פרשה פתוחה 209 ~ עשה לך שתי חצוצרות

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,987 – 3,995 לבריאה | 226 - 235 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת. ג וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ד וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. ה וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. ז וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ. ח וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. ט וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

במדבר י:א - י

הפסוקים והמצוות

תקיעת חצוצרות בשעת מלחמה

תמונת שתי חצוצרות במטבע של כסף מתקופת בר כוכבא

לתקוע בחצוצרות במקדש ובמלחמה[1] שנאמר ותקעתם בחצוצרות.

שירת הלוים בהבאת קרבן[2] שנאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם

המסר המרומז

כי בשנים אילו מצות התקיעה בחצוצרה מנחה את ישראל למסעיהם מזרחה ותימנה לארצות בבל ותימן שם יבנו קהילות ויכתב התלמוד הבבלי. עוד כי באילו השנים ממש יעלו הפרסים על הרומאים על מנת להיפרע ממעשיהם למען לא ישלטו עוד בארץ הקודש. וכך ממש תבוא מלחמה בארץ על הצר הצורר ויתקעו בחצוצרות אשר יראו כחצוצרות הרומאים.

מאורעות השנים

3990 - מינוי ר' יוחנן ראש הישיבה בארץ - תחילת חיבור תלמוד הירושלמי, כנגד: "וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל":

כאמור בשנת 3,978 נשלם חיבור המשנה ואז החלה תקופת אמוראי.‏[3] באותה תקופה קיימו וקיבלו עליהם כל ישראל ועסקו בהם [בחיבורי המשנה][4]. לאחר חיבור המשנה בארץ בבבל החלו לעסוק במשנה, רב ושומואל תלמידי רבי.

ובשנת 3,990 מתמנה רבי יוחנן לראש ישיבה בא"י לאחר רב' חנינא, והיה לראש ישיבה במשך שמונים שנה והוא הנקרא נשיא ונשיאים נקראו בארץ ישראל בלבד. והפסוק 3,990 מתחילת התורה הוא ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל. תחילת תקופת האמוראים שממנה התלמוד הירושלמי תחל עם ר' יוחנן.

במקביל לשנים אלו מתחילה הרבצת התורה של רב ושמואל בבבל, דבר המביא לפריחת לימוד התורה. תקופה זו פותחת את תקופת האמוראים.

מן הנאמר לעייל רואים אנו כי החל משנים אלו כל ההליכה דהיינו המוסרה וההנהגה של עם ישראל מתבצעת על ידי הנשיאים כנאמר ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל.. וראשי תיבות הנשיאים ראשי אלפי ישראל = אריה.

את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. משמרת מורה על עניין תורה שבעל פה, וכפי שדרשו ‏[5] על הנאמר בויקרא "ושמרתם את משמרתי" עשו משמרת למשמרתי, דהיינו שעל החכמים להוסיף ולגדור ולתקן ולפרש התורה באופן הזה. ואם כן ירמז כאן הכתוב על חיבור המשנה ופריחת תורה שבעל פה שעל ידי רב ושמואל בבבל, והם תחילת דורות אמוראים. והודיע כאן הכתוב את עניין האמונה הנצרכת לקיום תורה שבעל פה והוא אומרם "כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני" ‏[6] וזהו אומרו "משמרת ה'... ביד משה".


מטבע כסף עם דיוקנו של ארדשיר


3992/3 - עללית האמפרית ׳הסאסאנים׳ וגלות שארית ישראל מזרחה ודרומה לארצות ערב, כנגד: ״וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה... וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה״:

שהפסוקים (במדבר י:ז-ח) ״וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם״ הם הפסוקים 3992/3 מתחילת התורה. ובשנים אילו 222 למניינם החלו מסעות ישראל מזרחה וזאת בשל עליית מלכות פרס - האימפרית ה׳סאסאנים׳ (בגימטריה 222). בשנים אילו שארית ישראל אט אט יורדים בבלה תחת מלכות פרס, והיינו קדמה. שם בבבל הם תופסים מחסה ופורחים בתורה, בישיבות, בתי מדרש ותלמידי חכמים - אמוראים. וכן יורדים גם דרומה והיינו לארצות ערב ותימן - אל מדינה. ויגדלו בארץ פזוריהם. ויקמו בני המקום ויקבלו עליהם במקצת מצוות משה ויקימו ממלכה וילחמו באויביהם.


שטח האימפריה הסאסאנית בשיאה

3994 - אתו פרסאי, ארדשיר הראשון מבית הסאסאנים על רומאי תחילת מפלת רומי, כנגד: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת":

שהפסוק (במדבר י:ט) ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת״ הוא הפסוק 3994 מתחילת התורה. ובשנת 3994 שהיא כנגד 225 למניינם עלו הפרסים על ישראל לכבשה וזאת כנגד האימפריה הרומית וזאת על מנת להיפרע מהם על אשר החריבו את בית ה׳. בס"ה (ג'תתקצ"ד) כתב "בשנה זו אתו פרסאי על רומאי" וכן משמע לפי מניינם שבשנת 226 למניינם עלה ארדשיד הראשון בן פאייגוג ויהי מושל על פרס. ארדשיד זה ייסד את שלשלת הסאסיניד (226 – 651 למניינם) אשר החליפה את שלשלת הפרתיים אשר למלכי פרס. ויעל ארדשיד על כל סביבותיו ויכבוש מדינות רבות. ויעל על מלכות רומא ויכבוש את אסיה הקטנה ואת ארץ ישראל ממנה 3994.

