פרשה פתוחה 137 ~ נגע צרעת כי תהיה באדם

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,059 – 3,067 לבריאה | 702 - 693 לפני מניינם 


ט נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. י וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת. יא צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא. יב וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. יג וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא. יד וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא. טו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא. טז אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵן. יז וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא.

ויקרא יג:ט - יז

הפסוקים והמצוות

שלא להסגיר מצורע מוחלט, וטהרתו

  • שלא יסגיר הכהן מצורע מוחלט.שנאמר:לא יסגירנו[1]
טהרת פרחה צרעת בכולו.שנאמר:ואם פרוח תפרח הצרעת בעור [2]

המסר המרומז

הפסוק "כולו הפך לבן טהר הוא" מרמז כי כשם שבמקרה שהצרעת מתפשטת בכל הגוף מגיע הטהרה כך כשכל הממשלה תיהפך למינות בן דוד בא, וכן בשנים המקבילות לפרשתנו מלכות בית דוד כולה הופכת למינות ומשכך יחל המניין לתחילת הגאולה העתידית שעלייה דיבר הנביא דניאל באומרו ״ומעת הוסר התמיד ומעת שיקוץ שומם״.

מאורעות השנים:

3060 - סוף שנות עתליה ‏[3] בת אחאב (אשת יהורם) מלכת יהודה, כנגד: ״וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו״

שהפסוק (ויקרא יג:יב) ״וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו״ הוא הפסוק 3060 מתחילת התורה. ובשנת 3060 בסוף שנות עטליה בוטל התמיד והיה לשיקוץ שומם על ידי עטליה שמשנה זו נחל לספור את השנים המוזכרים בסוף דניאל עד לתחילת קץ הגאולה. וכן בפסוק שלאחריו (יג:יג) 3061 ״וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ... כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן״, ״רמז לדבר הפך לבן כשהמלה הפוכה יהיה נבל, ור"ל כשכולם ינבלו צור ישועתם אז יטהר ה' בהכרח כל הארץ מגילוליה וראייתו מנגע זה הבא על צד העונש וכשכולו הפך לבן ודאי החוטא יתן אל לבו לשוב, כך ישראל כשיראו שכל המלכות יהפך למינות ויראו כי אפס עצור ועזוב ודאי יתנו אז אל לבם לשוב בתשובה שלימה אל ה' ואז טהור הוא". (כלי יקר). וזה עניין "לעת שיקוץ שומם" של 3060-1 {ראה הקדמה לקונטרס הקץ האחרון ניצוצות הגאולה). ובסנהדרין (צז, א): "דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא? כולו הפך לבן טהור הור". וכתב שם רש"י: "כלו הפך לבן טהור הוא - כשפשט הנגע בכל העור. כך כשנהפכה כל המלכות למינות - תבא גאולה." וכן פירש הרשב"א שם "כלו הפך לבן טהור כן כשיתהפך כולו למינות הוא סימן טהרה לישראל שיצאו מתוך ההסגר ומאסר הגלות".

וביאור העניין, שמשנות עתליה "מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם" יחל מניין ‏[4] של "ימים אלף ומאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" ‏[5]. עתליה מתה בשנת ג'ס"א, וכשתמנה מג'ס' (3,060, שנת הוסר התמיד), 2,625 שנה (1,290 + 1,335 ימים), הרי אנו מגיעים לשנת ה'תשפ"ה (5,785) "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך..."[6] שזהו זמן תחילת הגאולה. ועיין פפ~283. והנה המניין האמצעי (3,060 + 1,290 = 4,350 ) הוא תחילת זמן היכולת לגאולה "על כן יאמר בספר מלחמת ה', את והב בסופה ואת הנחלים ארנון" ועיין שם פפ~235.

וא"כ עתליה הייתה שנות הנגע שממנה ואילך התחיל התהליך של "כולו הפך לבן" ‏[8] והלובן מסמל הנקיות מחטא והגאולה כאומרו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו'.

״וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ... כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן״: בנביא ‏[9] מסופר שיהוא בן נמשי הרג יהורם מלך ישראל ואת אחזיה מלך יהודה. ולאחר מכן מסופר שכאשר עתליה אמו של אחזיה ראתה שבנה מת היא השתלטה על ממלכת יהודה. ונאמר שם "ועתליה אם אחזיהו וראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה, ותקח יהושבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש בן אחזיה ותגנב אתו מתוך בני המלך המומתים אתו ואת מנקתו בחדר המטות ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת, ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על הארץ" ולאחר מכן מסופר על המתת עתליה ‏[10] "ובשנה השביעית שלח יהוידע... ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון השלשית מכם באי השבת ושמרי משמרת בית המלך... ויוצא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות וימלכו אתו וימשחהו ויכו כף ויאמרו יחי המלך... ותשמע עתליה את קול הרצין העם ותבא אל העם בית ה'... ויצו יהוידע הכהן את שרי המאות פקדי החיל ויאמר אליהם הוציאו אתה אל מבית לשדרת והבא אחריה המת בחרב כי אמר הכהן אל תומת בית ה'". ועיין בהקדמה ל"קונטרס הקץ האחרון – ניצוצות הגאולה" שם אמור: "... השכל יחייב שחישוב הזמן הראשון הוא מימי עתליה שמלכה שש שנים, ובסוף ימיה בטלה התמיד ולכן אז התחזק יהוידע כנגדה והיא מתה בשנת ג' אלפים ס"א ובטל התמיד ג' אלפים ס'... ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה" ראה שם. ושנה זו במקביל לפסוק "..והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן..." ובסה"ד: "הרגה כל זרע בית דוד, רק יואש בן אחזיה, בן שנה גנבה אותו יהושבע בת יהורם המלך אשת יהוידע, והסתירה אותו בימות החמה בעליית בה"מ ובימות הגשמים בתאים" ‏[11].

צרעת נעמן, גיחזי ושלושת בניו

פרשתנו כאן מדברת על "נגע הצרעת" עצמה, ומרמזת על הצרעת של נעמן וגיחזי, ששניהם אירעו בשנות אלישע. נעמן היה שר צבא ארם, וחלה בצרעת, נעמן לא מצא מרפא למחלתו, עד שבא לאלישע, שאמר לו לטבול בנהר הירדן, ונרפא. נעמן רצה לתת מתנות לאלישע שסירב לקבלם בתוקף, לאחר שיצא נעמן, רץ אחריו גיחזי ושיקר לו כי הגיעו שני נערים לאלישע הזקוקים לנדבה ‏[12] "תנה נא להם ככר כסף ושתי חליפות בגדים". אלישע שראה ברוח קודשו כי גיחזי קיבל מנעמן חפצים כלשהם לעצמו קיללו "וצרעת נעמן תדבק בך וכו'". ואכן הוא ובניו היו מצורעים כפי שפירשו חז"ל את הפסוק "וארבעה אנשים הו מצורעים פתח השער וכו'". ופירשו חז"ל כי ארבעה אנשים אלו הם גיחזי ושלושת בניו. קללה קשה זו קיבל גיחזי על שגרם לחילול ה', שכביכול הנביא לוקח תשלום על ברכותיו כמו להבדיל שאר הקוסמים ומכשפים, וכן כי שיקר לאלישע שלא הלך אחר נעמן.

נגע צרעת כי תהיה באדם וכו'. פסוק זה מרמז על תקופת גיחזי משרת אלישע, שלקה הוא ובניו בצרעת נעמן כשלקח מנעמן חפצים בשם אלישע כביכול. וכן בגמרא ‏[13] נאמר: "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין. ... ועל שבועת שוא, דכתיב ‏[14] 'וויאמר נעמן הואל נא קח ככרים', וכתיב ‏[15]: 'וצרעת נעמן תדבק בך וגו'. ופירש שם רש"י: 'הואל - השבע ששלחך אלישע וקח ככרים'. ויש לומר שבמעשה גיחזי היה גם עניין של גסות רוח שזלזל בכבודו של אלישע רבו, וכן עבר על עניין גזל בזה שנטל הדברים מנעמן במרמה. וכמו כן נעמן הבא ממלכות ארם הוא אויב מובהק לישראל, ואם הוא מוכן לקבל ממנו מתנות הוא נותן לו זכויות שיזיקו לעם ישראל. ועיקרם של דברים בפרשה הקודמת ועיין שם.


יהוא בן נמשי ממשיך למלך על ישראל 3,055 עד 3083 (עיין פפ~136)

יואש בן אחזיהו מלך יהודה - ג'ס"א עד ג'ק"א (עיין פפ~136)

הרי לנו

כי בעוון שבועת שווא וגסות הרוח באה צרעת לאדם לו ולבניו אחריו. כן למדנו כי מתוך החושך המוחלט מפציע האור כמו בזמן עתליה המלכה, וכן בן דוד יבוא כשהכל יהפך למינות.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות רס"ג
  2. מוני המצוות רס"ג
  3. ומלכה בהם ו' שנים מקוטעים
  4. דניאל יב, יא
  5. שם
  6. דברים כג, יא-יב
  7. בסנהדרין דף צד, א
  8. הכתוב "כולו הפך לבן" רומז גם לאפשרות הפוכה, והוא מרמז על נקיות גמורה מהחטא, וכדברי הגמרא ‏[7]: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. וכל זה כי רק מהשנים שלאחר עתליה ימנו
  9. מלכים ב' ט'
  10. מלכים ב' י"א
  11. ג"א נ"ו. ועי"ש עוד בעניין אחי המלכים וכוונת עתליה בהריגתה.
  12. מלכים ב ה, כב
  13. ערכין (דף טז, א
  14. מלכים ב ה, כג
  15. שם, ה, כז