פרשה פתוחה 79 - וכי יגח שור

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2103 עד 2124 לבריאה | 1658 עד 1636 לפני מניינם 


כא:כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. כט וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. ל אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו. לא אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. לב אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.    לג וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.[2,108] לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.    לה וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. לו אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.    לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה. א אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. ב אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. ג אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.    ד כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בעירה [בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.    ה כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.    ו כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. ז אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. ח עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.    ט כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. י שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. יא וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. [2123] יב אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.

שמות כא: כח - כב:יב

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

לדון בית דין בנזקי השור ובהמה ואיסור אכילת בשר השור הנסקל:

מצות בית דין לדון בנזקי בהמה[1] שנאמר:וכי יגוף שור איש את שור רעהו. פרשת נזקי שור באדם[2] שנאמר: וכי יגח שור את איש.

שלא לאכול בשר שור הנסקל[3] שנאמר: שלא יאכל את בשרו. איסור הנאה משור הנסקל[4] שנאמר: סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו

לדון בית דין הגנב, תשלומי כפל, ד' וה':

מצות בית דין לדון גנב בתשלומין או במיתה[5] שנאמר: וכי יגנוב וכו' אם במחתרת וכו', וגונב איש וגו'. לדון גנב הבא במחתרת[6] שנאמר: אם במחתרת ימצא הגנב פרשת תשלומי כפל[7] שנאמר: אם המצא תמצא בידו הגניבה שנים ישלם. תשלומי ד' וה' [8] שנאמר: חמשה בקר ישלם תחת השור

בית דין לדון בדיני נזיקין:

מצות בית דין לדון בנזקי הבור[9] שנאמר:וכי יפתח איש בור

מצות בית דין לדון בנזקי שן ורגל[10] שנאמר: כי יבער איש שדה או כרם. מצות בית דין לדון בנזקי האש[11] שנאמר: כי תצא אש ומצאה קוצים.


בית דין לדון בשומר חינם, שכר ושוכר:

מצות בית דין לדון בדין שומר חינם. ‏[12] שנאמר: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר[13] שנאמר: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור וכו' .


בית דין לדון בטוען וכופר: מצות בית דין לדון בדין טוען וכופר[14] שנאמר:על כל דבר פשע על שור וכו'.

המסר המרומז

יצחק מקבל ציווי המשכת דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ויבולו מצליח

מאורעות השנים

2108 - פס (1) - רבקה נפקדת, לידת יעקב ועשיו כנגד: "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ….ונפל שמה שור או חמור:

וּבִשְׁנַת 2108 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולדו יעקב ועשיו. שנמשלו לשור וחמור, כמובא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' עַל הַכָּתוּב שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לְעֵשָׂו ‏‏[15] "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר", וַי לִי שֶׁיִּתְחַבְּרוּ עַתָּה הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּיו, יַעֲקֹב חָשַׁשׁ מֵהִתְחַבְּרוּת לְעֵשָׂו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חִבּוּר שׁוֹר וַחֲמוֹר, שהם טמא וטהור בבחינת יעקב ועשו, ובזמן לידתם כשיעקב אחז בעקב עשו היה חבור של שור וחמור, וזה היה בתוך בחינת בור המסמל את המקום הלידה, כמובא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל ‏שֶׁהַיְסוֹד נוּקְבָא נִקְרָא בּוֹר.‏[16][17] שבפסוק מוזכר ב' פעמים איש, וכן מצינו על יעקב ועשו שנקראים אִישׁ באותם פסוקים (בראשית כה, כז) "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כז, יא) "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק".

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁב'ק"ח מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (בראשית כה, כ) "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה". כִּי בְשָׁנָה זוֹ הָיְתָה הַהַשְׁלָמָה שֶׁל נִשּׂוּאֵי יִצְחָק וְרִבְקָה כְּשֶׁזָּכוּ לִפְרִי בֶטֶן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט"א שֶׁשְּׁנַת ק"ח קְשׁוּרָה לְיַעֲקֹב כַּכָּתוּב (תהילים קה, י) "וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק".

