פרשה פתוחה 102 ~ ויעש יריעת עזים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,578 - 2,602 לבריאה | 1,183 - 1,158 לפני מניינם 


יד וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת עָשָׂה אֹתָם. טו אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְאַרְבַּע אַמּוֹת רֹחַב הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת. טז וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד. יז וַיַּעַשׂ לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצֹנָה בַּמַּחְבָּרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עָשָׂה עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית. יח וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד. יט וַיַּעַשׂ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵלִים מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה.    כ וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. כא עֶשֶׂר אַמֹּת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. כב שְׁתֵּי יָדֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אַחַת אֶל אֶחָת כֵּן עָשָׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן. כג וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קְרָשִׁים לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה. כד וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף עָשָׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו. כה וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עָשָׂה עֶשְׂרִים קְרָשִׁים. כו וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. כז וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה עָשָׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים. כח וּשְׁנֵי קְרָשִׁים עָשָׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם. כט וְהָיוּ תוֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן עָשָׂה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת. ל וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. לא וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת. לב וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. לג וַיַּעַשׂ אֶת הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן לִבְרֹחַ בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. לד וְאֶת הַקְּרָשִׁים צִפָּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתָם עָשָׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וַיְצַף אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב. לה וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים. לו וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף. לז וַיַּעַשׂ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם. לח וְאֶת עַמּוּדָיו חֲמִשָּׁה וְאֶת וָוֵיהֶם וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וַחֲשֻׁקֵיהֶם זָהָב וְאַדְנֵיהֶם חֲמִשָּׁה נְחֹשֶׁת [1158].

שמות לו:יד - לח

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

כיבוד קדושת ה' מזכה בהנהגה ומלוכה ובבניין הבית, כפי שנתקיים בעתניאל בן קנז עבור מרים ואצל עגלון מלך מואב

מאורעות השנים

אהוד בן גרא

בשנים אלו ממשיך לשפוט אהוד בן גרא, אשר הנהיג ושפט משנת ב'תקנ"ו משך שמונים שנה (עד ב'תרל"ו). ‏[1] אהוד התחיל הנהגתו בהיות ישראל משועבדים ביד עגלון מלך מואב י"ח שנים (שלפי סדר עולם רבה פי"ב נמנות תוך הפ' שנים), ואז (שנת ב'תקפ"ד, בתקופת פרשתנו) הושיע ה' ואהוד הרג את עגלון, כמסופר (שופטים ג', יד ואילך): "ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה. ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע את אהוד בן גרא בן הימיני איש אִטר יד ימינו, וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב. ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גֹּמֶד ארכהּ, ויחגֹר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו. ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב, ועגלון איש בריא מאד. ויהי כאשר כִּלה להקריב את המנחה וישַלח את העם נֹשאי המנחה. והוא שב מן הפסילים אשר את הגלגל ויאמר דבר סתר לי אליך המלך, ויאמר הס ויצאו מעליו כל העֹמדים עליו. ואהוד בא אליו והוא ישב בעלִיַת הַמְּקֵרָה אשר לו לבדו, ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא. וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו". ואחר כך נלחמו בני ישראל בבני מואב, ולא נמלט איש מאנשי חיל מואב. ובזמן שעבוד עגלון היה מעשה רות המואביה,‏[2] שירדו אלימלך ומשפחתו שדי מואב מחמת הרעב שהיה בארץ, וגרו שם זמן מה, ומתו אלימלך ומחלון וכליון, ורות אשת מחלון דבקה בישראל ונתגיירה, ונשאה בועז, וילדה ממנו את עובד, ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד.

שורש מלכות דוד ממרים, שלמא בן עתניאל בן קנז

כליל תפארת

ויעש... על המשכן:

עגלון הוא אביה או זקנה של רות, ‏[3] שזכתה ויצא ממנה שלמה אשר בנה בית לה'. וזה בזכות מה שקם עגלון לשמוע את דבר ה', כדאיתא ברות רבה (פרשה ב): "ר' ביבי בשם ר' ראובן: רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר... 'ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא', אמר לו הקב"ה: אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה' ", וזהו שלמה שנאמר בו 'וישב שלמה על כסא ה' למלך' (דה"א כ"ט, כג) (ילקוט שמעוני שופטים רמז מב; רות רמז תר; דה"א רמז תתרפב). הרי כאן עניין עגלון לבניין המקדש (וראה פפ~104).

