פס 273.5 ~ כי אתה בא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5387 עד 5400 לבריאה | 1626 עד 1640 למניינם 


   ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. י לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. יב כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. טז כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. כא וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהוָה. כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.

דברים יח:ט - כב

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות:

תועבות הגויים: כישוף - קסם קסמים... דורש אל המתים :

שלא נלמד לעשות כתועבות הגויים[1]. שנאמר: לא תלמד לעשות כתועבות הגויים.

שלא לקסום[2] שנאמר: לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים. ועניין הקסימה הוא המניעה כחו ומחשבתו לחשוב ולהגיד מה שיתחדש קודם היותו. אבל מכול מקום אין כח בהם לעולם ולא אפילו בשדים לדעת העתידות הרחוקות זולתי נביאי אמת. ועניינים אילו ירחיקו אותנו מעבודתו יתברך. ואין לנו להתבלבל בעניין הקוסמים שאנו קוראים היום. ועונשו מלקות שלא לכשף[3] שנאמר: לא ימצא בך וגו' עד ומכשף ועניין הכשוף שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והרבה מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו ויכוונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועים ובחדשים מכוונין לאותם מלאכות. ועונשו סקילה שלא לחבור חבר[4] שנאמר: וחובר חבר. ואילו מיני חיות נחשים ועקרבים. ואנשו מלקות. שלא לשאול באוב[5] שנאמר: ושואל אוב. ואיסור זה כישוף הוא וזו בעזרת העלאת המת ושואלו תשובה על שאלותיו. ועונשו סקילה. שלא לשאול בידעוני[6] שנאמר: ודורש אל המתים.</small> כישוף באמצעות עצמות שלא לדרוש על המתים, וזה הלן בבתי קברות להתחבר למתים ושאול שאלות ועונשו מלקות לא לשמוע לקוסמים[7] שנאמר: כי הגויין האלה וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו.


לשמוע לנביא שבדור:

לשמוע מכל נביא שבכל דור[8] שנאמר: אליו תשמעון.

להיות לבבנו תמים עם ה' [9] שנאמר: תמים תיהיה עם ה' אלוקיך.


נביא שקר:

שלא להתנבאות בשקר. ‏[10] שנאמר: אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו. שלא להתנבאות בשם עבודה זרה[11] שנאמר: ואשר ידבר בשם אלהים אחרים וגו' . נביא השקר בחנק[12] שנאמר: אשר יזיד לדבר דבר בשמי וכו' ומת הנביא ההוא. המתנבא בשם ע"ז בחנק[13] שנאמר: ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים ומת הנביא ההוא. שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו[14]. שנאמר: לא תגור ממנו.

המסר המרומז

מאורעות השנים

ביאת יחידים והרשאת מושבם בארצות מוצאיהם - וחזון הגאולה כנגד, כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך 5,387 לבריאה, 1,626 למניינם:

הרשאה לכניסה במחוזות אירופה למינייהם:

מחוזי גרמנייה (המבורג): קהילת המבורג של יהודי פורטוגל כבר החלה ב' 1590 אך שהותה לא אושרה עד לשנת 1612. והחל משנת 1627 הוקם בית התפילה וכן התלמוד תורה בעיר. למרות תלונות המושל פרדיננד השני (קיסר האימפריה הרומית הקדושה 1578 עד 1637) עודות הקהילה ובית הכנסת בפרט הסנאט הירשה את התקהלות הקהילה. ברבות השנים הפכה שם הקהילה ל"בית ישראל".

אוליבר קרומוול וכניסת היהודים לאנגליה 1656 אומנם אושרה כניסתם באילו השנים אך יש תיעוד כי חיו יחידים בחשאי עוד עשרות שנים קודם לכן. אוליבר עצמו החל את חייו הפוליטים קודם לכן ויכול שפעל למענם. לא רק באנגליה אלא אף בדובלין שבאירלנד חיו אנוסים ונוצרים חדשים מתחילת המאה ה' 16 אך ביסוס הקהילות החל בשנים אילו. בדבלין בית הכנסת הראשון חונך בשנת 1660.

דנמרק - נורבגיה: בדומה לנאמר אנוסים ונוצרים חדשים החלו בכניסתם לנורבגיה ולדנמרק כבר במאה ה' 16. בדנמרק קיבלו היהודים את אישור מעמדם בשנת 1628 ובנורבגיה בשנת 1641 התיר כריסטיאן ה' 4 אף את כניסתם של יהודים אשכנזים.

חזון הגאולה: הנרי פינץ מבשר הדוגמה הנוצרית הציונית

עורך הדין הבריטי הנודע סר הנרי פינץ מבשר הדוגמה הנוצרית בשנת 1621 הוציא לאור את מכתבו שנקרא הרסטורציה הגדולה בעולם או קיבוץ היהודים. במאמר זו הוא קרא בגלוי לתמיכת עמיתיו הבריטים בעם היהודי ובשיבתו למולדתו המקראית בהתאם לנבואות התנ"ך. עמדתו לא התקבלה באהדה על ידיד האנגלים וסופו שמצא עצמו בגללה בבית הסוהר. לבסוף נתנה לו חנינה. ויפה עשה לחזות בשיבת עם ישראל לציון אך בשנים אילו לא הגיעה השעה לגאולה העתידה.

כניסת של יהודים - נוצרים חדשים (conversos) וביסוס קהילות חדשות באמריקה הדרומית:

ברזיל: עד לתחילת המאה ה' 16 ברזיל הייתה מיושבת ע"י שבטים אינדיאנים נוודים. ב' 1500 מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל גילה את הארץ ומאז הייתה זו נשלטת ע"י פורטוגל כמושבה פורטוגלית. וב' 1534 התגלתה התעניינות במדינה וזו חולקה ל' 15 קפיטניות שנוהלו על ידי אצילים וזו על מנת לפתח אותן. ב' 1549 הוקמה נקודת ממשל בעיר סלבדור. רוב הכלכלה התמקדה בגידול קנה סוכר בקרבת חופי היבשת. העבודה דרשה עובדים רבים ואילו הובאו מאפריקה, מיליונים במניינם. עד היום אחוז רב מאכלוסיית המדינה הינו מימוצא אפריקאי. במאה ה' 17 וה' 18 נתגלו מרבצי זהב ויהלומים בדרום ברזיל ובמערבה ובשל כך גל מחפשי הזהב הרחיב את האזור המיושב של המדינה.

למרות האמור לעייל המחוז הצפוני של ברזיל היה תחת שליטת הולנד בין השנים 1630 ועד 1654. ייתר על כן מדינת Pernambuco הייתה תחת חסותה של הריפובליקה ההולנדית בין השנים 1630 ועד 1661.