שבשנת 2107 יצחק בן 59 ורבקה עודנה עקרה. רבקה בקשה מיצחק שיתפלל עבורה, כמו שעשה אברהם עבור שרה, וילכו ארץ המוריה להתפלל שם, ויעתר לו ה' ותהר רבקה. בחודש השביעי להריונה ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותלך ארץ המוריה לדרוש את ה' על הדבר, ותלך אל שם ועבר בנו, ותשאל גם את אברהם וישיבו לה דבר מאת ה': "שני גוים בבטנך". וייוולדו יעקב ועשו שנת 2,108.

ובימים אלו ‏[18] למדה אישה אחת בארצות המזרח אופן חרישת הקרקעות וזריעת החיטה וכל מלאכותיה עד אפיית לחם בסדר קל ונאות (שלשלת הקבלה).

2123 - פס (7) - "כִּי יִתֵּן אִישׁ.. חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר.. לִשְׁמֹר.. שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה.. אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ.. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ", כנגד: מכירת הבכורה ע"י עשו ליעקב:

ובשנת 2123 מבריאת העולם כנגד הפסוק "ואם כנ(ו)ב יגנב מעמו" קנה יעקב את הבכרה מעשו, והיתה בזה בחינה של גנבה שהולידה את הגנבה השניה של הברכות כמה שנים אחר כך‏[19], כמובא בַּזֹּהַר ‏[20] "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", מַהוּ "זֶה" וַיַּעְקְבֵנִי פַּעֲמַיִם מִיבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא מִלָּה אַחַת הָיְתָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, בְּכֹרָתִי הָפַךְ לוֹ פַּעַם אַחֶרֶת בִּרְכָתִי. רוֹאִים שגנבת הברכות היתה מכח הבכורה, וּשְׁתֵּיהֶן עִנְיָן אֶחָד. וּמְרֻמָּז בַּמִּדְרָשׁ ‏[21] רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר "לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה", וְלֹא חָפֵץ בְּכוֹרָה. וכן הפסוק שלפניו "שבעת ה' תהיה בין שניהם" מרמז על השבועה שהיתה שם בין יעקב לעשו, כמו שכתוב "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב". ונראה להוסיף מדוע הענין מופיע בפרשה שמדברת על שומר שכר שחייב בגנבה, דמצינו בַּזֹּהַר ‏[22], שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הִפְסִיד לְאַחַר הַחֵטְא (חטאו) הלכו לס"מ, ויעקב שהוא (גלגולו) אדם הראשון גנב את זה (הברכות) ממנו (הס"מ) בחזרה כשגנב אֶת בִּרְכוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו. ויש כאן רמז לעשו שהוא רק היה שומר שכר על הברכות מזמן חטא אדם הראשון, כי הוא קיבל ברכות לשמור עד שיחזרו לצד הקדושה, וכיון שבשכר שמירתו הוא נהנה מהם יש לו גדר של שומר שכר, ועכשיו הזמן לגנוב בחזרה מהשומר שכר את הברכות ששיכות ליעקב, לכן זה קשור לפסוק שמדבר על גנבה משומר שכר, וכמו ששומר שכר חייב בגנבה, כך הס"מ היה חייב בגנבה זו להחזיר את מה שאינו שלו.[23]

וכן מצינו בַּמִּדְרָשׁ ‏[24] "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַּיּוֹם" אָמַר לוֹ זַבִּין לִי חַד יוֹם מִן דִּידָךְ. וּבְסֵפֶר 'רְבִיד הַזָּהָב' מְבָאֵר בְּשֵׁם הָרה"ק מֵרָאפְּשִׁיץ שֶׁיַּעֲקֹב בִּקֵּשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּדֵי לְהִתְעַנֵּג בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו יֵשׁ לוֹ אֶת הַתַּעֲנוּג בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְרֻמָּז בְּתֵבַת "כַּיּוֹ"ם", ר"ת כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וְכֵן הַכָּתוּב ‏[25] "שְׁבֻעַת הוי"ה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" ר"ת שַׁבָּ"ת כפי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר ‏[26] שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת עִנְיַן הַשְּׁבוּעָה עִם הַשַּׁבָּת.

