פרשת במדבר ~ דוידבר ה' אל משה במדבר

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,603 – 3,623 לבריאה | 177 - 137 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. ד וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא. ה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. ו לְשִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. ז לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. ח לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר. ט לִזְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. י לִבְנֵי יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד לִמְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. יא לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי. יב לְדָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי. יג לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. יד לְגָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. טו לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. טז אֵלֶּה קריאי [קְרוּאֵי] הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם. יז וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת. יח וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם. יט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי.    כ וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא. כא פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.

במדבר א:א - כא


הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

עיקר המפרשה הינה במניין צבא ישראל. במקביל לפסוקים בשנים אילו נמנים צבאות בני ישראל הנערכים למלחמה כנגד מלכות יוון. הזכרת הכתוב את צאתו של ישראל ממצרים ירמוז על מצב דומה שבאילו השנים, כאשר בני ישראל אומנם יושבים בארץ אך אף הם תחת עולה של מלכות זרה - מלכות יוון ופורקים מעל ראשם על ידי חשמונאי ובניו את השתעבדותם למלכות יוון. כאמור מניין צבא ישראל ירמוז על מצב בו בני ישראל בפועל מונים את צבאם וזאת באשר הם נמצאים בעוצמה של מערכה צבאית כנגד צבאות מלכות יוון.

מאורעות השנים

3605 - המחלוקת שבבית הכהונה והדחת חוניו השלישי, כנגד: "אַתָּה וְאַהֲרֹן":

שהפסוק (במדבר א, ג) "אַתָּה וְאַהֲרֹן" הוא הפסוק 3605 מתחלת התורה. ובשנת 3605 מחלוקת גדולה בעניין מינוי בכהונה היא עצם המחלוקת בעניין כשרות כהני ה'. עוד בעניין משה שמייצג את השילטון והמלוכה מורה כי בשמן הזה יש ייחוד שני המעלות.

שעניין המלחמה הקרובה לבוא ושבעבורה נמנים צבאות ישראל הינה בגין הכהנה דהיינו אהרן הכהן. שבשנת 175 לפני מניינם [והיא שנת 3605] הודח חוניו השלישי בן שמעון כהן גדול ידי מפלגת המתייונים והושם יאסון הוא יהושע אחיו המתייון ככהן גדול. פעולותיו של יאסון לפני עלייתו לכס הכהונה הגדולה ובמהלך כהונתו היו מהגורמים העיקריים להתמוטטות האוטונומיה היהודית בממלכה הסלאוקית. הפסוק המקביל לשנת 3605 "אַתָּה וְאַהֲרֹן" הכהן מעיד שעניין הכהנה קשור למאורעות ולמלחמה הקרבה. שבשנים אילו גברו המתייוונים וההזהרה מעידה כי הישועה אף היא תבוא מקרב הכהנים והלויים והם בית חשמונאי ובניו דהיינו מתתיהו הכהן.

3605 - חציית צבאות זרים בארץ וצבאות ישראל עומדים כנגדם, כנגד: "כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם":

שכן המחלוקת שבין הכהנים היא אשר נתנה דריסת רגל לצבאות זרים בארץ. שעד שנים אילו למרות שישראל הייתה תחת חסות יון לא נכנסו צבאות זרים בתוך ניהול הפנים ובמיוחד בעניין בית המקדש. אך משרבו המחלוקות נכנסו וטמאו.

שלום אפמאה: שלום אַ‏פֳ‏מֶ‏אה (יוונית: Απάμεια) היה הסכם שלום שנחתם בין האימפריה הסלאוקית לרפובליקה הרומאית בשנת 188 לפנה"ס בעיר אפמאה.

בזמן עלותו לשלטון של אנטיוכוס השלישי בממלכה הסלאוקית האימפריה הייתה בתהליכים של התפוררות. היא איבדה את השליטה על שטחים גדולים שהיו בעבר בשליטה ומספר מרידות איימו על יציבותה.

אנטיוכוס הצליח להשיב לעצמו רבים מהשטחים שאבדו לאימפריה ואף להשתלט על שטחים חדשים כיהודה. פעלתנותו של המלך הביאה אותו לבסוף להתנגשות עם הרפובליקה הרומאית כתוצאה מפלישתו ליוון בשנת 192 לפנה"ס.