'וכן בשנים אילו יהודים החלו להתיישב בברזיל. בית הכנסת הראשון הוסד בעיר Recife בשנת 1636.' רוב יהודים אילו היו נוצרים אשר ברחו מספרד ופורטוגל כאשר הניקביזיצייה הוקמה בפורטוגל בשנת 1536. למרות הנאמר ב' 1656 כאשר הפורטוגזים כבשו שנית את המחוז ברחו אילו לקריביים וכן לניו אמסטרדם היא ניו יורק של היום.

קולמביה: נוצרים חדשים הגיעו לאיזור בסוף המאה ה' 16 תחילת המאה ה' 17. אילו ברחו לצפות המדינה אז בשם גרנאדה החדשה בשל רדיפות. רובם התבוללו באכלוסיה המקומית אך עד היום ישנם שרידים של מנהגים בקרב המקומיים.

מקסיקו: נוצרים חדשים הגיעו בשנת 1521 אך רובם ברחו בשל האינקווזיציה.

אורוגוואי: הנוצרים החדשים יכול והיו במדינה או מהמאה ה' 16. למרות האמור יהודים נזכרים לראשונה ב' 1626 ע"י המושל של מונטווידאו ‏[15]

ונצואלה: ראשיתה של הקהילה הינה החל מהמאה ה' 17 בקראקס ובעיר Maracaibo שם שהו מורנוס ממוצא ספרדי ופורטוגזי. היהודים לא נשארו זמן רב בשל האינקווזיציה אשר רדפה אותם.

בנוסף לנאמר גם בקוסטה ריקה, גיאנה הצרפתית, הייטי, ג'מייקה, סורינם, בוליביה ועוד יש תיעוד על יהודים אנוסים ונוצרים חדשים שבאים למקומות אילו באילו השנים

התפשטות מעשי הכישוף ‏[16], הוצאת מעשיהם מחוץ לחוק ומשפטם כנגד לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם... קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ... 92 - 5,387 לבריאה, 32 - 1,626 למניינם:

Punishments for witchcraft in 16th-century Germany

כאמור המונח "כישוף" כולל בתוכו סוגים שונים של אמונות והתחברות לכוחות הטומאה. ישנם שמות שונים פולחנן זה כמו מאגיה ‏[17] לבנה ומאגיה שחורה. ה"כישוף" הינו התחברות לשקר ועל כן נחשבות ל"אמונת שקר" או לכפירה.

המונח "קסם" כ-"Magic" בלעז קיבל הקשר שלילי משמם של כוהני דת זרטוסטרה - "Magi" - כפי שנטמע מהאמונה היהודית ומהשפעותיה על דתות המערב.

בימי הביניים כשהחלה התפתחות המדעים, בייחוד דרך האלכימיה אשר ניסתה להגדיר חוקיות מתודולוגית להישגי ניסויים שנחשבו בעלי הישג. מתוך האלכימיה יצאה התפיסה המודרנית על קסם וכישוף כדרך שילוב בין רוח, שיטתיות וחקר מקצועי לתוך "סוד" או "חכמת נסתר" אזוטריסיזם.

במקביל החל מתקופת הרנסאנס ולאחר מכן אם המהפכה התעשייתית עליית המדעים והמרת האלכימיה בכימיה, היוו תפנית והובילו להדחת תאוריית תלמי על היקום והאסטרולוגיה ובהתפתחות תאוריית החיידקים בעניין מחלות, כמי שצימצמו את הפנייה לכשפים וערערו את מערכת האמונות שנסמכה על כך. בנוסף המתיחות שהתעוררה בשל הרפורמות הפרוטסטנטיות הביאה לגידול משמעותי בציד המכשפות, בייחוד בגרמניה, באנגליה ובסקוטלנד. לבסוף, התאולוגיה החדשה של הפרוטסטנטיות הפכה לאויב מר עוד יותר לכישוף בכך שעורערה הטקסיות שאפשרה למנהגי אמונה להיעשות כשמטרתם עיסוק בקסם. המדע, יותר מן הדת, היה עוין עוד יותר לקסם.

בצד הכישוף הטקסי שאורגן על ידי אנשי השכלה (באופן יחסי) רווחו גם מעשי קסם עממיים ברחבי אירופה, כמו התחבולנים - מכשפים עממיים, באזורי הכפר של אנגליה. במעשי הקסם שלהם בענייני אסטרולוגיה, פולקלור וגרסאות מסולפות של פולחן קסם נוצרי הם נתנו מענה לדרישת ההמונים.

האמונות על שימושי כישוף שונים התמעטו בהיסטוריה האירופית והמערבית, תחת לחץ הדתות המונותאיסטיות או עקב סקפטיות כלפי ממשות הכישוף, כמו גם בעקבות שליטת המדעים.

ציד מכשפות והעמדתם לדין בשנים אילו:

משפט וורצברג Wurzburg Trial 1626 - 1631 היה בין המשפטים הגדולים שהתנהלו בגרמנייה כנגד כישוף, התקיים בין השנים 1626 ועד 1631. 157 גברים, נשים וטף העולו על המוקד באש. 219 הוצאו להורג בעיר עצמה ו' 900 במחוז. כולם הועשמו בנוסח אחד או אחר של כישוף והתקשרות לשטן.

משפט בומברג 1626 עד 1631 Bamberg Witch Trial אף הוא בין הגדולים שהיו בגרמניה בו נהרגו בין 300 ועד 600 מכשפות/ים

בנוסף לנאמר לעייל התקיימו מוקדים רבים של העלאה למוקד של מכשפים באנגליה, צרפת, גרמניה סקנדינבייה ושאר אירופה. רונלד הוטון במחקר שעשה "מספור ציד המכשפות" הוא מונה כ' 40,000 קורבנות כאשר בגרמניה למעלה ממחציתם. לפי המחקר ישנו תיעוד של 12,545 אשר מתוכם 8,188 בגרמניה וכן הארכה של בין 35 ל' 64 אלף כולל אילו שלו תועדו אשר מתוכם הארכה של 17 ועד 26 אלף בגרמניה.

יפה עשה הכתוב לתעד את המאורעות באילו השנים שבו מתנהלים שני המשפטים הגדולים מבין אילו שהתנהלו בגרמניה.



