פרשה פתוחה 109 ~ ויעש את מעיל האפד

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,684 – 2,694 לבריאה | 1,077 - 1,066 לפני מניינם 


כב וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת.כג וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ.כד וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר.כה וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים.כו פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.   כז וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו.כח וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר.כט וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.   ל וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה.לא וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.   לב וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

שמות לט:כב - לב


הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

ושנים אילו הם אמצע שנות משכן שילה. שמשכן שילה נחנך בשנת 2502 ועמד 369 שנה עד לשנת 2871 [2870], ואמצע התקופה 2686. ובעניין שנות גדעון מחלוקת, י"א החל בשנת 2676 וי"א בשנת (4) 2695 ואמצע השנים 2686, ויוצא כי מעשה הקורבנות של גדעון נעשה בדיוק באמצע תקופת משכן שילה. ותמוהים הדברים על כי בזאת הפרשה שמקבילה לאילו השנים יתואר מעשה האפד. כאמור האפוד הינו תיקון כנגד עבודה זרה, וגדעון אשר שנותיו מקבילות לפרשתנו עשה לו אפוד. ומעשה היה שלאחר שנות דבורה הנביאה חטאו בני ישראל וימכרם ה' ביד מדין ‏[1]. ושבע שנים נשתעבדו ישראל תחת יד מדין אשר היו חומסים אותם ומדלדלים נכסי בעם. ויחטא העם ויעש הרע בעני ה' ולא שמעו בקולו. וישלח להם את גדעון. ונחלקו חז"ל ‏[2] בעניין תחילת שנותיו של גדעון ‏[3]. י"א תרע"ו עד תשט"ז וי"א תרצ"ד עד תשל"ד ובפועל יכול כי התקופת מתושתשות בעניין תחילתן ויש חפיפה. ושנת תרע"ו [2676] נמצאת בפרשה הקודמת ושם מוזכר האפד מספר פעמים. ושנים אילו הם אמצע שנות משכן שילה, וכן בשנים אילו מעשה בניית המזבח ע"י גדעון וקורבן העולה, ומה לי לאפוד אשר נעשה לקראת אחרית ימי גדעון. וכפי שהתבאר לקמן פרשה 111, רצה הכתוב לזכור את גדעון לטוב ולכן יזכיר את עניין המזבח וקורבן העולה לקראת אחרית שנותיו. ובפועל מעשה העולה וחנוכת המזבח מורה על כי בכל תקופת השופטים המאבק להחזיר את העם למוטב ועקירת הע"ז מהעם הייתה בראש חשיבות מעשה השופטים והנביאים. עם ישראל חטא, השופט החזירם למוטב ואילו שוב חטאו ויכול אפילו במעשה השופט או הנביא עצמו. דבורה שפטה את העם ולאחר מותה חטא העם ובמיוחד במעשה גזל וחמס. לכאורה דוקא בדברים אילו היה להם להיזהר ייתר על המידה אך דוקא בזה הדבר נכשלו. וכן בימי גדעון, הוא עקר את העבודה זרה הן על ידי בניית המזבח והקרבת קורבן עולה לה', ועוד ייתר במעשה האפד שהוא תיקון כנגד עבודה זרה, ודוקא בזה העניין נכשלו הבאים אחריו. ויכול כי רצה הכתוב בסדר הפסוקים להגן ולזכור לזכות את השופטים אשר פעלו בייתר שאת ונפש למען הלוך את העם למוטב אך לא בשל כשלונם או רפיון ידם שלהם היה מה שהיה אלא באשר העם לא היה מוכן לדברים נשגבים שכאילו.

כל עוד היה העם במדבר תחת כנפי השכינה ומשה ידבר וה' יעננו בקול ועמוד ענן ביום ואש לילה לא סרו רובם מן הדרך. אך בבאום אל הארץ דבקו בדרכי עמי הארץ אשר היו להם למוקש. מעשה האפד שבאילו השנים מורה על כי למרות המשכן וחניכתו מחדש על ידי גדעון בכול זאת מעשה האפוד עמד להם למוקש.

מאורעות השנים

גדעון בן יהואש (סוף שנות דבורה) שופט את ישראל, כנגד: "וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד":

הניצחון על מדין היה בדרך נס: "ויבֹא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמֹרת התיכונה אך הָקֵם הקימו את השֹמרים... ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאולם בלפִּדים וביד ימינם השופרות לתקוע ויקראו חרב לה' ולגדעון. ויעמדו איש תחתיו סביב למחנה וירץ כל המחנה ויריעו וינוסו... וישם ה' את חרב איש ברעהו ובכל המחנה וינס המחנה..." ‏[4]. וכל עניין המלחמה היה בדרך אשר תיוודע מלכות ה' וממשלתו לבדו, וכפי שאמר ה' לגדעון שאינו חפץ שיצא עם רב למלחמה "פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" ‏[5]. גם בהמשך הנהגתו ממליך גדעון את ה' על ישראל, כנאמר: "ויאמרו איש ישראל אל גדעון: משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין. ויאמר אלהם גדעון: לא אמשל אני בכם ולא ימשֹל בני בכם, ה' ימשל בכם" ‏[6]. בהמשך מסופר: "ויאמר אלהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו... ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע מאות זהב... ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש" ‏[7].

כליל תפארת

שחזור של ה'מעיל' שנוצר על ידי מכון המקדש

"ויעש את מעיל האפד", עבודה זרה בימי גדעון בן יואש:

המעיל נקרא מעיל האפוד, ומורה כי חשיבות מיוחדת בפר' זו לאפוד. וגם בעשיית הבגדים קודם האפוד לחושן. והדברים יבוארו להלן. לאחר המלחמה במדי עושה גדעון אפוד לכבוד ה', לפרסם נסי הקב"ה במלחמה, כדברי רד"ק ‏[8]: "עשה אותו כמין חגורה או מלבוש זהב והציג אותו בעירו שיהיה לזכרון התשועה הגדולה. והוא עשה אותו לטובה, ואחרי מותו זנו בני ישראל אחריו ועשו אותו אלוה". ורלב"ג כתב ‏[9]: "וידמה שעשה זה להזכיר זה הנס, ואם היה עושה מזה כלי מה בבית האלהים בשילה היה נמשך לכוונת התורה בזה, אלא שהוא הציג אותו בעירו בעפרה, והיה זה סבה אל שזנו כל ישראל אחריו שם", והיינו שמקום הכלים והאפוד ודומיהם אינו אלא במקדש ה' הנבנה ונעשה על פי ציווי ה'. (והיה בזה מעין מעשה אהרן באמרו "פרקו נזמי הזהב" ‏[10], וישלח אל האש ויהי לעגל.) עוד אמרו במדרש: "ויעש אותו גדעון לאפוד ויהי למכשול. ולמה עשה אפוד? לפי שמנשה [=שבטו של גדעון] לא היה באבני אפוד כי אם אפרים, ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו. ואע"פ שעשאו לשם שמים היה למכשול לכל ישראל, שכשלו בו וסברו דבר אחר הוא, ואמרו לשם טעות נתכוון ותקנו, ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תיקון" ‏[11]. ולהלן נראה עוד ממעשיו של גדעון שהיו כנגד מעשי המקדש וכליו, והכול כדי לשרש עניין ע"ז שבפסלים ואלילים (שהוא יסוד עניין האפוד כדלהלן) ולקבוע כי רק אופן עבודת המקדש (והמשכן) וכלי עבודתו הותרו לבני ישראל לעבודת ה'. והנה אחר מיתת גדעון נאמר "ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים" ‏[12], משמע שגדעון גאל את בני ישראל מן ע"ז; ולהלן נראה כי האפוד הוא סמל ומכפר נגד ע"ז; וא"כ יפה עניין האפוד בזמן ההיטהרות מע"ז. אך כפי שראינו ונראה עוד בפר' הבאה, אין הקב"ה חפץ בהמחשת השכינה ובעשיית כלים לכבודו כי אם במשכן ובמקדש עפ"י ציוויו. ועפ"י היסוד שאפוד מכפר על ע"ז פי' הכלי יקר את הפסוק "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל..." ‏[13], וז"ל: "כאן הזכיר החשן קודם לאפוד, ואח"כ בפרטן הקדים האפוד ‏[14] ואח"כ 'ועשית חשן' ‏[15], וכן בשעת מעשה בפ' פקודי הקדים ג"כ אפוד לחשן ‏[16]. ועוד קשה: בכולם נאמר 'ועשית' וכאן נאמר 'ועשו'... ולפי מה שיתבאר בסמוך במעשה האפוד שבא לכפרה על ע"ז, דהיינו על העגל שעשו, שגרם שבירת הלוחות שנשא משה על כתפיו, על כן בא האפוד על שתי כתפיו, וכתיב 'שתי כתפות חוברות יהיה לו' ‏[17], כנגד שני הלוחות, שהיו בהם חמשה דברות מול חמשה, א"כ שפיר קאמר 'ועשו' לשון רבים, מן הטעם שנאמר 'ועשו' אצל הארון ‏[18]. האמנם נראה קרוב לשמוע, לפי שאמרו רבותינו ז"ל ‏[19]: למה נסמכו קרבנות לבגדי כהונה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין: חשן מכפר על הדינין, אפוד מכפר על ע"ז, מעיל מכפר על לשון הרע, כתונת מכפרת על שפיכת דמים, מצנפת מכפר על גסות הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, ציץ מכפר על עזות מצח, מכנסים מכפר על גילוי עריות... ולפי זה נוכל ליישב מה שהקדים הקב"ה חשן לאפוד, כי יותר הקב"ה מקפיד על קלקול הדינין ממה שמקפיד על ע"ז, וראיה מן דור הפלגה שפשטו ידיהם בעיקר ולא נאבדו, ודור המבול על ידי שהיה חמס וגזל ביניהם נאבדו, כי אם יחטא האדם אל השי"ת מה יעשה לו ‏[20]. אבל ישראל לכבודו של מקום ב"ה הקדימו עשיית האפוד, כי חטא ע"ז חמור עליהם יותר מן קלקול הדינין, לכך נאמר 'ועשו את האפוד', כי לשון 'ועשו' משמע גם הגדת עתידות לומר שכך יהיה שיעשו את האפוד תחילה. ועוד כי הקב"ה, בידו למחול ולוותר על ע"ז, אבל לא על קלקול הדינין בדברים שבין אדם לחבירו, כי אין הקב"ה מוחל כי אם בדברים שבינו לבין הבריות. אבל ישראל אמרו: בידינו למחול ולוותר על מה שקרה לנו עוות ע"י קלקול הדינין, אבל חלק גבוה מי יתר, לכך הקדימו מעשה האפוד".

