פרשה פתוחה 222 ~ ויאמר ... דבר אל ב"י ואמרת אלהם ועשו להם ציצת

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 4,188 - 4,192 לבריאה | 427 - 432 לפני מניינם 



לז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

במדבר טו: לז - מא

הפסוקים והמצוות:

לעשות ציצית[1] שנאמר: ועשו להם ציצית. להסתכל בציצית[2] שנאמר: וראיתם אותו

שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים[3] שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם. שלא לתור אחרי הלב והעיניים- שתים[4] שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

לקראת גזירת איסור קריאת שמע [פ' ציצית] וברכותייה:

לאחר מות איזדגר [יזדגרד] [Yazdegerd I] הראשון [420 למניינם] הסבלן אשר היטיב עם ישראל ולא פנה אל קנאי דת זרתוסשרה ‏[5] מלך בנו באהרם החמישי [Bahram V]. בשנת 438 למניינם, מלך נכדו של איזגדר הראשון והוא יזדגרד השני והוא החל להציק רבות לישראל ולנוצרים. ויכול כי שמר טינה עוד לפני היותו מלך בזמן אביו, וזאת עבור כי אביו יכול והיה יהודי כי לפי המסורת סבו יזדגרד הראשון התחתן עם בת ראש הגולה. יוצא איפה שלאביו מכח היותו יהודי היה רגש כלפי בני עמו במקצת אך ליזדגרד השני זה לא היה קשר מיוחד עם ישראל. בין כה וכה יזדגרד השני זה גזר דא דמלכותא דתא [דת המלך - דת המלוכה זו היא הדת] וכן אסר לקרוא את תפלת שמע [כוללת בתוכה את פרשת ציצית] בפומבי מפני שיש בה יחוד השם. עוד גזר שלא להדליק נרות בליל שבת עבור כי האש קדושה לפרסים. ויש לשאול מה ראה לאסור דוקא את עניין השמע? על מנת להבין זאת צריך לחזור אחורה לתחילת דרכה של דת הזורואסתר.

זרתוס(ש)טרה(א) והוא מייסד הדת, לפי חשבונם, נולד בשנת 628 ומת בשנת 551 לפני מניינם. כבר בהיותו בן 30 זכה על פי עדותו להתגלות. בגיל ארבעים סיפח זרתוסטרה את המלך ושטאספה לדתו והוא אז בן 40. פעילותיו ודעותיו היו ידועות בכלל האיזור ואף הגיעו לישראל. ישעיהו הנביא אשר לפי המסורת קיבל נבואה סביבות 3,140 [י"א 3,090] לבריאה‏[6][7] [620 או 570 לפני מניינם] חי וניבא בשנותיו של זרתוסטרה זה. ישעיהו הכיר את דעותיו של זרתושטרה זה ואף ניבא כנגד דעותיו ככתיב‏[8]: יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע וזאת נגד הדואליזם שבדברי זרתוסטרה.

הדת הזורואסטרית [זורואסטריאניזם, אמגושיות מזדאיזם, דת זרתוסטרא] ביססה את עצמה והייתה דת מרכזית ונפוצה. ביסודה של אמונתם יש אל עליון. למרות זאת יש בדת הזרתוסטרא אופי דואליסטי. הדואליזם שבדת באה בזאת שהעולם משקף צמדי ניגודים מלחמה בין כוחות הטוב והרע הרוח רב הברכה - ספנטה מיניו והרוח הרע - אנגרה מיניו רוחות תאומים, הנלחמים ביניהם על כיבוש רוחו של האדם. הצדיקים והישרים בוחרים ברוח הטוב רב הברכה, ואילו הרשעים בוחרים ברוח הרע. הבחירה נעשית באמצעות מחשבה דיבור ומעשה בבחירה זו של אמת מול שקר וצדק מול עוול הבולט באפיה המוסרי של דת זו.