ר מנשה בן ישראל

נבואת שבתאי צבי נביא - משיח שקר כנגד אשר ידבר הנביא בשם ה'... בזדון דבר הנביא לאתגור ממנו [5,400]:

שבתי צבי בציור משנת 1665

שַׁבְּתַי צְבִי נולד בשנת 5,386 עד 5,437 לבריאה, 1,626 עד 1,676 למניינם

                               בט' באב ונפטר בי' תשרי, יליד איזמיר, נחשב לאחד ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה חלק ניכר מהעולם היהודי במשך מספר שנים.  בצעירותו עסק במיסטיקה ובקבלה, יש אומרים שנתן העזתי הוא זה ששכנע אותו בדבר היותו משיח אך בתורת הקנאות של ר' יעקוב עמדין נרשמת עדות ראשונה כי כבר עוד תרם או סביבות היותו בן 13 החל מנבא ואומר כי הוא משיח.   שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים ומינה את אחיו ואת מכריו למלכים. 

בסופו של דבר שבתי צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד אפנדי, ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו. הדבר היכה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. שבתי נפטר בגלות באלבניה בגיל חמישים.

בצעירותו למד שבתי אצל רבני איזמיר, רבי יוסף איסקפה, ורבי יצחק די אלבה. הוא נסמך לתואר "חכם" בידי רבי יוסף איסקפה, והיה מקובל בין חכמי איזמיר. נהג להתבודד רבות ולעסוק במיסטיקה ובקבלה, וכן נהג לסגף את עצמו בצורות שונות. נטה לעיסוק מעמיק בכתבי המקובלים הקדמונים, בזוהר, וספרי הקנה והפליאה ולא בכתבי הרמ"ק והאר"י שהיו נפוצים באותם שנים. שבתי צבי עצמו התנגד לקבלת האר"י ולעיסוק הרחב שלה ב"כוונות". בשנים אלו החל מגבש שבתי צבי את משנתו הקבלית הקיצונית, שטענה לקיומן של שתי ישויות אלוהיות נפרדות, חייבה "עבירה לשמה" כצורך חיוני לתיקון העולם, ואפשרה התרת איסורים הלכתיים עם תיקון העולם. שבתי צבי ידע היטב שמשנתו זו לא תתקבל בברכה בידי רבני זמנו, ובמשך שנים לימד אותה אך ורק את תלמידיו הקרובים ביותר.

ב' 1648 חווה שבתי צבי התפרצות גדולה של ההתקפים מהם סבל ‏[18], ובחזונו נאמר לו כי הוא משיח ישראל. הוא לא נמנע מלפרסם את חזונו ברבים. אך כאמור לעייל על פי עדות שמובאת בתורת הקנאות כבר בהיותו בין 12 - 13 דבר על היותו משיח.

החל לנהוג מנהגים זרים בפומבי, ולבטא בפרהסיה את השם המפורש ככתבו, למרות האיסור ההלכתי שבדבר. נטייה זו מוסברת בכך שבתלמוד‏[19] נאמר כי בימות המשיח יבוטא השם המפורש ככתבו ולא כמו שהוא מבוטא כיום (באותיות השם אדנ"י). שבתי צבי האמין כי הוא המשיח, ומאחר שהגיע זמן התגלותו הגיעה גם העת שבה יש לבטא את השם המפורש ככתבו.

באחד הימים עלה עם תלמידיו אל אחת הגבעות בסמוך לאיזמיר וניסה לעצור את מהלך השמש בדומה למעשהו של יהושע בן נון. עם החרפה זו פקעה סבלנותם של רבני איזמיר, ובראשם רבו, רבי יוסף איסקפה, ורבי אהרן לפפה והם החלו ברדיפות נגדו על מנת שיעזוב את איזמיר. במועד מסוים בין השנים 1654-1651 גורש שבתי צבי מן העיר.

שבתי צבי נסע ראשית לסלוניקי, מקורות שונים טוענים כי ניסה להיכנס לקושטא, אך רבני העיר שכבר קיבלו את איגרות רבני איזמיר מנעו זאת ממנו. בה נוספו לו תלמידים ומעריצים רבים. אך גם בסלוניקי לא נגמל ממנהגיו הזרים. יום אחד סידר לעצמו טקס נישואין, כאשר הכלה איננה אלא ספר תורה, כאקט של משיחיות, כביכול המשיח הוא בעלה של התורה. בסלוניקי פרצה סערה עזה בעקבות המעשה, ושבתי צבי התנצל בפני רבני העיר וטען כי כל אדם מישראל נחשב לבעלה של התורה. התנצלויותיו לא סייעו לו והוא גורש מן העיר.

לאחר כמה שנות נדודים בערי יוון, הגיע שבתי צבי בשנת 1658 לקושטא עם קהל מעריציו. בקושטא הנהיג מפגני ראווה פומביים, כאשר יום אחד שוטט בחוצות קושטא עם דג ענקי בעריסת תינוק, ונימק זאת בטעמים קבליים. לאחר מכן חגג את שלוש הרגלים ביום אחד, כחלק מנטייתו לבלבול תאריכים, כאשר ישב בסוכה, חגג בה את ליל הסדר וקרא בתיקון ליל שבועות[20]. בתקופה זו הופיעה נטייתו לברך בעת הפרות הלכתיות את הברכה החביבה עליו "ברוך מתיר איסורים" - כפרפראזה לברכה הנאמרת בעת ברכות השחר - על בסיס מדרש קדום ממנו הסיק כי בימות המשיח יותרו איסורים הלכתיים. גם את קושטא נאלץ לעזוב תוך זמן קצר, והוא חזר לעיר מולדתו איזמיר.

בימי שהותו באיזמיר שקע שבתי צבי ככל הנראה בדיכאון, ואחיו שהתביישו באחיהם ציידו אותו בכסף למחייתו ושלחו אותו לארץ ישראל. בדרכו לארץ ישראל, בשנת 1662, עבר ברודוס ובמצרים, בה הצליח לשבות בקסמו את שר האוצר היהודי, הצ'יליבי (תוארו של ראש יהודי מצרים לאחר ביטול משרת ה"נגיד") רפאל יוסף. רפאל יוסף התרשם מאוד מדמותו הססגונית של שבתי צבי ופרש עליו את חסותו.

בהיותו במצרים‏[21] הגיעה לאוזניו של שבתי צבי שמועה בדבר אשה תימהונית בשם שרה המתגוררת בליוורנו, וטוענת כי התגלה לה שהיא תהיה אשתו של המשיח. שבתי גילה עניין רב בשמועה, ולפי בקשתו הגיעה שרה למצרים. לאחר פגישה קצרה נישאו שבתי ושרה, שנקראה בידי חסידיו "המלכה". על שרה זו יצאו רינונים בדבר פריצותה, שלא הוכחשו מעולם בידי תומכיו של שבתי צבי, והם תלו את נישואיו לפרוצה בנבואת הושע: תבנית:ציטוטון

ממצרים המשיך שבתי צבי לירושלים, בה עסק בסיגופים ובלימוד קבלה. מעמדו היה נכבד, והוא נבחר לשד"ר שיצא בשליחות ירושלים למצרים. ככל הנראה נבחר הוא לשליחות מאחר שקרבתו אל הצ'יליבי רפאל יוסף העשיר ביהודי מצרים הייתה ידועה. הוא יצא למצרים בסוף 1664, וככל הנראה הצליח ביותר בשליחותו ואסף סכום כסף נכבד.

בעת שהותו של שבתי צבי במצרים חל בארץ ישראל אירוע ששינה את מהלך חייו.

אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי (1643 - 1680), היה חכם צעיר יליד ירושלים, שלמד בישיבות ירושלים מפי רבי יעקב חגיז. למרות שהותו בירושלים בתקופה בה שהה שבתי צבי בעיר, לא ידוע לנו על קשר כלשהו ביניהם בתקופה זו, אך לא מן הנמנע ששמו של שבתי צבי הגיע לאוזניו. עם נישואיו (בערך 1664) העתיק את מקום מגוריו לעזה והתכנה "נתן העזתי". שם החל לעסוק באינטנסיביות במיסטיקה ובקבלה, ובעיקר בכתבי האר"י ובתורת "העלאת הניצוצות" שלו. לדבריו, החלו פוקדים אותו חזיונות וחלומות, ויום אחד התגלתה לו במראה הנבואה דמותו של שבתי צבי, ונאמר לו כי איש זה הוא המשיח. כמו כן, נאסר עליו לספר לאיש על חזיונו, עד אשר יופיע בפניו האיש אותו ראה בחלומו.

נתן העזתי עצמו תיאר באגרותיו את סדר נבואתו, אותה הוא מתמצת במשפט הבא:

כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר‏[22]

נתן העזתי החל מתפרסם כנביא, ואנשים נהרו אליו על מנת שייתן תיקון לנפשם ויורה להם את דרך התשובה. השמועה על הנביא בעזה הגיעה למצרים בשנת 1665, ושבתי צבי שחיפש מנוח לנפשו, מיהר לעזה לפגוש בנתן. פגישה זו, שהתרחשה בשנת 1665, הייתה האפיזודה הראשונה בסדרה של התרחשויות, שעתידות היו לחולל טלטלה עצומה בקהילות ישראל בשנים שלאחר מכן.

עד לפגישתו עם נתן העזתי לא חרגו דבריו של שבתי צבי בדבר משיחיותו לשלבים מעשיים, ופגישתו עם נתן העזתי שינתה את מהלך העניינים. נתן העזתי שכנע את שבתי צבי כי הוא אכן המשיח המובטח, וגילה באוזניו את נבואותיו, ושבתי צבי מצידו ציווה עליו לשנות את שמו מאברהם נתן לנתן בנימין.‏[23] שבתי צבי יצא לירושלים להביא את בשורתו, ואילו העזתי הפיץ את הידיעה לכל קהילות ישראל במכתבים, והציג את עצמו כנביא המנבא את משיחיותו של שבתי:

אחינו בית ישראל: ידוע להוי לכם שנולד משיחנו בק"ק סמירנה (=איזמיר) נקרא בשמו שבתי צבי, אשר במהרה תגלה מלכותו, ויקח כתר מלכות מראש מלך ישמעאל וישים על ראשו, והמלך ילך אחריו כעבד כנעני כי לו המלוכה. ואחר זה יהיה משיחנו נעלם מעיני כל ישראל לא ידעו אנה לכתו אם חי הוא אם מת. ומשיחנו ילך מעבר הנהר סמבטיון, וגם משה רבנו עליו השלום נולד לו בת בשמה רבקה‏[24] אשר ייקח אותה משיחנו לאשה, ומשה רבינו מצפה ביאת משיחנו, וכשיבוא משיחנו אצלו ויעברו עד בני רכב או בני משה ועשרת השבטים את הנהר סמבטיון אשר ידוע שמעולם לא עבר אדם שם, כי בכל ימות השבוע הוא רץ ונמהר זורק אבנים גדולות רק בשבת בו ינוח, וכשאדם רוצה לעבור שם בשבת כשבא אצל היהודים עשרת השבטים סוקלין אותו יען אשר חילל את השבת, כדין תורתנו הקדושה. אבל כשיעבור משיחנו עם משה רבנו ועשרת השבטים אז ינוח ויעמוד מלזרוק עד אשר יעברו כל היהודים ואז יתחיל כמנהגו הראשון לזרוק. ואז ירד מן השמים אריה דבי עילאה ופרומביא שבפי האריה יהיה נחש עם שבעה ראשים, ואש תצא מפי האריה. וירכב משיחנו ויוליך משיחנו את משה רבנו ואת כל היהודים לירושלים, ובדרך יפגע בם גוג ומגוג ועמו עם כחול אשר על שפת הים הולך ללחום עמו. ומשיחנו שבתי צבי לא בחנית ובחרב ילחם, רק ברוח שפתיו ימית רשע ויפיל אותם ארצה בדברי אלהים חיים. ובבוא משיחנו ומשה רבנו עם כל היהודים לירושלים, אז ירים ה' אלהינו את בית המקדש מן השמים, בנוי בזהב ואבנים טובות המאירים כל קרתא דירושלים. ומיד יקריב משיחנו קרבנות לה', ואחר זה תהיה תחיית המתים בכל העולם, ומי יכול להאריך באלו הדברים כי רזין הם ולא ניתנו ליגלות לכל אדם, רק עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון. וכתבתי לכם תכף הדבר למען תדעו כי במהרה תזכו לגאולה. כה דברי נתן בנימין אשכנזי
– תורת הקנאות לרבי יעקב עמדין

נתן העזתי הוסיף להתנבא ולחזות חזיונות משיחיים. הוא הציג בפני שבתי צבי מגילת קלף מזויפת שכתב בעצמו, וסיפר כי מצא אותה בגניזה עתיקה, וכי היא נכתבה בידי מקובל מחוגו של רבי יהודה החסיד במאה ה-13. מגילה זו מנבאת בדיוק נמרץ על הופעתו של משיח בשם שבתי צבי שיולד בשנת ה'שפ"ו, ומתארת את מעשיו וגלגוליו כולל החוויה המינית הקשה שעבר בצעירותו. שבתי התרשם מאוד מהמגילה, והעזתי טרח להפיצה בציבור.‏[25] כמו כן הורה העזתי, כי מאחר שהגיעו "ימות המשיח" הרי שהתבטלו כוונות התפילה של האר"י, שנועדו לתיקון עולמות בזמן הגלות, ואין לכוון יותר בתפילה כוונות קבליות אלא את כוונת המילים הפשוטה. בכך יישב העזתי את הסתירה שבין תפיסתו הקבלית הלוריאנית העוסקת בתיקון העולמות, ובין התנגדותו של שבתי צבי לגישה זו ועיסוקו בהתבוננויות מיסטיות פנימיות.

