פרשה פתוחה 87 ~ ועשית את הקרשים למשכן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,248 - 2,290 לבריאה | 1,513 - 1,470 לפני מניינם 



טו וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. טז עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. יז שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן. יח וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה. יט וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו. כ וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ. כא וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. כב וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים [2255]. כג וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם. כד וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ. כה וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד. כו וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד. כז וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. כח וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. כט וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב. ל וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר.   לא וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים. לב וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב עַל אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף. לג וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לד וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לה וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן. לו וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם. לז וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת.    א וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. ב וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. ג וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. ד וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. ה וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. ו וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת. ז וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ. ח נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ.   ט וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת. י וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. יא וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ ועמדו [וְעַמּוּדָיו] עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. יב וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה. יג וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. יד וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. טו וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית חְמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה. טז וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה. יז כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת. יח אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת. יט לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת.

שמות כו:טו - כז:יט


הפסוקים והמצוות

מזבח החיצון:

לעשות מזבח חיצון. ‏[1] שנאמר: ועשית את המזבח עצי שטים

המסר המרומז

שורשי האומה, המקדש, המלוכה והכהונה נחנכים בעת היות בני ישראל במצרים.

מאורעות השנים

2254 - מיתת יעקב אבינו, כנגד: "ועשית קרשים"… "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן":

שֶׁהַפָּסוּק "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים", הוּא הַפָּסוּק הַ2248 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּפָרָשַׁת הַקְּרָשִׁים הִיא 16 פְּסוּקִים, עַד הַפָּסוּק 2263 וּבְשָׁנִים אֵלּוּ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּמִצְרַיִם, וְנָטַע אֶת עֲצֵי הַשִּׁטִּים שֶׁמֵּהֶם נַעֲשָׂה הַקְּרָשִׁים, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ ‏[2] שֶׁיַּעֲקֹב נָטַע אֲרָזִים בְּמִצְרַיִם שֶׁמֵּהֶם נַעֲשׂוּ קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן. כִּי יַעֲקֹב יָרַד לְמִצְרַיִם בִּשְׁנַת 2237 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְיַעֲקֹב חַי בְּמִצְרַיִם 17 שָׁנָה עַד שְׁנַת 2254 חלה את חוליו אשר נפטר ממנו. ‏[3]

ויוצא שהזכרת עצי שיטים בשנת פטירת יעקב באה לזכות את יעקוב בעניין עצי שטים עמדים. עוד שהוו שנוספה לשמו של יעקוב מעידה על הווים של העמודים שמעידים על שנת ה'תשע"ה שבה תהא שנת הארה בעניין קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ובזה העניין יאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם…" שיעקוב נטל את הוו מאליהו וזה עניין ווים לעמודים‏[4][5]


ועשית את הקרשים כנגד מיתת יעקוב 2,254 לבריאה:

ובפרשת הקשרים שש עשרה פסוקים מפסוק טו עד פסוק ל, המקבילים לשנים 2,248 עד 2,263 ומחציתם 8 דהיינו שנת 2,254 שנת פטירת יעקוב אבינו. היה לו לומר 'ועשית קרשים', כמה שנאמר בכל דבר ודבר. ומהו 'הקרשים'? מאותן העומדין ומיוחדין לכך. שיעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם"‏[6]. וכן כתב בכלי יקר ‏[7]: ועשית את הקרשים למשכן וגו'. הקרשים בה"א הידיעה, היינו: אותן ארזים שנטע להם יעקב במצרים. סימן לדבר: הקרשים למשכן עולה למספר יעקב אבינו נטע להם ארזים במצרים, כי מספר שניהם תתרצ"ה, כי אמר יעקב להקב"ה: במה תתרצה על מעשה העגל? והשיב לו הקב"ה: בעצי שטים. וכן איתא במדרש ‏[8]: ‏[9]: "ועשית את הקרשים למשכן וגו'. הקרשים בה"א הידיעה, היינו: אותן ארזים שנטע להם יעקב במצרים. סימן לדבר: 'הקרשים למשכן' עולה למספר 'יעקב אבינו נטע להם ארזים במצרים', כי מספר שניהם תתרצ"ה, כי אמר יעקב להקב"ה: במה תתרצה על מעשה העגל? והשיב לו הקב"ה: בעצי שטים. וכן איתא במדרש ‏[10]: עצי שטים לכפר על שטות מעשה העגל. ונרצה להם לכפרה לפני ה' . במעשה זה של נטיעת העצים הניח יעקב את היסוד למשכן כבר במצרים.

