פס 276.15 ~ כי תצא מחנה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,503 עד 5,508 לבריאה | 1,742עד 1,748 למניינם 


   י כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. יא כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יב וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.

דברים כג:י - טו

הפסוקים והמצוות

שמירת הברית:

שלא להרהר בעריות ביום[1] שנאמר: ונשמרת מכל דבר רע. וימנה הצווי בעריות בכלל ב"י, ויפה עשה כי מצוות ניתנו ב - פרט וכלל שאפילו במקומות שהצווי הינו בעניין הפרט עלינו ללמוד הצווי לכלל בעניין שורש הצווי והתיקון שילמד ממנו. ובעניין הטומאה יש אשר תבוא בדרך הטבע. ויזהיר הכתוב בעניין המקדש כמפורש לקמן. ויפה עשה בעל סמ"ק שהסב המצווה לכלל המחשבה, ושמירת העיניים.

שלא יכנס טמא למחנה לויה[2] שנאמר: לא יבא אל תוך המחנה. ועיקר צווי זה הינו בכל טומאת היוצאת מגופו(ה) של אדם, ועל הטמא להרחיק עצמו מן המחנה. ויצא אל מצוץ למחנה, זו מחנה שכינה, לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה לוייה, משרשי המצווה, הרחקת הטומאה ממקום הקודש.


קדושת המחנה וריחוק דבר המונע מחוץ למחנה:

שלא לגרום סילוק שכינה בצאתנו במחנה[3] שנאמר: כי תצא מחנה וכו' ונשמרת מכל דבר רע וימנה הצווי בכלל ההרחקה בדבר רע, בצאתנו במחנה [במקום מושבנו] ואפילו שלא בחילותינו ואפילו שלא בשעת מלחמה.

להיות צנוע בבית הכסא[4] שנאמר: והיה מחניך קדוש. כנאמר אשר ברא בנו נקבים נקבים... כי עלינו להפנים כי לולא כך אי אפשר להתקים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחד ועלינו לקדש דרכינו בצניעות אפילו בשעת שהותינו בבית הכסא עבור כי והיה מחניך קדוש, בכל מקום במחנה, כלל.

שלא ללמוד תורה או להזכיר דבר קדושה במקום שרואה ערווה[5] שנאמר: ולא יראה בך ערות דבר. ויסב המצווה בכל זמן [כלל] ואפילו שלא בשעת מלחמה.

להתקין יד במחנה[6] שנאמר: ויד תיהיה לך מחוץ למחנה וכו' שנצטוינו כשיצאו חילותינו למלחמה שנכין ונייחד לחיל מקום ידוע שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו. וכל זה עבור כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך... והיה מחניך קדוש, כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם וכל שכן במחנה שכולן נקיי הנפש, כי כל הירא בעברות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית ונשארו הטובים אשר רוח אלהים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש.

להתקין יתד במחנה[7] שנאמר: ויתד תיהיה לך על אזניך. בהקשר לנאמר לעייל להיות לכל אחד מבני החיל יתד תלויה עם כלי מלחמתו או כלי אחר שראוי לחפור בו כדי שיחפור בו מקום בארץ לעשות בו צרכיו. וזה הדבר בעניין הפרט.

ובעניין הכלל נכתב במדרש... למה אצבעותיו של אדם עשויין כיתדות, כלומר שהן משופין, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יתן אצבעו לתוך אזנו, שנאמר ויתד תהיה ... אל תקרי אזנך [כלי זין] אל אזניך [האוזן ששומעין בה].

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

רצח המקובל רבי עמנואל חי ריקי הי"ד, כנגד: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" [5503]:

שפסוקי התורה נתנו כנגד השנים והַפָּסוּק (דברים כג, י) "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" הוּא הַפָּסוּק הַ' 5503 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5503 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נרצח על ידי שודדי דרכים הגאון המקובל רבי עמנואל חי ריקי הי"ד מחבר ספר 'משנת חסידים' ועוד, בדרכו מאטליא לארץ ישראל, וכפי שמבאר רש"י שם "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. וכן מובא ב'ירושלמי' (שבת יט:) אמר רבי חייא בר בא כתיב "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע". מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. וכן מובא ב'שפתי כהן' שם "ונשמרת" בגימטריא "מן שפיכות דמים" עם המלות והכולל.

