פרשה פתוחה 100 ~ ויאמר משה דקחו מאתכם תרומה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,533 - 2,558 לבריאה | 1,231 - 1,202 לפני מניינם 



ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. ה קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. ו וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. ז וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׂטִּים. ח וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. ט וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. י וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. יא אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנָיו. יב אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. יג אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים. יד וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.

טו וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן. טז אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ. יז אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר. יח אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם. יט אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן. כ וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה. כא וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. כב וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה. כג וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ. כד כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ. כה וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. כו וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. כז וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. כח וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. כט כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה.

שמות לה:ד - כט


הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז:

וידוע שמעשה אבות סימן לבנים, וכן פסוקי פרשתנו אשר מתארות את הבאת נדבת לב העם וזאת על מנת להקים את המשכן הינם כנגד השנים אשר בהם הוקם המשכן בשילה אשר שם עמד 369 שנים. ולא ידוע בוודעות מתי עברה העבודה בשלמותה לשילה. ומסורת בידינו כי בני ישראל נכנסו לארץ בשנת 2488/9 ומלחמות יהושע 14 שנה ומשכן עמד בגלגל 24 שנה. רק לאחר מכן בשנת 2512 החל התהליך של הקמת המשכן בשילה. ויפה עשה הכתוב כי יזכיר את נדבת העם בשנת 2533, ויש להבין. והמשכן במדבר עמד 40 שנה ומחציתו 20 וכן כאן שנת העשרים מהחל הקמת המשכן בשילה בשלמותה תחל בשנת 2533. ויכול כי עד לתקופת עתניאל בן קנז לא החלו בבניית משכן שילה בפועל בשילה. שעד שנות עתניאל הקימו את המשכן אשר עמד במדבר, ומשנותיו של עתניאל הקימו משכן חדש בנדבת העם.

ועניין הזכרת הנחושת כי בשנים אילו ממש

מאורעות השנים:

תקופת עתניאל בן קנז, ומשכן שילה, כנגד: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה":

האתר המזוהה כיום עם שילה המקראית, שם על פי המקרא שכן משכן שילה

שהפסוק 2533 מתחילת התורה "קחו מאתכם תרומה לה'" העוסק בעניין מלאכת בניית המשכן הינו כנגד השנים שבהם עסקו ב"י בבניית המשכן שבשילה. שב"י נכנסו לארץ בשנת 2488 והמשכן עמד בגלגל עד 2512 ורק לאחר מכן החלו במלאכת בניית המשכן. עוד שלפי י"א רק בימי עתניאל עסקו בבניית המשכן וי"א כי לאחר מות יהושע היו שנות הזקנים שנאמר "ויהושע לזקנים" והם עמדו 17 שנה עד שנת 2533 שאז החלו בבניית המשכן כנאמר "קחו מאתכם תרומה".

עתניאל בן קנז שפט מ' שנה, ב'תקט"ז עד ב'תקנ"ו [או ב'תקל"ג עד ב'תקע"ג ‏[1]]. נאמר ביהושע ‏[2]: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שִלֹה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם", וזה היה עוד טרם השלמת שבע שנים שחילקו את הארץ. ובזבחים איתא: "באו לשילה נאסרו הבמות. לא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. והיא היתה 'מנוחה' ‏[3]". אך בסדר הדורות [שנת ב'תתע"א] נתבאר שהמשכן עמד בגלגל כ"ד שנים, דהיינו עוד י' שנים אחר ז' שכבשו וז' שחילקו. מבואר מכך שתהליך העברת המשכן לא היה בבת אחת, אלא ארכו עוד י' שנים עד שפסקו מההקרבה בגלגל. וכל זה היה מחמת עיסוקם בהשלמת המלחמה והיישוב. וא"כ ארכו עוד שנים רבות עד שהשלימו את משכן שילה גם לאחר שפסקו מהגלגל, כי גם בזמן הזה עדיין נלחמו בני ישראל להשלים כיבוש הכנעני, כמבואר בפר' הקודמת. והנה לפי המבואר בתחילת שופטים, לא שקטה הארץ אלא מתחילת זמן שפיטת עתניאל בן קנז. מכאן שעיקר עבודת משכן שילה הולכת ונשלמת בשנות שפיטת עתניאל בן קנז, דהיינו בשנים אלו. נמצא כי מהלך חידוש משכן שילה והעבודה הקבועה בו נעשה בשנים המקבילות לפר' הקודמת ולפרשתנו ‏[4], ועיקרו בימי שפיטת עתניאל בן קנז.

