פרשה פתוחה 272 ~ חג הסכת תעשה לך שבעת ימים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,349 עד 5,353 לבריאה | 1,588 עד 1,592 למניינם 


יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם. יז אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

דברים טז: יג - יז

הפסוקים והמצוות:

לשמוח ולהיראות בבית המקדש ברגלים והבאת קורבן בעלייתינו:

מצוה לשמוח ברגלים[1], שנאמר: ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. ומן הראוי להקריב שלמים ואכילת בשרם שעיקר השמחה בבשר ויין. ואמרו שמח בכל מיני שמחה ואפילו בבגדים חדשים, וחילוק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, ולשחוק בכלי שיר במקדש. ויכלול בשמחה את העניים הגרים והחלושים. להיראות ברגלים בבית המקדש[2], שנאמר: שלש פעמים בשנה ומן הראוי לעשות זאת על ידי העלייה לירושלים וזאת על מנת שיראו כל ישראל ויתנו אל לבם כי כולם מקטן ועד גדול חלק ה' ונחלתו. עוד ציוונו במועד שנת השמטה בחג הסכות להקהיל שם האנשים והנשים והטף והגרים לפי שאותה השנה משחררת הכל ומפקעת השעבוד להשיב הכל תחת יד האדון ה' צבאות. שלא לעלות לרגל בלא קרבן שיהיה עמנו שנקריב שם[3], שנאמר: ולא יראו פני ריקם

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

עלייה לרגל במאה השש עשרה

משחרב בית המקדש פסקו עולי-רגלים לעלות לירושלים שלוש פעמים בשנה, בחג המצות בחג השבועות ובחג הסוכות. אבל לא פסקה עליה לרגל לארץ ישראל מארצות קרובות ואף רחוקות. ובדורות שונים אף היתה עונה קבועה בשנה לעליה לרגל. בימי הגאונים (סוף המאה ה' 16 או 17 ועד אמצע המאה ה' 17) היתה עונת העליה לרגל לירושלים בחג הסוכות שנסתיימה בהקפת הר-הזיתים ביום הושענא. לאחר גירוש הצלבנים (ממלכת הצלבנים החלה ב' 1099 ועד 1291) מהארץ התרכזה עונת העליה-לרגל בעיקר בין סוף חודש אייר לחג השבועות ורוב עולי הרגל באו כדי להשתטח על קבר שמואל הנביא ביום פטירתו לפי המסורה, כ"ח באייר. ומשנגזל המקום על ידי המוסלמים בשנת 1570, נשאר זמן העליה לרגל במקומו, אבל פני העולים היו מיועדים למירון לקבר ר' שמעון בן יוחאי.

מאמצע המאה השבע-עשרה ועד סוף המאה השבע-עשרה התרכזה עיקר עונת העליה-לרגל מאירופה לארץ ישראל בחודש אלול-תשרי, כדי שיוכלו עולי-הרגל לבלות את החגים בארץ-ישראל. קהל קושטא היה שוכר אניה מיוחדת להעביר את עולי-הרגל מקושטא לחופי הארץ. האניה היתה מפליגה בדרך-כלל בראשית חודש אלול והיתה מגיעה ליפו לפני ראש-השנה ולעכו לפני יום-הכיפורים, ואת החגים בילו עולי-הרגל בצפת או בירושלים. באניה מיוחדת זו היו עולי-הרגל מרגישים את עצמם בטוחים יותר מבשאר אניות, שכן היו בחברת אחיהם, עולים ועולי-רגל כמוהם. הראשון המספר על אניות מיוחדות אלו הוא ר' משה פוריית מפראג, שאר-בשרו של בעל השל"ה. הכותב בספרו "דרכי ציון" משנת 5,410 לבריאה, 1650 למניינם, "ישתדל הנוסע להגיע לקושטא בחודש אב, כי בכל ר"ח אלול אניות גדולות מפליגות משם ביחד ואפשר לבוא באחד מהן, וגם בטוח, תהילה לאל, בהן מפני גזלנים [שודדי ים]".

מנהג ההקפות בשמחת תורה

מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא ככל הנראה מנהג מאוחר שהחל בהמאה ה-16. כבר בזמן הראשונים מוזכר מנהג של הוצאת ספרי התורה מההיכל בשמחת תורה והושענה רבה. המהרי"ל, "אבי מנהגי אשכנז" כותב: ״קודם הוצאת ספר תורה אומר השליח ציבור אתה הראית, והציבור עונים אחריו כל פסוק. וכשמגיע ל'כי מציון תצא תורה' מוציאין כל הספרי תורה״. הרמ"א במאה ה-16 כבר מזכיר גם את הנוהג של הקפות ושל השמחה המלווה את הוצאת הספרים. למרות שהיום נהוג לערוך ההקפות ברוב קהילות ישראל, בעבר לא התקבל המנהג בחלק מקהילות מערב אירופה ואף נתקלה בהתנגדות נחרצת. רק בשנים המקבילות לפרשתנו רואים חיזוק עניין ההקפות.

כליל תפארת:

חג הסכת תעשה לך: בשבילך ולא כציווי שבויקרא ששם נאמר "דבר אל ב"י לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים. כי בשנים אילו התחדשות המועדים היא בגין התחדשות העלייה לרגל ואפילו מארצות פזורינו שבגלות.

ושמחת בחגך... והיית אך שמח: שעיקר הציווי הינו השמחה ושזו עיקרה לרבות ליל יום טוב האחרון לשמחה ‏[4] ומוסיף רש"י כי אין זה לשון ציווי אל לשון הבטחה. ושנים אילו ממש מתפשט המנהג להקפות ובמיוחד בשמחת תורה.

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר: וכן מתחדשת העלייה לירושלים כמבואר לעייל.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תפח, סמ"ג. מקורות:פסחים קט, חגיגה ו, קדושין לד.
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה תפט, סמג. מקורות חגיגה פא
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה תצ, סמ"ג. מקורות: חגיגה פא.
  4. ספרי קמב: סוכה מח.