פרשה פתוחה 108 ~ ויעש את החשן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,670 – 2,683 לבריאה | 1,091 - 1,077 לפני מניינם 


ח וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר.ט רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ כָּפוּל.י וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד.יא וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם.יב וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.יג וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם.יד וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט [2676].טו וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר.טז וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן.יז וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן.יח וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו.יט וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה.כ וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מֶחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד.כא וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

שמות לט: ח - כא

הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז:

ודבורה ... היא שפטה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט[1]. ובשונה משופטים אחרים אשר אין לגביהם ראיות רבות לעיסוקם בשיפוט פעיל דבורה מוצגת כדמות לאומיות, כדמות מאחדת ובמיוחד בעניין המשפט. וכן עשיית החושן אשר הוא עניין פרשתנו מורה על תיקון ענייני המשפט והצדק, ולא סתם כי אף החלק בשולחן ערוך העוסק במשפט נקרא חושן משפט, ובאשר החושן נושא את שנים עשר האבנים שמיצגים את שנים עשר השבטים המתאחדים יחדיו ללאום לאומה אחת כן המשפט מאחד את האומה יחדיו וכן עשתה דבורה בעת ההיא בשופטה את ישראל.

ולאחר שנות דבורה חטאו בני ישראל ויעשו הרע בעיני ה' וימכרם ביד מדין שבע שנים. וכפי שנראה לעייל בפרשת ויעש את מעיל האפוד שלח ה' את גדעון להושיעם. ומעשה האפוד אשר הינו תיקון כנגד עבודה זרה מתואר בהרחבה בפרשה הבאה [109] אך כאן יחל בעניינו, ויכול כי כבר בשנים אילו בעבור כי חטאו בני ישראל יזכר מעשה האפוד אך עיקר מעשה גדעון יחל קצת מאוחר יותר. עוד כפי שנראה לעייל יכול כי מעשה גדעון יחל לאחר פרשת האפוד לגמרי וזאת אף על פי שגדעון עשה לא אפוד וזאת על מנת שלא להזכירו לגנאי בעבור כי הוא עצמו נכשל בעוון זה כמתואר לקמן. על פי חישוב זה יזכר גדעון בשנים המקבילות למזבח העולה וכנגד קרבן העולה שעשה כתיקון כנגד עבודה זרה של דורו.

מאורעות השנים:

2676 - סוף שנות דבורה הנביאה - חושן משפט, כנגד: "וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן.. אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט":

שהפסוק (שמות לט:יד) ״"וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן.. אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט", הוא הפסוק 2676 מתחילת התורה. ובשנת 2676 נפטרה דבורה הנביאה שהייתה שופטה את ישראל לארבעים שנה ואיחדה את כל שבטי ישראל. והחשן הינו כנגד המשפט שנאמר חושן משפט.

שהחושן שימש כהשראה במשפט וציווי ה' כנאמר: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" ‏[2]. וכן בשנים אילו כנגד הפסוק "ויעש את החשן.." דבורה שופטת את ישראל, "ודבורה אשה נביאה... היא שֹפטה את ישראל בעת ההיא... ויעלו אליה בני ישראל למשפט". שדבורה שפטה את ישראל בין השנים [76 - 2636] לפי סדר הדורות או [94 - 2654]. ויוצא שלפי כל הדיעות שפטה את ישראל בשנים שכנגד הפסוקים של החושן.

איור של החושן (מהאנציקלופדיה היהודית)

ויעש לשון יחיד, על כי לא דקדקו בדין בימי דבורה, שנאמר: "היא שֹפטה את ישראל בעת ההיא"' ‏[3]. ויעש את החשן. "חשן" אותיות "נחש", כי הניחוש והחושן הפכים זה לזה: בעוד שבניחוש יכול האדם לעוות את הדין ולדמות כי זה דבר ה' כשאינו כלל רצון ה', מודיע חושן המשפט את רצון ה' בבהירות וללא ספק ע"י אורים ותומים שבו. ותיקון הניחוש הוא עניין אמת, צדק ומשפט ("צדק צדק תרדֹף") ודבר ה' המוחלט המתקיים ע"י החושן. וזהו שמצינו בתחילת תקופת גדעון, שגדעון מחפש את דבר ה' המוחלט, ומלמדנו בזה את הזהירות הגדולה שיש להבדיל בין תעתועי הדמיון והניחוש לבין דבר ה' האמתי. ורק אות שמאומת בבהירות, בגדר פנים אל פנים, השווה לאמירה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים, הוא אשר עליו ייכון חותם דבר ה' אמת. והחושן נקרא "חשן משפט" ‏[4], ומכפר על הדינין ‏[5]. וזה עניין "ודבורה אשה נביאה... היא שֹפטה את ישראל בעת ההיא... ויעלו אליה בני ישראל למשפט" ‏[6]. ויפה עניין חושן בדבורה, להורות כי כתר תורה ומשפט - כל הרוצה יבוא וייטול, ואף אישה, כי המשפט לאלוהים הוא. וחושן הוא תיקון עניין הנחש והניחוש אשר החטיאו את אדם וחווה. כי חושן משפט הוא תיקון מידת הדין ותיקון לנבואת שקר ולניחוש. ובעבור כי הכישלון היה ביותר באישה, אשר הכשילהּ הנחש, זכר הכתוב לטוב את דבורה, לתקן מעשה חוה.