וְכֵן בִּרְכַּת יִצְחָק לְיַעֲקֹב הָיְתָה בִּשְׁנַת ב' אֲלָפִים עק"ב לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ זָכִינוּ לְב' עָקֵב כדברי הזהר "ויעקבני פעמיים". וכן מובא בלקו"ת להאריז"ל (תולדות פו) "גשה נא ושקה לי בני" נצצה בו רוח הקודש שאלה הברכות גנבם יעקב מעשו לכן ר"ת "גשה "נא "ושקה "בני "האתה הוא גנוב"ה.

ועניין השמירה בשור וחמור בין הפסוקים 2121 עד 2124, כנגד יעקב ועשו שמשולים לשור וחמור ובשנים אלו נמכרת הבכורה על ידי עשו ליעקב. ועניין "שבעת יהוה תהיה בין שניהם" כנגד השבועה שנשבע עשו ליעקב כנאמר: "ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב"[27]. ולכאורה קשים הדברים שהרי על מה נשבע עשו. אלא ללמדך שמיועדת הבכורה הייתה מעיקרה ליעקב ועשו שומר היה ועל כן נשבע שלא מעל. "ואם גנב יגנב מעמו" ממי? מהשומר דהיינו שמעל בשמירתו. אך יעקב חשש שמה עליו מדבר הכתוב ככתיב: "גשה נא ואמשך בני האתה"‏[28] ובזהר שם "שניצנצה ביצחק המחשה שמדובר בגניבה‏[29]

הקשר שבין "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" וכן "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" לבין מכירת הבכרה שבשנים אילו:[30]

