פרשה פתוחה 82 ~ הנה אנכי שלח

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,162 - 2,175 לבריאה | 1,599 - 1,585 לפני מניינם 


כ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. כא הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. כב כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ. כג כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו. כד לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. כה וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. כו לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. כז אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. כח וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. כט לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. [2171] ל מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. לא וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. לב לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לג לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.

שמות כג:כ - לג

הפסוקים והמצוות

איסור כיבוד עבודה זרה וללכת בחקות הגויים:

שלא לכבד ע"ז כגון מגפף ומנשק,‏[1] שנאמר: לא תעבדם.

שלא ללכת בחקות הגויים, ‏[2] שנאמר: ולא תעשה כמעשיהם.


שלא לכרות ברית לשבעת העמים ועובדי ע"ז ולהותירם בארצנו:

שלא לכרות ברית לשבעה עממין וכן לכל עובר עבודה זרה, ‏[3] שנאמר: לא תכרות להם ברית: דהיינו שלא נבטיח באהבתנו אל העם הרע והכופרים, כלומר שלא נעשה עמהם שלום ונניח אותם לעבודה זרה. ויש חילוק בין שבעה עממים לשאר האומות עובדי עבודה זרה, כי שאר האומות אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו עבודתם. ואילו השבעה עממים נצטוינו להרגם בכל מקום שנוכל להם אלא אם כן יניחו עבודה זרה.

אבל בישראל עובד עבודה זרה כגון המינין והמשומדין והאפיקורסין מצוה עלינו להרגם לפי שהם מצירים לישראל ומוטב יאבדו אלף כיוצא בם ולא ישראל אחד כשר.

שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, ‏[4] שנאמר: לא ישבו בארצך: משרשי המצוה "שלא נלמד מכפירתם". "אך אמרו שאילו רצו להניח עבודה זרה אף על פי שעבדוה מתחילתן שמותרין לשכון בארצנו וזהו הנקרא גר תושב." שכל עניין הריגתם בארצנו הינו שלא נלמד ממעשיהם. אך יש אשר אמרו כי דברים אילו שלא בשיבעת העמים שלהם אין תקנה.

המסר המרומז

שמירת יעקב ועם ישראל ע"י מלאך ה' הגואל מכל רע


מאורעות השנים

2165 - יעקב שנהיה לבכור מקבל ברכת אביו, וה' משמרו מפני עשו כנגד: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי... כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ":

חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

שבשנים אלו לאחר שקנה יעקב מעשו את הבכורה בנזיד עדשים בשנת 2164, הולך יעקב לקראת קבלת הברכה וזה לימוד התורה וקבלת עול מצוות שהלך לבית עבר בן שם ללמוד את דרכי ה' ומצותיו עד שנת 2185. מנגד עשו אשר שונא ליעקב חפץ להרגו. כנגד תחבולות עשו מלאך ה' שומר על יעקב בכל דרכיו

ואם נעיין בסדר הדורות נראה שישנה מחלוקת בעניין השנים, יש לומר כי עניין הברכה היתה בשנת 2164 [י"א 2171] וכן משמע מספר יגל לבנו שם "[ובסה"י עמ' צו'-ז' מבואר שהיתה לידתם (של רחל ולאה שהכין הקב"ה לאותו צדיק את זווגו, שבאותה העת, לבן בן בתואל אחי רבקה נשוי לעדינה, אשר תלד לו את רחל ולאה) בשנת 56 ליעקב שהיא שנת 2163]" וכך נראה לנכון שתיכף ומיד לאחר "ועשה לי מטעמים" היו הדברים. ויוצא מן הדברים שאז הלך יעקב לדרכו וזה עניין "הנה אנכי שלח מלאך לפניך" דהיינו לפני שאתה יוצא לדרכך, דהיינו בשנת 2163 ולכן הפסוק 2162 שבו נאמר עניין המלאך הוא הפסוק שלפני. אך בסדר הדורות מובא שלידת רחל ולאה הייתה בשנת 2164 ועל פי שיטה זו פסוק מספר 2165 הינו: "כי ילך מלאכי לפניך".

