פס 276.11 ~ לא יבא פצוע

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5495 לבריאה | 1734 עד 1735 למניינם 


   ב לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה.

דברים כג:ב

הפסוקים והמצוות

The castrato Carlo Scalzi, by Joseph Flipart, c. 1737.

הרחקת סריס, פצוע דכא וכרות שפכה מלהנשא לבת ישראל:

שלא יקח סריס בת ישראל שנאמר: לא יבא פצוע דכא וכו' . ‏[1], שלא יבא בקהל פצוע דכא וכרות שפכה שנאמר: לא יבא בקהל פצוע דכא וכרות שפכה. ‏[2]. שנמנע מי שנפסדו לו כלי המשגל עד שאינו ראוי להוליד על ידי מכת אדם או בהמה או עץ כלומר שלא היה בידי שמים מלישא בת ישראל. משרשי המצוה להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד.

וידוע שהמלכים סרסו הזכרים למנותם שומרים לנשים, ויש מן הזכרים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות אל שולחן המלך ולריוח ממון, ונחנו עם הקודש בדעתנו כי כל הסריס בידי אדם יפסל מהתחבר עוד עם בת ישראל ולחיות אתה דרך אישות נרחיק הענין ונמאס אותו. עיקר הצווי הינו כאשר נעשה מעשה דאמר קרא: ‏[3] אמר רב יהודה אמר שמואל, פצוע דכה בידי שמים כשר[4] וכן פוסק הרמב"ם: כל פסול שאמרנו בעניין זה כשלא היו בידי שמים... אבל אם נולד... או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו ... הרי זה כשר לבוא בקהל ה'. שכל אילו בידי שמים. הרמב"ם מוסיף ואומר שאסור לפסיד אברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף. אחד טמאים ואחד טהורים. בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ.

המסר המרומז:

קובץ:1749 eunuch.jpg
סריס אירופי. תמונה להמחשה 1749

שעיקר הבריאה הינה לעשות לה' דירה בתחתונים, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכן נאמר: לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר ‏[5] לא תהו בראה, לשבת יצרה. ‏[6] וכן רואים אנו כי המצוה הראשונה אשר צווה ה' את האדם הינה מצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ[7]. ויברא אותם זכר ונקבה בראם שבתחילה בשר אחד היו ועיקר התיקון הוא בייחוד של הזכר ונקבה, והיו לבשר אחד. ועל כן כאשר יעשה האדם מעשה אשר יכרות את אונו את היכולת שלו להוריד את השפע לעולם אזי אין ראוי הוא לבוא בקהל ה' שעיקר עבודת האדם היא להוריד את שפע החסד לעולם עד למידת הייסוד ובקדושה ועל ידי כך הוא ממליך את ה', דהיינו מלכות. ואין מלך מלא עם.

ורצה הכתוב להרחיקנו ממידה זו, של הכרתת צינור החסד, אשר מצאה דרכה דוקא לארמונות המלכים אשר לייסד את מלכותם דיקו את השפע את החסד שיורד דרך הייסוד מכל גבר אשר סביבם. לא כך הוא מלך מלכי המלכים אשר כל אשר חפץ עשה אלא חפץ הוא כי נוריד את השפע לעולם. ויחן ה' את האדם ויאמר נעשה אדם כצלמנו כדמותינו דהיינו שיכול לברוא ולהוליד כמונו. וזה חסד ה'

עניין הסריסים כבר היה ידוע מהעת הקדומה, במקרא מוזכר הסריס במעשה יוסף הצדיק אשר הוא עצמו תיקון הייסוד. לאחר מכן ניזכר במגילת אסתר ‏[8] הגא או הגי הסריס שומר הנשים. בקושטה היה ראש הסריסים נקרא קיזלאר אגאסי [שר הבנות], שעיקר מקריות הסריסים הייתה בעניין שמירת הבנות מגבר אחר אשר החסד לא אמור לרדת דרכו לנשים אשר עליהם היה שומר.

