פרשה פתוחה 76 ~ זכור את יום השבת

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,060 - 2,066 לבריאה | 1,701 - 1,694 לפני מניינם 


ז זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. י כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

   יא כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.    יב לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.    יג לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

שמות כ:ח - יד

הפסוקים והמצוות

קידושת השבת איסור מלאכה בה והבדלה:

לקדש שבת בדברים[1] שנאמר זכור את יום השבת לקדשו.

להבדיל במוצאי שבתות וימים טובים[2] שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו מלקות למחמר בשבת[3] שנאמר לא תעשה כל מלאכה וכו', ובהמתך. שלא לעשות מלאכה בשבת[4] שנאמר: לא תעשה כל מלאכה.

כיבוד אב ואם:

לכבד אב ואם[5] שנאמר: כבד את אביך ואת אמך. ואי זה כיבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומנכר וכפוי טובה שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו.

וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא. וכיבוד אב משל אב ואם אין לא לאב יכבדו ואפילו יחזר על הפתחים להאכיל את אביו.

לא תרצח:

שלא להרוג נקי[6] שנאמר לא תרצח.

ענייני אישות:

שלא לגלות ערות אשת איש[7] שנאמר לא תנאף וכן ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך. שלא לבוא על אשת איש, וכפל הלשון "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטבאה בה ‏[8]. משרשי המצוה כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עניני עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מן במין אחר, וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף שתהיה סיבה לבטל כמה ממצוות האל עלינו שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הניאוף. ועוד יהיה כשלון במה שנצטוינו גם כן לא לבוא על האחות ועל הרבה נשים והכל יעקר בסיבת הניאוף שלא יכירו בני אדם קרובתיהן, מלבד שיש בענין הניאוף עם אשת איש צד גזל שוא דבר ברור שהשכל מרחיקו. גם כי הוא סיבה לאיבוד נפשות כי ידוע הדבר בטבע בני איש שמקנאים על ניאוף בת זוגם עם אחרים ויורדין עם הנואף עד לחייו.

שלא להשחית זרעו[9] שנאמר לא תנאף. כי המשחית זרעו עושה זאת על ידי מחשבת ניאוף

שלא לחמוד[10] שנאמר לא תחמד אשת רעך שדהו...

איסור חטיפת נפש:

שלא לגנוב נפש מישראל[11] שנאמר לא תגנוב, זה גונב נפש.

עדות שקר:

שלא להעיד בשקר[12] שנאמר לא תענה ברעך עד שקר. ונכפל במקום אחר בלשון אחר, עד שוא. שכן השקר נמאס לעין כל משכיל ובעדות אמת העולם עומד. שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים ואם כן עדות שקר סיבה לחורבן הישוב. העובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחבירו - עונשו לעשות לו כאשר חשב לעשות לחבירו.

המסר המרומז

מאורעות השנים

2060 - קבלת הדיברות ע"י אברהם וכן קבלת מצוות ע״י יצחק, כנגד "זכור את יום השבת":

שפסוקי התורה כנגד השנים והפסוק (שמות כ:ז) ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ הוא הפסוק 2060 מתחילת התורה. ובשנת 2060 יצחק בן י״ג שנה ומקבל עול מצוות. עוד שיש דעות רבות שאומרות שאומנם העקידה הייתה בהיותו בן 37 אך התהליך החל בהיותו בן 13 דהיינו בשנת 2060 2061 וכן דיעות רבות שבשנים אילו שולח ישמעאל שלא נצתווה בשמירת השבת. ומכל מקום רמז לדבר העקידה שכן אותיות ״מאכלת״ מופיעות במצוות שבת בדילוג 36.

עוד: זכור את יום השבת לקדשו. פירש רש"י: "זָכוֹר - לשון פָּעוֹל הוא", דהיינו מה שקרוי בלשון המדקדקין "מקור", בניגוד ללשון ציווי (שאז היה נקוד בשווא, 'זְכוֹר'). והטעם שנקט הכתוב לשון זו, כי השבת שקולה כנגד כל המצוות ומרמזת להן, והמצוות כולן הן בגדר "זכור", כי ע"י קיום המצוות זוכרים את הקב"ה ומקבלים עול מלכות שמים. בחזרתו ממצרים עבר אברהם דרך הר סיני וקיבל את עשרת הדיברות. דבר זה היה כ-40 שנה קודם לשנים אלו שאנו עוסקים בהן (2,060-2,066), והיו אלו הניצוצות הראשונים לקבלת הדיברות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", שבכך השפיע אברהם על קבלת התורה של עם ישראל, שגם הם קיבלו את התורה 40 שנה קודם כניסתם לארץ, ונמצאת תקופת קבלת התורה כ-40 שנה. ועיקר הדבר ידוע שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה ‏[13] אף שלא צווה בכך, והיה בגדר "אינו מצווה ועושה". ולכך נאמר כאן "זכור את יום השבת", בצורת פָּעוֹל ולא בצורת ציווי, וגם לא נאמר כאן לשון "שמור" (כבדיברות אחרונים), המורה על ציווי ממשי. ושמירת השבת של אברהם הייתה משום זכר למעשה בראשית, שהוא גם כן עניין אמונה וקבלת מלכות שמים, כי אברהם קיבל דיברות ראשונים, שבהן טעם מצוות שבת הוא זכירת מעשה בראשית.