ישעיהו בא בדברים עם דעות אלו ואומר כנגד‏[9] כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד. יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע, אני ה' עשה כל אלה. אין אל אחר אין ישות אחרת אין פיצול של רע וטוב. באותם שנים וזאת עוד לפני חורבן בית ראשון המגע של עם ישראל לבין הדת הזרתוסטרא הייתה מוגבלת. לאחר חורבן בית שני בתקופת המשנה עם ישראל בא במגע נרחב יותר עם האמונה הדואליסטית ומשכך כאשר נרקמות נוסח התפילות ובמיוחד בהקשרם לתפילת שמע, מתני ‏[10] בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. ומה עניין שני ברכות לפניה? ולא די באחת כאומרם כל המצוות מברך עובר לעשייתם? מכל מקום, ברכה שנייה שלפניה, אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו מובנת שהרי עוסקת ביחס שבין הקב"ה לעם ישראל כמקדמה ליחס הנדרש בין ישראל לקב"ה ובמיוחד בהתייחס לקריאת שמע. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך.... מקדימה תפילת אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו בתיאור של אהבת ה' יתברך אלינו ועל כן הציווי ואהבת את ה' אלהיך. אך מה עניין הברכה הראשונה בעניין יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול ‏[11]?. עיקרה של הברכה הינה כנגד הדת הזרתוסטרה. ובכן רואים אנו כי כבר בזמן התנאים רבה הייתה ההשפעה של דת זו על ישראל עד שהיה צורך להכניס משפט זה כהכנה וכטוהר זיכוך הלב והמחשבה לפני קבלת עול מלכות שמים שבתפילת שמע ישראל.

לאחר חורבן בית שני היה מאבק מתמשך בית מלכות רומי לבית האימפריה הפרתית. סביבות לשנת 224 למניינם עלתה קרנה של השושלת הסאסאנידית וגברה עליהם. הסאסאנידים אימצו את דעות הזרתוסטרא ומשכך מצאו עצמם בני עמינו במאבק מתמשך איתם בעניין אחדות הבורא, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. בשנים אלו, מייסד השלשלת ארדשיד החל לגבור על כל סביבותיו וכן כבש מידנות רבות, 226 למניינם, ויעל על מלכות רומא ויכבוש את אסיה הקטנה ואת ארץ ישראל ממנה בשנת 3994 וזאת 234 למניינם. החל מזמן זה עם ישראל הינו תחת השפעתה הישירה של הזרתוסטרא שכן הכהנים הפרסים, האמגושים, מאמצים את הזרתוסטרא.

בשנים אלו בקירוב רב ירד לבבל [3,971, 211 למניינם י"א 3,949] רב מבסס את מקום מושבו בסורא, מתא מחסיא עד לשנת 3,995 לבריאה, 235 למניינם. שנותיו של רב מקבילות לתחילת שנות ביסוסה של שלשלת הסאסנית [226 ועד 651 למניינם] ‏[12][13]. רב התנגד בדעותיו לזרתוסטרא. בגמרא מובאת דעת רב בהקשר לציצית של עובד עבודה זרה, ויש להניח שדבריו ואפילו אם לא במלואם מתייחסים לציצית שנהגו מאמיני הזרתסטרא ללבוש. והא אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בעובד כוכבים שהיא פסולה? שנאמר: דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית. בני ישראל יעשו ולא העובדי כוכבים יעשו ‏[14]. לזרואסטרים היה לבוש דומה לטלית קטן, ונהגו ללבוש גופיה בעלת גדילים מתחת לחולצה, אצל זורואסטרים הפתיל הקדוש נקרא קאסטי. לחיכוך התיאולוגי שבין חז"ל לאמגושים בעניין אחדות הבורא ושחז"ל ניסחו את ברכת בורא אור וברא חושך, בשנים אלו נוספה גם הציצית של העכו"ם. ‏[15].

בגמרא דנים בשאלה מדוע ב"ברכת יוצר" מברכים על בריאת החושך, שנחשב לדבר שלילי. הפירוש המקובל הוא שהכוונה היא להדגיש שהיקום, כולל הניגודים שבו, נברא על ידי האל האחד, ולהצהיר על אחדותו של האל. והכל כפולמוס כנגד האמונה הזורואסטרית שעל פיה הטוב והרע נבראו בידי אלים שונים או לפי גירסה אחרת השטן קיבל כח עליון, סטרא אחרא‏[16]. עם זאת, חז"ל ראו לנכון להחליף את "בורא רע" - ל"בורא את הכל".