2533 - בניית משכן שילה - "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ"

מובא מהרה״ג א. כליל שליט״א שהפסוק (שמות לה:ד והילך) ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת.״ הוא הפסוק 2533 מתחילת התורה. ובשנת 2533 לבריאת העולם בנייה והידור משכן שילה. שהכניסה לארץ בשנת 2488 והמשכן בגלגל עד 2512, ויהושע נפטר ב׳2516 ואז שנות הזקנים שעמדו 17 שנה עד שנת 2533, ובימיהם מלחמות עם הכנעני יושב הארץ וכן שיעבוד כושן רשעתים ל׳8 שנים. ולא שקטה הארץ עד תחילת שנות עתינאל ב׳2533, שאז התפנו להדר את המשכן ככתיב ״קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת.״ וכפי שמובא שמידה כנגד מידה וגם לפי השנים שכן שועבדו 8 שנים ולכן סרחו 8 שנים לאחר מות יהושע דהיינו בשנות הזקנים ומשכך לא בנו את משכן שילה למרות שעבר לשילה.


ועיין שופטים ב:ח-טז: (ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. (ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ. (י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל. (יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים. (יב) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת יְהוָה. (יג) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת. (יד) וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם. (טו) בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְהוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד. (טז) וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם.

שופטים ג׳:א-יא: ״וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. (ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת. (ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה. (ה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (ו) וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם. (ז) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת. (ח) וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים. (ט) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה וַיָּקֶם יְהוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. (י) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם. (יא) וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.״


שהפסוק 2533 מתחילת התורה "קחו מאתכם תרומה לה'" העוסק בעניין מלאכת בניית המשכן הינו כנגד השנים שבהם עסקו ב"י בבניית המשכן שבשילה. שב"י נכנסו לארץ בשנת 2488 והמשכן עמד בגלגל עד 2512 ורק לאחר מכן החלו במלאכת בניית המשכן. עוד שלפי י"א רק בימי עתניאל עסקו בבניית המשכן וי"א כי לאחר מות יהושע היו שנות הזקנים שנאמר "ויהושע לזקנים" והם עמדו 17 שנה עד שנת 2533 שאז החלו בבניית המשכן כנאמר "קחו מאתכם תרומה".

לפי הנ"ל, בשנים אלו נצרכו בני ישראל לאסיפת נדבה לכינון משכן שילה. והנה ידוע שהמשכן כנגד מעשה העגל, שנעשה אף הוא מהזהב שאספו בני ישראל ‏[5]. ועיקר חטא העגל נגרם מחוסר האמונה במסורה, שאמר להם משה שישוב, ולא האמינוהו מחמת החשבון שלהם, וזה לעומת זה בתקופה זו נתחזקה המסורה ע"י עתניאל בן קנז, שהיה ממוסרי התורה כמבואר בפר' הקודמת, ואמרינן: "עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז" ‏[6]. ומאידך גם בתקופה זו היה ניסיון לבני ישראל כנגד קבלת השכינה ע"י המשכן ואנשי המסורה, שהיה להם פסל מיכה למוקש. כי לפי סדר עולם וסדר הדורות הוקם פסל מיכה אף הוא בימי עתניאל בן קנז (בזמן כושן רשעתיים), והיה זה לעומת זה נגד משכן שילה, כנאמר "וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשִלה" ‏[7], ‏[8].

הרי לנו:

רוח הנדבה אשר בפרשה זו שייכת לתקופה זו של משכן שילה, וכנגד האסיפה לעגל ולפסל מיכה. כי משכן ה' במדבר ובשילה היה לקיים לבני ישראל את עבודת הקודש ולהבדילם מעבודת הפסלים.

הערות שולים:

  1. עיין פפ~98 ובהערה שם
  2. יהושע י"ח, א
  3. דברים י"ב, ט
  4. וכן לפר' הבאה
  5. רש"י שיר השירים א', יג ועוד
  6. בראשית רבה נח ב
  7. שופטים י"ח, לא
  8. וראה פפ~117