גירוש ישמעאל ואמו. מאת גוסטב דורה

2064 - שבא כיבד ישמעאל את אברהם ע״י ששמע דברי פיו כנגד: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״

שפסוקי התורה כנגד השנים והפסוק (שמות כ:יא) ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ הוא הפסוק 2064 מתחילת התורה. ובשנת 2064 לפי סדר הדורות ישמעאל מקבל עצת אביו ושולח מביתו את אשתו ולוקח לו אשה אחרת.

וכן מובא בסדר הדורות בשנת 2061 בעניין ימי ישמעאל: "ויהי מימים ויאמר אברהם אל שרה אלך ואראה ישמעאל בני כי התאויתי לראותו וילך המדברה ויבא לאהל ישמעאל בחצות היום וימצא אשתו ובניה... ויאמר לה בתי תנה לי מעט מים כי יגע ועיף אני מהדרך, ותאמר אין לנו לא מים ולא לחם ותשב לאהלה ולא הביטה אל אברהם ולא שאלה אותו מי הוא אך מכה את בניה ותקללם ואת ישמעאל בעלה ותחרפם. ויחר לאברהם מאד וירע בעיניו ויקרא אברהם אותה לצאת אליו ותצא ויאמר לה אברהם בבוא אישך ישמעאל תאמר (תאמרי) לו בא הנה איש זקן מארץ פלשתים לבקש אותך וכזה מראהו ותארו ויאמר כה אמר האיש בבואך תסיר את יתד האהל ושמת תחתיה יתד אחר וישב לדרכו, ובבוא ישמעאל מצידו הוא ואמו ותדבר אשתו כדברים האלה והבין ישמעאל כי היה אביו אשר לא כבדה אותו וישמע בקול אביו ויגרשה ותלך לה, וילך אחר כך ישמעאל ארצה כנען ויקח אשה אחרת ויביאה אהלה במקום אשר היה שם. ויהי מקץ ג' שנים [דהיינו שנת 2064] ויאמר אברהם אלך עוד ואראה את ישמעאל וירכב על גמלו ויגיע המדבר לאהל ישמעאל בחצי היום ותצא אשתו... ותמהר ותרץ האהלה ותוצא מים ולחם ותתן לפניו ותפצר בו מאד לאכול ויאכל וישת וייטב לבו ויברך את ישמעאל בנו ויכל לאכול ויברך את ה' ויאמר לה בבוא ישמעאל תגיד לו בא הנה איש זקן כו' כה אמר היתד ששמת באהל פה טובה מאד אל תסירנה כו', ויבא ישמעאל ותגד לו אשתו בשמחה כו' וידע ישמעאל כי אביו היה ויברך ישמעאל את ה' ויקח ישמעאל אשתו ובניו ומקנהו וילך ארץ פלשתים אל אביו וישב עם אביו ימים רבים". רואים אנו ממעשה זה שישמעאל קיים מצוות כיבוד אב כראוי, עד כדי שגירש את אשתו בעצת אביו.

