פרשה פתוחה 142 ~ טומאת זב ושכבת זרע

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,167 – 3,184 לבריאה | 594 - 576 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. ג וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא. ד כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. ה וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ו וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ז וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ח וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ט וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא. י וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יא וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יב וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם. יג וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר. יד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן. טו וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹבוֹ.    טז וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יז וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

ויקרא טו:א - יז

הפסוקים והמצוות

טומאת הזב וטהרתו:

להיות הזב טמא מטמא[1] שנאמר: וזאת תהיה טומאתו בזובו. טהרת הזב[2] שנאמר: וכי יטהר הזב מזובו וכו'

להקריב הזב קרבן כשיתרפא מזובו אחר שיטהר[3] שנאמר: וביום השמיני יקח לו וכו' .

בעל קרי וטומאתו:

להיות שכבת זרע טמאה מטמאה[4] שנאמר: ואיש גי תצא ממנו שכבת זרע.

טומאת בעל קרי [5] שנאמר: ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע.

המסר המרומז

לפני שהשם מביא על האדם עונש חמור הוא שולח לו אזהרות בדמות מכות קלות בכדי שיוכל לחזור בתשובה.


מאורעות השנים

מפה המתארת את הגליות תושבי ממלכת ישראל על ידי האשורים.

פקח בן רמליהו ג'קס"ז–ג'קפ"ז ו גלות עשרת השבטים הראשונה

פקח בן רמליהו from Guillaume Rouillé's Promptuarii Iconum Insigniorum

פקח בן רמליהו מלך בשנת חמישים ושתיים למלך עוזיהו על ישראל במשך עשרים שנה מ' ג"קס"ז עד ג"קפ"ז, וגם עליו נאמר "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל". בתקופתו ארעה גלות ישראל הראשונה לאשור שהיתה הפתיחה לחורבן המוחלט של ממלכת ישראל על ידי אשור עליה מסופר בהמשך הפרשיות. על גלות ראשונה זו אנו מוצאים תיאור קצר בספר מלכים, ובו נאמר כי תגלת פלאסר מלך אשור עלה על ממלכת ישראל והגלה את חלקה הצפוני [הגליל ועבר הירדן המזרחי] לאשור. וזו לשון הכתוב: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה. וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה." ‏[6].

יותם בן עוזיהו מלך על יהודה ג'קס"ז עד ג'קפ"ג

יותם מתוך: Promptuarii Iconum Insigniorum

יותם בן עוזיהו מלך על יהודה בשנה השניה לפקח בן רמליהו למשך שש עשרה שנה משנת ג'קס"ז עד ג'קפ"ג. בספר דברי הימים ‏[7] מתואר כי בתקופת מלכותו התחזקה יהודה "וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים... וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהָיו". אך בתקופתו החלו התקפות מלך ארם ומלך ישראל כדכתיב: "בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ" ‏[8]. התקפות אלו לבסוף הובילו למלחמה כוללת ולהרוגים רבים בממלכת יהודה בימי אחז בן יותם.

הולדת חזקיהו ג'קס"ד (וראה עוד פ"פ 138)

חזקיהו בן אחז שהיה מהצדיקים שבמלכי יהודה, הסיר את הבמות, ובצדיקותו הציל את ירושלים מנפילה בידי סנחריב, ושעליו אומר הכתוב "בה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו" ‏[9]. וחזקיהו נולד בשנת ג'קס"ד.

כליל תפארת

אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וכו'. יש להבין מדוע כפלה התורה את המילה "איש"? וזו לשון תנא דבי אליהו רבה ‏[10]: "ראה אדם קרי חייב טבילה מן התורה, אמר, מי רואה אותי אין בכך כלום, העבירו מנגד פניו עד שלשה פעמים, ועבר על מה שכתוב בתורה, 'וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע [וְרָחַץ בַּמַּיִם] וגו' - סוף שנעשה זב מתוך דרכיו... שנאמר... מה ת"ל 'אִישׁ אִישׁ'? אלא איש לבשרו ואיש למקרה לילה... אם חזר ועשה תשובה מרפין אותו, ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו". וכן הדבר באשה זבה עיי"ש באריכות.

מדבר זה אנו למדים ב' עניינים. האחד כי אין האדם יכול להמלט מגזרת הבורא ואם נגזר עליו להיות טמא ולהשתדל להיטהר מטומאתו, לא יחשוב בלבו כי יכול להערים על מצוות השם ולהתעלם הימנה כיוון שאז השם יביא עליו טומאה חמורה שאדם חש אותה על בשרו ובשביל להרפא ממנה יהא מוכרח לעשות תשובה כפי הוראות השם בתורתו. ויש לרמוז על כך את הכתוב בפרשת בחוקותי ‏[11]: "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם". ויש לבאר כך את כוונת הכתוב: אם תלכו עם השם ב"קרי" היינו תלכו בטומאת קרי שהיא טומאת שכבת זרע ולא תזהרו בטומאה זו, הרי שאז "והלכתי עמכם בחמת קרי" השם יעניש אתכם בטומאת קרי החמורה שהיא טומאת זב.

ועוד אנו למדים מדברי תנא דבי אליהו רבה שטומאת זב באה על מי שנטמא בשכבת זרע ולא השגיח בטומאתו. והיא שעונש בא לאדם רק לאחר אזהרה מהקב"ה על ביאת העונש וכמאמרם ז"ל ‏[12] "שאין הקדוש ברוך הוא עונש אלא אם כן הזהיר". ולכן לפני קבלת טומאת הזב ישנה אזהרה בדמות טומאת שכבת זרע. והנה האזהרה שאנו מוצאים תמיד הוא אזהרה במובן של נביא או של שליחים המתרים על ביאת העונש כמו שאנו מוצאים בירמיהו שהזהיר על חורבן בית המקדש, אך בפרשה זו אנו מוצאים סוג אחר של אזהרה, שבה השם שולח בתחילה מכה קלה, שאפשר להפטר ממנה באופן קל. ואם בכל אופן האדם אינו נשמע למצוות השם וממשיך לעבור על דבריו אז שולח השם את העונש הכבד על האדם.