כָּתוּב: ‏[31] "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם". וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ מְצַיֵּן הַפָּסוּק "הָאָדֹם הָאָדֹם" ב' פְּעָמִים, וּמַדּוּעַ הַשֵּׁם אֱדוֹם לְעֵשָׂו, נִתַּן בִגְלַל הָעֲדָשִׁים הָאֲדֻמּוֹת הָאֵלֶּה דַּוְקָא. וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד אַדְמוֹנִי, וּלְבוּשׁוֹ אָדֹם וְכוּ' כַּמּוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (אחרי רכד). נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁכָּתוּב אָדֹם ב' פְּעָמִים, דִּינִיקַת עֵשָׂו, שֶׁהוּא אַדְמוֹנִי, הִיא מֵהָאַדְמוֹנִי דִּקְדֻשָּׁה דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵיוָן שֶׁנְּזִיד הָעֲדָשִׁים הָיָה מַאֲכַל אֲבֵלִים, שֶׁקָּשׁוּר לְשֹׁרֶשׁ דָּוִד, הַמִּשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הָעוֹלָם, וּמְנַחֵם אֶת הָאֲבֵלִים, עֵשָׂו הִשְׁתּוֹקֵק לַמַּאֲכָל הַזֶּה בִּמְיֻחָד, שֶׁבּוֹ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ וּמִמֶּנּוּ הוּא יוֹנֵק. וְהַפָּסוּק מְצַיֵּן "עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם", דְּשֵׁם הָאָדָם מוֹרֶה עַל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ הוּא יוֹנֵק. וְכֵיוָן שֶׁכָּאן הִתְגַּלָּה שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהָאַדְמוֹנִי דִּקְדֻשָּׁה, קָרְאוּ לוֹ אֱדוֹם. וְכֵן עֲדָשִׁים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. ויַעֲקֹב הֶרְאָה לוֹ שֶׁהוּא יוֹנֵק מִמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ דֶּרֶךְ הָעֲדָשִׁים, וְשָׁם שֹׁרֶשׁ שְׁמוֹ וּמַהוּתוֹ וּמִמֵּילָא הַבְּכוֹרָה רְאוּיָה לַמָּשִׁיחַ שֶׁבָּא מִיַּעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו מְקַבֵּל מֵהַמָּשִׁיחַ שֶׁנִּמְצָא מֵעָלָיו. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְרַמֵּז עַל יְנִיקַת עֵשָׂו ‏[32] "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" ס"ת עֲדַ"שׁ. לְרַמֵּז שֶׁיְּנִיקָתוֹ מִבְּחִינַת הַעֲדַשׁ. וְכֵן "צַיִד" אוֹתִיּוֹת צָדִ"י, דְּעֵשָׂו הוֹפֵךְ אֶת הַצָּדִ"י לְצַיִד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק' שֶׁעֲדָשִׁים הֵם קִטְנְיּוֹת הַמְסַמְּלוֹת אֶת הַמּוֹחִין דְּקַטְנוּת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁנְזִיד עֲדָשִׁים בְּגִימַטְרִיָּא [י"א פְּעָמִים אָדָם, כְּנֶגֶד י"א אֲלוּפֵי עֵשָׂו]‏[33]. וְרוֹאִים שֶׁנְּזִיד הָעֲדָשִׁים הוּא הַשֹּרֶשׁ שֶׁל עֵשָׂו. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁב' פְּעָמִים אַדְמוֹנִי בְּגִימַטְרִיָּא בְּכֹר, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁרַק לְדָוִד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ב' פְּעָמִים אַדְמוֹנִי, כִּי גַם הָאַדְמוֹנִי שֶׁל עֵשָׂו יוֹנֵק מִמֶּנּוּ, לוֹ רְאוּיָה הַבְּכוֹרָה. וְכֵן מוּבֹא מֵהרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ"ל שֶׁ"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדוֹם הָאָדוֹם הַזֶּה" בְּגִימַטְרִיָּא "עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד".

הקשר שבין פטירת אברהם "לשבעת ה' תהיה… אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"

פטירת אברהם בשנת 2123 כנגד: "שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם" [2122]: שבשנת 2123 מת אברהם והוא בין 175 כנאמר "וימת אברהם". וירמוז הכתוב שקרוב למיתתו תהה שבועה בינו לבין יצחק בעניין העקדה כנאמר שם‏[34] "ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו" שעיקר הדברים שלמרות שהבין יצחק כי המאכלת הייתה מיועדת לו "וילכו שניהם יחדו". ובכן בשנה שנפרדים אברהם מיצחק ירמוז הפסוק בעניין שבעות אברהם ליצחק כי כל מעשיו היו לשם שמים וכן יצחק לאברהם בעניין אהבתו אליו ומסירותו בהמשכת דרכי ה'. וכן בפסוק נאמר: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" דהיינו שכל עמלו הייתה נאמנה שכך היו האבות נאמנים זה לזה וכן לבורא עולם. וכן בפסוק יזכור את עניין העקידה שנמצאים עיקרם של דברים בהקשר לעקידה "יחדו + מאכלת. עוד ירמוז על כי "שלח" אברהם "ידו" "במאכלת" לשחוט את בנו.

ובשנה שלאחר מות אברהם בשנת 2124 היה בארץ רעב כבד וגדול מאוד. יצחק מתכוון לעזוב מפני הרעב למצרים, אך בעברו דרך גרר נראה אליו ה' ומורה לו להישאר שם ולא לצאת מהארץ: "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכֹן בארץ אשר אֹמר אליך..." ‏[35]. "וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחֹתי הִוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגֻני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא. ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הִוא ואיך אמרת אחֹתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה" ‏[36]. "ויצו המלך וילבישו את שניהם לבוש מלכות וירכיבם ברחוב העיר ויקרא לפניהם כל הנוגע באיש הזה ובאשתו יומת. ויתן לו המלך שדות וכרמים ומיטב הארץ ויגדל ויהי לו צאן ומקנה, וכאשר כלו ימי הרעב וישב יצחק חברונה כאשר צוהו ה' " ‏[37]. ובאותה שנה "ויזרע יצחק בארץ ההִוא וימצא בשנה ההִוא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש, וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד" ‏[38].