וכן מצינו בזהר ‏[11] שהקרשים במשכן היו בבחינת אות ו ולכן היו עשר אמות כי ה' ו קשורה ל' י - עשר. ויעקב הוא בבחינת האות ו. והוסיף הרה"ג ר' מ.פ. שליט"א ש' ב'רמ"ח מרמז על רמ"ח אברים שהמשכן עשוי כנגדם, כמובא במדרש ‏[12].


מיתת יעקב אבינו ע"ה והברכות שבירך את בניו לפני מותו:

כהן גדול בבגדי הכהונה

ויעקב ירד למצרים בשנת 2237 לאחר 17 שנה במצרים בשנת 2254 חלה יעקב את חוליו אשר ימות ממנו. ‏[13] יעקב שלח את מנשה לקרוא אליו לגושן את יוסף, וכשבא אליו יוסף עם שני בניו, מנשה ואפרים, השביעו יעקב לבל יקברהו במצרים אלא יעלהו לארץ כנען. לאחר מכן בירך יעקב את מנשה ואפרים, וביכר את אפרים הקטן על פני מנשה הבכור, בשכלו את ידיו ובהניחו את יד ימינו על ראש אפרים. יעקב קרא לכל בניו ובירכם כל אחד לפי עניינו. על לוי (ושמעון) אמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" ‏[14]. ליהודה אמר: ידעתי כי גביר לאחיך אתה ומלך עליהם, וכן בניך ימלכו על בניהם עד עולם, אך למד בניך קשת וכל כלי מלחמה, למען יילחמו מלחמות אחיהם בכל אויביהם. ואת יוסף ביקש יעקב לשאת לפשע אחיו. יעקב ציווה לבניו שרק הם יישאו את מיטתו לארץ כנען לאחר מותו, וכן ציוום לעבוד את ה' הם ובניהם תמיד. וירא יעקב ברוח קודשו שצרות רבות ימצאום במצרים וכי יעבדו את ה' ויתפללו אליו ויושיעם. ויכל לצוותם וימת.


2255 – בִּרְכַּת יַעֲקֹב אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, כנגד: "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים":

הַפָּסוּק (שמות כו, כב) "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים", הוּא הַפָּסוּק הַ2255 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 2255 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם בֵּרֵךְ יַעֲקֹב אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם בְּסוֹד תִּפְאֶרֶת שֶׁמַּשְׁפִּיעָה לַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' תרומה ע' קפד) עַל הַכָּתוּב הזה שֶׁיָּמָּה מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַעֲרָב שֶׁמְּעָרֵב כָּל הַבְּחִינוֹת. לָכֵן "תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים", בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת שֶׁהִיא מִסְפָּר שֵׁשׁ שֶׁמַּשְׁפִּיעָה לַיְסוֹד. וְכֵן "תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים" ר"ת קֶשֶׁ"ת הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד.