וכל עניין יעקב הינו במלאכים שהם עניין ה"חבל", "כי חלק ה' עמו יעקב חל נחלתו" : ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני‏[5]: ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו‏[6]: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים‏[7]:

חבל נחלתו והקשר למלאכים: מוּבָא בַּ'תַּנְיָא' (אגרת התשובה ה) "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" כְּמוֹ חֶבֶל שֶׁרֹאשׁוֹ קָשׁוּר לְמַעְלָה וְקָצֵהוּ לְמַטָּה, וְזֶה עִנְיַן הַכָּרֵת שֶׁנִּכְרָת וְנִפְסָק חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה מִשֵּׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי" מִלְּפָנַי דַּיְקָא, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל מֵחֶבֶל עָב שָׁזוּר מִתַּרְיַ"ג חֲבָלִים דַּקִּים, כָּכָה חֶבֶל הַהַמְשָׁכָה הנ"ל כָּלוּל מִתַּרְיַ"ג מִצְוֹת, וּכְשֶׁעוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עַל אַחַת מֵהֵנָּה נִפְסָק חֶבֶל הַדַּק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַעֲבַר יַבֹּק' (שפתי רננות פ"ד) מֵהַהֲבָלִים הָעוֹלִים מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה נַעֲשָׂה מִכָּל אוֹת וָאוֹת מַלְאָךְ רוּחָנִי הַמִּתְעַלֶּה מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה, עַד כִּי יִתְעוֹרֵר שֶׁפַע עֶלְיוֹן לֵירֵד וּלְהַשְׁפִּיעַ דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת אֲחִיזַת נִשְׁמָתוֹ שֶׁנִּשְׁאַר שָׁרְשָׁם לְמַעְלָה..." ‏[8]. ‏[9]

וזה עניין "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט" ‏[10] וזה קשור בהבנת ל"ב נתיבות רבה, שעניין יעקב הוא בהקשר לנאמר בבראשית "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב מתהפכת לשמר את דרך עץ החיים"‏[11] שהתורה היא עץ החיים ומלאכי יעקב דהיינו התורה היא הדרך שדרכה מגיעים לעץ החיים.

בשנים הבאות יתפרדו דרכיהם של יעקב ועשו לנצח: יעקב יתברך וייבחר להמשיך את מלכות האבות, ועל בני עשו ייגזר להיות לו לעבדים. עשו כבר שונא את יעקב עבור הבכורה אשר לקח ממנו, ויוסיף לשנאתו על הברכה (אותיות בכרה), כנאמר: "ויעקבני זה פעמַיִם את בכֹרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" ‏[12]. יעקב נשמר מפני עשו בעזרת השמירה המיוחדת ששומר אותו ה', וכפי שאומר לו הקב"ה לאחר מכן: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשִבֹתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך..." ‏[13].


שמירת יעקב ובני ישראל הנה אנכי שלח מלאך. דרשו חז"ל על פסוק זה: "אמר הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמר את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק בנו אמר לו 'ה' אלהי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך' ‏[14]. ויעקב אבינו מה אמר לבניו? 'המלאך הגואל אותי' וגו', אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון" ‏[15]. הרי לנו שפרשה זו מרמזת על השמירה המיוחדת שהייתה ליעקב, להינצל מיד עשו ולזכות בברכה, וכן עם ישראל זוכה לאותה שמירה מיוחדת. יעקב זוכה לשמירה בדרך, וכן בהמשך מפני לבן, שנאמר "ושמרתיך בכל אשר תלך"; וכן בני ישראל מובטחים "הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך", דהיינו, לעתיד לבוא, עד אשר תבוא אל המנוחה ואל הנחלה אל הארץ אשר הבטחתיך.

את אימתי אשלח לפניך... ונתתי את כל איביך אליך ערף. זה נתקיים ביעקב בבואו ללבן ובלכתו ממנו, וכפי שהבטיחו ה' "והשִבֹתיך אל האדמה הזאת" - אותה האדמה שלגביה מובטחים בפרשה זו בני ישראל.