2123 – פַּעֲמַיִם גָּנְבוּ בְּאֵרוֹת מִיִּצְחָק, כנגד: "וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ:"

הַפָּסוּק (שמות כב, יא) "וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ2123 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2123 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם גָּנְבוּ עַבְדֵּי אֲבִימֶלֶךְ בְּאֵרוֹת מִיִּצְחָק ב' פְּעָמִים. והוסיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א ש"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ" בגימטריא באר.

כליל תפארת

פ' פתוחה: המשך "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" ע"י יצחק והצלחת יבולו

וכי יגח שור את איש או את אשה ומת, סקול יסקל השור. פרשה זו היא המשך עניין "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", כי עניין משפטים הוא צדק ומשפט בעניינים שבין אדם לאדם בדברי ממון. יצחק הוא ממשיך דרך צדקה ומשפט, כנאמר באברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" ‏[39]. ועניין דינים שבין אדם לחברו הוא עניין כללי של בין אדם לחברו. וגבורה דיצחק, היינו, גבורת כיבוש היצר השייך לעניינים אלו שבין אדם לחברו. והנה מה שאמור באברהם "לעשות צדקה ומשפט" נאמר לפני הפיכת סדום ובעבור זעקתה, כי בכל אלו המצוות חטאו בסדום, שגזלנים ורוצחים היו, ולא היו נאמנים להחזרת פיקדון, ושבועתן שקר. וכל אלו מכלל מצוות בני נח: לא תגנוב, לא תרצח, ולהקים בתי דינים. ובפרשה זו מתקיים "למען אשר יצוה את בניו", שהרי בשנת 2,123 "ויצו אברהם את יצחק בנו שישמור מצות ה' ויברכהו" ‏[40]. ועיין חוקי חמורבי ועיין חוקי חת


אם עבד יגח השור או אמה, כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ועיין חוקי חמורבי ועיין חוקי חת

פ' סתומה 2: וכי יגף שור איש את שור רעהו

וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת

שור תם הוא שור שלא נגח שלוש פעמים. שור שעשו פעולות מלאכתיות כדי שיגח והתגרו בו, אינו נחשב לשור מועד למרות שנגח שלוש פעמים

פ' סתומה 3: כי יגנב איש שור או שוה וטבחו או מכרו - דיני גינבה

כי יגנב איש שור או שה וטבחו, חמשה ... ישלם

אם בחתרת ימצא הגנב והכה ומת, אין לו דמים.

... דמים לו, שלם ישלם אם אין לו, ונמכר בגנבתו

אם המצא תמצא בידו הגנבה... שנים ישלם.

אם המצא תמצא בידו. ברשותו שלא טבח ולא מכר. (רש"י שם). עוד דבר (אור"ח) שכל שאינה בידו בחזקת מכורה או שחוטה, ולא אמר הכתוב שנים לבד אלא בנמצאת ותדע שלאו דוקא מכר או טבח, אלא הוא הדין נתן או אבד כל שיצתה מרשותו.

משור עד חמור: כל דבר בכלל תשלומי כפל בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים.

חיים ישלם: ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים.