נחלקו בעלי קורות הדורות באיזו שנה גירש אברהם את הגר וישמעאל בנה: לדעת שלשלת הקבלה גירשם בשנת 2051; לדברי סדר הדורות היה זה בשנת 2053; לפרקי דרבי אליעזר אירע הדבר בשנת 2060; ולבעל מתנות כהונה – בשנת 2061. ובאמת יש לומר שתלויה מחלוקתם באם קיבל ישמעאל עול מלכות שמים כראוי אם לאו. לפי שלשלת הקבלה וסדר הדורות לא קיבל ישמעאל עול מלכות שמים, על כן לא שייך ביה כלל עשרת הדיברות, לפיכך מרומז מעשה הגר וישמעאל בפסוק "לא יוכל העם לעלֹת אל הר סיני" ‏[14], שהוא כנגד 2051 עוד לפני עשרת הדברות, או ב"וירד משה אל העם ויאמר אלהם" ‏[15], שהוא כנגד 2053. ואילו פרקי דרבי אליעזר ומתנות כהונה סוברים שישמעאל קיבל עול מלכות שמים כראוי, לכן כלול גם הוא ב"אנכי" ו"לא יהיה" ו"לא תשא", וגירושו נרמז, לדעת פרקי דרבי אליעזר, בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" 2060, כי מצוות שבת לא שייך ביה. ולהמתנות כהונה מרומז הדבר ב"ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך" 2061, כי על העמים נגזר לעבוד עבור ישראל, שהם בחינת שבת כמבואר בברכות יצחק ליעקב ועשו. וראה עוד על כך לעיל פפ~75. והנה, לדעת המתנות כהונה שגורש ישמעאל 2061, היינו כשהיה יצחק בן י"ג (שהרי נולד ב' 2,048) ונכנס למצוות. וזהו שנאמר בו בתחילת הפרשה "ויגדל הילד ויגמל" (בראשית כ"א, ח), שנגמל מיצר הרע ‏[16], והיינו שקיבל עול מלכות שמים בשלמות ונכנס בעול מצוות, וזה כנגד פרשת "זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבד...". כי כל חיי יצחק הם בחינת שבת. וכן כשנעקד, ערב שבת בין הערביים היה. והעקדה היא הדרגה העליונה ביותר של קבלת עול מלכות שמים, ואף קבלת שבת היא אות עולם למעשה בראשית. וסוף מעשה בראשית – בהבראם (ה"א זעירא) דתולדות שמים וארץ, הבאים אחר "ויכֻלו השמים... וישבֹּת" ‏[17] – הוא המשך עניין מלכות דשבת. וראה לעיל מאמר הזוהר לך-לך המוזכר סוף פפ~75.

הקשר בין "כבד את אביך ואת אמך" לאברהם: כבד את אביך ואת אמך. עניין זה שייך באברהם, למען הסר דברי המקטרגים אשר יאמרו כי עזב אברהם את מצוות כיבוד אב בשבירת פסלי אביו ובפרישתו ממנו. שכן אין כיבוד אב במקום כבוד ה', וכמו שדרשו חז"ל: "יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר 'איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו' ‏[18], כולכם חייבין בכבודי", וכן בשאר כל המצוות. הרי שלא עבר אברהם על מצווה זו. יתר על כן, הכתוב כאן מרמז כי אברהם כיבד אביו ואמו אף על פי שלא קיבל אמונתם, ואף חינך את בני ביתו למצווה זו.

הקבלה למקרא בעניין כיבוד אב בחוקי חמורבי

סעיף 169: אם נשא (הבן) כנגד אביו עוון כבד (הראוי) לעקירה ממעמד היורש- ונשאו את פניו בפעם הראשונה. אם יישא עוון כבד בפעם השנייה- האב את בנו ממעמד היורש עקור יעקור. סעיף 192: כי יאמר בנו של גרסקם או בנה של סכרתם לאביו מאמצו או לאימו מאמצתו (בזו הלשון): לא אבי אתה לא אמי את! את לשונו יקצצו. סעיף 193: כי יכיר בנו של גרסקם או בנה של סכרתם את בית אביו וישנא את אביו מאמצו או את אימו מאמצתו וילך לו אל בית אביו -- את עינו יעקרו

סעיף 195: כי יכה ילד את אביו וקצצו את ידו.

2066 - ישיבת אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, ״לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ״:

שפסוקי התורה ניתנו כנגד השנים, והפסוק (שמות כ:יג) ״לא תחמד אשת רעך״ הוא הפסוק 2066 מתחילת התורה. ובשנת 2066 אברהם ושרה בארץ פלישתים שכן ירד אברהם לארץ פלישתים בשנת 2048 ושהה שם ימים רבים, רבים מאותן ששהה בחברון. בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשה עשרים ושש שנים עד שנת 2073. ויש כאן לימוד לאברהם ולבניו אחריו שצריך לקיים את עשרת הדברות, ושבהם ״לא תחמד״, ולא ללמד מהפלשתים כמובא ברש״י בעניין שורש עומת הפלישתים (בראשית י:יד) ״ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים״ שמשניהם יצאו שהיו פתרוסים וכלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים, "היו אלו מגנבין נשותיהן של אלו ואלו מגנבין נשותיהן של אלו" ‏[19]. ופלשתים אלו היו מלאי חמס, ממה שגזלו אשת אברהם ואשת יצחק וכן ממעשה בארות המים, ולכן מקביל זמן ישיבת אברהם בפלשתים גם לפסוק לא תגנב.

