פרשה פתוחה 84 ~ וידבר ודיקחו לי תרומה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,194 עד 2,202 לבריאה | 1,567 - 1,557 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. ג וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. ד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. ה וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. ו שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. ז אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן. ח וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. ט כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

שמות כה: א - ט


הפסוקים והמצוות

בניית בית המקדש

בנין בית הבחירה[1] שנאמר ועשו לי מקדש. ועיקרו של מקדש הוא ושכנתי בתוכם ‏[2] דהיינו וידעו כי אני ה' אלהיהם ‏[3]. ותכלית המשכן היא להשריש בתוכינו מודעות השכינה למען האיר ליבנו לעבודו בלבב שלם. וכל כלי המקדש כל אחד ואחד מהם מטרתו לתיקון מידה אחת או אחרת בעבודתנו בזה העניין. ועיקר עבודת המשכן בהארן אשר אוהב שלום ורודף שלום. כי עיקר העבודה והשראת השכינה תלוייה באחדות ובאהבה וזה עניין האפד והחשן. ועניין הקטרת הינה תיקון הלשון שזה עוון אשר מפריד בין הלבבות ומונע האחדות והשראת השכינה. וכל בניית המקדש תלוייה בנדבת הלב כל אחד באשר ידבנו לבו.

מאורעות השנים

2196 - תחילת תקופת הברונזה[4] המאוחרת בארץ ישראל 1550 לפני מניינם, כנגד: "וּנְחֹשֶׁת"

שהפסוק 2196 מתחילת התורה, 1564 לפני מניינם: "זהב וכסף ונחשת:" ירמוז על תקופת הברונזה המאוחרת שמתחילה סביבות 1550 לפני מניינם בישראל ומצרים וממשיכה עד סביבות 1200 לפני מניינם.

המזרח התיכון וסביבתו בסביבות שנת 1400 לפנה"ס

נחושת רומז כי בשנים אלו חל מעבר בשימוש של הנחושת וזאת בשל תחילת תקופת הברונזה המאוחרת שבארץ ישראל ובמצרים. בנוסף החיבור במקרא שבין הנחושת לבין המקדש רומז כי בתקופה זו יש קשר בין הנחושת לבין המקדש. בשנים אלו יש תיעוד לפסלי ברונזה - נחושת במקדשי מצרים.

תקופת הברונזה המאוחרת מקבילה לזו של האימפריה המצרית החדשה. תקופה זו מכונה בחלק ניכר מספרות המחקר התקופה הכנענית. תקופה זו, האחרונה בתקופת הברונזה, מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה-18 וה-19 ושליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחותפ את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים [כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו] ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית עד סוף התקופה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה מצרים לעצור התנחלות עמים בארץ, ביניהם "ישראל", וגויי הים, והפלשתים.

היישוב העירוני עבר דלדול, יחסית לתקופת הברונזה התיכונה. ערים מרכזיות ננטשו (אולי במהלך הכיבוש המצרי של הארץ), ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים (מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם). לרוב היישובים לא היו ביצורים (הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם, ובכך היה גבוה מהביצורים. כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו על ידי המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד). ערים מרכזיות בארץ בתקופת הברונזה: תל גזר, תל בית שמש, בית אל, שכם, תל מגידו, תענך, עפולה ובית שאן

זהב וזאת כנגד תיקון העגל אשר עיקרו היה הזהב באשר אמרו אלה אלהיך ישראל, וכן בכסף. ועניין הנחושת מעיד על כי באילו השנים ממש תחל תקופת הנחושת בארץ.

זהב וכסף ונחשת שבשנים אילו יש תיעוד על שימוש בבזהב לבן' - אלקטרום שהוא סגסוגת טבעית של כסף וזהב עם שרידי נחושת.

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו: שעיקר מעשה המקדש הוא תיקון הלב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ובשל כך, אשר ידבנו לבו. ועיקר התיקון להבין כי הכול של מי? של מי שאמר והיה העולם ולכן ויקחו לי, משלי. מנגד מקדשי מצרים שימשו פולחן לעבודת אלילים או למלכי מצרים המתים אשר שם נתמן זהב רב עם קבורתם.

שמן למאור: להאיר את לבנו בדרכינו הרוחנית כנאמר כי נר מצווה ותורה אור. בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים: כתיקון לשון הרע שהוא המניעה העיקרה באחדות.


2199 – יַעֲקֹב הִתְחִיל לְהִתְעַשֵּׁר מִצֹּאן לָבָן, כנגד: "שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים":

הַפָּסוּק (שמות כה, ז) "שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים" הוּא הַפָּסוּק הַ2199 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2199 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הִתְחִיל יַעֲקֹב לְהִתְעַשֵּׁר מִצֹּאן לָבָן וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא כו.) שֶׁהַקְּטֹרֶת מְעַשֶּׁרֶת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט"א שֶׁזּוֹ שְׁנַת ב' אֲלָפִים צְדָקָ"ה, כִּי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא לְצֹרֶךְ נְתִינַת צְדָקָה.