2682 – גִּדְעוֹן וְהָאֵפוֹד, כנגד: ״וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד״:

שֶׁהַפָּסוּק (שמות לט, כ) "וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד" הוּא הַפָּסוּק הַ2682 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2682 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עָשָׂה גִדְעוֹן אֵפוֹד בִּגְמַר הַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים ח, כה) "וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ וְגוֹ', וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ".

וְכֵן הַפָּסוּק הַ 2715 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה שֶׁמַּקְבִּיל לַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל גִּדְעוֹן, מְדַבֵּר עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה (שמות מ, י) "וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים", וְגִדְעוֹן זָכָה לְמַלְאַ ה' שֶׁהִתְגַּלָּה אֵלָיו וְיָרְדָה אֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם וְכוּ', וְהֵקִים מִזְבַּח עוֹלָה, וְהִכְרִית אֶת מִזְבַּח הָאֲשֵׁרָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים ו, כה) "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ ה' קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִי וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִי וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת: וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לה' אֱלֹהֶי עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת”.

"מערת גדעון" ממנה נובע מעיין חרוד, שם על פי המסורת ערך גדעון לבני ישראל את מבחן "המלקקים"

בסוף שנות דבורה עושים בני ישראל הרע בעיני ה' ונמסרים שבע שנים תחת יד מדין (שבט יתרו חותן משה; ועל כי לא שמרו את דין התורה ע"י דבורה, מסרם ביד מדין, מלשון דין; וכן יתרו הוא אשר עזר למשה לנהל את ענייני הדין והמשפט בישראל). גדעון בן יואש שפט את ישראל ארבעים שנה, מב'תרע"ו [2,676] ועד ב'תשט"ז [2,716] (ב'תרצ"ד-ב'תשל"ד לדעת י"א, עי' פפ~98), ובכללן ז' שנות שעבוד מדין, הנמשכות עד סוף התקופה המקבילה לפרשתנו. גדעון מקבל נבואה לשליחותו להציל את בני ישראל, אך אינו בטוח כי ה' הוא המדבר אליו ומבקש לקבל אות: "אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי... וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות" ‏[7]. ובהמשך הוא שב ומבקש מה' אות כפול בגיזת הצמר כי יושיע בידו את ישראל ‏[8]. לאחר שאסף לוחמים מורה ה' לגדעון לבל יצא להילחם בעם רב, "פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" ‏[9]. גדעון בוחר 300 איש עפ"י הסימן שנתן ה' בידו, וכדי לחזק את ידיו מורה לו ה' לפני צאתו למלחמה לרדת אל מחנה מדין ולשמוע את שיחתם: "ויבֹא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעֹרים מתהפך במחנה מדין ויבֹא עד האהל ויכהו ויפֹּל ויהפכהו למעלה ונפל האהל. ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, נתן האלהים בידו את מדין ואת כל המחנה" ‏[10]. לאורך כל התהליך שעובר גדעון מעת שלחו ה' למלחמה ועד צאתו אליה הוא שב ומחפש חיזוקים שאין ההוראה נבואת שקר, ושאינה כמו ניחוש של ע"ז וכיו"ב, עליהם הוזהרנו בתורה "לא תנחשו" ‏[11]. גם לאחר שחש כי ה' מדבר אליו ביקש אות; וגם לאחר שביקש וקיבל אות שחש בו כאילו דיבר פנים אל פנים כביכול, עדיין ירא שמא אינו דבר ה', עד שקיבל אות על שמיעת הדברים מפי אנשי המחנה.

הרי לנו:

החושן בתקופה זו מלמד אותנו את התיקון לעניין הנחש והניחוש, לבל ידמה האדם את דבר ה' על פי דמיונו ודעתו, רק את המאומת על פי משפט ה' ודבר ה' שאינו משתמע לב' פנים.

הערות שוליים:

  1. שופטים ד:ד - ה
  2. במדבר, כ"ז:כא
  3. שופטים ד', ד
  4. שמות כ"ח, טו
  5. זבחים פח ע"ב; ערכין טז ע"א
  6. שופטים ד', ד-ה
  7. שופטים ו', יז, כא
  8. שם, לו-מ
  9. שם ז', ב
  10. שם, יג-יד
  11. ויקרא י"ט, כו