ציור של שבתי צבי יושב על כסאו כמלך, בשער "תיקון" שהודפס באמסטרדם בשנת 1666

שבתי צבי שב לירושלים, אך לא זכה בה לקבלת פנים אוהדת. ליצני העיר התלוצצו על חשבונו ואמרו: "הלך שליח ובא משיח". לא עבר זמן רב ולמרות האהדה הציבורית הוא נאלץ לעזוב את העיר. הוא החל במסעו לאיזמיר, ועבר בדרכו בצפת, דמשק, ובחאלב בה שהה מספר חודשים ובה גייס תמיכה עצומה מרבני העיר.

בה בעת הופצו איגרותיו של נתן העזתי בכל רחבי העולם היהודי והתקבלו בשמחה עצומה. בכל רחבי העולם היהודי, בפרס, המזרח התיכון, צפון אפריקה, ובכל רחבי אירופה התעוררו התקוות המשיחיות, ומספר המתנגדים לתנועה המשיחית היה אפסי. דעות החוקרים חלוקות באשר לנסיבות ההתפשטות המהירה של האמונה המשיחית בשבתי צבי. צבי גרץ גרס כי משיחיותו של שבתי צבי התקבלה בעיקר בהשפעת פרעות ת"ח ת"ט שהתרחשו במזרח אירופה ב-1648 וב-1649, והותירו את היהודים במצב כלכלי, דתי וחברתי קשה. היהודים באירופה פירשו את מצבם כחבלי משיח והאמינו שהגאולה קרובה.תבנית:מקור לעומתו גרשם שלום גורס כי ההתפשטות של השבתאות ברחבי העולם כולו נוגעת במישרין למתח המשיחי הרב שעוררה קבלת האר"י שהתפשטה ברחבי העולם בשנים שקדמו להופעתו של שבתי צבי.תבנית:מקור

בכל רחבי העולם ואף בעיתונות הלועזית של הימים ההם נפוצו שמועות שונות על שבתי צבי ועל הגאולה. השמועות סיפרו על מלחמות וניצחונות, על שובם של עשרת השבטים, ואפילו על כיבוש ירושלים בידי שבתי צבי. חסידיו כינו אותו 'אמיר"ה' (ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו") כפרפראזה לכינויים של הח'ליפים המוסלמיים המוקדמים "אמיר המאמינים". מחשבי הגימטרייה מצאו כי המילה "זאת" המוזכרת בפסוק "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו" (ויקרא כ"ה, י"ג) שווה לשנת תח שבה היו מצויים.

בארץ ישראל נהרו יהודים לעזה, בה פעל נתן העזתי ונתן לכל אחד "תיקון" לנשמתו. תנועת תשובה המונית שלא הייתה כמותה התעוררה בארץ ישראל וגרפה בעקבותיה את יהדות התפוצות. הודפסו "תיקונים" רבים שכללו סדרי תפילות ותחינות על פי הוראותיו של נתן העזתי. שנים לאחר התפוגגות התנועה המשיחית עדיין הזכירו רבנים רבים בערגה את תנועת התשובה שהתעוררה בימי שבתי צבי. יהודים רבים בכל רחבי העולם מכרו את כל נכסיהם‏[26] ועסקו בתפילות ובסיגופים בציפייה להופעתו של שבתי צבי שיעלה את היהודים לארץ ישראל.

בעקבות פעילות זו התעוררה ברחבי טורקיה והבלקן תנועת "נבואה" המונית, כאשר אנשים נשים וילדים רבים התנבאו על משיחותו של שבתי צבי ועל הגאולה הקרובה. מסופר כי באיזמיר לבדה היו למעלה מ-150 מתנבאים. בין המתנבאים היו רבנים ידועי שם, והידוע שבהם היה רבי משה סרוואל מקושטא, אשר נבואותיו הופצו ברחבי טורקיה. המתנבאים לא הסתפקו בנבואות גאולה, אלא דרשו מהעם לשוב בתשובה, ונתנו "תיקוני תשובה" לציבור.

בעוד העולם היהודי מתענג על חודשים של אופוריה משיחית, שב שבתי צבי על גלי האהדה הציבורית לאיזמיר בספטמבר 1665. במשך חודשיים ישב במנוחה בביתו, ובחנוכה ה'תכ"ו באה מצידו התפרצות משיחית גדולה. הוא שב לחזונותיו, והתהלך בחוצות איזמיר כמלך בראש תהלוכות גדולות. כאשר נודע לו כי רבני העיר מתייעצים כיצד לפעול בעניינו, הכריז על יום תפילה למאמיניו ביום שישי 11 בדצמבר 1665. במהלך יום זה התרחשו התנגשויות אלימות באיזמיר בין מאמיני שבתי צבי ובין מתנגדיו, בעקבות ידיעות שדלפו כי חלק מהרבנים מבקשים להרוג את שבתי צבי. למחרת, ביום שבת, התגברו האירועים האלימים באופן משמעותי. לאחר תפילת שחרית יצא שבתי צבי בראש כמה מאות ממאמיניו לכיוון בית הכנסת של העדה הפורטוגזית, בו התפללו ראשי מתנגדיו. מתפללי בית הכנסת נעלו אותו מבפנים, אך שבתי צבי ניפץ את הדלת בגרזן ונכנס לבית הכנסת, הפסיק בכוח את התפילה והכריח את המתפללים לשמוע את דרשתו. לאחר הדרשה הוציא חומש מודפס והכריז כי קריאת התורה תעשה מתוכו, ולא מתוך ספר תורה כפי שההלכה דורשת. במהלך קריאת התורה קרא לעלות לתורה לשבעה ממקורביו ולאחר מכן לשבע נשים, כאשר הוא מאלץ את כולם להגות את השם המפורש בעת קריאתם בתורה. את כל העולים לתורה במעמד זה הכתיר שבתי צבי ל"מלכים" במקומות שונים בעולם, ואת אחיו אליהו צבי למלך טורקיה. לאחר קריאת התורה ביים תקיעת שופר כאשר הוא תוקע בידיו ולא באמצעות שופר, ולאחר מכן חירף וגידף במשך שעה ארוכה את רבני איזמיר שנכחו במקום ובראשם רבי חיים בנבנישתי, מחבר הספר "כנסת הגדולה", שלימים היה מראשי תומכיו. לסיום ריקד בבית הכנסת עם ספר תורה בידו כאשר הוא מזמר שיר אהבה בספרדית שהיה אהוב עליו ביותר ותלה בו סודות קבליים רבים.

