פרשה פתוחה 136 ~ וידבר אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,051 – 3,058 לבריאה | 710 - 702 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. ג וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ. ד וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. ה וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. ו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִיא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. ז וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן. ח וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא.

ויקרא יג:א - ה

הפסוקים והמצוות

טומאת מצורע וטומאתו:

להיות המצורע טמא ומטמא. שנאמר:והובא אל אהרון הכהן[1]

טומאת נגע השאת. שנאמר:אדם כי יהיה בעור בשרו שאת[2]

המסר המרומז

שמירת הלשון תגן על העם

מאורעות השנים

נעמן טובל בירדן . איור בתוך תנ"ך פוסטר

3052 - צרעת נעמן, כנגד: ״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת":

שהפסוק (ויקרא יג:ב) ״אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים״ הוא הפסוק 3052. ובשנים אילו מעשה נעמן, ומובא במדרש תנחומא (פרשת תזריע סימן יא) "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' " – הכתוב מדבר במלכיות, שאת זו בבל … ספחת זו מלכות מדי … בהרת זו מלכות יון … והיה בעור בשרו לנגע צרעת זו מלכות אדום … ועל ידי מה ע"י שמתגרין בישראל, שנאמר: "וזאת תהיה המגפה" – על ידי מה שבאו על ישראל. ואל תתמה, שהרי בעולם הזה פרע הקב"ה משונאיהם של ישראל הרבה והכה אותם בצרעת, ומי היה זה נעמן, שנאמר: "ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וגו' והאיש גבור חיל מצורע" (מלכים ב ה). בשביל מה נצטרע? בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה.




אלישע מסרב לקבל את מתנות נעמן. ציור מעשה ידי פטר די גרבר, 1630

3055 - צרעת נעמן וגחזי כנגד: ״וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא...וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא״

שהפסוקים (ויקרא יג:ג) ״וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת... וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא...וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא״ הם הפסוקים 3052/8 ואמצעיתם 3055 מתחילת התורה. ובשנת 3055 קרוב לוודאי קרב ישראל במלך ארם בה בת ישראל נלקחה ולימינם מעשה צרעת נעמן שר צבא מלך ארם וכן צרעתו של גחזי על ידי קללת אלישע. בקרב זה נפצע יורם בן אחאב ואז מורה אלישע על משיחת יהוא בן נמשי על ישראל 3055.

בהמשך למלחמת יהורם בן אחאב מלך ישראל, מתואר מעשה אלישע עם האשה מבני הנביאים שעשה לה נס של כד השמן שמילא כלים רבים, ואחר כך מעשה האשה השונמית שהחיה אלישע את בנה, ואחר כך מעשה נעמן. נעמן היה שר צבא מלך ארם ‏[7]. הוא היה מצורע. מלך ארם ביקש ממלך ישראל (יהורם בן אחאב) לרפא את נעמן מצרעתו (לפי המלצת נערה מעם ישראל שהיתה שבויה אצל אשת נעמן). המלך קרע את בגדיו באומרו "...האלוהים אני להמית ולהחיות כי זה שולח אלי לאסוף איש מצרעתו כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי". אלישע שומע את הדברים ושולח למלך ישראל לאמר "למה קרעת בגדיך יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל" ‏[8].

על פי המלצת אלישע טובל נעמן בירדן ומתרפא. נעמן רוצה לתת מתנה לאלישע והוא מסרב לקחת בשבועה, ופירש רש"י משום שדמי עבודה זרה מעורבים בה. גיחזי נערו של אלישע אינו מתגבר על תאוות הממון והולך להוציא מיד נעמן חלק מהמתנות. כשחוזר גיחזי אל אלישע קיללו אלישע "וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצורע כשלג" ‏[9]

אדם כי יהיה בעור בשרו ... והיה בעור בשרו לנגע צרעת וכו'. (אדם לשון יחיד) וצרעת זו למה, על לשון הרע, וכן מצאנו ‏[10] ובכמה מדרשים ‏[11] שבימי אחאב אף שהיו עובדין עבודה זרה, היו נוצחין המלחמות, מפני שלא היה בהן עוון לשון הרע. ויש לכך ראיה שלא הלשינו את עובדיה, שהחביא מאה נביאים בשתי מערות. ולא גילה אדם שיש נביא בישראל מלבד אליהו, כמו שנאמר ‏[12] אני נותרתי נביא לה' לבדי, אף שכל העולם ידעו מזה, שכן הם היו נותנים ומסייעים לעובדיה לכלכלם לחם ומים. ובסוף ימי שאול שהיה ביניהם דלטוריא, כמו דואג והזיפים, אף שלא היה בהם עבודה זרה כמו בימי אחאב, והיה נמצא בהם תינוקות שהיו יודעין מ"ט פנים בתורה, היו יורדין למלחמה ונופלין.