אנטיוכוס ספג מפלה מכרעת מידי הרומאים בקרבות תרמופילאי ובמגנסיה, ותנאי השלום סוכמו על פי תכתיבי הרומאים. תנאי השלום האימפריה הסלאוקית תיטוש את כל השטחים שמצפון להרי הטאורוס, ושטחים אלו יחולקו בין בעלי בריתה של רומא. האימפריה הסלאוקית תשלח בני ערובה לרומא, כולל שני בניו של אנטיוכוס - מיתרטדס, שלימים ייקרא לעצמו אנטיוכוס הרביעי ואנטיוכוס. האימפריה הסלאוקית תשלם פיצויי מלחמה לרומא בגובה של 15,000 טאלנטים למשך 12 שנים. כוחה הצבאי של האימפריה הסלאוקית הוגבל, נאסר עליה להחזיק פילי מלחמה (סעיף זה לא כובד על ידי הסלאוקים) וגודל הצי הוגבל ל-12 ספינות מלחמה. השפעת ההסכם[ התנאים הקשיים שהוכתבו לאימפריה הסלאוקית סתמו את הגולל על הניסיון לשקם את האימפריה בימיו של אנטיוכוס השלישי. מנקודת זמן זאת האימפריה המשיכה לאבד מכוחה עד שחדלה מלהתקיים.

מנגד, ההסכם סימן את תחילת חדירת ההשפעה הרומאית למזרח התיכון, תהליך שבסופו של דבר הוביל לסיפוחה של האימפריה כולה על ידי רומא.

2\3620 - אנטיוכוס אפיפנוס מבית סליקוס וגזירותיו, מרד בית חשמונאי, כנגד: "לְגֻלְגְּלֹתָם":

שבפסוקים 2\3620 (במדבר א, כ, כא) מופיע המילה "לְגֻלְגְּלֹתָם" לרמוז על עסקי גלגלת דהיינו מלחמה והרוגים.

אנטיוכוס הרשע, שמו אפיפנס והוא אנטיוכוס הרביעי. בשנת 3610 אנטיוכוס זה מלך יון (מלך ח' על אדום, מלך י"א שנים) ובשנת ו' ‏[1] למלכותו עלה על ירושלים והרג ביהודים מנער ועד זקן תוך שלשה ימים שמונים אלף נפש, ושמונים אלף נמכרו, וארבעים אלף הלכו בשבי. וכול הכתוב לעייל עליו כל זה עוד תרם מולכו לפי ס"ה. גזירות אנטיוכוס אפיפנוס מלך יון החלו בשנת 3615.

3622 - המכבים מלחמותם ונצחונם כנגד: [ליהודה] "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא":