הסטוריה של הספקת מים נקיים ותברואה? sanitation:

מתקני שירותים עתיקים:

שירותים ציבוריים רומאיים

בתי השימוש המודרניים:

ב-1556 פרסם ג'ון הרינגטון המקורב למלכה אליזבט ה-I מאמר סטירי בו הוא הביא לראשונה תוכנית מפורטת לבניה של בתי שימוש עם אסלה נשטפת. המתקן שנבנה על בסיסה הכיל שסתום מכני לחתימת השירותים ומיכל מיים לצורך הדחה ובכך הכיל את המרכיבים הבסיסיים של בתי השימוש המודרניים.

המתקן הוצב בהרמון ריצ'מונד של המלכה אליזבט הראשונה אך לא נעשה בו שימוש בשל הרעש שליווה את שימושו.

פירצת הדרך הגדולה באה ב' 1738 וזו ע"י J.B Brondel אשר המציא את ה' valve type flush toilet.

שכלול נוסף התרחש ב-1775 על ידי הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס [Alexander Cumming] (שאף הוציא פטנט על המצאתו) – קמינגס גרם לכך שהאסלה תהיה מלאה תמיד במיים על מנת למנוע את הריחות הבלתי נעימים.

במאות ה-18 וה-19 הוכנסו שיפורים במנגנון ההדחה וזרימת המיים ובמערכת הניקוז. במאה ה-20 בתי השימוש המודרניים כבר זכו לתפוצה נרחבת באירופה, השיפור המשמעותי היחידי שנוסף הוא חיבורו של מיכל ההדחה לשירותים עצמם בעוד שקודם לכן הוא היה מוצמד אל הקיר.

בלונדון החל שימוש נרחב בשירותים מודרניים הכוללים שטיפת אסלה כבר במאה ה-19 אך בהיעדר מערכת ביוב מודרנית הוזרמו השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה והדבר הוביל לפריצה נרחבת של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול של 1859.

ניתן לומר שהשירותים המודרניים קדמו למערכת הביוב וזה מה שיצר את הבעיה. בעקבות הסירחון הגדול הוחלט בלונדון על הקמת מערכת ביוב מודרנית ראשונה מסוגה שנקזה את השפכים לנקודה מרוחקת מחוץ לעיר. בהמשך נבנו בהדרגה מערכות ביוב מודרניות במדינות נוספות. בארצות הברית הוקמו מערכות ביוב מודרניות במדינות השונות בין השנים 1900-1935.

עולמה של תורה:

אור החיים הקדוש - חיים אבן עטר ה'תנ"ו עד ה'תק"ג [1696 - 1743]:

תבנית:מפנה

בית הכנסת אור החיים על שם רבי חיים אבן עטר

רבי חיים בן משה אִבְּן עֲטַר (נודע בכינוי האור החיים הקדוש, על שם ספרו; [1696], [ה'תנ"ו], מרוקו - 1743, [ט"ו בתמוז ה'תק"ג], ירושלים) היה פרשן מקרא, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא "אור החיים" על המקרא.

