פס 275.4 ~ כי יהיה באיש

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,463 עד 5,464 לבריאה | 1,702 עד 1,704 למניינם 


   כב וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. כג לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

דברים כא:כב - כג

הפסוקים והמצוות

לתלות החייב על עץ ולא להלינו על העץ אלא לקוברו ביומו:

לתלות מי שנתחייב תלייה. ‏[1] שנאמר: ותלית אותו על עץ.

והתליה הינה לפירסום הדין. ודין התליה הוא במגדף והעובד עבודה זרה שהם נסקלין תחילה. וקוברים איתם את העץ שניתלו בו, והאבן שנסקלו בה. ותולין אותו סמוך לשקיעת החמה ומתירין אותו מיד.


שלא ילין הצלוב על העץ וכן אין להלין המת בביתו אלא לכבודו[2] שנאמר: לא תלין נבלתו על העץ.

ועניין התליה הוא לפרסם הדין ולא לבזות את המת.


לקבור ביומו הנהרג על פי בית דין וכן לכל מת[3] שנאמר: כי קבור תקברנו ביום ההוא.

ועניין התליה לפרסם הדין אך בהשהות המת נמצא מבזה את המת וכן מחלל שם שמים באשר יאמרו הבריות מפני מה זה תלוי מפני שקלל את השם.

וכל הרוגי בית דין מצוה לקוברן ביום הריגתם.

מאורעות השנים:

חוק הבגידה [אנגליה] של 1702:

חוק הבגידה של 1702 הענישה בעונש מוות כל מי שפיקפק בסדר הירושה לתר הבריטי. סדר הירושה לכתר הבריטי הוא רשימת האנשים העומדים בתור לזכות העלייה לכתר הבריטי וכתרם של יתר ממלכות חבר העמים הבריטי. במטרה למנוע מחלוקת על הזכות על כס המלוכה, העביר הפרלמנט את חוק ההסדר 1701.

להבדיל מתלייה של פושעים שלא בהאשמת בגידה, הבוגדים במלכות עונו רבות ולאחר מכן ניתלו ללא נפילה כך שצווארם לא נשבר ובכך העינוי היה גדול יותר. לאחר זמן הופלו ארצה ואברי גופם נחתכו ומהם בעודם חיים. לאחר מותם נחתכו לארבע והוצגו בפומבי למען יראו ויראו.

The London Hanged - לוננדון בתלייה 1703:

The "Tyburn Tree"

החל מ' 1703 ועד ל 1964 בשנה בה נאסר הריגה בכלל תלייה הייתה האופן העיקרי לאנישה. תלייה ניתנה למגוון עבירות בין הייתר לגניבה או הריגה. בשנת 1868 הטקס הועבר פנימה עד אז ציבורי בהתקהלותם של הרבה אנשים ובאווירה של קרניבל בטענה כי יש בעניין כדי להרחיק אנשים ולהרתיע. ‏[4]

התלייה הייתה במרבית המקרים בעיירת Tyburn מקצה בדרך ל' Oxford. שמונה ימים בשנה הוקצו וזאת על מנת לתלות את הנענשים. המיועדים להריגה אשר נגזר להם תלייה אינן נהרגין מיידית אלא ניתן להם מספר ימים בהם בקשותיהם ניתנות ובעיקר זמן לבקש מחילה וזאת דרך אנשי הדת מטעם הכנסייה. הם היו מלובשים בגדים לבנים וזאת מעל בגדיהם וכן כובע על ראשם. הם מוצבים על עגלה אשר נגררת על ידי סוסים והם עוברים דרך חלק מן העיר. בדרכם להרג אנשים עמדו מנגד והעליבו את ההמיועדים לתלייה ולמחילה ולכפרה. חבל נקשר סביב צווארם והוא נקשר ל׳ gibbet אשר כנראה הייתה קורת עץ שלא במיוחד גבוהה (יש לציין כי אופן התלייה עבר מספר שינויים עד לביטולו). כומר ליווה אותם ופרקי תהילים נאמרו כמליץ. לאחר התלייה גופות הנתלים וכן בגדיהם היו רכוש המבצע . קרובי משפחה שרצו בגופות קרוביהם היו צריכים לשלם עבורם. במרבית המקרים גופותיהם היו נמכרות לרופאים למחקר רפואי. לאחר התלייה גופותיהם היו נמרחות בשומן ונצבות במקום הפשע עד בוא השמש.‏[5]

כליל תפארת:

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ:

לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא:

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקל"ה, רלא, ומל"ת סו. סמ"ג עשין קג, קד. לאוין קצד, ובמצות דרבנן מצוה ד. מקורות: סנהדרין מה, מו. יו"ד סימן שנו. שס"ד.
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקל"ו, ראה מצוה תקל"ה
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקל"ז, ראה מצוה תקל"ה
  4. The London Hanged: Crime and Civil Society in the Eighteenth Century by Peter Linebaugh Prof. Univ of Toledo Ohio
  5. תרגום מקוצר של עד ראייה : de Saussure, Cesar, A Foreign View of England in the Reigns of George I and George II (1902), reprinted in: Charles-Edwards, T. and B. Richardson, They Saw it Happen, An Anthology of Eyewitness's Accounts of Events in British History 1689-1897 (1958); Gatrell, V.I.C., The Hanging Tree: Execution and the English People 1770-1868 (1994).