והנה כאשר נעיין בפרשה זו של צרעת ובמאורעות שנים אלו, נראה שהצרעת אינה עניין לישראל באופן כללי, שכן באותם שנים נזהרו בלשון הרע (ועיקר חטא הצרעת בא על פגיעה בכבוד האדם ולשון הרע). עוד כאשר רוב ישראל נזהרים בלשון הרע אז מתקיימים נגעי הצרעת. וזה עניין "אדם" לשון יחיד, כי באה הצרעת על האדם להעירו למען תקן דרכו וישוב אל ה' כי ירבה לסלוח. ובא אל הכהן כי הוא ברכת ה' ישא ויאיר פני החוטא לעזוב איש רשע דרכו וישוב אל ה' ויחמיהו. וכל זה בזמן שבני ישראל זוכין והכלל נזהר מלחטו, אך בזמן שפרצה פירצה אין הצרעת באה ‏[13].

גיחזי לקה בצרעת, על ידי קללת אלישע. מדוע קילל אלישע את גיחזי דווקא בצרעת? כאשר נעיין בפסוקים של מעשה אלישע וגיחזי, נמצא שעוון גיחזי היה לשון הרע. אלישע לא רצה לקבל מתנות מנעמן להורות לו שהנביאים אינם עושים ח"ו פרנסה מישועות ה', וכי אין להם אלא את דבקותם בה' וכפי שאומר אלישע ‏[14]: "ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, ויפצר בו לקחת וימאן" אלישע הראה לנעמן שאין לו צורך בישועת אנשים, אלא שהוא שם את כל מבטחו בה', ועתה כשבא גיחזי אל נעמן לבקש ממנו מהמתנות הוא אומר לו "ויאמר שלום אדוני שלחני לאמר עתה הנה זה באו אלי שני נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה נא להם ככר כסף ושתי חליפות בגדים" ובזה הוציא שם רע על נביא ה' שכביכול אינו בוטח בה' ושכביכול הוא צבוע ומעמיד פנים. ומשום כך הענישו אלישע בצרעת.

וגם נעמן שר צבא מלך ארם עצמו לקה בצרעת משום שלא מיחה בהתעללות הנערה ששבו מבני ישראל עבור אישתו שנאמר "וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן". וכשם שושתי המלכה לקתה בצרעת על אשר השתעבדה בבנות ישראל ‏[15] כך נעמן לקה על שלא מיחה.[16]

עוד ‏[17] נאמר "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו יושבים פה עד מתנו" חז"ל אמרו ‏[18] שאלו (ארבע מצורעים) היו גיחזי ושלשת בניו.[19] ובבאר משה (בשם צרור המור) כתב באופן אחר את רמז הפרשה על נעמן וז"ל: אע"פ שאלישע לא היה כהן בא אליו לראות נגעו וזה מרומז בתורה. שנאמר ‏[20] "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן" והובא אל הכהן זה דווקא בצרעת שנמצאת בישראל, אבל אחד מאומות העולם שנצטרע יכול לבוא אל חכם או נביא שאינו כהן ולכן נעמן בא לאלישע.

מלכי ישראל ויהודה ומלחמותיהם באילו השנים:

מלכות יהורם בן יהושפט ואחזיה בנו על יהודה 3047 עד 3056‏[21]