שפסוקי התורה נתנו כנגד השנים ושֶׁמִּנְיַן יוֹצְאֵי צָבָא בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר מַתְחִיל בַּפָּסוּק (במדבר א, כ) "וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא", וְזֶה הַפָּסוּק הַ' 3622 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 3622 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה נֵס חֲנֻכָּה עַל יְדֵי צְבָא הַחַשְׁמוֹנָאִים, שֶׁהָיוּ י"ב מַכַּבִּים כְּנֶגֶד י"ב שִׁבְטֵי יָ'הּ, וְהַפָּרָשָׁה הִיא כ"ו פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד כ"ו הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁל מַלְכוּת הַחַשְׁמוֹנָאִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (ע"ז ח:) מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנֶּחְרַב הַבַּיִת פָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל. וְיוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִמְשָׁךְ נֵס חֲנֻכָּה עַד שְׁנַת 3648 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ פָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל, עַד חֻרְבָּן הַבַּיִת שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת 3828. וְכֵן כ"ו שָׁנִים נִרְמָזוֹת בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִיזַ"ל בְּבִרְכַּת לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה שֶׁמְּכַוְּנִים חַנָּ"ה כ"ו, סוֹד הֶאָרַת שֵׁם הוי"ה כְּמִנְיַן כ"ו שֶׁמֵּאִיר בַּחֲנֻכָּה מִבְּחִינַת חַנָּה. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז נוֹסָף לִדְבָרֵינוּ שֶׁהָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה חָנָה בָּעוֹלָם כ"ו שָׁנִים. וכן הפסוק שמסכם את מנין יוצאי צבא (במדבר א, מה) "וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל". הוא הפסוק 3646 מתחילת התורה לפי טעם עליון, ובשנת 3646 לבריאת העולם עלה אנטיוכוס על ירושלים למלחמה, ולאחר מאבק ארוך כרתו איתו החשמונאים ברית שלום. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (שמות כה, לא) "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ" הוּא הַפָּסוּק הַ3622 לְמַפְרֵעַ מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִילָתָהּ, וּבִשְׁנַת 3622 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה נֵס חֲנֻכָּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁג'תרכ"ב מְרַמֶּזֶת עַל הַשְׁפָּעַת הָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁבָּא מִסְּפִירַת הַבִּינָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֶׁמֶן וּשְׁמִינִי, וְיוֹרֶדֶת לְמַטָּה דֶּרֶךְ בְּחִינַת תִּרְכַּב עַל ג' סְפִירוֹת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת שֶׁנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רכח:) שֶׁמִּדַּת הַתִּפְאֶרֶת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַבִּינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת גַּם חֶסֶד וְגַם גְּבוּרָה, וּמַשְׁפִּיעָה אֶת הַשְׁפָּעַת הַבִּינָה הִיא בִּבְחִינַת סוּס, שֶׁהקב"ה רוֹכֵב עָלָיו לְהַשְׁפִּיעַ דַּרְכּוֹ אֶת הַשֶּׁפַע. וְכֵן חֲנוּכָּ"ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת חֵי"ת נוּ"ן וָא"ו כַּ"ף הֵ"ה עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 648, לְרַמֵּז שֶׁעַד שְׁנַת 648 לָאֶלֶף הָרְבִיעִי נִמְשָׁךְ נֵס חֲנֻכָּה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְמַל צַדִּיק' שֶׁמִּלּוּי הָאוֹתִיּוֹת מְרַמֵּז עַל יְצִיאַת אוֹרוֹתֵיהֶם וְהִתְפַּשְּׁטוּתָם. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁ622 בְּגִימַטְרִיָּא כִּבְרַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה, טז) "וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה". הַיְינוּ שֶׁזָּכוּ לְעוֹד שֶׁמֶן בִּשְׁנַת כִּבְרַ"ת כְּשֶׁמָּצְאוּ אֶת הַפַּךְ טָמוּן בָּאָרֶץ, וְתִקְּנוּ לְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְלַעֲשׂוֹת אֵפֶר בַּדֶּרֶךְ, בִּבְחִינַת דֶּרֶךְ אֶפְרָת. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל פִּי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'סוֹד הַחֵצִי' אֶת רַשִּׁ"י שָׁם "כִּבְרַת הָאָרֶץ" שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה. כִּי כְבָרָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים לְבָרֵר בֵּרוּרִים בִּבְחִינַת כְּבָרָה שֶׁמְּבָרֶרֶת אֹכֶל מִפְּסֹלֶת. וְזֶה גַם הָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁיּוֹרֵד מִתַּחַת לַעֲשָׂרָה טְפָחִים לַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר לְבָרְרָם. וְלָכֵן גַּם בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם נִרְאֶה בְּצוּרַת כְּבָרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת לה.) אָמַר ר' חִיָּא הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם יַעֲלֶה לְרֹאשׁ הַכַּרְמֶל וְיִצְפֶּה וְיִרְאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְזוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. כִּי מִרְיָם הִיא בְּחִינַת רָחֵל שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן כְּבָרָה בְּגִימַטְרִיָּא טְבֶרְיָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת.


שנת 3622 היא תחילת מניין השנים שלאחר ניצחון המכבים על צבאות אנטיוכוס אפיפנס אשר העמיד צלם בהיכל והחריב את בית ה'. מלחמת החשמונאים, החל בשנת 3621 ובפסוק 3622 מתחיל מניין הצבא אשר ימשך ל' 26 פסוקים. בשנים המקבילים לפסוקים לא שלטה אומה בישראל. ומבואר בחז"ל כי מתיתיהו ובניו היו שנים עשר צדיקים כנגד שנים עשר שבטי ישראל. עוד שבברכת לוי נאמר "ברך ה' חילו" ולא נמצא זמן בו שבט לוי נלחם מלבד בעת הזו, שנלחמו בני לוי וחרפו נפשם עבור כל ישראל.

