פס 276.17 ~ לא תהיה קדשה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,511 עד 5,512 לבריאה | 1,750 עד 1,751 למניינם 


   יח לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יט לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.

דברים כג:יח - יט


הפסוקים והמצוות:

דיני המיועדים לזנות והקרבתם

  • שלא תהיה קדשה מבנות ישראל והיא הנבעלת בלא כתובה וקדושין שנאמר: לא תהיה קדשה. ‏[1]
שלא להיות הזכר מיוחד למשכב שנאמר: לא יהיה קדש. ‏[2]
הבועל ארמית במיתה ע"י קנאים בגז"ש. שנאמר: לא תהיה קדשה ונאמר (מלאכי ב יא) כי חלל יהודה קדש ה' . ‏[3]
  • מצווה תקעא: שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב. שנאמר: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב. ‏[4]
שלא להביא לביהמ"ק אתנן זונה או מחיר כלב- שתים שנאמר: כי תועבת ה' גם שניהם. ‏[5]


המסר המרומז:

היפוך הקדושה – ההפקרות. וירמוז כי ייחוד האדם לחטא, גם אם הוא חטא שברוח סופו לסטות גם בחטאי החומר, כמאמרם לא עבדו ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות.

מאורעות השנים:

יעקב פרנק

מעשי הניאוף של יעקב פרנק משיח שקר

יעקב פרנק 1,726 – 1,791 יהודי מתלמידי שבתאי צבי, יסד את כת הפרנקיסטים מתוך כוונה לשנות ולעקור את ישראל מדרך ישראל המסורה. פרנק נולד וחי בפולין, וניסה למצוא חן בעיני הנוצרים ולבסוף, למרות שהתנצר, סר חינו ונכלא במנזר לשארית ימיו. פרנק לא היה איש אשר רוח בו, לא היה לו עניין בחכמה וקבלה, ואף הצהיר שכל כוונתו לדרדר את עם ישראל. בהמשך חייו התנצר עם קבוצה מתלמידיו, ואף קודם לכן הציג עצמו כהולך בעיקרי חוקי הנצרות, מה שהוא בגדר חילול ה' שביהרג ואל יעבור. בכתביו כתב במפורש: "אין אדם יכול לעלות בהר עד שלא ירד ראשונה עד תחתיתו. על כן עלינו לרדת ולהיות מושפלים עד תחתית המדרגות, שכן רק אז נעלה בעלייה עד אין סוף... אני לא באתי להרים אתכם כי אם להשפילכם עד תחתית התהום, שאין עוד ירידה עמוקה מזו, ואין אדם שיוכל לקום משם בכוחו הוא, רק האל יעלה אותו בגבורת ידו ממעמקים". הרי שפרנק הוא ממש בגדר ייחד עצמו לעבירה. ואף לא חשש לאמר "כל מקום שאלך, הכל ייחרב". על פי דבריו שלו, מסתבר שהעדויות על עבירות דגילוי עריות שעודד להם, הם דברי אמת. כי תכליתו היה היפך הקדושה ולשרש הקדושה בישראל, מה שהוא גדר קדש וקדשה ממש, כפי שיבואר בפירוש להלן.

כליל תפארת:

לא תהיה קדשה. לכאורה צריך ביאור איך לשון קדש נופל גם על קדושה וגם על זנות. והנה ברש"י כאן כתב: מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות. ולא יהיה קדש, מזומן למשכב זכור (סנהדרין נד:). ונראה בזה ששורש קדש הוא מי שמוציא עצמו מהכלל ומדרך הטבע, וזה הן לטוב והן למוטב. מכאן שלשון קדש וקדשה מורים ביסודם על אלו שייחדו עצמם להיפך הקדושה והיפך טבע האדם התורני. ועניין זה מתקיים בשנים אלו על ידי יעקב פרנק והפרנקיסטים, הן במובן הכללי של הפקרות ויציאה מדרך התורה והדרך האנושית במעשיהם הנילוזים בכלל, והן בזנות ועריות בפרט, אשר ידוע שעשו בזה מעשים מגונים. עוד ירמוז על המצב בכלל האומות באילו השנים עוד טרם חקיקת הנשואין שבאנגליה 1,753. ומשמע כי כל הפרשיות סתומות שבכי תצא בענין אישות קשורות הן אחת בשנייה. ובפרט פרשה זו ופפ~22 דלקמן. והיינו שהתורה מעידה שבזה הזמן אנו נזקקים בעולם כולו לחזק את גדר הנישואין, שכן במצב שאין גדר נישואין באים לידי קדשות, כלומר למצב שהאדם סוטה ויוצא מחוקו האנושי והראוי.

הרי לנו:

שכנגד קדושים תהיו בגדר קדושה, עשויים בני ישראל להימשך למה שנראה קצת כקדושה, כפי שהציג פרנק את כוונותיו, ובפועל להגיע לשאול תחתית דגדר קדשה.

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ ל"ת שנה. ורמב"ן משיג סמ"ג לאוין פ. מקורות: קדושין פ. יבמות לז. סנהדרין כא, עו. אה"ע סימן קעז.
  2. מוני המצוות: רס,ג
  3. מוני המצוות: רס"ג
  4. מוני המצוות: סה"מ ל"ת ק. סמ"ג לאוין שיו. שיז. מקורות: תמורה כט, ל. ועי' באו"ח סימן קנג בהגה"ה
  5. מוני המצוות: רס"ג רמב"ן, סמ"ג