ואברהם בשיבתו באור כשדים ולאחר מכן בחרן ובארץ ידוע ידע את דיניהם המרובים למניהם באילו הדברים ובאשר דיניהם יגדירו מספר זה או אחר של תשלום התורה בחוכמתה מיחסת את התשלום לשווי הנגנב והתייחס לשווי הנגנב על הגנב לשלם שנים לבעליו כאמור

  • הקבלה למקרא בדיני חת

סעיף 57: כי יגנוב מישהו פר, אם עגל יונק הוא --- אין הוא פר: אם עגל בן שנה הוא --- אין הוא פר: אם פר בן שנתיים הוא --- פר הוא. לפנים שלשים ראשי בקר שילמו. אבל עתה חמש עשרה ראשי בקר שלם ישלם: חמשה (ראשי בקר) בני שנתיים, חמשה (ראשי בקר) בני שנה, וחמשה (ראשי בקר) גמולים. והוא לביתו יביט לו.
סעיף 58: כי יגנוב מישהו רמך, אם יונק הוא --- אין הוא רמך: אם בן שנה הוא --- אין הוא רמך אם בן שנתיים הוא --- רמך הוא. לפנים שלשים סוסים שילמו. ועתה חמש עשרה סוסים שלם ישלם: חמש (סוסים) בני שנתיים, חמש (סוסים) בני שנה, וחמש (סוסים) גמולים, והוא לביתו יביט לו.
סעיף 59: כי יגנוב מישהו איל --- לפני שלשים כבשים שילמו. ועתה [חמש עשרה] כבשים שלם ישלם: ונתן חמישה רחלות חמשה אילים מסורסים וחמשה טלאים והוא לביתו יביט לו.
סעיף 63: כי יגנוב מישהו שור חרישה --- לפני חמש עשרה ראשי בקר שילמו, אבל עתה עשר ראשי בקר שלם ישלם: שלשה (ראשי בקר) בני שנתיים, שלשה (ראשי בקר) בני שנה, וארבעה (ראשי בקר) גמולים. והוא לביתו יביט לו.
סעיף 64: כי יגנוב מישה סוס משא --- אותו הדבר.
סעיף 65: כי יגנוב מישהו תיש מאומן או צבי/איל מאומן או תיש הרים מאומן --- אותו הדבר כמו בגניבת שור חרישה.
סעיף 67: כי יגנוב מישהו פרה --- לפנים שנים עשר שוורים שילמו. אבל עתה ששה שוורים שלם ישלם: ונתן שני שוורים בני שנתיים, שני שוורים בני שנה ושני גמולים. והוא לביתו יביט לו.
סעיף 68: כי יגנוב מישהו סוסה -- אותו הדבר.
סעיף 69: כי יגנוב מישהו רחלה או איל מסורס (תיש?) --- לפנים שנים עשר כבשים שילמו אבל עתה ששה כבשים שלם ישלם: ונתן שני רחלות , שני אילים מסורסים, ושני טלאים. והוא לביתו יביט לו.
סעיף 70: כי יגנוב מישהו שור, סוס, פרד, או חמור, (אם) יכירהו אדונו --- [ולקחו] במלוא ערכו. והגנב בנוסף שנים ישלם לו. והוא לביתו יביט לו.

  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי.
סעיף 21: כי יחתור איש לתוך בית (רעהו) --- לנוכח המחתרת ההיא ימיתוהו ויתלוהו.
סעיף 22: כי יגזול איש גזל ונתפס --- מות יומת חהאיש ההוא.
סעיף 23: אם לא ייתפס הגזלן --- והצהיר האיש שנגזל את (היקף) רכושו האבוד לפני האל, והעיר ומושל העיר, אשר בארצם ובגבולם נגזל הגזל את רכושו האבוד השב ישיבו לו.
סעיף 24: אם נפש (אבדה כתוצאה מן הגזל) --- ושקלו העיר ומושל העיר מנה אחת כסף לקרוביו.
סעיף 25: כי תפרוץ אש בבית איש, ואיש (אחר), אשר לכיבוי (האש לעזרה) בוא, את עינו נשא אל כלי בעל הבית וייקח (מ)כלי בעל הבית --- האיש ההוא אל האש ההיא יושלך.