קורות חייו: נולד במרוקו בעיר סאלי לחוף האוקיינוס האטלנטי. מוצאה של משפחתו, משפחת בן עטר היא מספרד, ופירוש השם עטר הוא בושם או רוכל בשמים. רבו הראשון היה סבו שעל שמו הוא נקרא. התפרנס משזירת בגדי זהב וכסף. בשנת תס"ז נישא לבת קרובו ר' משה בר' שם טוב אבן עטר. בשנת תפ"ה נכלא בגין מחלוקת על כספי הירושה של חותנו. בשנת ה'תצ"ב (1732) נדפס ספרו "חפץ ה'". מחמת הרדיפות עבר לעיר מקנס ומשם לפאס שם חבר אל ראש הישיבה המקומית רבי שמואל אבן אלבאז שלימודם המשותף הניב את ספרו התורני "פרי תואר"‏[8] בשנת תצ"ח היה רעב כבד במרוקו והרב עבר לבירה דאז טטואן ומשם לאיטליה דרך אלג'יר, שם הדפיס את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר".

בחודש סיוון ה'תצ"ט הגיע ליוורנו שבאיטליה על מנת לארגן עלייה גדולה לארץ ישראל, שם מינה את ר' משה פרנקו ועוד כמה מנכבדי הקהילה כגבאים לאיסוף כספים למטרות העלייה.

בחודש אב ה'תק"א (1741) עלה עם שלושים מתלמידיו ובני ביתם לארץ ישראל דרך אלכסנדריה, והם התיישבו בעכו. ערך ביקורים בקברי קדושים בגליל והגיע גם לטבריה. ר' חיים בן עטר ותלמידיו עברו מעכו לפקיעין, ובסוף שנת תק"ב (1742) עברו לירושלים שם הקים שתי ישיבות, אחת לתורת הנגלה ואחת לנסתר. ר' חיים בן עטר נפטר במוצאי שבת ט"ו בתמוז שנת ה'תק"ג והוא בן 47 שנה בלבד, פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים.

ר' חיים בן עטר עסק בצרכי ציבור ופרנסת תלמידי חכמים עוד בהיותו בחוץ לארץ, תרם להרחבת היישוב היהודי בארץ ישראל בתבנית:ה. והיה בקשר עם רבנים ברחבי הארץ, כגון רבי חיים אבולעפיא. כמו כן פעל נגד הקראים בירושלים. תלמידו המפורסם היה החיד"א - ר' חיים יוסף דוד אזולאי.

הבעש"ט העיד על רבי חיים בן עטר שהוא היה ראוי להיות משיח בדורו. הרב ד"ר יהודה ביבאס היה קרובו,‏[9] וכן היה רבי חיים גיסו של הרב שמואל די אבילה.

ספריו: חפץ ה'' - חידושים על מסכתות הש"ס ברכות, שבת, הוריות וחולין. פרי תואר - ספר הלכה על שולחן ערוך חלק יורה דעה בו הוא חולק על פסקי ה"פרי חדש" לרבי חזקיה די סילוה. ראשון לציון - חידושים על הש"ס ופירוש על 5 מגילות וכמה מספרי התנ"ך. ארץ החיים - שלושה עניינים: תשובה בעניין מקח וממכר; אגרת מבית הדין בסאלי שבמרוקו לבית הדין בפאס; אגרת מסע עם התלמידים מעכו לצפת וטבריה. אור החיים - פירושו המפורסם על התורה. נתחבב על חוגי החסידים והרבה מהאדמו"רים העריצו ספר זה. ספר זה הודפס בחלק מהמהדורות של "מקראות גדולות" ומבוסס בחלקו על תורת הקבלה. מקובל לקרוא לספר אור החיים הקדוש, ומפורסם שהוא בין שלושת הספרים שנתחברו בדורות האחרונים שזכו ליקרא בתוספת זו, והם: אלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש. על ספרו זה נכתבו פירושים רבים במהלך הדורות, ולאחרונה גם יצאו פירושים מורחבים ומלוקטים בהוצאת מוסד הרב קוק ומכון עוז והדר.