כאמור הסריסים שרתו את המלכים וסריסום מנעה את יכולתם לבגוד במלכות. אך לא מצאנו כי ישמשו סריסים בעבודת האל עד לשנת 1599 וזאת על ידי הכנסייה. במהלך המאה ה' 16 התפתח המדריגל שהיה שיר חילוני אשר דרש לביצועו את הקול הנשי. עד מהרה הכנסייה אמצה את הנוסח המוזיקאלי, ובעקבות החדשנות גדלה הדרישה לקולות גבוהים הדבר הציב בעיה בפני מנהיגי המוזיקה הדתית הקתולית וכנסיות משום שהם אסרו על נשים לשיר בזמן התפילה בכנסיות. עקב הנאמר התפתחה תרבות של הקסטרטו וזאת סירוס של ילדים טרם התבגרותם וזאת על מנת לשמר את קולם הסופרנו. שיא פריחתו של הקסטרטו וסירוס הילדים היה במאה ה - 17 וה' 18 ובפרט בין השנים 1730 ועד 1740 שאז החל סירוס המוני. משואר כי בשנים אילו סורסו מעל 4000 ילדים בשנה בשם עבודת האומנות.

ושוב רואים אנו איך הכנסייה הנציחה את דרכה השגוייה בדומה להתייחסותה לכמרים. ‏[9] הכנסייה הודדה את שנעשה שכן הכנסייה היא שלבסוס העסיקה את המסורסים.

מאורעות השנים

5495 - הקסטרטו, כנגד: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה"

שהפסוק "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה" הוא הפסוק 5495 מתחלת התורה. ובשנת 5495 מבריאת העולם (5\1734 למניינם) התפתחה תרבות של הקסטרטו וזאת סירוס של ילדים טרם התבגרותם וזאת על מנת לשמר את קולם הסופרנו לצורכי הכנסייה. שיא פריחתו של הקסטרטו וסירוס הילדים היה במאה ה - 17 וה' 18 ובפרט בין השנים 1730 ועד 1740 שאז החל סירוס המוני. משואר כי בשנים אילו סורסו מעל 4000 ילדים בשנה בשם עבודת האומנות.

קרלו ברוסקי

קַסְטְרָטוֹ הוא זמר עם קול התואם קולות נשיים כמו קול הסופרן או מצו סופרן המופקים כתוצאה מסירוס או מצב הורמונלי חריג שלא מאפשר לזמר להגיע לבגרות מינית.

התפתחות הקסטרטו: במהלך המאה ה-16 החל להתפתח המדריגל - שהיה שיר חילוני שהיה כתוב לטקסטים לא-דתיים. הוא היה הרבה יותר חופשי בצורתו מהשירים הכנסייתיים של ימי הביניים והרנסאנס, כמו המיסה, המוטטמוטט, והאורטורית (הדתיות). בני הדור השלישי והרביעי של האסכולה הפרנקו-פלמית (מלחינים כגון: איזאק, ז'וסקן דה פרה ואנטואן ברימל, גומברט, וילארט) החלו להלחין את שיריו של המשורר האיטלקי הנודע פרנצ'סקו פטרארקה, ולאט לאט הם החלו לבנות סוגה מוזיקלית חדשה וייחודית- המדריגל. המדריגל היה סוגה מוזיקלית זרה לתקופתה, והסגנון החדש שנוצר בעקבתיו היה סגנון קליט יותר יותר ובעל יכולת להבעת רגשות רבה יותר. המדריגל תרם להתפתחות המנעד הווקאלי של הזמרים באותה התקופה- המלחינים, שרצו שירים יותר דרמטיים שיביעו יותר רגש, החלו למתוח את המנעד האנושי לכל קצוותיו- הגבוה והנמוך. עד עתה, נדרשו הנזירים ששרו בכנסיות לשיר רק במנעד של אוקטבה אחת.

המדריגל גם העלה את קרנו של הקול הנשי, מה שבלט במיוחד באיטליה (כך למשל בחצר האצולה של פרארה היה הרכב מוזיקלי של זמרות מוכשרות שהיו מפורסמות בשירתן הווירטואוזית). בעקבות החדשנות שגרר אחריו המצאת המדריגל גדלה הדרישה לקולות גבוהים בכלל, ולקולות נשיים בפרט. הדבר הציב בעיה בפני מנהיגי המוזיקה הדתית הקתולית והכנסיית, משום שהם אסרו על נשים לשיר בזמן תפילה בכנסיות. באנגליה, למשל, שרו ילדים צעירים שטרם התחלף קולם את התפקידים העליונים ביצירות.