מפת ארץ ישראל, ממלכת החשמונאים ומסעות המלחמה
מקרא חיצים:
(1) המערכה בעקרבא
(2) קרב יעזר
(3) המערכה נגד בני בנען
(4) המערכה בגלעד
(5) מסע של שמעון לגליל המערבי
(6) מסע נגד יפו ויבנה
(7) המערכה באדום
(8) מסעו של אפלוניוס וקרב מעלה לבונה
(9) מסעו של סירון וקרב בית חורון
(10) מסעו של ניקנור וקרב בית אמאוס
(11) מסעו של ליסיאס וקרב בית זכריה
ניצחונו של יהודה המכבי, באיור מאת גוסטב דורה

אנטיוכוס הרשע של את שר צבאו להחריב בית המקדש ולהעמיד צלם בהיכל ולבטל שבת ומועד ‏[2] ומילה, ויהרג שבעת בני חנה ואת אלעזר כהן גדול בן תשעים שנה, ועמדו ישראל בצרה חמש שנים עד 3621. ויבנו היוונים במות לאלילים בכל ערי יהודה סביב. והכריחו את ב"י להקריב חזירים לאלילים. ואז קם מתתיהו כהן ממודיעין וילחם בהם. מתיתיהו הורה שמותר להילחם בנוכרים שרדפו אחריהם גם בשבת. וינהג מתתיהו את ישראל שנה אחת ואחריו בנו יהודה המכבי. היוונים נלחמו בו כמה פעמים והובסו בקרבות. לאחר הניצחונות הרבים יהודה עלה לירושלים ונלחם ביוונים שהיו בחקרא. וביום כ"ה בכסלו חידשו את העבודה בבית המקדש. וכל זאת היה בשנה השלישית לאחר שאנטיוכוס החריב את בית המקדש. וחגגו את חידוש העבודה במשך שמונה ימים וקבעו לחג אותו כל השנים וקוראים לו "חג האורים" ‏[3] . למתתיהו היו חמישה בנים - יוחנן הגדי, שמעון התרסי, יהודה המכבי, אלעזר החורני, ויונתן הוופסי, אך לא כולם זכו להנהיג את העם. יהודה המכבי שהנהיג את המרד לאחר אביו מתיתיהו מת בקרבות, וכבר לפני מותו אחיו יוחנן ואלעזר מתו בקרבות כנגד היוונים. לאחר מכן הנהיגו יונתן ואחיו הבוגר שמעון את העם. לאחר שיונתן נלכד על ידי היוונים הנהיג רק שמעון. לאחר כמה שנים נרצח שמעון ואז מלך בנו יוחנן הורקנוס. עוד נאמר "חשמונאי ובניו" י"א כי היו לו שבעה בנים וביחד עם בני מתתיהו הווי תרי עשר כנגד שבטי ישראל. והם צדיקים אשר נלחמו חד לשבט בימים ההם.

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח זוג שלישי 3,621 עד 3,723 3,621 יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח מקבלים ל"א וחוני המעגל היה בזמנם.

באחד לחדש השני... שאו את ראש. האבן עזרא על אתר "באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים". ביום זה החל משה לארגן את עם ישראל כמחנה צבאי וזאת כהכנה למסע כיבוש הארץ. ומנגד בתקופה זו החלו גזרות היוונים על ישראל, שהם אלו שהולידו את ההתקוממות של מתתיהו ובניו שהביאה לכבוש הארץ כבראשונה ע"י ב"י.

לגלגלותם, וכן פפ~184 "לגלגת", ולשון גלגל חיים ומוות, וירמוז על הסכנה אשר נצבת וההצלה שבאה ע"י צבא ה', וניצולנו בחסדי ה' כאן ע"י מרד מתיתיהו ושם בזכות חמשת שקלים פידיונם של בכורות.