בשנת ג'מ"ז (3047) מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה על ירושלים, לאחר שהרג את אחיו וגם הוא הלך בדרך רעה לפני ה' כנאמר: "וישכב יהושפט עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דויד וימלך יהורם בנו תחתיו, ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו ומיכאל ושפטיהו כל אלה בני יהושפט מלך ישראל, ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב וגם משרי ישראל, בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם, וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני ה'" ‏[22]. על אף שאליהו כבר עלה בסערה השמימה נשלח לו מכתב אזהרה מאליהו, כנאמר "ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה אמר ה' אלקי דויד אביך תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה, ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת, הנה ה' נגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל רכושך, ואתה בחליים רבים במחלה מעיך עד יצאו מעיך מן החלי ימים על ימים" ‏[23]. אולם הוא לא התחרט על מעשיו ולא התפלל לה' להשיב את רוע הגזירה, ולכן נענש ככתוב, "וַיער ה' עַל יהורם את רוח הפלישתים הערבים וכו' ואחרי כל זאת נגפו ה' במעיו לחלי לאין מרפא, ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו" ‏[24]. בג'נ"ה מלך תחתיו אחזיה בנו כנאמר – "וישכב יורם עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דוד וימלך אחזיהו בנו תחתיו... בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת עמרי מלך ישראל, וילך בדרך בית אחאב ויעש הרע בעיני ה' כבית אחאב כי חתן בית אחאב הוא, וילך את יורם בן אחאב למלחמה עם חזאל מלך ארם ברמת גלעד ויכו ארמים את יורם, וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן המכים אשר יכהו ארמים ברמה בהלחמו את חזהאל מלך ארם ואחזיהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה הוא" אז אלישע מורה על משיחת יהוא ויהוא הורג את מלכי ישראל כנאמר - "ויהי כראות יהורם את יהוא ויאמר השלום יהוא ויאמר מה השלום עד זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים, ויהפך יהורם ידיו וינס ויאמר אל אחזיהו מרמה אחזיה, ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו... ואחזיה מלך יהודה ראה וינס דרך בית הגן וירדף אחריו יהוא ויאמר גם אתו הכהו אל המרכבה במעלה גור אשר את יבלעם וינס מגדו וימת שם" ‏[25].


מלכות יהורם בן אחאב על ישראל 3043 עד 3055

"ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלך שתים עשרה שנה, ויעשה הרע בעיני יהוה רק לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו, רק בחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבק לא סר ממנה" (מלכים ב' ג'). לאחר מיתת אחאב פשע בהם מלך מואב וביקשו את ישועת אלישע אשר הביא להם מים בדרך נס, וניצחו במלחמה ‏[26]. וימלך י"ב שנה וילחם בארם מואב.


מלכות יהוא בן נמשי על ישראל 3055 עד 3083

לקראת סוף שנות מלכות יורם בן אחאב מלך ישראל (3055), "ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמת גלעד, ובאת שמה וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת והקמתו מתוך אחיו והביאת אתו חדר בחדר, ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו ואמרת כה אמר ה' משחתיך למלך אל ישראל ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה" ‏[27]. יהוא מצווה להכות את בית אחאב ולנקום דם הנביאים ודמי כל עבדי ה' מיד איזבל כנאמר "והכיתה את בית אחאב אדניך ונקמתי דמי עבדי הנביאים ודמי כל עבדי ה' מיד איזבל, ואבד כל בית אחאב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל" ‏[28]. ומיד לאחר שיהוא נמשח למלך הוא הולך לבצע את משימתו, ומשמיד את בית אחאב ואת אחי אחזיה מלך יהודה. לאחר שיהוא השמיד את בית אחאב, הוא השמיד את עובדי הבעל ‏[29]. ֿ

