פרשה פתוחה 153 ~ וידבר דדבר אל ב"י מועד ה'

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,401 – 3,403 לבריאה | 360 - 357 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.

ויקרא כג:א - ג

הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה


המסר המרומז

מסירות לשמירת מלכות ה' וקיום השבת.

מאורעות השנים

פורים באספקלריית בינו שנות דור ודור

ימי הפורים הם ימים של "קימו וקיבלו" בבחינת קבלת התורה מרצון וכמאמרם ‏[1] קיימו מה שקיבלו מכבר. ימי הפורים שהם בבחינת קבלת התורה, ראויים להתבונן בהם בלקחי התורה ומסריה לגבי תקופה זו, מה הם הדברים אשר עמדו להצלת כלל ישראל בימים אלו, ואיזה הם הדברים אשר יש לנו ללמוד ולהתחזק בהם.

דברי התורה מרומזים לפי מנין הפסוקים, על השנים שכנגד מניינם, וכפי שדבר זה מתבאר בארוכה בפרשיות האחרות ואכמ"ל. כאשר נרצה להתבונן במהות ימי הפורים וזכות ההצלה, נראה את רמזי התורה בפסוקים שכנגד פרשיות אלו, ואת הנוגע אליהם על פי דברי חז"ל. כפי שנראה להלן, ב' עניינים עיקריים עמדו לזכות בני ישראל בנס הפורים. האחד הוא עניין מסירות נפש למלכות ה', שמכללה מסירות נפש לשמירת השבת וקיום הפסח המעידים על מלכות ה', והשני הוא עניין העיסוק בקרבה אל קדושת השכינה על ידי לימוד והשבה אל הלב של העניינים של קרבנות. ב' עניינים אלו יסודם אחד – קרבה אל ה'. כאשר אדם מוסר נפשו על קדושת ה', וכאשר אדם עוסק בהקרבת כל אשר לו לד', הן כאשר עושה זאת בפועל והן כשלומד את הדברים ע"מ לקיים, זוכה ומתקרב אל הקב"ה. ועל ידי אותה הקרבה לה' שהושג בשנים אלו של נס פורים, זכו להינצל ולהתקרב ביתר שאת אל התורה והקב"ה, וזכו לקבל את התורה מרצון.

ושתי ואסתר המלכה

בשנים אלו, אחשורוש ‏[2] מולך מהודו ועד כוש, על מאה עשרים ושבע מדינות. תחילת מלכותו, ג'שצ"ב. בשנת שלוש למלכו, ערך משתה לכל העם הנמצאים בשושן להודיע גודל מלכותו, וגם ושתי המלכה עשתה משתה לנשים. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, ביקש להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, כדי להראות את יופייה כי טובת מראה היא. ותמאן המלכה ושתי לבוא, ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו, לכן גזר על ושתי לאבד מלכותה וליתן אותה לטובה ממנה ‏[3]. אסתר, בת דודו של מרדכי הצדיק, נבחרה להיות למלכה ‏[4], ובאותה עת, המן, השר הנכבד ביותר במלכות אחשורוש ביקש לאבד את עם ישראל. כל העובדים בשער המלך היו משתחווים אל המן, אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה וכששאלו עבדי נמלך מדוע אינו משתחווה, אמר כי לעולם לא ישתחווה כי יהודי הוא. המן מתמלא חמה ומחליט לשם כך לאבד את כל היהודים ‏[5]. ואמרו במדרש, "ותמאן המלכה ושתי - רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותיהרג, לפי שהייתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת" ‏[6]. [משתה ושתי היה שנת ג' אלפים שצ"ה אך ימנה הכתוב המעשה באילו השנים, וכפי שנזכר במגילה סמוך לגזירת המן וחג הפורים שבשנים אלו, להורות זכות בנות ישראל על שמסרו נפשם ובזכותם נגאלו ב"י ‏[7]].

אחשורוש הוציא כלי המקדש כי סבר שהנה הסתיימה גלות השבעים שנה וב"י בכל זאת לא נגאלו ‏[8].