תפקו אתם לצבאתם אתה ואהרן. ואתכם יהיו איש איש למטה... משה רבנו היה מלך על ישראל וראשי המטות היו ראשי מחנות הצבא, ולכן גם הם היו צריכים להשתתף בעשיית המפקד. אך מדוע היה אהרון צריך להשתתף? וכתוב בספר "מי השילוח" ‏[4]: "ענין נשיאות ראש היה כפי מה דאיתא בגמ' אין דעתו של זה דומה לשל זה. כי הש"י חלק לכל אחד טובה וחיים בפני עצמו ואין אחד דומה לחבירו. ע"כ נאמר 'שאו את ראש' היינו שתעמדו כל אחד על מקום השייך לו. ועי"ז יהי' במקומו מדוגל ומנושא. וע"כ נאמר 'אַתָּה וְאַהֲרֹן'. כי אהרן הוא נגד חיילין דמשכנא היינו עבודה, ומשה הוא נגד חיילין דאורייתא ‏[5]. ובשני אלו היינו תורה ועבודה נכלל כל החיים של ישראל". בשנים המקבילות לתקופתנו זרעו של אַהֲרֹן (בית חשמונאי) נטל על עצמו גם את צד התורה וגם את הצד המעשי שנקרא "עבודה", ונלחם מלחמות גשמיות כדי להציל את עם ישראל משמד רוחני.

ויהיו בני ראובן בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם... על ראובן נאמר ‏[6] "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר...". וכתב האור"ח (שם) "עוד צריך לדעת כוונת אומרו 'יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז' ורבותינו ז"ל אמרו (שם) 'שְׂאֵת' זה כהונה, 'עָז' זה מלכות". יעקב אומר שהפחזות גרמה לראובן להפסיד את הבכורה והמלכות. בשנים שמקבילות למנין שבט ראובן במדבר, ארע תיקון לפחזותו של ראובן. מפני שבשנים אלו מתתיהו ובניו עשו מעשים שנראו בעיני שאר העם כ"פחזות", מפני שלא יכלו להבליג למעשי המתייוונים והרגו אותם ואת היוונים. אולם בסופו של דבר ה"פחזות" הזו הביאה להם גם את ה'שְׂאֵת' (המלכות) וגם את ה'עָז' (הכהונה). ויהיו בני ראובן בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם. 3,622 וזו שנת תחילת מניין בני ישראל וכן שנת תחילת מלכות בית חשמונאי, ותמשך כ"ו שנים אשר לא שלטה אומה על ישראל באילו השנים. ועיין כי מניינם של השבטים נמשך כ"ו פסוקים ודבר נפלא הוא זה.


עוד בעניין 26 שנים שלא שלטה אומה בישראל מפי הרב יקותיאל פיש סוד החשמל:


