פרשה פתוחה 126 ~ זה קרבן אהרן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,866 – 2,870 לבריאה | 895 - 890 לפני מניינם 


יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יג זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. יד עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. טו וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר. טז וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל.

ויקרא ו:יב - טז

הפסוקים והמצוות

קרבן מנחת כהן

להקריב כהן גדול קרבן מנחה בכל יום[1] . שנאמר:זה קרבן אהרון ובניו.

שלא תאכל מנחת כהן. ‏[2] שנאמר: וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.

המסר המרומז

מינוי שמואל לנביא ומנהיג בישראל. ומשיחת שאול ע"י שמואל, למלך הראשון בישראל.

מאורעות השנים

שער תל שילה - המקום בו נפטר עלי הכהן

2869/70 - מיתת עלי ובניו ומשיחת אחיטוב נכדו של עלי לכהן גדול בנוב עיר הכהנים- וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״:

שהפסוק (ויקרא ו:טו) ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיהוָה כָּלִיל תָּקְטָר, הוא הפסוק 2869 מתחילת התורה. וכידוע שעלי הכהן נפטר בשנת 2870 והיא כנגד הפסוק האחרון בפרשה. ובא הכתוב לרמוז על מות עלי ומשיחת נכדו אחיטוב להיות כהן גדול בנוב עיר הכהנים ששם עמד המשכן ל׳ 13 שנה לאחר חורבנה של שילה.

וכן הַפָּסוּק (ויקרא ו, טז) "וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל", הוּא הַפָּסוּק הַ2870 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, ובשנת 2870 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נהרגו על קידוש השם במלחמה הכהנים חפני ופנחס שני בְּנֵי עֵלִי, ועלו השמימה בבחינת מנחת כהן שעולה כליל, והיתה עליהם תביעה על מה שרצו לאכול את הקרבנות לפני הזמן, ונאמר עליהם (ש"א ב, יז)  "נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'". ונרמז בפסוק שהמנחה "לֹא תֵאָכֵל".  ונביא את דברי הפסוקים שם : "גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לוֹ כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְדֹוָד כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'". וְכֵן חָפְנִי וּפִנְחָס בְּגִימַטְרִיָּא קָרְבָּן.

ואלו הם חמשת השנים האחרונות של עלי הכהן, אשר נפטר ב'תת"ע. "ונר אלהים טרם יכבה (עלי הכהן) ‏[3] ושמואל שכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים. ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני. וירץ אל עלי ויאמר אל עלי הנני כי קראת לי ויאמר לא קראתי שוב שכב, וילך וישכב... ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך. ויאמר ה' אל שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל, אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו. ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו, החל וכלה. והגדתי לו כי שפט אני את ביתו עד עולם, בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם. ולכן נשבעתי לבית עלי, אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם....." עלי חייב את שמואל לומר לו את דברי הנבואה כדכתי' "ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר מכל הדבר אשר דבר אליך". לאחר נבואה זו המשיך שמאול להתנבאות בשילה עד שיצא שמו בכל ישראל כנאמר שם "ויגדל שמואל, וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה. וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא... ויסף ה' להראה בשלה כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה'". ‏[4]

עלי מת ב'תת"ע בשמעו כי נשבה ארון האלהים "ויפול מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת" ‏[5] וזה כנגד שבירת הלוחות במעשה העגל כי עלי גלגול אהרון ויגלגל עליו עונשו של אהרון, כאמור. ובמות עלי תמו שנות משכן שילה ב'תתע"א אשר עמד משנת ב'תק"ב, ומשלה עבר לנוב, ושם עמד במשך י"ג שנה. לאחר פטירת שמואל שנת ב'תתפ"ד חרב מקדש נוב, ומשם עבר לגבעון ונבנה שם מקדש שעמד מ"ב שנה.

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו. כמשמעו קרבן משיחת הכהן. ורש"י על אתר "אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהם נמשחין", וע"י משיחה זו נתמנו ונתקדשו לכהונה. ואלו סוף שנות עלי ובניו. וירמוז על מינוי שמואל לנביאות ולהנהגת ישראל. ושמואל גלגול אהרן. ועל תתמה ותאמר והלא שמואל קבל ב'תת"ע אך יחל להורות עוד קודם לכן שכן הוא אומר "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל..." ‏[6]. ואל תתמה על ההקשר שבין שמואל ואהרן כי נפשות משה ואהרן נתגלגלו בשמואל כנאמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", וסוד העניין הוא, ששמואל מיזג את הנהגת משה והנהגת אהרן יחדיו. ועוד כי פרשה זו היא תיקון לנשמת אהרן במעשה העגל ועתה לאחר מות עלי, יתקן שמואל מעשה פסל מיכה, וזה תיקונו של נשמת אהרון. עשירת האפה סלת מנחה תמיד. וזו מנחת עני וירמוז על הכהנים לבל יטו ליבם אל גודל הקורבן משום טובת הנאתם. וכל שנות בני עלי לא זכתה הכהונה למעמד קדושתה כי הם נטו אחר הרווחה הגשמית כמתואר בנביא "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר ציויתי מעון ותכבד את בניך [בני עלי] ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל" ‏[7]. ולא על בני עלי בלבד ירמוז הכתוב אלא אף על בני שמואל אשר לא הלכו בתום לבב ויטו לבם אחרי הבצע. וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ישוב וישנה עניין הכהונה לבל יטעו הכוהנים וירדפו אחר תאוות נפשם אל מתנות הכהונה, ויזכרו כי תכלית הקרבן הוא כליל לה'. ועניין מתנות הכהונה הוא למען אשר יתנו מחיית נפש לכהן בעבור עסקו בעבודת ה' יתברך (כמבואר לגבי תרו"מ להדיא), ולבל יהיה טרוד בענייני העולם והכלכלה וייטרד מעבודת השם והכהונה ותו לא.

הרי לנו

כי הקדשת שמואל לבית ה' נשאה פריה, ועוד בחיי עלי רבו נתנבא שמואל ונעשה למנהיג ישראל עד סוף חייו. שמואל היווה תיקון לנשמת אהרון באשר בזמנו תמו שנות פסל מיכה. מנחת קרבן אהרן באה למען ילמדו בני עלי וישובו מדרכם בענייני מתנות הכהונה ובל יתורו אחרי תאוות נפשם.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה קלו. סמ"ג עשין קצה. מקורות: מנחות נ.
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה קלז. סמ"ג לאוין שכב. מקורות: סוטה נג. מנחות עב. מכות יח
  3. ושמואל גלגול אהרון ונולד ב'תתל"א והחל להנבאות בחיי עלי לפני שופטו את ישראל אשר החל מ' ב'תתע"א ולפי שלשלת הקבלה ב'תתס"ט. וכתיב "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי... מבן שלשים שנה ומעלה" (במדבר ד, א). ומשמע כי יחילו עבודתם בגיל שלשים ושמאול בן שלשים שנת ב'תתס"א וכן משמע "ונר אלהים טרם יכבה" כי שמואל החל להניג את ישראל ב'תתע"א אך החל להנבאות לפני כן.
  4. שמואל א' ג'
  5. שם, ד, יד
  6. שמואל א' ב' ל"ו
  7. שמואל א', ב', כט