עוד בעניין פטירת יעקב: וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים [פסוק 2255]: שעיקר יעקב בעניין כף ירכו ששם במעשה האבקו עם המלאך שונה שמו ונעשה ישראל. וכן כתיב: "ויגע בכף ירכו", "ותקע כף ירך יעקב", "והוא צלע על ירכו", "גיד הנשה אשר על כף הירך", "נגע בכף ירך יעקב", "וירכב אתו במרכבת המשנה", "כל הנפש הבאה מצרימה יצאי ירכו", "שים נא ידך תחת ירכי", "כל נפש יצאי ירך יעקב", "ולירכתי המשכן ימה", "ירכבהו על במתי ארץ"[15]

הברכות שבירך יעקב את בניו לפני מותו: יעקב שלח את מנשה לקרוא אליו לגושן את יוסף, וכשבא אליו יוסף עם שני בניו, מנשה ואפרים, השביעו יעקב לבל יקברהו במצרים אלא יעלהו לארץ כנען. לאחר מכן בירך יעקב את מנשה ואפרים, וביכר את אפרים הקטן על פני מנשה הבכור, בשכלו את ידיו ובהניחו את יד ימינו על ראש אפרים. יעקב קרא לכל בניו ובירכם כל אחד לפי עניינו. על לוי (ושמעון) אמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" ‏[16]. ליהודה אמר: ידעתי כי גביר לאחיך אתה ומלך עליהם, וכן בניך ימלכו על בניהם עד עולם, אך למד בניך קשת וכל כלי מלחמה, למען יילחמו מלחמות אחיהם בכל אויביהם. ואת יוסף ביקש יעקב לשאת לפשע אחיו. יעקב ציווה לבניו שרק הם יישאו את מיטתו לארץ כנען לאחר מותו, וכן ציוום לעבוד את ה' הם ובניהם תמיד. וירא יעקב ברוח קודשו שצרות רבות ימצאום במצרים וכי יעבדו את ה' ויתפללו אליו ויושיעם. ויכל לצוותם וימת.

הרי לנו

יעקב אבינו כבר הכין במצרים את יסוד המשכן ע"י נטיעת הארזים, וייסד כתר כהונה בברכתו ללוי, וכתר מלוכה – בברכתו ליהודה.


הערות שוליים

  1. מוני המצוות - רס"ג
  2. ילקוט תרומה שסט
  3. ואמרו חז"ל: "עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר 'ויאמר ליוסף הנה אביך חֹלה' (בראשית מ"ח, א)" (בבא מציעא פז ע"א). כלומר: עד ימי יעקב מתו אנשים באופן פתאומי, וביקש יעקב רחמים שיחלו בני האדם קודם מיתתם, כדי שיוכלו להתכונן ולצוות לביתם.
  4. מלאכי ג:כד
  5. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר תיקונים לח: שֶׁהַקְּרָשִׁים בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ בִּבְחִינַת אוֹת ו', וְלָכֵן הָיוּ עֶשֶׂר אַמּוֹת, כִּי הַו' קְשׁוּרָה לַי' – עֶשֶׂר. וְיַעֲקֹב הוּא בִּבְחִינַת הָאוֹת ו'. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁב'רמ"ח מְרַמֵּז עַל רמ"ח אֵבָרִים שֶׁהַמִּשְׁכָּן עָשׂוּי כְּנֶגְדָּם, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ריש פקודי). וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט"א שֶׁיַּעֲקֹב נָטַע אֶת הַקְּרָשִׁים לְצֹרֶךְ מָחָ"ר.
  6. רש"י שמות כ"ו, טו עפ"י תנחומא תרומה ט
  7. שם
  8. תנחומא תרומה י
  9. וכן כתב בכלי יקר שם
  10. תנחומא תרומה י
  11. תיקונים לח:
  12. תנחומא ריש פקודי
  13. ואמרו חז"ל: "עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר 'ויאמר ליוסף הנה אביך חֹלה' (בראשית מ"ח, א)" (בבא מציעא פז ע"א). כלומר: עד ימי יעקב מתו אנשים באופן פתאומי, וביקש יעקב רחמים שיחלו בני האדם קודם מיתתם, כדי שיוכלו להתכונן ולצוות לביתם.
  14. בראשית מ"ט, ז
  15. תורה מן השמים ד"ר יוסף מורד
  16. בראשית מ"ט, ז