פרשה פתוחה 211 ~ ויהי העם כמתאננים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 4,023 - 4,037 לבריאה | 262 - 277 לפני מניינם 


   א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. ב וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. ג וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהוָה. ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. ז וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח. ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ט וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו. י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְהוָה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי. יב הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. יד לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. טו וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.

במדבר יא: א - טו

הפסוקים והמצוות:

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

4028 – סיום כתיבת התלמוד ירושלמי, כנגד: "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח":

הַפָּסוּק (במדבר יא, ז) "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" הוּא הַפָּסוּק הַ4028 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4028 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם מובא בסדר הדורות שרבי יוחנן סידר את התלמוד ירושלמי, ומצינו בַּזֹּהַר (תיקונים מא.) שֶׁהַמָּן הוּא הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה בְּצוּרַת מָן, כְּפִי שֶׁהַזֹּהַר קוֹרֵא לוֹ מַנָּא דְּאוֹרַיְיתָא, וכן הכָּתוּב (במדבר יא, ז) "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח". מרמז שֶׁהַמָּן הוּא בִּבְחִינַת עַיִן, כִּי אֲכִילַת הַמָן פּוֹתַחַת אֶת עֵינֵי הַשֵּׂכֶל לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה. וְכֵן כָּתוּב (שם כא, ה) "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". וּבְ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (תהילים ע' תמה) מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה "קְלֹקֵל", לָעַיִן, דְּעַיִן בְּגִימַטְרִיָּא קַל. ושני עינים הם"קְלֹקֵל", וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שמות טז, ד) שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הַכָּתוּב "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח", עִם מַה שֶּׁכָּתוּב "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים".

כליל תפארת:

הרי לנו:

הערות שוליים: