המדבר.


מאורעות השנים

2484 - ״וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ״:

שהפסוק (שמות לג:יג) ״וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ״ הוא הפסוק 2484 מתחילת התורה.

בקשת משה לידע את ה' ואת דרכיו מקבילה לסוף שהיית בני ישראל במדבר, כי בקשה זו באה כהכנה לקראת כניסת ישראל לארץ. כל ארבעים שנה חיו בני ישראל תחת כנפי השכינה, וכאשר יישא האומן את היונק כן נשאם ה'. עם ישראל קיבל ישירות מה' את כל צרכיו: הגנה (ענני כבוד), מזון (מן) ומים (בארה של מרים). אך עתה הם נכנסים לארץ, שם הולך כל אחד לנחלתו ולאדמתו, ויסתיים הקשר הישיר הזה עם ה'. גם נבואת משה, אשר דיבר עם הקב"ה פנים אל פנים (משה - אותיות השם), אף היא סוג של קשר ישיר עם ה', שלא נמשך בארץ ישראל לאחר מות משה. שינוי זה הצריך הכנה מתאימה לקראת הכניסה לארץ: ידיעת דרכי הבורא והנהגתו באופן שונה מן ההכרה הישירה שהייתה במדבר. למן הכניסה לארץ תם המצב של גילוי שכינה ע"ד ההנהגה מחוץ לגדר הטבע ‏[1]: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל". דבר ה' הטמון בלב בני ישראל הוא אשר ינחם מעתה לאורך כל הדרך, עד בוא עת הגאולה האמתית באחרית הימים. לפיכך זקוק עם ישראל לקו מנחה חדש שיובילם במצבם החדש והשונה עם כניסתם לארץ, ודבר זה נרמז בבקשת משה "הודִעני נא את דרכֶך ואדעך...". נוסף על בקשה זו שאל משה גם ובמה יִוָּדע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך. כי במדבר ניכר לכול ייחוד עם ישראל וחיבתו אליהם ע"י כל הנסים שנעשו להם במדבר, אך בכניסתם לארץ - במה תיוודע חיבתו והשגחתו המיוחדת עליהם? ואכן, בתשובת ה' למשה, לאחר שגילה לו סוד י"ג מידות, נותן ה' הדרכה בקשר לכניסתן לארץ: "שמר לך... הנני גֹרֵש מפניך את האמֹרי... השמר לך פן תכרֹת ברית ליושב הארץ" וגו' ‏[2]. וכל הפרשה מתייחסת למצבם בארץ ישראל, כדאמרן.

2487 - הַנִּצְחוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כנגד: "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה":

הַפָּסוּק (שמות לב, יא) "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" הוּא הַפָּסוּק הַ2487 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2487 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הִפְלָה ה' אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, בְּנִצְחוֹנוֹת וְנִסִּים גְּדוֹלִים; הָחֵל מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁהוּא הַכַּנַעֲנִי שֶׁבָּא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְהֶמְשֵׁךְ בַּנִּסִּים הַגְּדוֹלִים בְּנַחַל אַרְנוֹן שֶׁה' הִקְדִּים לַהֲרֹג אֶת הָאֻמּוֹת לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁהִסְתַּתְּרוּ בֵּין הֶהָרִים לְהִלָּחֵם, וְה' הִקְרִיב אֶת הֶהָרִים וַהֲרָגָם. וְכֵן הַנִּצְחוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים בְּמִלְחֲמוֹת סִיחוֹן וְעוֹג. גַּם הַנִּצָּחוֹן הָרוּחָנִי עַל בִּלְעָם הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, וְגַם מִלְחֶמֶת מִדְיָן שֶׁהָיְתָה בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן מַקְבִּילִים לַפָּסוּק הַזֶּה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן.

שפסוקי התורה ניתנו כנגד השנים והפסוק "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" הוא פסוק מס' 2487. ובשנת 2487 הפלא ה' את ישראל ושלח את הצירעה לפניהם וסימאה את אויביהם. משה עורך מלחמה עם סיחון מלך חשבון ונוצחו ובנ"י כובשים את ארצו, ויחד עם זה היה בכיבוש גם חלק מארץ מואב שנכבש כבר קודם ע"י סיחון. לאחר המלחמה שולח משה את כלב ופנחס לרגל את יעזר והיא נכבשת. עוד שלפני המלחמות האלו ובאותה שנה המעשה עם העמלקים ששבו שפחה אחת מישראל. ישראל יצאו ונלחמו והיכום לפי חרב.

מלחמת סיחון - ברכות בלעם - סוף שנות המדבר פר' זו מקבילה לשנים האחרונות של ישראל במדבר, בהן אירעה מלחמת סיחון במואב (ב'תפ"ד). סיחון לא הצליח לכבוש את מואב מפני חוזקה, עד שהביא את בלעם ובעור אביו לקללם, וע"י קללתם הצליח לכבוש את מואב. וביארו חז"ל ‏[3] שה' נתן את מואב ביד סיחון כדי שיזכו בה ישראל, כי ישראל נאסרו להילחם במואב, וע"י שכבש סיחון את מואב, נחלו ישראל גם את ארץ מואב בכבשם את ארץ סיחון וכל ממלכתו אחר שלא הרשה את ישראל לעבור בארצו. לאחר הצלחת בלעם בקללת מואב ביקש בלק מלך מואב מבלעם שיקלל גם את ישראל, שחנו סמוך לו, ולא הניחו ה', ויהפוך את הקללה לברכה, כמבואר בפר' בלק.

הרי לנו

בקשת משה לידע את ה' ודרכי הנהגתו קשורה לתקופה המקבילה לה: סוף ארבעים שנות המדבר. בתקופה זו מתחיל עם ישראל להתכונן למצבו החדש עם הכניסה לארץ, שאז יסתיים הקשר הישיר עם הקב"ה, והוא זקוק להנחיה שונה, שתדריכנו עד אחרית הימים.


הערות שוליים:

  1. כדאמרינן במכילתא בשלח מסכתא דשירה פרשה ג
  2. שמות ל"ד, יא ואילך
  3. חולין ס ע"ב