2168 – ברכת רחם בנות ישראל, כנגד: ״לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ״:

שהפסוק (שמות כג:כו) ״לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ״ הוא הפסוק 2168 מתחילת התורה ורחל נולדה 2161, ולאה נולדה 2163 וי״א שניהם בשנת 2170. ועל רחל כתיב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ורחל עקרה... ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן... ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה", ומה זכר? זכר את שבועתו כי לא תהיה משכלה ועקרה בארצך.[16]

2168 – ימי שנות יעקב, כנגד: ״אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא":

שהַפָּסוּק (שמות כג, כו) “אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא״ הוא הפסוק 2168 מתחילת התורה וזו אמצע שנות חיי יעקב לפי 120 שכן נולד בשנת 2108. אך ביעקב נאמר (בראשית מז:ח) ״ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך. ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם.״ ורואים אנו שדווקא ביעקב יש עניין של מילוי ימי חייו. וירמוז הכתוב בזה העניין בשנה זו. עוד שבני יעקב בממוצא חיו בקירוב ל׳ 120 שנה.

את מספר ימיך אמלא. זאת הבטחת ה' יתברך ליעקב, כי אף על פי שלא הגיע יעקב לשנות אבותיו ‏[17], בכל זאת בורך בימים מלאים. וכן מצינו כי בני יעקב חיו ק"כ שנה בממוצע ‏[18].

2171 - מִיתַת יִשְׁמָעֵאל, כנגד: "לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה":

הַפָּסוּק (שמות כג, כט) "לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" הוּא הַפָּסוּק הַ2171 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2171 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם מֵת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁזַּרְעוֹ מְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁהָאָרֶץ לֹא תִהְיֶה שְׁמָמָה, עַל יְדֵי יְשִׁיבָתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַגָּלוּת, וַה' מְגָרֵשׁ אוֹתָם מְעַט מְעַט כדי שהארץ לא תהיה שממה. [מובא מהרב יקותיאל פיש]

עוד שהפסוקים שלאחר פטירתו של ישמעאל "ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר": וישמעאל מת [נפטר] בהיות יעקב בן 63 שנת 2171 ויספדהו יצחק ויתאבל עליו ימים רבים. וישמעאל חזר בתשובה לפני מותו ככתיב: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא" ‏[19] וזאת עבור כי נתן ליצחק את זכות הקדימה ‏[20] עוד נאמר‏[21]: "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו", ויגוע: "לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים"‏[22]

ומה היה חטאו של ישמעאל?

ומה מעיד כי חזר בתשובה? ומה ההשלכות של חזרתו בתשובה?

ואיך הפסוקים מיישבים את הדברים?


חטאו של ישמעאל:

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" ‏[23].

מצחק והלא ביצחק נאמר "צחוק עשה לי" ומה עניין צחוקו של ישמעאל?" שאמר ישמעאל ‏[24]: "שוטים, לי זכות הבכורה ואני הוא זה שיקבל פי שניים" והכל בהקשר לדברי שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת", לפי התוספתא מתברר, שחטאו של ישמעאל היה בכך שטען שהוא היורש הראוי והלגיטימי.

ויגע = מיתת צדיקים: חזרתו של ישמעאל בתשובה:

ישמעאל זכה למיתה של צדיק מאחר ועזב את דרכו הרעה, וקיבל בלב שלם את רצון ה' ואת בכורתו של יצחק שנאמר: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל שנתן זכות קדימה ליצחק, ומשכך זכה אף הוא לרשת עם יצחק בארץ אשר הובטחה לאברהם "כי לך אתן את הארץ הזאת".

פסוקי התורה כנגד חזרתו של ישמעאל בתשובה:

והפסוק שכנגד פטירתו של ישמעאל: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ." שגם ישמעאל זכה בארץ המובטחת. וגם ישמעאל זכה עבור כי זכה בהדרכתו של אברהם בעניין אחדות הבורא. וכתיב: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.", שבני ישמעאל אף הם מצווים לנקות את הארץ מעבודה זרה.

והדברים הנ"ל מיישבים את קושיית המקרא בעניין נחלתו של ישראל בעניין הארץ המובטחת, שנאמר בבראשית ‏[25]: "ויאמר אליו, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה..... ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי." והנ"ל לא מתיישב עם המקרא הן גבולות הארץ שבספר במדבר, הן בחלוקת הארץ שביהושע והן לעתיד לבוא בעניין גבולות הארץ שביחזקאל.

ובעניין דברי המקרא בדברים יא:כד: "כל המקום אשר תדרך כך רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם" ומה עניין דריכת כך הרגל אם הארץ מובטחת ויש לישב קושיה זו, ראה להלן סוף פרשת עקב בפסוקים המקבילים לשנים 1463 ועד 1467 למניים

גבולות הארץ על פי במדבר‏[26]:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ. ג וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה [וְהָיוּ] תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה. ה וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה. ו וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. ז וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר. ח מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה. ט וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן. י וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה. יא וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה. יב וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב."

ואין שום הזכרה בכך שגבולות הארץ יכללו את הארץ עד הנהר הגדול נהר פרת, וכן את הנגב הדרומי.

גבולות הארץ על פי יהושע:‏[27] "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה [דהיינו בדברים יא:כד ובלי קשר להבטחה לאברהם ככתיב בבראשית וכן גבולות הארץ על פי במדבר] מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול הנר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם."

שאף על פי שבחלוקת הארץ נתנו גבולות מצומצמים ובדומה לגבולות הארץ לעתיד לבוא על פי יחזקאל בכל זאת חבל הארץ שמחוץ לגבולות אלו אשר נכבשה במלחמותיו של יהושע הרי הם בגבולות הארץ לעתיד לבוא כשאר הארץ המובטחת שכן כל עוד בני ישמעאל לא כבשו את הארץ ולא טיהרו אותה מעבודה זרה, כל הקודם זוכה.

גבולות הארץ לעתיד לבוא על פי יחזקאל ‏[28]:

(יג) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים. (יד) וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה. (טו) וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. (טז) חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. (יז) וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. (יח) וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. (יט) וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה. (כ) וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת זֹאת פְּאַת יָם. (כא) וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

(כב) וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (כג) וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

והארץ המובטחת י"א מגיעה עד הנהר הגדול נהר פרת [לפי דעת שהר ההר הרי הם: טוורוס אומנוס, טוורוס מנוס, טורי אמנון], שהגבול יורד מהר ההר לכיוון נהר פרת ומשם יורד דרומה. ויש אומרים כי זה לעתיד לבוא. וכן בגבול הדרומי בעניין נהר מצרים [שגם בזה העניין יש אומרים לעתיד לבוא ויש אומרים כי הכוונה לנחל-ואדי אל עריש] והכול בהתייחס לזרע אברהם. ובמקרא כתיב: "כי ביצחק יקרא לך זרע"‏[29] אך גם כתיב "בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא"‏[30], ומנגד כתיב: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (שם, יט)". וכן: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם"

ונראה שהארץ המובטחת לאברהם אבינו הינה עד הנהר הגדול נהר פרת וזאת ליוצאי חלציו יצחק וישמעאל. וישראל זכו לארץ על פי גבולות המתוארים בספר במדבר וכן בספר יחזקאל. ובעניין שאר הארץ המורחבת תלוי בישמעאל ובחזרתו בתשובה ובמלחמותיו כנגד עובדי עבודה זרה לעתיד לבוא. עוד תלויים הדברים בעניין כיבוש הארץ על ידי ישראל שאם ישראל יכבשו את הארץ הן בכיבוש הארץ על ידי יהושע או לעתיד לבוא הרי היא נחלתם. וזו היא תשובתו של ישמעאל שהבין שזכותו של יצחק קודמת לזכותו בנחלת הארץ.