ארדשיד הרים ראש וגבר על מלכות רומא וקרא עליהם מלחמה ויעש גבורות וילחם באלכסנדר הנ"ל ויקח את סוריה מאת מלכות רומא ואת שאר ארצות אסיה הקטנה. אחריו מלך תחתיו בנו סייפואר. וירמוז על כך הכתוב באומרו "וכי תבאו מלחמה בארצכם" אשר משמעו שהמלחמה עוברת בארצכם אך איננה שלכם. ומלחמה זו אמנם אינה של ישראל אך היא נעשית להפלת צוררי ישראל - "על הצר הצרר אתכם" והיינו מלכות רומי אשר העיזה וחרפה פניה כלפי הקודש והמקדש, ומבשר הפסוק את תוצאת המלחמה - "ונושעתם מאויביכם" כי יקום ה' דם עבדיו, ומלחמה זו היא על דרך ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

רומא מזה שנים החל ממותו של אחרון מחמשת הקיסרים הטובים ובעלייתו של הקיסר קומודוס בבעיות פנימיות. קומדוס דאג יותר למשחקים הגלדיאטורים כמחאת כוחו מבענייני ניהול הקיסרות. מותו נעקבה במלחמת אזרחים תופעה שלא התחוללה בקיסרות מזה יותר ממאה שנה. לאחר מותו בין השנים 193 ועד 235 החלו שנות שולשלת הסוורינית. ספטימיוס סוורוס (193 ועד 211) הראשון לשושלת אומנם ניסה ליצב את הקיסרות אך לאחר מותו הקיסרות החלה להתפורר, וכן בשנת הנ"ל "אתו פרסאי על רומאי". ויכול כי סובב בורא עולם הדבר למען שלם גמול שנאמר "זכור ה' לבני אדום...".

אלכסנדר קיסר[7] ג'תתקפ"ה כנגד וכי תבא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם בשנת ג"א תתקפ"ה (3,985) מולך אלכסנדר קיסר העשרים וחמש. "היה אוהב החכמים, גומל חסד לעניים, מתמיד בלימוד, עניו ושפל רוח נגד כל אדם בדברים נעימים..." (צמח דוד).





עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה, אתם, והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות. וברש"י "עשה לך – משלך" וכן הוא בתרגום יונתן "עיבד לך מדילך". ודבר זה צריך ביאור, מה טעם היה על משה לעשות החצוצרות משלו ולא משל כספי הציבור ומה הבדל בזה אם נעשה משלו או משל אחרים. ובמדרש רבה (במדבר ט"ו) אמרו עשה לך שתי חצוצרות כסף, זה שאמר הכתוב ‏[8]: שאו שערים ראשיכם... כיצד? הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים ‏[9] ראה נתתיך אלהים לפרעה וכו'" נמצא אם כן שיורה כאן הכתוב על סמכותו של משה כביכול יש לו סמכות כאלוקים, ובענייננו היינו התורה שבעל פה, ולפי זה אפשר אולי לומר ששתי החצוצרות מרמזים על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וזה עומק עניין "עשה לך". ומקרא העדה ומסע המחנות יורה על ההנהגה.

ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל: ובשנה זו נעשה רב יוחנן לראש הישיבה בארץ ישראל והוא אשר חיבר הירושלמי ואז התחילו האמוראים בארץ ישראל. ‏[10]


עשה לך שתי חצוצרות... למקרא העדה... וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם... וירמוז על תקנת ר' יוחנן בן זכאי אשר באה לסיומה עם גלות שארית ישראל מעל אדמתם. ותקנתו בברייתא "תנו רבנן בראשונה היו מחללין אף על כולן משחרב בית המקדש אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן התקינו שלא יהיו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד.." ועיין בדורות ראשונים ‏[11] באריכות אך מכול מקום תלוי הדבר שיהיו העדים הולכין למקום הוועד ואין שייך כל האי לאחר גלות העשירית של סנהדרין.

הרי לנו

התורה ממשיכה לחזק את ידי חכמים וסמכותם ובמקביל מרמזת על כיוונם של מסעות הגלות דהיינו מזרח לבבל ודרומה לתימן. כן משלם ה' תגמול לבני אדום באשר החריבו את בית מקדש תפארתנו.

הערות שוליים

  1. מוני המצות: סה"מ מצוה שפ"ד. מקורות ר"ה כו:א, תענית יח:א, או"ח סי' תקעו
  2. עיין פפ~187: משא - שירה, ומכאן למדנו שתלוי בקרבן שלא נאמר אלא על היין של נסכי קרבן. עיין רש"י על ערכין יא:א
  3. יש אומרים 3,948 וי"א 3,980
  4. שני בניו של רבי, ר"ג ור"ש, וכן ר' חייא, ר' אושעיא, ר' חנינא ורבי יוחנן חברם
  5. מועד קטן ה
  6. מסכת מגילה י"ט
  7. אלכסנדר קיסר אחרון הקיסרים משושלת הסווריאנית הרומית בין 193 ועד 235 בו בזמן נמשכה מלחמת האזרחים בצורות שונות באזורים רבים באמפריה. ספטימיוס סוורוס הוכתר ב' 193 (עד 211) הראשון לששלת זו. אחריו קאראקולא (211 – 217), מריינוס (217 – 218), אלאגולוס (218 – 222), והאחרון שבהם אלכסנדר הנ"ל (222 – 235). ספטימיוס סוורוס אשר החל ששלת זו ניסה להבטיח את נאמנות החיילים דרך העלאת משכורתם ופינוק החיילים הדבר פעל הפוכות והחליש את הקיסרות והגביר את תאוות הבצע של החיילים. שושלת הסווריאנית הבילה למשבר של המאה השלישית בקיסרות הרומאית.
  8. תהלים כד
  9. שמות ו
  10. הרה"ג אברהם מייזעלס בספרו מטבע של אברהם, מאמר כ"ו עמוד 222
  11. חלק ג' פרק ל"ב