2199 - סיום לדת י״א השבטים, כנגד: "אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן"

שֶׁהַפָּסוּק (שמות כה, ז) "אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן" הוּא הַפָּסוּק הַ2199 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, וּבִשְׁנַת 2199 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד יוסף והסתיימו לידת י"א שבטים שחקוקים באבנים אלו, וכן אבן השהם היא אבנו של יוסף שנולד בשנה זו. וכן נראה לקמן ששנות פטירת השבטים גם מקבילו לפרשת החשן שבפרשת פקודי וכן שנת 199 בגימטריה צדקה שמסמלת את השפעת היסוד של יוסף למלכות שהיא דלה ועניה ומקבלת צדקה מהיסוד, ב'199 = ציון בצדקה תפדה

רחל ויעקב על ידי ג'יימס טיסו.
דגם החושן מקרמיקה

אבני מלאים לאפד ולחשן כנגד השנה שלאחר לידתם של אחד עשר מתוך שנים עשר בניו של יעקב. בנימין אשר לו מיוחס ארון הקודש אשר מחבר את עם ישראל יחיו נולד מספר שנים מאוחר יותר כנגד תיאורו של הארון.

החל משנת 2193 ועד 2199 וזאת בתקופת עבודתו של יעקב את לבן עבור רחל נולדו אחד עשר מבניו וזאת למעת בנימין. הבנים נולדו בהפרש של שבעה חודשים כדכתיב:‏[5]: "ותהר לאה ותלד בן – הזכיר בכולן 'ותהר... ותלד' להורות על תכיפת ענין. וסמך הלידה להריון על שם שהיו יולדות כל אחת לשבעה חדשים, שהרי בשבע שנים שניים של עבודת רחל נולדו כל השבטים כלם חוץ מבנימין".

לידת לוי [2194], כנגד: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו": ולוי נולד בשנת 2194 ובפסוק מוזכר שמו פעמים ‏[6]

לידת יששכר וזבולון [2197], כנגד: "ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים": ספיר היא אבנו של יששכר והיא טובה לעיניים. "תולעת" כנגד "תולעת יעקב". "ותכלת" כנגד "פתיל תכלת" וכן בחלקו של זבולון נמצא החילזון שממנו מפיקים את צבע התכלת ‏[7]

לידת דינה ואשר [2198], כנגד: "וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים": צבע אדם קשור לדין וכן שמותם של דן ודינה. ‏[8]

לידת יוסף [2199] שאבנו שהם, כנגד: "שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים": ואבנו של יוסף שהם = המש. וה"שהם" מופיע ביוסף באומרו "וישתחו ישראל על ראש המטה" למי ליוסף. עוד "שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים", הסמים בגימטרה = 155 עם הכולל 156 וכן יוסף = 156. ואבנו שהם לרמז על משה אותיות שהם שהעלוהו ארצה. עוד שמן למאר כנגד לידת אשר אשר כתיב בו: "מאשר שמנה לחמו" וכן "טבל בשמן רגלו"‏[9]

לידת השבטים: ראובן נולד בשנת ב'קצ"ג, המקבילה לפסוק האחרון של פר' משפטים, "ויבא משה בתוך הענן". ולידת שאר השבטים (פרט לבנימין) מסתיימת בשנת ב'קצ"ט, המקבילה לפסוק שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. והפסוק שאחריו הוא אבני שֹהַם ואבני מִלֻּאים לאפֹד ולחֹשן והאפוד והחושן הם הזכרת השבטים, וכמו שביארנו "ועשו את האפד... ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל... ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון".

2201 - מקדשים מצריים באמפרייה 1550 לפני מניינם, כנגד: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

תוכנית מקדש אדפו, מקדש מצרי טיפוסי
מקדש בכרנך לאליל אמו

שהפסוק 2201 [1559 לפני מניינם] מתחילת התורה, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ובשנים המקבילות לשנה זו, סביבות 1550 לפני מניינם בימי השושלת ה' 18 אשר מלכה במצרים בין השנים 1550 - 1292 לפנה"ס המלך תחותמס הראשון הרחיב את המקדש לאליל אמו

האימפריה המצרית מאופיינת בהתלהבות חדשה לבניית מקדשים. המקדשים המצריים גדלו בהודם ופארם והסבו את מעמד הכהנים לקבוע. בתקופה זו מלכי מצרים נתמנים הרחק מהמקדש שלא כבעבר אז נתמנו במקדש עצמו. הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מעמיד את האדם ככלי קודש אשר יכול להכיל את קדושת הבורא. מבנה המקדש הוא מקום ייצוגי לאומי לאחדותו של הבורא הבלתי נתפסת.