ויעש יריעֹת עזים. עיין פפ~86, שם נתבאר שהיריעות רומזות למרים, אשר הובטחו לה בתי כהונה ולווייה ומלוכה. ובפרשתנו מתקיים הדבר, שכאן משתלשלת מלוכת דוד ע"י עגלון. לפיכך כתיב "ויעש יריעֹת", להורות כי השלים כאן מאמר פפ~86 המורה על הבטחת ה' למרים והחל קיומו. כי שורש מלכות בית דוד הנו מיהודה מחד ומלוי מאידך. שכך היא השתלשלות בית דוד (עפ"י רות ד', יח-כב ודה"א ב', ג-טז): יהודה הוליד את פרץ; ופרץ הוליד את חצרון; וחצרון הוליד (מאשתו הראשונה) את ירחמאל ורם וכְלוּבַי, הוא כלב בן יפונה (ראה רש"י שם ד', טו); ורם הוליד את עמינדב; ועמינדב הוליד את נחשון (נשיא יהודה, והוא עתניאל בן קנז); ונחשון הוליד את שַׂלְמָא (הוא שַׂלְמוֹן אחי אלימלך); ‏[4] ושלמא הוליד את בֹּעַז; ובעז הוליד את עוֹבֵד; ועובד הוליד את ישי; וישי הוליד את דוד. ובאותה תקופה שהוליד רם את עמינדב הולידו כלב ומרים את חור (ב'תכ"ח); וחור הוליד את כלב (השני); וכלב הוליד את שַׂלְמָא אבי בית לחם, הוא הוא שלמא בן נחשון‏[5](עפ"י דה"א ב', נא-נב). ופרשתנו כנגד שנות שלמא (כי עתניאל נפטר ב'תקנ"ו). נמצאת פר' זו מורה על קיום הבטחת הבורא למרים "ויעש להם בתים", על כן יזכיר היריעות באלו השנים. ואל תתמה על כי יאריך הכתוב בזה העניין. הסיבה האחת כפשוטו, להורות כי ה' משלם שכר טוב ליראיו. והשנית, להורות השתלשלות מלכות בית דוד. והנה עתניאל הוא נחשון, אשר מסר נפשו בים סוף וחידש ג' מאות ההלכות וגם לחם מלחמת ישראל. ובבעז ידוע שנשא רות וכל מעשה מגילת רות. אך שלמא להיכן הלך? על כן יזכיר כאן את זכותו, בהיותו מצד אחד בן נחשון, הוא עתניאל, ומצד שני בן כלב ומרים. ויתר על כן, הלוא על בעז ייאמר כי בירך את הקוצרים לשלום בשם ה' (רות ב', ד), וזאת למד מבית אביו, הנקרא שלמא כי השלום לו.

הרי לנו

ה' משכין רוחו על יראיו ומשלם שכר למוסרים נפשם על קדושת שמו. ודורשי ה' זוכים לקרב את ישראל לתורה ולקדושה. וקדושת צדיקים תעמוד לדורות. ובפרשתנו רואים אנו עניין זה הן כלפי מרים, שמסרה נפשה להציל ילדי ישראל, הן כלפי עגלון, שקם לכבוד דבר ה'.

הערות שוליים

  1. ב'תקע"ג עד ב'תרנ"ג לדעת י"א (ראה פפ~98).
  2. נחלקו בזה רב ורבי יהושע בן לוי ריש רות רבה (א א), אי "ויהי בימי שפֹט השֹפטים" (רות א', א) קאי אברק ודבורה או אשמגר ואהוד, עיי"ש ובחידושי הרד"ל שם. ואנו אחזנו כאן בשיטת בעל סדר עולם רבה פי"ב וז"ל: "אותו הפרק בימי עגלון היה 'ויהי בימי שפֹט השפטים וגו' ושם האיש אלימלך וגו' וימת אלימלך' וגו' (רות א', א-ג), ואומר 'אַל בנֹתי [כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה']' (שם, יג), ואומר 'בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם' (שופטים ב', טו)".
  3. לדעת רבי יוסי ב"ר חנינא (נזיר כג ע"ב, הוריות י ע"ב) רות בת בנו של עגלון, אך בסוטה מז ע"א איתא בשם רבי יוסי בן חוני שהייתה בתו, וכן איתא במדרש רות רבה בכל דוכתא.
  4. בבבא בתרא צא ע"א: "אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן". וברות רבה פרשה ו: " רבנן סבירין טוב ואלימלך ובועז אחים היו, ור' יהושע אמר שלמון ואלימלך וטוב היו אחים". וכן אחז בעל סדר עולם רבה (פי"ב) שאלימלך אחיו של שלמון היה.
  5. שהרי שלמא הוא אבי בית לחם, ובעז מבית לחם היה. ואביו מרם ואמו מכלב.