הרי לנו

נמצאנו למדים שהקב"ה מקפיד על הפגיעה בכבוד בני אדם יותר משהוא מקפיד על פגיעה בכבודו, ולכן מי שמדבר לשון הרע על חברו, הריהו לוקה בצרעת. והכתוב מלמדנו שאם נשגיח על כבוד בין איש לרעהו לא יבואו עלינו כל המחלות הנוראות ל"ע.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קסט, רמב"ן, סמג. מקורות נגעים, שבועות ד
  2. מוני המצוות רס"ג
  3. בראשית י', כ"א
  4. שמואל ב', '
  5. שמואל ב', ח'
  6. מלכים א' כ' וכן פרק כב'
  7. ולשם ילד גם הוא, אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול. בני שם עילם ואשור, וארפכשד ולוד וארם. ובני ארם עוץ וחול וגתר ומש ‏[3] ודעת מקרא במקום וארם "עם ידוע שהעמיד מספר רב של ממלכות מארם נהרים שבצפון מסופוטמיה ועד ארם דמשק. מוצאו הראשוני של ארם היה בקיר וכנראה הכונה לארץ שישבה בגבול אררט (ארמניה). וכן תרגם רס"ג: ארמין, כלומר: ארמניה. ונראה, שארבעת אלה ישבו תחלה במולדת ארם הקדומה, בארץ אררט (ארמניה של היום) ומשם הדרימו לארם נהרים והמשיכו להדרים לצד ארץ ישראל. בכל המקומות שהגיעו יסדו ממלכות שנקראו על שם המקומות, בתוספת שמם "ארם": ארם נהרים, ארם נחור, ארם צובה, ארם בית רחוב, ארם דמשק, ועוד". ארם הוא שם של מספר ממלכות ששכנו באזור סוריה וצפון עיראק, ביניהם ארם דמשק, ארם צובא, ארם בית רחוב וארם נהריים. ארם נהריים היא כינוי לצפון מסופוטומיה. מלחמות רבות נערכו בין ארם לישראל. דוד המלך כבש את ארם דמשק. בית רחוב וצובא, והרג את מלכם הדדעזר. ארם צובה היא אשר עמדה בזמן דוד בראש הממלכות הארמיות שבסוריה. מרכזה היה בבקעת הלבנון והשפעתה הגיעה עד לאזור הפרת. דוד המלך כבש את דמשק והכניע את ארם צובה ובכך נעשה לשליט על כל גרורותיה. "ויראו בני עמון.. וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא... ואת מלך מעכה.. ואש טוב ‏[4], וכן ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים ושנים אלף איש ‏[5]. לאחר פילוג הממלכה לישראל ויהודה, הארמים השתחררו מישראל וערכו עמם מלחמות נוספות. וכבר בימי אסא (פפ~133), פנה מלך יהודה לעזרת בן הדד מלך ארם דמשק. ממלכת דמשק החלה לגבש סביבה ממלכות ארמיות שונות ונשתה במשך המאה ליריב קשה ביותר לישראל, כשהמאבק ביניהן נטוש במיוחד על השליטה בעבר הירדן ובצפון הארץ. מלכי דמשק כונו בתואר "בן (האל) הדד", ומלך ארם דמשק שאליו פנה אסא, הוא בן הדד הראשון. הוא ניצל את ריב האחים ופלש לגליל המזרחי. לאחר שנות אסא המשיכו הארמים להיות למוקש לב"י. ובכן בשנות אחאב אנו רואים מלחמות בארם. לאחר השתלטות בן הדד מלך ארם דמשק על יתר ממלכות ארם הקטנות הוא הסיר בחוזק ידו את מלכיהן, שם פחות תחתם והקים יחידה מדינית חזקה שהשתרעה מישראל עד חמת והשפעתה ניכרה באורח החיים של שכנותיה. אז החלה ההתמודדות בין ארם לישראל על השטון באזור. בראשונה צרו הארמים על שומרון אך אחאב פרץ את המצור והביסם במלחמה השנייה, שהתחוללה בעמק הירמוך, הוכו הארמים ונמלטו לאפק. ובנפול העיר בידי אחאב נאלץ בן הדד לתת לשיראל זכויות סחר בדמשק ולהחזיר לה את שטחי המריבה. במלחמה השלישית בהפר ארם את התנאים של ברית אפק עלו אחאב ויהושפט למלחמה לרמות גלעד. אחאב נפל בקרב, אך בגבורתו הציל את המחנה מתבוסה מוחלטת. רמות גלעד וצפונו של עבר הירדן נשארו בידי ארם. ‏[6]
  8. מלכים ב' ה'
  9. שם
  10. בירושלמי פאה פ"א ה"א
  11. כגון במדבר רבה יט, ב
  12. מלכים א' י"ח, כ"ב
  13. ודבר דומה הוא לעניין סוטה ועיין פפ~190
  14. מלכים ב ה, טז
  15. מגילה דף יב, ב
  16. ויש להוסיף כי שבי הנערה נחשב פגיעה באומה בכללותה. ומהות האומה הוא ערבות הכלל והפרט. וכן אנו מוצאים (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי. וידר ישראל נדר לה' ויאמר, אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם...". וזו הייתה ערבות ישראל בעת ההיא. ולכן נענש נעמן בפגיעה בכבודו ונהיה מצורע
  17. במלכים ב (ז, ג)
  18. סנהדרין דף קז, ב
  19. והם ענק ושלשת בניו אחימן ששי ותלמי (גלגולי נשמות), ונתגלגל באלישע אחר (ע"ש) ספר הדורות].
  20. ויקרא יג, ט
  21. ראה סה"ד ג"א מ"ז ובהערת החיד"א שם
  22. דברי הימים ב' כ"א
  23. שם כא, יב
  24. שם, טז-יט
  25. מלכים ב', פרק ח' וט'
  26. שם
  27. מלכים ב' ט'
  28. שם
  29. שם י', יח - ל