בשנים אלו מקדשי מצרים עוברים מהפך. קבריהם של מלכי מצרים מרוחקים מהמבנה המרכזי של המקדש. למרות זאת המקדשים ממשיכים להיות מקום פולחן לאללים. יש לשים לב שצורת המקדש המצרי דומה לזה של בית המקדש היהודי.

המקדשים המצריים נבנו בצורה של מסלול המתחיל על גדת הנילוס המזרחית ומסתיים בהיכל בו התקיים טקס דתי ומנחה לאל. המסלול כולל סדרה של מקומות בעלי סדר כמעט קבוע בכל המקדשים. המקדשים שמרו על סימטריה מושלמת סביב הציר הלינארי שלהם. מקדש כרנך הוא דוגמה טיפוסית למקדש מצרי - ניתן לראות זאת בחלק המרכזי העליון בתוכנית של המתחם כולו.

תיאור חלקי המקדש (לפי סדרם במסלול הטקס):

  • שביל מגדת הנילוס הממשיך מזרחה שלצידיו שורות של פסלים, בדרך כלל בדמות ספינקס.
  • זוג אובליסקים.
  • פילון המהווה את השער של המקדש, הוא מורכב משני מגדלים ששער הכניסה נמצא ביניהם. פילון הוא מבנה אבן מאסיבי בצורת טרפז. המעבר היה כמו כניסה לתוך נקיק תלול ועמוק במדבר. בסמוך לשער הכניסה היו מציבים לעתים פסלים נוספים המגדירים את הכניסה למקדש.
  • חצר פריסטילית - חצר פתוחה מוקפת בעמודים.
  • אולם היפוסטילי - אולם מלא עמודים. האולם היה מלא בעמודים שנתנו תחושה מסתורית כמו של הליכה ביער. העמודים היו מאסיביים מאוד (בקוטר של יותר ממטר) והמרווחים ביניהם היו לרוב אף יותר קטנים מרוחב העמוד עצמו. השביל המרכזי היה רחב יותר והעמודים הצמודים לו היו מעט גבוהים יותר עם פתחים מעליהם. שאר האולם היו מקורה וחשוך מעט.
  • אולם ובמרכזו חדר קטן יחסית שבו הונח פסל האל. סביב החדר היו חדרי שירות שונים עבור הכוהנים.

להבדיל מהפירמידות, המקדשים המצריים נשתמרו פחות עם השנים. המפורסמים שבין אלו הקיימים עד ימינו הם מקדש לוקסור, מקדש כרנך וכן כמה מקדשים הנמצאים באבו סימבל.

מסבירים הדרשים שפסוק זה מרמז על המקדש הפנימי שיש בכל אדם, ועשו לי מקדש - כאשר אדם מקדש עצמו זוכה לושכנתי בתוכם.

אך יש כאן עומק נוסף והוא עניין אחדות ישראל. מכיון שהמקדש מאחד את נשמותיהם של ישראל להקב"ה, ואחדות ישראל אינה שלימה כאשר עם ישראל אינו מאוחד בתוך עצמו. וכיצד נעשית אחדותו של עם ישראל? אחדות עם ישראל נעשית ע"י התאחדות כל השבטים, המרכיבים יחד את "בני ישראל" - בניו של יעקב. וכך מסביר רש"י על הפסוק "ויהיו בני יעקב שנים עשר"‏[10], שבנימין השלים את מנינו ואחדותו של בני ישראל.

א"כ "ועשו לי מקדש" - הוא לידת השבטים, כי על ידם נבנית אחדותו של עם ישראל - הוא המקדש, ועל ידי "ושכנתי בתוכם" - הוא המקדש - מתאחדים עם ישראל עם הקב"ה.

הרי לנו

פרשת עשיית המקדש והשראת השכינה מרמזת על המקדש שנעשה ע"י אחדות ישראל ועל השראת השכינה ע"י אחדות זו, שמקורה בלידת השבטים וקריאת שם "ישראל" ליעקב בתקופה המקבילה. והיא מצויינת ע"י אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן (ראה פפ~88).

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה צה, סמ"ג. מקורות יומא עב
  2. שמות כה:ח
  3. שמו כט:מו
  4. ארד: סגסוגת של נחושת בתוספת בדיל להקשיה
  5. רבנו בחיי (בראשית כ"ט, לב
  6. תורה מן השמים הרב ד"ר יוסף מורד
  7. תורה מן השמים ד"ר יוסף מורד"
  8. תורה משמים הרב ד"ר יוסף מורד
  9. תורה מן השמים הרב ד"ר יוסף מורד
  10. (בראשית ל"ה, כב)