פ' סתומה 4: כי יבער איש שדה או כרם

כי יבער איש שדה או כרם... כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש. אלו דיני נזיקין התלויין בעבודת השדה. וכפי שהובא לעיל, באלו השנים "למדה אשה אחת בארצות המזרח אופן חרישת וזריעת הקרקעות וכל המלאכות של החטה עד אפיית לחם בסדר קל ונאות". ועניין יבול השדה מרמז על יצחק, שבאלו השנים גדל יבולו, כדכתיב "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים, ויברכהו ה' ".

  • הקבלה למקרא בדיני חת

סעיף 98: כי ישלח בן חורין אש בבית (רעו) --- ובנה [את הבית ] מחדש, וכל מה שאבד ממבית, אם אנשים חֿ בקר או [צא]ן נזק הוא(?) פצה יפצה עבורם.
סעיף 99: כי ישלח עבד אש בבית --- אדונו פצה יפצה בגינו , והשחיתו את אפו ואזניו של העבד ולאדונו ישיבוהו. ואם (אדונו) פצה לא יפצה --- את העבד ההוא יפסיד.
סעיף 100: כי ישלח מישהו אש לתוך מתבן (רעהו) --- את בקרו (של בעל המתבן) האבס יאביס ועד לאביב יפרנסם. את המתבן השב ישיב. אם תבן לא יהיה בו --- את המתבן מחדש בנה יבנה.
סעיף 105: [כי] ישלח מישהו [אש] בשדה, ואכלה (האש) כרם עם פירות עלגפניה: אם גפן, עץ תפוח, עץ אגס(?) או עץ שזיף (ז) תאכל --- ששה שקלים כסף לכל עץ שלם ישלם. את הצמ[חיה] נטוע ייטע בשנית. והוא לביתו יביט לו. אם עבד הוא --- שלשה שקלים כסף (לכל עץ) שלם ישלם.
סעיף 106: כי יישא מישהו גחלים (אש) אל תוך שדהו, ויצת שדה נושא פירות --- ולקח המבעיר את השדה השרוף בעצמו. שדה טוב (תחתיו) לבעל השדה (השרוף) ייתן וקצר אותו.
סעיף 107: כי ישלח איש את בעירה אל תוך כרם פורה ושיחתו, אם הוא נושא פירות --- ושילם עשרה שקלים כסף לכל איקו אחד. ואם עירום הוא שלשה (גירסה אחרת חמישה) שקלים כסף שלם ישלם.

פ' סתומה 5: כי תצא אש ומצא קצים

ראה לעייל פ' סתומה 4

פ' סתומה 6: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - שומר חינם

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש

וארבעה שומרים הם: ופרשה זו בדיני שומר חינם

  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי:
סעיף 124: כי ייתן איש לרעה(ו)כסף, זהב או כל דבר מאומה לעיני עדים למשמרת ויכחש בו, והוכיחו (באמצעות ראיות) את האיש ההוא -- כל אשר הכחיש שניים ישלם.
סעיף 125: כי ייתן איש לרעה(ו) דבר מה שלו למשמרת ויאבד רכושו במקום שהפקיד, אם במחתרת או בדילוג (מעל הקיר), יחד עם רכוש בעל הבית -- בעל הבית שהתרשל את הדבר שמסרו לו לשמור וייאבד(ו) שלם ישלם ולבעל הרכוש ישיב(ו) וחיפש בעל הבית את רכושו האבוד (בעצמו) ומיד גונבו ייקח(הו)

פ' סתומה 7: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה - שומר שכר

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור ...ומת או נשבר או נשבה אין ראה שבועת ה' תהיה בין שניהם. בזמן פרשה זו מקבל יצחק הציווי מאברהם להמשיך בדרך צדק ומשפט. והנה עניין השבועה הוא הוכחת צדקו של הזכאי, להוציא לאור את הדבר הצודק והאמתי, והשומר עושה בזה צדק עם המפקיד. ועניין זה שייך לצדקה יותר מאשר למשפט.