לאחר מותו: קבר אור החיים נמצא בשיפולי הר הזיתים ועל מצבתו חרות: "והארץ האירה מכבודו כאשר יאירו שבעת הנרות, הוא זיוה הוא הדרה, ה"ה המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל אלקי חסידא קדישא כמור"ר חיים 'ן עטר ז"ל. נתבקש בישיבה של מעלה יום ט"ו לחודש תמוז שנת ה'תק"ג להנות מזיו השכינה"

בית המדרש של ה"אור החיים" נמצא בעיר העתיקה בירושלים ונכלל היום במוזיאון בית וינגרטן, חצר היישוב הישן. ישיבת אור החיים המשיכה להתקיים אחרי מותו, עברה לרשות האשכנזים וקיימת עד היום.

ברבות השנים, הוענקה דמותו והונצחה על עשרות מבנים ומוסדות בעולם היהודי. ואף רבנים רבים במשך הדורות, ייחדו מוסדות וקבעו שיעורים בחיבוריו, ואף הקימו מכונים להפצת תורתו. על שמו נקראת שכונת אור החיים (בני ברק). ואף על שמו הוקמה ישיבת אור החיים בעלי תשובה העומדת בנשיאות הרב ראובן אלבז. ואף מוסדותיו של הרב שמעון בעדני בית הכנסת וסמינר אור החיים. מפעל נוסף המתייחד בההדרת כתביו והפצת זכרו, היא הארגון ובחרת בחיים העומדת בנשיאות הרב מנחם מנדל פומרנץ שההדיר את ספריו ומתחמה בחקר תולדותיו, מוסר שיעורים בתורתו בכל רחבי הארץ. במסגרת אותם שיעורים, אף יצאה לאור סדרת הספרים ובחרת בחיים שכתבו מקשיבי השיעורים.

הבעל שם טוב בֵּשְט:

רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם (נולד בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 עד 1700 - נפטר ו' בסיוון תק"כ, 21 במאי 1760), הוא אבי תנועת החסידות.

{{הערה{"'שבחי הבעל שם טוב"' - קובץ הגיוגרפי עליו אשר נדפס בשנת ה'תקע"ה 1815}}. הבעל שם טוב נולד ככל הנראה בעיירה אוקופ, במרחב הרומני‏[1]. מקומה של אוקופ אינו ידוע, אך משערים שהיא נמצאת כיום באוקראינה. יש הסוברים שהוא נולד בעיירה טלוסטה שבחבל גליציה‏[2].

תמונת בית הכנסת של הבעש"ט, מלפני 1915

הבעל שם טוב בעש"ט, : "בֵּשְט" הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם (נולד בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 עד 1700 - נפטר בסיוון תק"כ, 21 במאי 1760), אבי תנועת החסידות.

הבעל שם טוב נולד ככל הנראה בעיירה אוקופ, במרחב הרומני ‏[10]. מקומה של אוקופ אינו ידוע, אך משערים שהיא נמצאת כיום באוקראינה. יש הסוברים שהוא נולד בשטעטל טלוסטה שבחבל גליציה[11].

תאריך לידתו אף הוא נתון במחלוקת. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד, תאריך לידתו הוא בי"ח באלול ה'תנ"ח, אך מקורות אחרים מציינים את שנת ה'ת"ס כשנת לידתו‏[12], ולפי מסורת קדומה יותר, מרבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון), הוא נולד בשנת ה'ת"נ ‏[13].

ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר והועסק כעוזר למלמד בחדר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אשה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. ישראל שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים.

בתקופתו של הבעש"ט הייתה פריחה אצל יהודי מזרח אירופה בעיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה.

למרות שכינויו מעיד על עיסוקו המקצועי כבעל שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית בהשבעות ובקמיעות, ידוע שהבעל שם טוב התנגד לקבלה מעשית ואף מסופר עליו שכל ימיו עשה תשובה על כך שבילדותו עבר את הנהר על ידי שימוש בשם קדוש. הבעל שם טוב היה מיסטיקן, שראה את ייעודו הדתי האישי בקשר הדבקות עם הבורא, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בנוסף לכך נטל על עצמו תפקידי הנהגה רוחנית וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. בהגותו ינק מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י.

הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה). למן התגלותו, בהיותו בן 36, ועד לשנת ה'ת"ק 1740, התגורר בטלוסט, ובשנת ה'ת"ק 1740 עבר לעיירה מז'יבוז', שבה נתגלו עדויות בלתי תלויות על פועלו ומעמדו בקהילה ‏[14].

תורתו: הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגות שלו נרשמו על ידי תלמידיו ומופיעים ב"צוואת הריב"ש", שראה אור בחודש אדר שנת ה'תקנ"ג 1794. יש עוד ספרים שבהם מובאת תורתו: "בעל שם טוב על התורה" ו"כתר שם טוב" - שניהם מלוקטים מדברי תורה המסורים משמו הכתובים בספרי החסידות.

באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה'תק"ז 1747, ובה נכנס להיכלו של משיח וקיבל ממנו הוראה ישירה להפיץ את תורתו ברבים - "יפוצו מעינותיך חוצה".

בכמה מקורות חסידיים מצוין כי שמו הפרטי של הבעש"ט, ישראל, רומז שתפקידו של הבעש"ט בעולם הזה היה לעורר את כלל עם ישראל; כשם שמעוררים אדם על ידי שקוראים בשמו, כך שב הבעש"ט והחיה את כללות עם ישראל וכללות חלקי התורה.

הבעש"ט גרס כי מלבד ארבעת חלקי התורה, פשט רמז דרש סוד, ישנו רובד נוסף הכולל את כל שאר הרבדים ומהווה את הקשר ואת הבריח המחבר ביניהם, והוא פנימיותם. בעוד שארבעת הרבדים החיצוניים של התורה עוסקים בפעולת התורה בעולם הגשמי או בעולמות הרוחניים, התורה הפנימית, תורת הבעש"ט, מראה כיצד פועלת התורה על האלוהות וכיצד קיום התורה הוא עצמו גילוי אלוהות, שכן "אורייתא (התורה) וקב"ה (וה') כולא חד (הם אחד)". הבעש"ט בתורתו חשף כיצד התורה מגלמת את הרצון האלוהי בעולם ויותר מזה מבארת ומסבירה את מעלת האלוהות עצמה.

בעוד שארבעת חלקי התורה החיצוניים עסקו בביאור סדר והנהגת העולמות (התחתונים או העליונים), התורה הפנימית תורת הבעש"ט מבארת את התנהגות האלוהות ואת האלוהות עצמה.

הבעש"ט ראה בתורתו הכנה לביאת הגאולה, שבה כדברי ישעיהו תבנית:הדגשה, וכפי שמביא רמב"ם במשנה תורה - יד החזקה - שבבוא הגאולה יהיו עם ישראל חכמים גדולים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם.

תלמידיו ומשפחתו:

בית המדרש של הבעל שם טוב

ישנם 150 רבנים המוכרים כתלמידיו ומאמיניו המובהקים של הבעל שם טוב. בין אלו ניתן למצוא את יורשו רבי דב בער הידוע בכינויו "wh:המגיד ממזריטש", רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף קיציס, רבי חיים מקרסנה, רבי נחמן מהורדנקא, רבי אריה לייב משפולי, רבי מאיר הגדול מפרמישלאן, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי פנחס מקוריץ, רבי דוד לייקיס, רבי דוד פורקס, רבי יהודה לייב מפולנאה ("המוכיח"), רבי שמואל מקאמינקא ורבים אחרים.

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים: בנו, רבי צבי, ובתו, אדל. בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל: רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז'. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב. ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מנה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך) ור' ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו. בן בנו רבי צבי, הוא רבי אהרן מטיטיוב.

פטירתו: בסוף ימיו היה עד לפרשת יעקב פרנק וכיתתו, שהתרחשה בסמוך לו והסעירה את העולם היהודי. במקורות החסידיים קושרים את פטירתו לפרשה זו, ולמאבק שניהל הבעש"ט נגד אנשי הכת[15].