וְכֵן כ"ו שָׁנִים נִרְמָזוֹת בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִיזַ"ל בְּבִרְכַּת לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה שֶׁמְּכַוְּנִים חַנָּ"ה כ"ו, סוֹד הֶאָרַת שֵׁם הוי"ה כְּמִנְיַן כ"ו שֶׁמֵּאִיר בַּחֲנֻכָּה מִבְּחִינַת חַנָּה. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז נוֹסָף לִדְבָרֵינוּ שֶׁהָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה חָנָה בָּעוֹלָם כ"ו שָׁנִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (שמות כה, לא) "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ" הוּא הַפָּסוּק הַ' 3622 לְמַפְרֵעַ מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִילָתָהּ, וּבִשְׁנַת 3622 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה נֵס חֲנֻכָּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁג'תרכ"ב מְרַמֶּזֶת עַל הַשְׁפָּעַת הָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁבָּא מִסְּפִירַת הַבִּינָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֶׁמֶן וּשְׁמִינִי, וְיוֹרֶדֶת לְמַטָּה דֶּרֶךְ בְּחִינַת תִּרְכַּב עַל ג' סְפִירוֹת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת שֶׁנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רכח:) שֶׁמִּדַּת הַתִּפְאֶרֶת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַבִּינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת גַּם חֶסֶד וְגַם גְּבוּרָה, וּמַשְׁפִּיעָה אֶת הַשְׁפָּעַת הַבִּינָה הִיא בִּבְחִינַת סוּס, שֶׁהקב"ה רוֹכֵב עָלָיו לְהַשְׁפִּיעַ דַּרְכּוֹ אֶת הַשֶּׁפַע. וְכֵן חֲנוּכָּ"ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת חֵי"ת נוּ"ן וָא"ו כַּ"ף הֵ"ה עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 648, לְרַמֵּז שֶׁעַד שְׁנַת 648 לָאֶלֶף הָרְבִיעִי נִמְשָׁךְ נֵס חֲנֻכָּה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְמַל צַדִּיק' שֶׁמִּלּוּי הָאוֹתִיּוֹת מְרַמֵּז עַל יְצִיאַת אוֹרוֹתֵיהֶם וְהִתְפַּשְּׁטוּתָם. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁ' 622 בְּגִימַטְרִיָּא כִּבְרַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה, טז) "וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה". הַיְינוּ שֶׁזָּכוּ לְעוֹד שֶׁמֶן בִּשְׁנַת כִּבְרַ"ת כְּשֶׁמָּצְאוּ אֶת הַפַּךְ טָמוּן בָּאָרֶץ, וְתִקְּנוּ לְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס לְהַדְלִיק נֵרוֹת וְלַעֲשׂוֹת אֵפֶר בַּדֶּרֶךְ, בִּבְחִינַת דֶּרֶךְ אֶפְרָת. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל פִּי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'סוֹד הַחֵצִי' אֶת רַשִּׁ"י שָׁם "כִּבְרַת הָאָרֶץ" שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה. כִּי כְבָרָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים לְבָרֵר בֵּרוּרִים בִּבְחִינַת כְּבָרָה שֶׁמְּבָרֶרֶת אֹכֶל מִפְּסֹלֶת. וְזֶה גַם הָאוֹר שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁיּוֹרֵד מִתַּחַת לַעֲשָׂרָה טְפָחִים לַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר לְבָרְרָם. וְלָכֵן גַּם בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם נִרְאֶה בְּצוּרַת כְּבָרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת לה.) אָמַר ר' חִיָּא הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם יַעֲלֶה לְרֹאשׁ הַכַּרְמֶל וְיִצְפֶּה וְיִרְאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְזוֹ הִיא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם. כִּי מִרְיָם הִיא בְּחִינַת רָחֵל שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן כְּבָרָה בְּגִימַטְרִיָּא טְבֶרְיָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת.

הרי לנו

שה' אוהב את עמו, ונחלתו לא יעזוב. וזאת בעבור מסירות נאמני עמו ואילו בני לוי ושומרי בריתו. ואע"פ שתחילת מלכות חשמונאי ג'תרכ"ב יחל מניין הנשיאים שהם כנגד צדיקי הדור עוד טרם המרד כי בעבור "בריתך ינצורו" יביס ה' צרינו וזו מלכות יון.

הערות שוליים

  1. לפי חשבונם הכיבוש ארע בשנת 3594 וכן לפי חשבונם מלך 175- עד 163- למניינם. ולכן הכיבוס ארע בשנת 3592 או 3594 כי כל הנ"ל היה בשילוב מסעותיו נגד מצרים בזמן שלטון תלמי השישי פלומיטר, ויכבש את אלכסנדריה והמליך את תלמי אאורגטס... וחזר להכות בירושלים. היה ממשיך לולא גיאוס פופילוס הקונסול של רומה הזהירו לסגת ממצרים ולולא כן יהיה במלחמה עם רומה. וישפוך חמתו על ארץ יהודה בשובו לארצו.
  2. ובמגילת החשמונאים א', ט' "שבת ראש חדש ומילה"
  3. קדמוניות היהודים ספר יב, ז, ז (עמוד 62). אומנם לפי דברי יוסף בן מתיתיהו בספרו האחר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" (ספר א פתיחה, ז) אנטיוכוס שלט שלוש וחצי שנים. לפי דעת חוקרי ההיסטוריה שחרור ירושלים נעשה בשנת 3596. ואלו האמרות המובאות בשמם במסכת אבות (א, ח-ט): "יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין: שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר."
  4. פרשת במדבר
  5. עיין פפ~85 בעניין המלך
  6. בראשית מט, ג