בכל אופן ארתשיד המוזכר לעייל לא האריך ימים, וכן רבו המלכים אשר באו וחלפו בשושלת הסאסנידית. היו שנים שהאירו יותר וכאלה שפחות על פזורי העם בארצות תפוצותיהם תחת שלטון הסאסנידים. אך בן כה וכה שארית פליטת ישראל מצאה מפלט ומנוח בבבל וזאת בהתייחס לרדיפות שנרדפו בארץ ישראל ובסוריה על ידי הנצרות.

וחזרה לאיזגדר הראשון, בגמרא מובא ‏[17] סיפור המתאר את החיבה שבין ראש הגולה רב הונא בר נתן והמלך: כשעמד לפני יזדגרד המלך הראשון היה אבנטו חגור גבוה והמלך חגר לו אותו נמוך, ואמר לו ממלכת כהנים וגוי קדוש כתוב בכם. שנים עברו ונכדו יזדגרד השני הפיל את גורל הגזירות כנגד עם הנבחר. בימיו נהפך הגלגל והתגברה המחלוקת בין הפולחנות הדתיים והכתות בפרס. ראשי הדת השלטת ראו סכנה בהטפת היהדות הנצרות והמניכאיות. נתרבו הוכוחים הדתיים והם הגבירו את המחלוקת.

בהשפעת כומרי פרס התחיל המלך איזדגר השני [438 - 457 למניינם] ויכול עוד בעת מלוך אביו להציק לנוצרים וליהודים, נגזרה גזרה על היהודים שלא לקרוא את תפלת השמע בפומבי מפני שיש בה יחוד השם, ושלא להדליק נרות בבתיהם בליל שבת מפני שהאש היתה קדושה לפרסים. היהודים הצליחו לשתמט מגזירות אלו על ידי תחבולות שונות.

ועתה יובן עניין פרשתינו: פרשת הציצית הינה החלק שלכאורה בלתי מובן בתפילות שמע ובדומה לברכה הראשנה מבין שתי הברכות שלפני קריאת שמע, שתיהם קשורות זו בזו ושתיהם כנגד האמונה הדואלית של הזרתוסטרא בדומה לתפילת עלינו לשבח, שלימים ימימה תהא כנגד הנצורות [עיין פפ-258 והם משתחוים להבל וריק ולאל אל לא יושיע, גימטריה ישו]. בירכת בורא אור ובורא חושך כנגד אמונתם, וכן מצוות ציצית כנגד לבושם. ובאשר לכך גזרו על עם קדוש לבל יאמר קריאת שמע, ובדומה לאיסור אמירת עלינו ובמיוחד פסוק והם משתחווים להבל וריק על ידי הנצרות.

עולמה של תורה:

לקראת סיום עריכת הגמרא, מות רב אשי 427 למניינם:

בשנים אלו מסמנים את סיום מלאכת עריכת הגמרא.

כליל תפארת:

דבר אל בני ישראל... ועשו להם ציצית:

ונתנו על הציצית פתיל תכלת: ופרשה הבאה פרשת קרח ועדתו, וכתיב‏[18] כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו. ומה עשה? עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן... והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו, טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להן, חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?[19] ורואין שעניין דיומא דפרשת קרח ועדתו שהן הפסוקים המקבילים לשנת 432 עד 454 למניינם ושנים אלו הם המקבילים לגזירת יזדגרד בעניין אמירת קריאת שמע. והזכיר הלל ושמאי. לפי שתלמידיהם לא שמשו כל צורכן ומהם ואילך רבתה המחלוקת בישראל ויכול שירמוז בעניין חלק מהמחלוקת שבתלמוד שהסתיים בשנים אילו.


וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה': וזה מתחבר למחלוקת קרח ועדתו בעניין טלית שכולה תכלת וכן כנגד הציצית של הזרתוסטרא.