"ויעשו את ציץ נזר הקדש": ואמרינן לעיל שהציץ מכפר על עזות מצח. ובגדעון כתיב "רב העם אשר אתך מִתִּתִּי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי". והיינו שהקב"ה מורה את גדעון איך ימנע עזות מצח, שלא ייכשלו ישראל ח"ו בעזות של כפיות טובה לאמור "כחי ועֹצם ידי עשה לי החיל הזה" ‏[21].

"ותכל כל עבדת משכן אהל מועד": כתב בעל הטורים ‏[22]: "כל מעשה דגדעון היה כנגד עבודת המקדש וכליו [שהם העבודה המותרת, לעומת ע"ז]: נתן הלפידים בכדים, להזכיר זכות אלו הכלים; ובראש האשמורה התיכונה [=יצא להילחם במדין], להזכיר זכות עבודת המקדש, שאז היו תורמין את המזבח, והוא העבודה הראשונה שהיו עושים בהם ביום ‏[23]". ועל כן עשה גם אפוד לזיכרון.

הרי לנו

אפוד כנגד עבודה זרה וציץ כנגד עזות מצח, וגדעון מזכיר בכל מהלך המלחמה את עניין עבודת המקדש.

הערות שוליים:

  1. מלשון דין באשר מרו את דין ה' ימכרם ביד מדין אשר לא להם הדין ומלאי חמס הם
  2. סדר הדורות
  3. וכן ראינו בעניין שנות אהוד בן גרא, ודבורה הנביאה דלעייל וכן בהמשך בשנות אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, בשנות גלות עמון ובשנותיו של יפתח הגלעדי, שכן ישנה מחלוקת בין סדר הדורות וסדר עולם. ומחלוקת מקורה ממעשה פסל מיכה ופלגש בגבעה ולא כאן המקום להאריך.
  4. שופטים ז', יט-כב
  5. שם, ב
  6. שם ח', כב-כג
  7. שם, כד-כז
  8. שופטים ח', כז
  9. שם י', ד, התועלת הי"ז
  10. שמות ל"ב, ב
  11. ילקוט שמעוני שופטים רמז סד
  12. שופטים ח', לג
  13. שמות כ"ח, ד
  14. שם, ו
  15. שם, טו
  16. שם ל"ט, ב, ח
  17. שם כ"ח, ז
  18. ראה פפ~103 ריש כליל תפארת
  19. במסכת ערכין טז ע"א
  20. עפ"י רש"י בראשית י"א, ט
  21. דברים ח', יז
  22. שמות כ"ה, ט ד"ה וכן תעשו
  23. יומא פ"א מ"ח