ואזהרה מסוג זה אנו מוצאים במאורעות שנות הפרשה. שהנה גם בממלכת ישראל וגם בממלכת יהודה שנחלו מפלות קשות במלחמות מול אויביהם אנו מוצאים כי לפני תקופת המלחמות הקשות נחלו מפלות קלות במלחמות בדמות כיבושים חלקיים בנחלתם. ממלכת ישראל לפני שנפלה כולה בידי אשור כבר החלה לנפול לפני אשור ונלקח הימנה חלק משטחה, ואצל ממלכת יהודה אנו מוצאים כי בשנים אלו עוד לפני המלחמה הכוללת נגד ארם וישראל בה נהרגו רבים מבני יהודה כבר החל השם להשליח את רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל כפי המבואר בנביא. מדבר זה אנו למדים לא להתייחס בזלזול לשום רמז שהשם שולח לנו כיוון שאין אנו יודעים לאן הדבר יכול להוביל אותנו, ואם לא נעשה תשובה הרי שיד השם תגיע לכל מקום. וצריכים אנו לקיים את מה שלמדונו חז"ל ‏[13]: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

ועל אף הכל צריכים אנו לזכור כי גם בתוך החושך הגדול, במצב של גלות מרה כבר שולח הקב"ה את ניצוץ האור שבזכותו יגאל האיש הפרטי מעם ישראל וכן עם ישראל כולו. וכמו שאומרת הגמ' ‏[14]: "כשמת ר' עקיבא נולד רבי וכו', ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: 'וזרח השמש ובא השמש', עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי". דבר זה אנו מוצאים גם במאורעות שנות פרשתנו כי בתוך שנות המלחמה הקשות שפקדו את ישראל נולד חזקיהו המלך שהוביל את עם ישראל למדרגות רוחניות גבוהות כמבואר ‏[15]: "חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". וחזקיה תיקון לפרשתנו "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא", ותיקונו הוא בכלל ובפרט כי אף הוא נטמא בזה העניין באלו השנים.

"וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" [3182], כנגד השהיית נשואי חזקיה המלך:

שחזקיה המלך נולד בשנת 3164, ואם כן מלאו לו י"ג ב' 3177 וכן י"ז שנה ב' 3181 והרי חזקיה לא נישא עד גיל מאוחר יותר וכתיב כי מצוות לישא אישה יחל מגיל שלש עשרה י"א שבע עשרה וי"א שמונה עשרה וה' מחכה עד גיל עשרים ולאחר מכן יאמר תיפח עצמותיו. וירמוז על כי אפילו צדיק כחזקיה נחשב כחוטא, וירמוז הכתוב על זה בזו הפרשה. כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בזה העניין ולכן ציוותה עלינו התורה לישא אישה, והמבין יבין. ובסדר הדורות 3199 כתיב שחזקיה הוא עמרם שגירש אשתו מפני גזרת כל הבן הילוד וכן עשו כל בני דורו ועל פי מרים החזירה וילך איש ויקח את בת לוי. וכוונת הדברים שעבור כי חשש מפני הגזירה פרש מאישתו. וכן חזקיה שכתיב שם: "חזקיה הבא מניצוצו חזא דנפקי מניה בנין דלא מעלי, ו"אל ישעיה בהדי כבשי דרחמנא למה לך" דהיינו שראה כי בניו המיועדים לא ראויים ולכן פרש ועל כך הוכיחו ישעיה הנביא.

הרי לנו

בפרשה זו למדנו, כי לפעמים השם מזהיר את האדם לחזור ממעשיו על ידי עונש קל וכשהאדם אינו שם לב לאזהרתו, אזי השם מביא עליו עונשים יותר חמורים. ועוד ראינו כי הנמנע מלשמוע לציווי השם, אזי השם מביא עליו עונשים חמורים שבשביל להרפא מהם יהא מוכרח לקיים את רצון הבורא. וצריך האדם לשים אל לב לכל עונש שמקבל, לחזור בתשובה ולקיים את רצון השם, ושידע שאם לא יזהר - יקבל עונשים חריפים יותר. עוד כי יגלגל ה' על האדם חטאו מראשיתו וכן חזקיה המלך על שלא נשא אישה, ואין צדיק בארץ אשר לא יחטא, והמבין יבין.

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קע"ח, ורמב"ן משיג, סמ"ג עשין רמ. מקורות: זבים. מגילה ח. זבחים קמג. ערכין ג. כריתות ח. נדה סה.
  2. מוני המצוות: רס"ג.
  3. מוני המצוות: סה"מ מ"ע עד. סמ"ג עשין ריח. מקורות: זבים. מגילה ח.
  4. מוני המצוות: סה"מ מצוה ק"פ ורמב"ן משיג, סמ"ג עשין רמז. מקורות: שבת פו. כלים פ"א נדה כה, לה, מג.
  5. מוני המצוות: רס"ג.
  6. מלכים ב טו, כח-ל
  7. ב: כ"ז, ד-ו
  8. מלכים ב טו, לז
  9. מלכים ב יח, ה
  10. טז, ד"ה ראה אדם קרי
  11. ויקרא כו, כז-כח
  12. ירושלמי יומא פ"א ה"ה
  13. ברכות דף ה, א
  14. בקידושין דף עב, ב
  15. במסכת סנהדרין דף צד, ב