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"כ (1760). התאריך המקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד"ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה, הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיוון). לעומת זאת, ישנם הטוענים שפטירתו הייתה ביום ב' של חג השבועות (ז' בסיוון).

לאחר פטירתו שימש בנו, רבי צבי, מנהיג עדת החסידים למשך שנה. ביום השנה הראשון לפטירתו של הבעש"ט, בחג השבועות ה'תקכ"א, ביושבו עם חבריו סביב השולחן, אמר ר' צבי כי אביו נגלה אליו בחלום ואמר לו כי רבי דוב בער יהיה המנהיג מעתה. ר' צבי ויתר על מנהיגותו ואת מקומו תפס רבי דב בער, אשר העביר את מרכז החסידות למזריטש. באותה עת, כפי שכתוב בספר "מקור ברוך" (דפוס הראשון מכתבי יד הופיע בשנת תר"מ), הודיעו ר' יוסף מפולנאה ור' פנחס מקוריץ, שהיו מ"חבריא קדישא" הקרובה ביותר לבעש"ט, כי הבעש"ט ציין את נכדו רבי ברוך ממז'יבוז' כיורש החסידות, וביקש מר' פנחס להשגיח על זה. לבסוף חזר ר' ברוך למז'יבוז' וכיהן כאדמו"ר בבית מדרשו שירש מן הבעש"ט.

כליל תפארת:

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע [1743]

כי ... יהיה טהור מקרה לילה = האור החיים הקדוש = 700, וצריך להבין

וכתיב ‏[16]: צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרע נאסף הצדיק. צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו

כי ... לא יהיה טהור מקרה לילה:

ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ:

ויתד תהיה לך ... וכסית את צאתך:

והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך:

ושב על אחריך דהיינו ישיבה על בית הכסא.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סמ"ק
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"ה, מקורות: פסחים סח. כלאים פ"א מדות פ"ג
  3. מוני המצוות: רס"ג רמב"ן זהר הרקיע
  4. מוני המצוות: סמ"ק
  5. מוני המצוות: בה"ג סמ"ק יראים
  6. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"ו, סמ"ג עשין קיט מקורות: ספרי
  7. מוני המצווה: סה"מ מצוה תקס"ז. סמ"ג עשין קיט. מקורות: ספרי
  8. כעדותו העצמית בהקדמת הספר שם הוא מספר: ובחלק מההלכות מתקתי סוד עם רב ועצום, יחיד בדורו, גדול הרבנים, חכם החכמים, הדיין העצום הכולל כל מידות טובות הוא 'אחיהוד' הרב המופלג כמוהר"ר שמואל בן אלבאז ה' ירומם כיסא תורתו ... ולא הרימותי ידי לחתום על דברי, אלא לאחר הסכמת הרב הנזכר, והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם: 'אחי הרשב"א' ה' ישמרהו....
  9. ראו: מאיר בניהו, ידיעות חדשות על רבי יהודה ביבאס, אוצר יהודי ספרד, לחקר תולדות יהודי ספרד ותרבותם, ג', ירושלים תש"ך-1960, עמ' 96-95.
  10. שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87 הערה 1
  11. ר' יוסף לוינשטיין רבה של סרוצק, במכתב לר' אברהם כהנא, קובץ נחלת צבי, יד
  12. ש' דובנוב, תולדות החסידות, תל אביב תשל"ה, עמ' 42-43
  13. "אמרי קודש" שנכתבו על ידי בנו, לי"ט כסליו. גם אהרון מרקוס, בספר החסידות, בני ברק תש"ם, עמ' 13, נוקט את שנת הלידה 1690
  14. משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
  15. ראו כתבה נרחבת במוסף "תורני" של העיתון המבשר 14.5.2010, וכתבה נוספת במוסף המיוחד על הבעש"ט שצורף לגיליון המבשר בערב חג השבועות, 18.5.10.
  16. סנהדרין פרק חלק קיג:ב