ואף לא תרצח שייך הכא, שהרי חשש אברהם לחייו מפניהם, פן ימיתוהו על דבר שרה ‏[20].

לא תחמד אשת רעך: וקשה: מה עניין לא תחמוד אצל אברהם, אשר לא היה שייך בזה לא מצד מעלתו ולא מצד גילו? אלא שיש כאן רמז למצבו של אברהם, כי שורש "תחמֹד" הוא חמ"ד, בגימטרייה 52. וכן "וה' ברך את אברהם בכל" ‏[21] פירשו חלק מחז"ל ‏[22] שבירכו בבן, כי "בן" ו"בכל" גם כן 52 בגימטרייה. ובא הכתוב לרמז שלא תשלוט באברהם חמדת אדם עבור מה שבירכו הקב"ה בכל, וידבק באמונתו.

וכן בשנים אילו חוקי חמורבי שכן נכתבו בשנת 2001 לבריאה, והנה הקבלה למקרא בדיני חמורבי

סעיף 129: כי תיתפס אשת איש במשכב עם גבר אחר (ו)עקדום והטילום אל המים: אם יחייה בעל האישה את אשתו והחייה המלך את עבדו (הגבר השני)

2065 - פ' סתומה 5: לא תענה ברעך עד שקר:

וספורנו על אתר, ובכלל זה הולך רכיל ומוציא שם רע, אף על פי שעיקרו על מעיד בבית דין. ועיין רמב"ם בביאורי המצוות. ומספר המצוות כאמור לעייל משמע ששורש מצוות עדים זוממים ‏[23] בפסוק זה.

ותחילת פרשתינו תצו בעניין המשפט כאמור ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל... אנשי אמת.. ושפטו ואת העם בכל עת

הקבלה למקרא בדיני חמורבי:

סעיף 1: כי יאשים איש את רעהו ויטל עליו (אשמת) רצח, אך הוכח לא הוכיחו מות יומת מאשימו. סעיף 3: כי יקום איש במשפט לענות עדות שרה (ברעהו), אך את הדבר אשר דיבר לא הוכיח, אם הדין ההוא דין נפשות הוא -- מות יומת האיש ההוא. סעיף 4: אם לעדות של דגן או כסף יקום -- ונשא את עוון (עונש) הדין ההוא.

הרי לנו

אברהם קיבל את עשרת הדיברות בחזרתו ממצרים. ובכל דיבר ודיבר יש רמז לעניינו של אברהם אבינו. ולפי פרקי דרבי אליעזר ומתנות כהונה עדיין היה ישמעאל אצל אברהם בחלק מאותה תקופה ונתחנך על פי זה.


הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ: מ' - לא, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: פסחים קי:, ב"ב צו, ברכות כ, נב, שבת קיח, קיט.
  2. מוני המצוה: סמ"ק.
  3. מוני המצוה: זהר הרקיע.
  4. מוני המצוה: סה"מ: מ' - לב, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: כריתות ב., סנהדרין סו. שבת פרק כלל גדול.
  5. מוני המצוה: סה"מ: מ' - לג, סמ"ג, סמ"ק. מקורות קדושין לא.
  6. מוני המצוה: סה"מ: מ' - לד. סמ"ג, סמ"ק. מקורות: סנהדרין עו.
  7. מוני המצוה: סה"מ: מ' - לה, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: סנהדרין.
  8. ויקרא יח:כ
  9. מוני המצוה: סמ"ק
  10. מוני המצוה: סה"מ: מ' - ל"ח, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: לח, מ"מ ה.
  11. מוני המצוה: סה"מ: מ' - ל"ו, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: סנהדרין פ"ד. כתובות מד.
  12. מונה המצוה: סה"מ ל"ת רפה. סמ"ג, סמ"ק. מקורות: סנהדרין מדף יח:א ואילך, כט, לז.
  13. יומא כח ע"ב
  14. שמות י"ט, כג
  15. שם, כה
  16. בראשית רבה נג י
  17. בראשית ב', א-ב
  18. ויקרא י"ט, ג
  19. בראשית רבה לז ה
  20. שם כ"ו, ט
  21. בראשית כ"ד, א
  22. ראה רש"י שם, ובתנחומא מהד' בובר פרשת חיי שרה סימן ו
  23. בדברים יט