באיטליה החלו להעסיק זמרי פלסטו (טכניקת שירה ייחודית שנותנת קול גבוה ומלאכותי) מפני שהיו רגילים לשיר במנעד הסופרן הגבוה, אך זמרי הפלסטו היו מוגבלים בגמישותם ובמנעדם. כל אלו הביאו לרעיון הקסטרטי. זמרי הקסטרטי היו מסורסים לפני שהגיעו לבגרותם המינית וקולם היה נעשה עמוק יותר, על מנת לשמר את מנעד קולם הגבוה. לילדים שסורסו נשארו קולות גבוהים כקולות אישה שאפשרו להם לשיר בכנסיות ובאופרות. אחת המקהלות הקסטרטי הגדולות ביותר הייתה המקהלה ששרה בקפלה הסיסטינית שבקרית הוותיקן.

העדות הראשונה לזמר קסטרטו שהיה פעיל בכנסייה וקיבל שכר על שירתו הוא על נזיר מהמקהלה בקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן, משנת 1599. למרות השאלה המוסרית הקשה שעומדת מאחורי רעיון הקסטרטו, זמרי הקסטרטו נעשו למרכיב חיוני במקהלות בכנסיות הקתוליות שבאירופה במשך מאתיים השנים הבאות. הקסטרטו היו נפוצים במיוחד באיטליה. כך למשל, ברומא לבדה הועסקו בשנת 1780 יותר מ- 200 זמרי קסטרטי בכנסיות העיר. לאט לאט החלו זמרי הקסטרטי להשתלב גם בצורות מוסיקליות חילוניות נוספות ולא רק סוגות דתיות וכנסייתיות, כמו למשל בז'אנר האופרה. האופרה דורשת מן הזמרים שירה ווירטואוזית וראוותנית יותר, מה שהתאים להפליא לזמרי הקסטרטי. למרות סירוסם המשיך גופם של זמרי הקסטרטו להתפתח ולהישתנות, ולכן הריאות והסרעפת שלהם פיתחו כוח וסיבולת מיוחדים, שהקנו לזמר עוצמה ושליטה שלא היו כמוהן בעבר.

שיא פריחתו של הקסטרטו וסירוס הילדים היה במאה ה-17 והמאה ה-18. באותה התקופה היו זמרי הקסטרטו מעורבים גם המוזיקה הכנסייתית והדתית, וגם במוזיקה החילונית שהפכה נפוצה יותר ופופולרית יותר עם בואה של התקופה הקלאסית. הקסטרטו הידוע ביותר הוא האיטלקי קרלו ברוסקי 1705 - 1782, (Carlo Broschi) ששם הבמה שלו היה "פרינלי" (Farinelli). בשלהי שנות 1720 - 1740 הגיע הנהירה לקולות אילו עד כדי כך שמשואר כי מעל 4000 ילדים סורסו בשנה בשם עבודת האומנות. במרבית המקרים ילדים אילו באו ממשפחות עניות ורוב המקרים הם סורסו על ידי הוריהם בתקוה כי ישמרו על קולם

עם השנים החלו לפחות מספר זמרי הקסטרטו. מספרם החל לצנוח בחדות במהלך המאה ה-18 וה-19 עם בואו של עידן הנאורות. רבים ריחמו על גורלם של הילדים שסורסו ושלא התקבלו בחברה בשל חריגותם המינית. סירוס נערי מקהלה הוצא מחוץ לחוק באיטליה רק ב-1870.

לא יבא... בקהל ה':

לא יבא חסר ו כי עיקר הפגם הוא המעשה לפגוע בחסד המובנה בבריאה. כידוע ה - ו מסמלת את החסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד שבשם ה'. והפוגע בחסד פוגע בשורש היכולת להוריד את השפע לשאר המידות וזאת עד למידת היסוד.

בקהל ה: שהם זרע אברהם שתחילת וסוף דרכו מידת החסד, והפוגם במידת החסד אשר בו מכוח הבריאה לא ראוי לבוא בקהל ה'.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקנ"ט. סמ"ג לאוין, קיח, קיט. סמ"ק סימן רצז, רצח. מקורות: יבמות פ"ח ודף עה, עו. אה"ע סי' ה'
  2. מוני המצוות: רס"ג סמ"ג
  3. יבמות עה"ב
  4. למרות האמור י"א שגם על ידי חולי.
  5. ישעיה מה
  6. בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנית ברא אותה, כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה. רש"י
  7. בראשית א:כח
  8. ב, ג, ח
  9. שכן באשר אסור להם לשאת אישה הם מדכאים את המין הגברי. שכן ברגע שהשפע הטבעי לא יורד לעולם כדרכו אז הוא יורד ומוריד עמו כל מיני טומאות אחרות, וכאן לא המקום האריך במעשיהם המתואווים הרבים והתעללותם בחסרי ישע לאורך השנים כתוצאה מן הנאמר