פרשה פתוחה 130 ~ המקריב את זבח שלמיו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,905 – 2,915 לבריאה | 856 - 845 לפני מניינם 


כח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כט דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַיהוָה יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָה מִזֶּבַח שְׁלָמָיו. ל יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְהוָה אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. לא וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. לב וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם. לג הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה. לד כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לה זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו מֵאִשֵּׁי יְהוָה בְּיוֹם הִקְרִיב אֹתָם לְכַהֵן לַיהוָה. לו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם. לז זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי.

ויקרא ז:כח - לח

הפסוקים והמצוות

מתנת כהן:

נתינת חזה ושוק לכהן[1] שנאמר: כי את חזה התנופה ושוק התרומה לקחתי וכו'.

המסר המרומז

קרבן שלמים מרמז על דוד המלך ע"ה ו"המקריב את זבח שלמיו לה'" מרמז על שלימות השלמים ומורה על סוף שנות מלכות דוד ולידת שלמה. ועיין פפ~129 דכתיב ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים, ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם וכו'"

אך ייתר על האמור משתבססת העבודה בירושלים על ידי הכהנים יגדיר הכתוב מתנותם.

מאורעות השנים

משרתי אבשלום הורגים את אמנון. תחריט צרפתי מתוך ספר משנת 1728

סוף מלכות דוד, לידת שלמה - תתקכ"ד, ולידת שלמה - ב'תתקי"ב

דוד היה בן נ"ח כשנולד שלמה לבת שבע (תתקי"ב), דוד הבטיח לבת שבע ששלמה ימלוך תחתיו. שנה לאחר מכן ב'תתקי"ג אירע מעשה אמנון ותמר ובשנת קט"ו הרג אבשלום את אמנון, וברח לגשור מפני דוד שם החל אבשלום בתהליך המרדת העם באביו. בשנים אילו נולד שלמה המלך. נולד בשנת ב'תתקי"ב [2,912]. משמעות השם "שלמה" היא שהשלום שלו, ובזכות השלום שנהג בימי שלמה, זכה שלמה לבנות את בית המקדש.

כליל תפארת

המקריב את זבח שלמיו לה':

נאמר כאן "הַמַּקְרִיב", ולשון זו מורה על מצב שבו האדם מקריב בפועל את הקרבן. ולא מדובר כאן בהוראה כללית בדיני הקרבן כבפרשה דלעיל שנאמר ‏[2] "וזאת תורת זבח השלמים" שרמז על עניין התורה ולימודה. וכאן באומרו "המקריב" מרמז לפעולת הקרבת הזבח המדבר על עניין הקרבן והמקריב עצמו, שזו תכלית והשלימות של הקרבן לחבר את חיי התורה עם חיי המעשה. ועניין זה מרמז לשנות מלכות דוד בירושלים שבהן הגיעה שלימותו של דוד לשיאה, בכך שהכין את התשתית למקדש שבנה שלמה בנו. נמצאנו למדים ש"המקריב את זבח שלמיו" מרמז על דוד המלך וכן "תורת זבח השלמים" מרמז על דוד, כי "תורת זבח השלמים" מרמז על עצם אישיותו של דוד ותחילת מלכותו, ואילו "המקריב את זבח שלמיו" מרמז על סוף מלכותו ולידת שלמה, ודבר זה מהווה יחד שלימות של בניין המקדש באמצעות הכנת הבסיס על ידי דוד ובנייתו בפועל ע"י שלמה.


וכן תהילים פרק ס"א המקביל לדוד בהיותו בן ס"ב דהיינו שנת 2915 כן אזמרה שמך לעד ולשלמי נדרי יום יום. כי מזמורי התהילים של דוד המלך הינם קקורבן שלמים לפני מלך מלכי המלכים. ושנת 2915 היא סוף שנות מעשה השלמים בפסוקים.


הרי לנו

ש"המקריב את זבח שלמיו" מדבר על שיא השלימות של השלמים, ומרמז על סוף מלכות דוד ולידת שלמה שהוא ניצוץ של משה רבנו ע"ה, שעל ידי שניהם נבנה בית המקדש שבתחתונים.

הערות שוליים

  1. מוני המצוו: רס"ג
  2. ויקרא ז, יא