לאחר השבת החריפה התפרצותו של שבתי צבי, ורוב בני העיר עברו למחנה תומכיו, כולל רבני העיר אותם תקף. באותם ימים הייתה יריבות קשה בין רבני העיר רבי חיים בנבנישתי ורבי אהרן לפפה, כאשר האחרון היה מראשי רודפיו של שבתי צבי. שבתי צבי הודיע על הדחתו של הרב לפפה שנאלץ להימלט מהעיר, ומינה את הרב בנבנישתי, שעבר למחנה תומכיו, לרבה של העיר. בימים אלו התיר שבתי צבי איסורים הלכתיים רבים, ואף התייחד עם שתי גרושותיו, מה שעורר עליו את חמת מתנגדיו ביתר שאת. הוא הכריז על ביטולו של צום עשרה בטבת, ביצע "מינויים" רבים נוספים של תומכיו למלכים על חלקים בעולם, ועל אחרים הכריז כי הם גלגולים של מלכים שונים ממלכי יהודה וישראל. התפרצותו הגיעה לשיאה כאשר יצא את איזמיר לכיוון קושטא ב-30 בדצמבר 1665, לדברי חסידיו על מנת להסיר את כתרו של הסולטאן מהמט הרביעי ולמלוך תחתיו.

השמועות בדבר יציאתו של שבתי צבי לקושטא הגיעו במהירות לידיעת השלטונות, והווזיר הגדול אחמד קיופרילי פאשה הורה לעוצרו. עם הגעתו לנמל קושטא לעיני אלפי יהודים שבאו לקבל את פניו נעצר שבתי צבי בידי שוטרים טורקיים, וקהל מקבלי פניו פוזר במכות אלות. הוא הוחזק במעצר במשך כמה ימים שבהם הובא למשפט אצל הווזיר בעוון בגידה. מהלך הדיון איננו ידוע, אך בסופו החליט הווזיר שלא להוציא אותו להורג והורה על הגלייתו והחזקתו במעצר במבצר גליפולי, אליו הגיע ב-19 באפריל 1666, ערב פסח ה'תכ"ו. מסופר כי עם הגעתו לגליפולי שחט שבתי צבי כבש בתור קורבן פסח ואכלו עם בני חבורתו מבלי להסיר מהכבש את החלב, איסור הלכתי שהעונש עליו הינו כרת, כאשר הוא מברך את הברכה החביבה עליו בעת הפרות הלכתיות: "ברוך מתיר איסורים". שלטונות הכלא נהגו בו בסובלנות נדירה והתירו לו לקבל מבקרים בתאו תמורת שוחד. מעצר זה לא פגם בהתלהבות הכללית, ואפילו האמינו בו יותר שהרי הכריז שיוריד את הכתר של הווזיר מראשו ולא הרגו אותו, ומשמעויות מיסטיות מרחיקות לכת ניתנו למעצר. האגדות שהופצו באירופה בידי חסידיו סיפרו כי הוא נוהג שם כמלך, וכי בקרוב ממש יסיר את כתרו של הסולטאן הטורקי וישב על כיסאו. במהלך חודשי מאסרו נהרו אלפי יהודים מכל רחבי העולם לבקר את "שבתי צבי המלך" בכלאו והביאו לו מתנות יקרות ערך. שבתי צבי אכן נהג עצמו כמלך וביצע מדי יום טקסים מלכותיים. אישים ידועים רבים באו לבקרו ובהם בנו ובן-אשתו של רבי דוד הלוי סגל, רבה של לבוב שבפולין ובעל ספר ההלכה "טורי זהב", שהאגדה קישטה את ביקורם במעשיות רבות. הקדחת המשיחית בכל העולם היהודי הלכה והתפשטה, ובודדים היו שהעזו לצאת בגלוי נגד האמונה בשבתי צבי. אחד הבודדים היה רבי יעקב ששפורטש, שישב אז בלונדון ובהמבורג, שסיכם את פרשת שבתי צבי בספרו "ציצת נובל צבי", בו כלל גם את כל אגרותיו מהתקופה ההיא, אך רוב הרבנים שהתנגדו לתנועה השבתאית גזרו על עצמם שתיקה מחשש לפגיעה בהם ומתוך הכרה בחוסר התועלת שבעימות גלוי.

לקראת צום שבעה עשר בתמוז ה'תכ"ו הכריז שבתי צבי על ביטולם המוחלט של כל הצומות והתעניות. הכרזה זו נשלחה לכל רחבי תבל, ושבתי צבי ורובם המוחלט של מאמיניו אכלו ושתו ביום זה. מעשה זה נשנה בצום תשעה באב בשנה זו, ונצרב בתודעה הלאומית לאחר התפוגגות התנועה כחטא שחטא רובו המכריע של העם.

נקודת המפנה חלה בביקורו של מקובל מפולין בשם נחמיה כהן אצל שבתי צבי. על דמותו של כהן לא ידועים לנו פרטים רבים, אולם ידוע כי היה דמות ידועה בחוגי המקובלים במזרח אירופה, וכי שבתי צבי עצמו ידע על בואו הצפוי וציפה כי תמיכתו של כהן בו תגביר את התמיכה הציבורית בו. כהן הגיע לגליפולי בג' באלול ה'תכ"ו (3 בספטמבר 1666), אולם להפתעתו של שבתי צבי לא קיבל את משיחיותו כמובנת מאליה, אלא התווכח אתו קשות במשך שלושה ימים רצופים בקשת רחבה של נושאים קבליים בניסיון להוכיח לו כי איננו המשיח. מקורות שונים טוענים כי נקודת המחלוקת הייתה טענתו של כהן כי הוא עצמו משיח בן יוסף, ומאחר שלא מילא עדיין את משימתו לא ייתכן שמשיח בן דוד התגלה. בסיומו של הוויכוח התפרץ כהן לעבר שבתי צבי וצעק כי הוא רמאי וכי דינו מיתה כדין מסית ומדיח. כהן הבין כי אנשי שבתי צבי יקומו עליו לרוצחו, והצהיר באוזני המשמר הטורקי כי ברצונו להתאסלם. לאחר שחבש את המצנפת המוסלמית ביקש כהן ממפקד המצודה להעבירו לחצר הסולטאן באדריאנופול על מנת למסור תלונה נגד שבתי צבי. לאחר שהובא כהן לאדריאנופול הטיח האשמות קשות בשבתי צבי וטען שהוא מסית לקשר, וכי אין לסולטאן לחשוש מכוחותיו המיסטיים מאחר שהוא שקרן והוזה. לאחר שהגיש את התלונה בפני הסולטאן ברח כהן מטורקיה בחזרה לפולין שם שב ליהדותו בגלוי.