וארבע שומרים הם: ופרשה זו בדיני שומר שכר שומר שכר.

  • הקבלה למקרא בחוקי חמורבי:
הסעיפים שלקמן מובנים ולכן לא נצתרכה התורה לדון במקרים שכאילו שהרי השומר במקרא שלקמן גנב הוא.
סעיף 253: כי ישכור איש את רעה(ו) לשמור על שדהו, ויפקד בנאמנותו את הדגן (המאוחסן המיועד לזריעה ולהאבסת הבקר), את הבקר תחת ידו הפקיד [(ו)ל]עיבוד השדה חוזה חתם עמו: אם גנוב יגנוב האיש ההוא זרעים או מספוא ונמצא בידו --- את ידו יקצצו. סעיף 254: אם ייקח את הדגן (המאוחסן המיועד לזריעה ולהאבסת הבקר) ויחלש (אפוא) את הבקר --- פי שניים הדגן שקיבל (למשמרת) שלם ישלם.

הרי לנו

פרשה זו רומזת להנהגת הצדק והמשפט הישרה בעיני ה' שקיבל יצחק מאברהם אביו והחזיק בה והמשיכה.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"א. סמ"ג עשין סו. מקורות: ב"ק בששה פרקים הראשונים. ח"מ סי' שפט עד סי' ת.
  2. מוני המצוות: רס"ג
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ב. סמ"ג לאוין קלה. מקורות: פסחים כב. קדושין נו. ב"ק מא
  4. מוני המצוות: יראים
  5. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ד. סמ"ג עשין עא. מקורות: ב"ק פ"ז. סנהדרין עד. ח"מ סי' שמח.
  6. מוני המצוות: ראב"ד
  7. מוני המצוות: רס"ג
  8. מוני המצוות: רס"ג
  9. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ג. סמ"ג עשין סח. מקורות: ב"ק מ"ט עד נג. ח"מ סי' שי.
  10. מוני המצוות:מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ה. סמ"ג עשין סז. מקורות: ב"ק פ"א ב,ג,. גיטין פ"ה. ח"מ סי' שצ
  11. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ח. סמ"ג עשין סט. מקורות: ב"ק כב,ס. ח"מ סי' תיח.
  12. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ז. סמ"ג עשין צ"ה. מקורות: ב"ק פ"ט. ב"מ פ"ג ח"מ סי' רצא
  13. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ט. סמ"ג עשין פט. מקורות: ב"ק פ"ו ופ"ח. ב"מ פ"ג פ"ח. שבועות מא. ח"מ סי' שג.
  14. מוני המצוות: סה"מ מצוה נ"ח. סמ"ג עשין צ"ה. מקורות: ב"ק פ"ג. ב"מ פ"ג ופ"ח. שבועות פ"ה. ח"מ סי' פז.
  15. בראשית כו:יב - יג
  16. זהר שם פ' משפטים ע' קנד
  17. מובא בשם הרב יקותיאל פיש
  18. מסדר הדורות משמע: בין ב'ק"ח לב'קכ"ג
  19. דר' יוסף מורד
  20. תולדות קמה.
  21. ב"ר סג, יג
  22. בראשית לו.
  23. הרב יקותיאל פיש, סוד החשמל
  24. ב"ר שם סג, יג
  25. שמות כב, י
  26. משפטים קטו:
  27. בראשית כה:לג
  28. בראשית כז:כא
  29. תורה משמים, ד"ר יוסף מורד
  30. המאמר כולו בשם הרב יקותיאל פיש סוד החשמל
  31. בראשית כה, כט
  32. בראשית כה, כז
  33. אוֹ הָמָן וְי' בָּנָיו
  34. בראשית בעקידה
  35. בראשית כ"ו, א-ב
  36. שם, ז-ט
  37. סדר הדורות בשם ספר הישר
  38. בראשית כ"ו, יב-יג
  39. בראשית י"ח, יט
  40. סדר הדורות לשנה זו