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם:

ויקשור ההזהרה בנאמר בפרשת והיה אם שמע תשמעו אל מצותי.... ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. כי עיקר עניין קריאת שמע היא ייחוד ה' יתברך והעבודה שבלב וקבלת עול מלכות שמים. ועניין פרשת ציצית באה עקב תזכור ליציאת מצרים וקבלת עול מצוות. ובעניין יציאת מצרים יכל להזכיר פסוק אחר אך עקב עניין קבלת עול מצוות וההזהרה כנגד לא תתורו נקבעה פרשת ציצית כחלק מקריאת שמע.

אשר אתם זונים אחריהם: ויכול שעבור ההליכה אחר העיניים, הלב חמד הגוף זנה וכן נולדו בנים אשר לימים קמו על אבותיהם. וכן היה בגלות בבל אחר חורבן בית ראשון, וכן ידוע כי היה בזמן גלות ספרד וכן בשנים אילו שבת ישראל נישאה למלך ולימים נכדה גזר על ישראל גזירות קשות.

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים:

אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ‏[20] ימי חייך, הימים. כל ימי חייך, הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך, העולם הזה. כל (ימי חייך), להביא לימות המשיח‏[21]. ומן המשנה ומן הגמרא משמע כי יש להזכיר את יציאת מצרים אך מהיכן החיוב לאמור פרשת ציצית. ואולי, לכתחילה הדיון היה עודות הזכרת יציאת מצרים ובהמשך בזמן התלמוד השתרשתה המסורת לאמור פרשת ציצית כחלק מקריאת שמע וזאת עקב הזכרת יציאת מצרים והן עבור כי יש בה קבלת עול מצוות וכן ההזהרה לבל נתור אחר הלב כאמור לעייל בהקשר לפרשת והיה אם שמע תשמעו.

אני ה' אלהיכם. ויסיים בעניין אני ה' אלהיכם בהתייחס ל'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שהעיקר ההמלכה של ה' על כל הארץ ואפילו מידת הדין.

הרי לנו:

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה שפ"ו. סמ"ג עשין כו סמ"ק סי' לא. מקורות: מנחות לז עד דף מד. או"ח סי' ח.
  2. מוני המצוות: סמ"ק, זהר הרקיע
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה שפ"ז. סמ"ג לאוין טו. סמ"ק סי' יד. מקורות: ברכות יב
  4. מוני המצוות: סמ"ק
  5. נקרא על ידם החוטא
  6. סדר הדורות
  7. וחי אחר כך ל' 90 שנה
  8. ישעיהו מה:ז
  9. ישעיהו מה:א-ז
  10. ברכות פרק ראשון מאימתי יא:א
  11. בישעיהו כתיב רע במקום הכול
  12. אימפריה הפרסית הקדם אסלאמית האחרונה, כבשו את השטח מן השושלת הארסאקידית הפרתית ו' 400 שנה לאחר מכן נכבשו ע"י האימפריה המוסלמית כחלק מהכיבושים של הח'ליפים האיסלאמיים.
  13. הסאסאנים כינו עצמם מדינת האיראנים - ארייאנים ותואר העומד בראשה היה שאהנשאה מלך המלכים. בירתה הייתה בקטסיפון. דת האימפריה הייתה הזורואסטריות.
  14. מנחות פרק רביעי, התכלת: מב:א
  15. כאלף שנים מאוחר מכן עם ישראל שוב מוצא עצמו בוויכוח בשל אחדות הבורא והפעם כנגד הנצרות וזאת בעניין השילוש. בשני המקרים יבואו הגויים באצטלה של אמונתם באל עליון אך למעשה עבודה זרה היא אמונתם ולהסיר את העם הנבחר מה' יתברך יבואו. הזרתסשטרה בעניין הדואליזם של טוב מנגד הרע, והנצרות בעניין השילוש בשני המקרים מזהים חכמי ישראל את הסכנה ומתקנים תפילות כנגד. כנגד הזרתוסטרא חז"ל קובעים את תפילת בורא אור ובורא חושך וכנגד הנצרות את תפילת עלינו ובמיוחד והם משתחווים להבל וריק [גימטריה ישו]
  16. זרתוסטרא: זרת - סטרא
  17. זבחים יט:א
  18. אבות ה:יז
  19. תנחומה שם
  20. דברים טז, ג
  21. משנה ברכות א:ה