ההאשמות זכו לאוזן קשבת, ושבתי צבי הובא למשפט בפני מועצת הסולטאן‏[27] באדריאנופול בט"ז באלול תכ"ו. שבתי הכחיש כל קשר לתנועה המשיחית סביבו וההאשמות המיוחסות לו, וניתנה בפניו האפשרות לבחור בין מוות ובין התאסלמות. הוא בחר להתאסלם, ושמו המוסלמי נקרא עזיז מוחמד. הוא קיבל את התואר "באשא קאפיג'י" (שומר החצר, כתואר של כבוד ולא בפועל), ונקבעה לו קיצבה ממשלתית מכובדת מקופת הסולטאן.

התאסלמותו של שבתי צבי הכתה בתדהמה את העולם היהודי, וגרמה לרוב מאמיניו לזנוח את האמונה בו. עם זאת, רבים נתפסו ליאוש מהמשיח שהכזיב, וידועים מקרים של יהודים שהתנצרו או התאסלמו בעקבות ההמרה. הזרם המרכזי ביקש להשכיח את החרפה, ספרי קהילות הושמדו ונמחקו ונאסר להזכיר את שמו של שבתי צבי. כדי למנוע מקרה נוסף של אדם שיכריז על עצמו כמשיח, הוטלו במזרח אירופה בידי ועד ארבע ארצות הגבלות על לימוד הקבלה, ורק לאלו הבקיאים בתלמוד ובהלכה הותר ללמוד אותה כדי למנוע מאנשים לבוא לידי טעויות.

במזרח התיכון ובארצות הבלקן עדיין שמרו רבים אמונים לרעיון המשיחי, למרות המלחמה העזה שניהלו הקהילות נגד מאמיני שבתי צבי. עם פרסום ההמרה יצא נתן העזתי את עזה בדרכו לאיזמיר, על מנת לחזק את מאמיניו. בסוף ינואר 1667 הגיע העזתי לסביבות איזמיר, אך רבני העיר מנעו ממנו את הכניסה לעיר במשך זמן מה, ורק כעבור מספר שבועות נכנס לעיר. הוא ריכז סביבו את מאמיניו והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי. ההתאסלמות הוסברה כירידה לקליפות האסלאם, כדי להעלות מהן את הניצוצות שנשבו, כאשר מקורות קבליים פורשו מחדש בדרך שתתאים לרעיון נועז זה. לאחר מספר חודשים ניסה העזתי להגיע אל אדריאנופול, כנראה על מנת לפגוש בשבתי צבי עצמו, אך הכניסה לעיר נמנעה ממנו והוא הוסיף לנדוד ברחבי הבלקן, תראקיה, אסיה הקטנה, והגיע גם לאיטליה. הוא המשיך לחזק את מאמיני שבתי צבי עד מותו ב-1680.

שבתי צבי עצמו נותר באדריאנופול ביחד עם אשתו וקבוצה מנאמניו שהתאסלמו בעקבותיו, ובשנת 1667 נולד לו בן שנקרא ישמעאל-מרדכי. התפרצויותיו לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. כלפי חוץ נהג כמוסלמי לכל דבר, אך הוסיף לשלח איגרות למאמיניו שלא התאסלמו בהן מוסברת ירידתו למעמקי הקליפות כמעשה מיסטי, וכן הוא קיים קשר רצוף עם קהילות של מאמינים. בשנת 1669 נפגש שבתי צבי עם נתן העזתי, והשניים ביקרו מספר פעמים יחדיו בקהילות השבתאיות באדריאנופול, קושטא, וסלוניקי. הוא גם הוסיף להתהלך בראש תהלוכות של מאמיניו, ומספר פעמים ביקר בבתי כנסת בעיר וקיים בהם טקסים ספק יהודיים ספק מוסלמיים.

בתקופה זו לא פסקו השערוריות סביב שבתי צבי. הוא התחתן עם נערה מקושטא שהייתה מאורסת לגבר אחר ואף ילדה לבעלה הראשון בן אחרי נישואיה לשבתי צבי, דבר שהביא במבוכה גדולה את חסידיו. אברהם היכיני, ממקורבי שבתי צבי ומראשי מאמיניו לאחר ההמרה ניסה להסביר את המעשה כאילו לא היה ולא נברא אלא ניסיון הוא מהקב"ה האם ימשיכו מאמיניו להאמין בו. לאחר מכן נישא גם לבתו של יוסף פילוסוף מסלוניקי, שהיה מאוחר יותר מראשי כת הדונמה שהתאסלמו. הוא הוסיף לקיים קשר רצוף עם קהילות של מאמיניו בבלקן ובאיטליה, שהגיעו לבקרו וללמוד מפיו. חיבור קבלי בשם "רזא דמהימנותא" שמייצג את תורת האלוהות השבתאית יוחס בידי אברהם מיכאל קרדוזו לשבתי צבי בשנותיו האחרונות, אולם פרופ' יהודה ליבס טוען כי מדובר בזיוף, וכי קרדוזו עצמו חיבר את הספר.

שבתי צבי מת בשעת תפילת נעילה ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) והוא בן 50.

גרעינים שבתאיים נסתרים וגלויים שרדו במזרח אירופה עד אמצע המאה ה-18, אז הופיעה בפולין התנועה הפרנקיסטית שגררה את מרבית השבתאים הנסתרים. לאחר התנצרות הפרנקיסטים ב-1759 גוועה השבתאות באירופה. גם בבלקן בטורקיה ובאיטליה, מעוזיהם האחרונים של השבתאים, גוועה השבתאות עד לאמצע המאה ה-18, אך רעיונות בעלי מוטיבים שבתאיים, דוגמת "עברה לשמה" ו"העלאת הניצוצות" הוסיפו להימצא במוקד של מספר פולמוסים מאוחרים יותר. בטורקיה קיימת עד היום קבוצה מוסלמית-שבתאית של צאצאי המתאסלמים עם שבתי צבי שנקראת דונמה.

דמותו של שבתי צבי נצרבה בתודעה הלאומית של עם ישראל כ"גדול משיחי השקר". עובדה זו נעוצה בעיקר בהיקף העצום של התנועה השבתאית שהקיפה את העולם היהודי כולו, ובשנים הרבות שארכו עד שנשכח זכרה מהעם ופסקו מאמיניה.

דמותו של שבתי צבי שימשה רבות הוגים חרדים בבואם לתקוף תנועות שהיו בעיניהם משיחיות. מתנגדי התנועה הציונית עשו שימוש רב בהשוואתה לתנועה השבתאית ובהשוואת בנימין זאב הרצל (המאזכר את שבתי צבי בספרו האוטופי אלטנוילנד בו הוא מנסה בדרך אגב לתקוף טענות אלו) לשבתי צבי עצמו.

כליל תפארת:

ביאה לארץ חדשה:

כי אתה בא אל הארץ: כפשוטם של דברים בעניין באית יחידים אל ארצות מושבם. ועיין לעייל בעניין ביאת יחידים לאמריקה הדרומית וכן למחוזות באירופה.

לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם... לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש: ירמוז הכתוב בעניין שנאמר לעייל פפ ~ 267.6


קוסמים ומכשפים(ות):

קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף:


נביא שקר:

נביא בקרבך מאחיך... נביא אקים להם:


אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר... ומת הנביא ההוא (1,637):

וכי תאמר בלבבך, איכה נדע:


וספריו של מנשה בן ישראל בשבח הדת מתפשטים ונידונים על ידי גדולי האומות. כן עניין כפירתו של שפינוזה במסורת התורה נידונה בעניין ובחומרה על ידי כל העולם הדתי, שהיה אז עיקרו ורוב בניינו של העולם המערבי. כן, הכפירה במסורת ובתורה מן השמים, מקבלת כאן את המגיפה הקשה ביותר שהולכת ומתפשטת בכל הדורות, וזה עניין ביקורת המקרא ששפינוזה היה ממפריחה הגדולים. במקביל נכנסת ליהדות גם כוח קדושה שהיה נחלת יחידים והפך לנחלת הרבים והציבור, וזהו חכמת הקבלה המקבלת תנופה בזמן זה, לאחר פטירת המהרח"ו והתפשטות כתבי האר"י עד שהפכו לנחלת הכלל בזה הזמן, עד לימנו אנו. כן עניין המשיחיות, וביטול שמירת תורה ומצוות, מגיע מצד נוסף, והא צד נביאי-משיחי השקר, שעל ידי שבתאי צבי, שגרם לזעזוע עצום בעם ישראל, ועשרות שנים אחר שנעלם שבתאי צבי מהעולם, עדיין היו עיקרי דתו ודעותיו הכוזבות עניין וגורם לנטייה רבתי אחריו.

אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן. עניין זה מכוון גם אל המקובלים המתחזים ליודעי עתידות וכאילו הם בעלי יכולת כאשר אין להם הכוחות, ויכוון גם אל נביאי-משיחי השקר שמנסים לכבוש לב העם על ידי מעשים משונים, וכידוע הרבה בעניינו של שבתאי צבי. וירמוז מייד ביתר שאת על השבתאות ויאמר –

כי גם הנביא אינו יכול לעקור דבר מהתורה בהוראת קבע, מה שהיה להדיא בהיפוך גמור אצל שבתאי צבי כידוע. ואלו דברי רש"י כאן "כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו אא"כ מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל הכל לפי צורך שעה וסייג הפרצה".

הרי לנו:

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: רס"ג
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקי. סמ"ג לאוין נב. סמ"ק סימן קלח. מקורות: סנהדרין סה. יו"ד סימן קעט.
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקיא. סמ"ג לאוין נג. סמ"ק סימן קמא. מקורות: סנהדרין סז. יו"ד סימן קעט.
  4. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקיב. סמ"ג לאוין נד. סמ"ק סימן קמא. מקורות: סנהדרין סב. יו"ד סימן קעט.
  5. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקיג, סמ"ג לאוין לו. מקורות: סנהדרין סה. יו"ד סימן קעט.
  6. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקי"ד. סמ"ג לאוין מ. סמ"ק סימן קמב. מקורות: סנהדרין סה. יו"ד סימן קעט.
  7. מוני המצוה יראים
  8. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקט"ז. סמ"ג עשין ו. סמ"ק סימן כה. מקורות: סנהדרין קט.
  9. מוני המצוה: רמב"ן, יראים, זהר הרקיע
  10. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקי"ז. סמ"ג לאוין לד סמ"ק סימן קטו. מקורות: סנהדרין פט
  11. מוני המצוה: סה"מ מצוה תקי"ח, סמ"ג לאוין לב. סמ"ק סימן קיד. מקורות: סנהדרין פח
  12. מוני המצוה: בה"ג רס"ג
  13. מוני המצוה: בה"ג רס"ג
  14. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקי"ט. סמ"ג לאוין לה. סמ"ק סימן יג. מקורות: סנהדרין טז.
  15. מקור לא מבוסס
  16. כ.ש.פ מופיע לראשונה שמות כב:יז מכשפה לא תחיה ועיין פפ ~ 80. לפי המסורת על חברי הסנהדרין הייתה חובה לדעת את מקצוע הכישוף כדי שיוכלו לדון את המכשפים ולהכיר בהם (סנהדרין סח), ועיין סימן קעט שולחן ערוך יורה דעה)
  17. שמם של המכשפים הפרסים והמדינים הקדומים שכונו שלושת האמגושים - מאגים או מאנאים (יוונית - טיורף
  18. יש המשייכים הפרעות אילו לנשואיו הכושלים, ומשייכים אותם להתקפות שכנגדו בהיותו עוד ילד
  19. פסחים נ:א
  20. ג' שלום, ח"א, עמ' 130
  21. ספק אם הדבר אירע בשהותו זו במצרים או בשהותו במצרים בשנת 1665.
  22. החלק השני הינו ציטוט מספר ישעיהו פרק מ"ב פסוק י"ג, בו הוא נאמר על הקב"ה עצמו.
  23. מכאן ואילך נהג העזתי לחתום "נתן בנימין", ולעתים "אברהם נתן בנימין".
  24. בעקבות דברי העזתי ובהוראתו החלה שרה אשת שבתי צבי לחתום את שמה "רבקה המלכה".
  25. סיפור מגילה זו השתבש ברוב המקורות ההיסטוריים בשל טעות בספרו של רבי יעקב ששפורטש "ציצת נובל צבי", ממנו השתמע כי מזייפה של מגילה פסבדו-אפיגרפית זו היה אברהם היכיני, מקורבו של ש"צ בקושטא. ג' שלום (עמ' 186-189) מראה כיצד המקורות הקדומים מודים כי העזתי היה זייפנה של המגילה.
  26. זכרונות גליקל מהמלין, הוצאת רבינוביץ (1929) עמ' 35.
  27. לפי רוב המסורות ניהל הסולטאן עצמו את הדיון, אך ג' שלום (ח"ב עמ' 568-569) על פי מקורות טורקיים שלל את השתתפות הסולטאן בפועל וגרס כי הסולטאן היה "נוכח נסתר" מאחורי וילון.