פרשה פתוחה 160 ~ הוצא את המקלל

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,457 – 3,467 לבריאה | 304 - 293 לפני מניינם 


יג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יד הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. טו וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. טז וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת. יז וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת. יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. יט וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. כ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ. כא וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. כג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

ויקרא כד:יג - כג

הפסוקים והמצוות

הנותן מום בעמיתו

  • פרשת דמי נזק אדם באדם[1] שנאמר:ואיש כי יתן מום בעמיתו כן יעשה לו

המסר המרומז

כאן הזהיר על חומר כל זלזול שבקדושה, שהוא בבחינת "מקלל ה'" ואף כשאין לפנינו קללה או זלזול באמירת פה נחשב הדבר ל"מקלל ה'" (כמו מחשבות כפירה או העתקת ס"ת ע"י נכרים).


מאורעות השנים

אנטיגונוס איש סוכו קיבל 3460 עד 3500 - ותלמידיו צדוק ובייתוס

שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, אחיינו של עזרא הסופר. שמעון הצדיק היה כהן גדול ארבעים שנה. בשנת ג'ת"ס מקבל אנטיגנוס משמעון הצדיק, והוא מקבל כ"ח. בימיו של שמעון הצדיק לשון הזהורית של השעיר לעזאזל היה מלבין, הגורל עלה בימין, נר מערבי לא כבה ואש מערכה דולקת תדיר. בסוף ימיו החלו העמים להתעניין בתורה, אך לא נהגו בה די כבוד ונענשו על כך כדלהלן. ובעותה העת צדוק וביתוס, מהם התפשטו הצדוקים והבייתוסים שהיו תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו ‏[2].

אפיקורוס ומין, צדוק וביתוס

Epikouros BM 1843.jpg

אפיקורוס ומן, צדוק וביתוס כולם חיו בתקופה המקבילה לפרשת המקלל. אפיקורוס ומין, כפרו בגמול עולם הבא. אפיקורוס ומין הפיצו את שיטתם בכל העולם, והנמשכים אחריהם נקראים מינים או אפיקורסים. כן הצדוקים אף הם כפרו בתחיית המתים בשכר ועונש, בעולם הבא, בביאת המשיח ועוד. וכולם בגדר "המקלל" כי מחרפים ומבזים שם שמים.

תלמי הראשון ניסה להעתיק התורה ולא עלתה לו, ג'תנ"ד

Ptolemy I Soter Louvre Ma849

תלמי ביקש להעתיק התורה ולא עלתה בידו כראוי, והיה צורר היהודים.

כליל תפארת

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה:

באונקלוס וביונתן בן עוזיאל במקום תרגמו "הנפק ית מרגזא למברא" (הוצא את המרגיז החוצה) וזהו עניין אפיקורס ומין שהרגיזו והחציפו פנים כלפי מעלה בשנים המקבילים לפרשת המקלל. וכל הכופר בעיקר הרי הוא כמקלל ה'.

אל מחוץ למחנה . ההוצאה מחוץ למחנה איננה רק בעולם הזה אלא גם מעולם הבא הוא יוצא כמבואר בסנהדרין צ' "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס".

המקלל. "מקלל" בא משורש "קל" כי הקללה מהותה זלזול וביזוי המיקל בכבוד הדבר, ולכך כל זלזול וביזוי יש בה בחינת "קללה", ולכך גם הניסיון של הגויים להעתיק את התורה לעצמם שיש בה משום הזלזול בקדושת התורה הרי היא בכלל "מקללי ה'". ובזה רמז לתקופה המקבילה לפר' המקלל בהם ניסו מלכי האומות להעתיק התורה לעצמם.

הוצא את המקלל. אולי ירמוז גם על מלכות יוון. שכן אלכסנדר מוקדון הוא עיקר מלכות יוון בזה הזמן, כי ארבע ראשים הנמשכים ממנו אינם מזרעו, וא"כ יכול בדרך רמז שיכוון על כריתת מלכות יוון בשנים אילו. וגדר המקלל באלכסנדר על שחרף פני שמים, אשר בין היתר מה שגרם לקרוא לבני ישראל על שמו. ומידה כנגד מידה כרת ה' את זרעו ואין זכר לאלכסנדר זה.

הרי לנו

כי לא רק המקלל את ה' בפועל נחשב למקלל ה', אלא כל המזלזל ומיקל בכבוד ה' או תורתו נחשב למקלל ה', וכ"ש מי שכופר בעיקרים כאפיקורסים, המינים והצדוקים הרי הם בכלל מקללי ה' ואף אין להם חלק לעולם הבא.


הערות שוליים

  1. מוני המצוה: רס"ג
  2. כמבואר באבות דר' נתן פ"ה