2174 - נשואי עשו אשה מבנות חת אשר עבדו אלהי אביהן עץ ואבן כנגד: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית":

שבשנים אלו כנגד הפסוקים נושא עשו בנו של יצחק אשה מבנות הארץ ועובר על דברי הכתוב שנאמר: "לא תכרת להם ברית" ובמיוחד שלא ניתן מאהתנו להם. ונשות עשו הכיעסו את יצחק ורבקה עבור כי עבדו עבודה זרה. והפסוק שכנגד ההזהרה ממוקד כנגד השנים שבהם עשו לוקח אשה מבנות הארץ וזאת עבור כי הוא מזרע אברהם ואף עליו חל האיסור.

"ויקם גם הוא ויקח אשתו וילך שעיר וירא שם אשה מבנות חת ושמה בשמת בת אילון החתי ויקח על אשתו ויקרא שמה עדה לאמר עדה ממני הברכה. וישב בארץ שעיר ששה חדשים ופני אביו ואמו לא ראה. ואחר כך הלך עם נשיו חברונה ותהיינה נשיו מכעיסות ומקציפות את יצחק ורבקה במעשיהן ויעבדו אלהי אביהן עץ ואבן וירשיעו מאביהן ויקטירו לבעלים. "‏[31]

הרי לנו

בפרשה זו מכין ה' את השמירה המיוחדת לבני ישראל, המתחילה אצל יעקב אבינו.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סמ"ג
  2. מוני המצוה: יראים, בה"ג
  3. מוני המצוה: סה"מ: מ'
  4. מוני המצוה: סה"מ: מ' צ"ד, סמ"ג. מקורות: ע"ז כ, כא.
  5. בראשית לא:11
  6. בראשית כח:12
  7. בראשית לב:2
  8. המשך: "וּמַה שֶּׁנִּכְנַס בָּאָדָם הוּא מֵהִתְפַּשְּׁטוּת שָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן, וְנִמְצָא חוּט מָשׁוּךְ בֵּין הַנֶּפֶשׁ לָאָדָם, וְחוּט אַחֵר בֵּין הָרוּחַ לָאָדָם, וְחוּט אַחֵר בֵּין הַנְּשָׁמָה לוֹ. וְהֵם כִּשְׁלֹשָה חוּטִין שְׁתִי. וְהַמִּצְוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים הֵם כְּחוּטֵי עֶרֶב הַמַּחֲזִיקִים ג' חוּטֵי שְׁתִי אֵלּוּ. וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ יְרִיעָה קַיֶּמֶת. כֵּן הָאָדָם עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְוֹת מוֹסִיף מְאוֹרֵי אוֹר, וְהוּא כְּמוֹסִיף עֵרֶב עַל הַשְּׁתִי. וְהָעָוֹן מִתְדַּבֵּק בַּנֶּפֶשׁ וּמַפְסִיק בֵּין צִנּוֹר קְדֻשַּׁת חֶלְקֵי נַפְשׁוֹ לְקוֹנוֹ, וְזֶהוּ "קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי"
  9. סוד החשמל הרב פיש
  10. תהילים קד:ד
  11. בראשית ג:24
  12. בראשית כ"ז, לו
  13. שם כ"ח, טו
  14. בראשית כ"ד, ז
  15. שמות רבה לב ט
  16. בראשית כ"ט, לא; ל', א-ב, כב
  17. שם מ"ז, ט
  18. סדר הדורות
  19. בראשית כ"ה, ט
  20. בבא בתרא טז: רש"י שם
  21. בראשית כה:יז
  22. רש"י שם
  23. בראשית כא:ט-י
  24. תוספתא [סוטה פ"ו:ה"ו
  25. בראשית טו:ז, יח - כא
  26. במדבר לד: א - יב
  27. יהושע א:ג - ד
  28. יחזקאל מז:יג - כא
  29. בראשית כא:יב-יג
  30. שם יב-יג
  31. סדר הדורות שם