המן צורר היהודים ומרדכי היהודי

אסתר המלכה מאשימה את המן בפני אחשוורוש

כליל תפארת

עניין מסירות נפש למלכות ד' ושמירת השבת

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון... בכל מושבותיכם. בכל מושבותיכם היינו גם בחוץ לארץ, ‏[9]. ועניין השבת הוא "אות ביני ובין בני ישראל" להודיע מלכות ד', וזה כנגד מרדכי אשר לא ישתחווה לבן אנוש אלא מסר עצמו לד' והעיד בפני כל על היותו עבד לד' לבדו. ובזכות מרדכי ואסתר, שאף היא מסרה גופה ונפשה על קידוש ד' עבור עם ישראל, זכו ונגאלו בני ישראל. ובתקופה זו מרמזת לנו התורה שבני ישראל מוסרים נפשם גם בחוץ לארץ על השבת, וזוכים לקדש את שם השם, ובזכות כך נגאלים, ואף מקבלים עליהם עול מלכות ד' מאהבה, כמאמרם על הפסוק "קיימו וקיבלו" "אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר" ‏[10] והיינו שבזמן זה בני ישראל זכו להמליך את ה' ותורתו מרצון.

וכל עניין הזכרתה של ושתי לגלגל עונשה בעבור העבידה בנות ישראל בשבת. וכל זה להודיע את חשיבות שמירת שבת של בנות ישראל, ואז גם נקבעה מלכות לאסתר, להודיע כי אין המלכות ראויה אלא למכירים במלכות ד', וושתי שגרמה לחילול שבת נאבדה מהמלכות ונענשה בשבת. עי"ז גם הודיע הקב"ה שבנות שיראל שנאנסו לחלל את השבת, לא נחשב להם חילול שבת, אלא "שבת שבתון", כאילו קיימו השבת, שכן מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ועוד הביא בסה"ד דברים נוראים, וז"ל: ושתי נתגלגלה בההיא פרה שמכר אותו חסיד ולא היתה רוצה לחרוש בשבת. היא ושתי רצתה שבנות ישראל יעשו מלאכה בשבת, ואותו חסיד היה מכירה ולחש באוזנה כמו שלחש אליהו לב' הפרים. ואותו נכרי המתגייר על זה, הוא אחשורוש ואז היה תיקונה ‏[11].

חיזוק שמירת השבת בזמן זה ע"י נחמיה

בפרשה זו יש רמז נוסף למה שקורה באותו הזמן בארץ הקודש. ואומנם אין לנו תיעוד ישיר על אותם השנים אך נחמיה אשר עולה ארצה 3,426 מתאר את שמירת השבת כנאמר "בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלים ביום השבת... ומוכרים בשבת לבני... ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת... ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת... ואמרה ללווים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך" ‏[12]. ומשמע כי עניין השבת סובב את ב"י בכל מושבותם בארץ ובחו"ל. אך יאמר בכל מושבותכם דהיינו בחו"ל, לזכור לטובה את מסירות בנות ישראל בחו"ל.

הרי לנו

התורה מרמזת שכאשר מקיימים את השבת שהוא אות על מלכות ה' "בכל מושבותיכם" ובמסירות נפש הראויה, הקב"ה שומר וגואל ישראל מצרתם, ועל ידי השבת עצמה הוכיח הקב"ה את אהבתו לעם ישראל ואת גמול שמירת השבת בזמן מרדכי ואסתר.

הערות שוליים

  1. שבת פ"ח
  2. ראה סה"ד ג"א שצ"ב בד"ה ארתחשסתא, שהביא דעות שזהו אחשורוש, וכן דעת תרגום השבעים וביוסף בן מתיתיהו.
  3. אסתר א'
  4. שם ב'
  5. שם ג'
  6. רש"י אסתר א' י"ב, ע"פ מגילה י"א
  7. (ובדומה לזה בפפ~93 "אך את שבתותי תשמורו" ראה שם)
  8. מגילה י"א
  9. ראה קידושין ל"ו גבי חדש, וכאן הוא לכו"ע
  10. שבת פ"ח
  11. בשם ג"נ
  12. נחמיה י"ג, יד-כב